העיתונאי יואב יצחק, מו"ל ועורך ראשי של אתר News1, הוציא את דיבתו של היועץ המשפטי לשעבר במועצה המקומית באר יעקב, כך קבע לאחרונה בית-המשפט. השופטת כרמית בן-אליעזר מצאה כי יצחק פרסם לשון הרע על עו"ד יובל דמול בשלושה פרסומים שונים, כי לא הצליח להוכיח את אמיתות הטענות החריפות בפרסומים וכי לאור התנהלותו אינו זכאי לחסות תחת הגנת תום הלב. יצחק חויב בתשלום הוצאות, וכעת יחל דיון על גובה הפיצוי שבו יחויב לנוכח הפרסומים הדיבתיים.

בנובמבר 2016 פרסם יצחק באתרו News1 ידיעה פרי עטו שבה נטען כי עו"ד דמול עומד במרכז חקירה משטרתית סמויה נגד בכירים במועצת באר יעקב ונגד איש העסקים פרדי רובינסון. בידיעה נטען בין היתר כי עו"ד דמול "קיים קשרי עבודה תמוהים עם עו"ד משה פלדמן" וכי קיים חשש שמינויו של עו"ד דמול לבא-כוחה של באר יעקב בהליך בוררות שהתקיים "נועד בפועל להבטיח את האינטרסים האישיים של גוזלן-רובינסון".

חודש לאחר מכן פורסמה ידיעה נוספת פרי עטו של יצחק, הפעם תחת הכותרת "עו"ד יובל דמול פעל בניגודי עניינים; היטה הליך בוררות לקבוצת רובינסון". לפי הידיעה, עו"ד דמול פעל להטיית הליך הבוררות ובכך גרם למועצה נזק בסך עשרות מיליוני שקלים, והכל מתוך מניעים פסולים. בין היתר נכתב בידיעה כי "עו"ד יובל דמול, בא-כוחה של מועצת באר יעקב, פעל, בצעד מתוכנן ומכוון, ונוכח יחסי שוחד שקיים עם כמה גורמים, למכירת הליך בוררות לקבוצת מילומור-לנדקו שבשליטת פרדי רובינסון". עוד נכתב כי "עו"ד יובל דמול פעל כאמור תוך ניגודי עניינים ויחסי שוחד פליליים וחמורים. הוא נהג כך תמורת שכר טירחה ו/או שלמונים וכן נוכח מאמציו למנוע חשיפת מעשיהם הפליליים של גורמים שונים, ובהם ראש המועצה והוא עצמו".

בהמשך דצמבר 2016 פורסמה ידיעה שלישית, אף היא פרי עטו של יצחק, וזאת תחת הכותרת "הבורר אימץ הטיעון: אי-העדת עו"ד יובל דמול 'זועקת לשמיים'". בכותרת המשנה נכתב: "בא-כוחה של מועצת באר יעקב עו"ד יובל דמול פעל באופן מושחת ומופקר ותוך ניגודי עניינים בהליכי הבוררות שהתנהלו נגד המועצה בתביעת מילומור-לנדקו". בגוף הידיעה נכתב, בין היתר, כי "עו"ד יובל דמול פעל תוך ניגוד עניינים פסול ואסור, אם מתוך תאוות בצע ואם מתוך שיקולים זרים אחרים, וגרם נזק ניכר להגנתה של המועצה. דמול שיבש בכך הליכי חקירה ומשפט".

בעקבות שלושת הפרסומים הגיש דמול, שייצג את עצמו, שלוש תביעות נפרדות נגד יצחק וחברת עיתונות זהב בע"מ, המוציאה לאור את אתר News1. את יצחק ייצגו עורכי-הדין יורם מושקט ומנחם אברהם ואילו את החברה ייצג עו"ד עמוס ון-אמדן.

דמול הכחיש את המיוחס לו בפרסומים וטען כי יצחק והאתר פגעו בשמו הטוב. בנוסף טען כי הפרסומים השני והשלישי בוצעו כ"פעולת נקם" על התביעה שהגיש בעקבות הפרסום הראשון. כמו כן טען כי יצחק לא אפשר לו הזדמנות להגיב על הפרסומים, וזאת בניגוד לכללי האתיקה העיתונאית. דמול דרש פיצוי בסך 141 אלף שקל עבור כל אחד משלושת הפרסומים, ובסך הכל 423 אלף שקל.

יצחק וחברת עיתונות-זהב טענו להגנתם כי התביעות הן תביעות השתקה שנועדו לעצור את המשך חשיפת העבירות הפליליות שביצעו לכאורה דמול ואחרים במועצה. עוד טען יצחק כי הפרסומים נכונים, כי פעל בתום לב וכי ביסס אותם על מידע רב שקיבל. אשר לטענה בדבר הפרת כללי האתיקה, יצחק טען כי אלה כללים וולנטריים המחייבים רק את גופי התקשורת החברים במועצת העיתונות ולא את אתר News1, שאינו חבר במועצה.

שלוש התביעות אוחדו להליך אחד וכעת ניתנה בו החלטה בשאלת האחריות של יצחק והאתר. בהחלטה המפורטת, המחזיקה 62 עמודים, קבעה השופטת בן-אליעזר כי לא הוכחו הטענות המרכזיות בדבר מעורבותו של עו"ד דמול בשחיתות ויחסי שוחד.

לפי השופטת בן-אליעזר, לא הוכח כלל כי אכן התקיימה חקירה משטרתית סמויה בדבר החשדות עליהן דווח, כפי שנטען בפרסום הראשון, וממילא לא הוכח כי עו"ד דמול היה חשוד במסגרת חקירה שכזו. "לפיכך, האמירה כי מתנהלת חקירה כזו אינה חוסה תחת הגנת אמת הפרסום", קבעה. עוד מצאה כי לא הוכח שדמול קיים יחסי שחיתות ושוחד עם ראש המועצה נסים גוזלן ואיש העסקים רובינסון ועל כן אין הפרסום חוסה תחת הגנת "אמת דיברתי". אחד העדים שזימנו הנתבעים כדי להוכיח את יחסי השוחד אמר את ההיפך הגמור, מציינת השופטת.

כמו כן, קבעה השופטת, לא הוכחה טענת יצחק כי הסכמי הבוררות שבהן היה מעורב עו"ד דמול היו בעייתיים ומפוקפקים, וגזלו עשרות מיליונים מקופת המועצה. "ודאי שלא הוכחו יחסי שחיתות ושוחד, כפי שנטען בפרסומים", הדגישה.

"עיקר הפרסומים בעניין מעורבותו של התובע ביחסי שחיתות ושוחד עסקו ביחסי השחיתות הנטענים בין גוזלן לרובינסון, בהם נטען שהיה מעורב גם התובע", כתבה השופטת בן-אליעזר. "בצד זאת נטען, בין היתר בפרסום השני, גם כי התובע ניהל מערכת קשרים עניפה וסבוכה עם ראש המועצה עצמו. טענות הנתבעים בעניין זה נטענו באופן כללי וסתמי ולפיהן בין התובע לגוזלן מתקיימים יחסי שוחד. גם מעט הטענות הקונקרטיות שנטענו [...] נטענו בעלמא, לא הובאה אף ראייה להוכחתן, הן לא הועלו במהלך החקירות ועיקרן נזנח בסיכומים".

השופטת בן-אליעזר מציינת כי יש מקום לבקר את עו"ד דמול על חלק מהתנהלותו כיועץ משפטי (חיצוני) למועצה אולם "מכאן ועד למסקנה כי התובע היה מעורב ביחסי שחיתות ושוחד – המרחק רב".

לפי ההלכה הפסוקה, מזכירה השופטת, "עוצמת הראיות הנדרשות להוכחת הגנת אמת הפרסום, עומדת ביחס מתאים לרצינותו וחריפותו של תוכן הפרסום. הנתבעים פרסמו כי התובע מעורב – באופן אישי – ביחסי שחיתות ושוחד, טענה עליה חזרו מספר פעמים. הנתבעים לא הביאו כל ראיות ממשיות להוכחת טענה קשה זו, ולכל היותר, עלה בידיהם להצביע על אי אלו סימני שאלה הקשורים להתנהלות לא תקינה בעניין נקודתי זה או אחר. בנסיבות אלו, ובהתחשב בחומרת הדברים שיוחסו לתובע ובנחרצות בה נכתבו, אני סבורה כי אין די בכך כדי לעמוד בנטל הנדרש להוכחת הגנת אמת הפרסום".

אשר לטענות בדבר התנהלות בעייתית של עו"ד דמול בכל הקשור להליך בוררות שבו היה מעורב מטעם המועצה, גם כאן מצאה השופטת בן-אליעזר כי לא הוכחה אמיתות הפרסומים של יצחק ב-News1.

"בכל הנוגע לטענה כי עצם ייצוגה של המועצה ע"י התובע לקה בניגוד עניינים – הדבר לא הוכח ולו בדוחק", כתבה. "[...] אף הטענה כי בחירתו של התובע שלא להעיד [בבוררות] היא שהביאה לכך שהבורר קיבל את עמדת החברות, התבררה כבלתי מדוייקת, בלשון המעטה. [...] ולבסוף – גם בכל הנוגע למניע שעמד בבסיס התנהלותו של התובע במסגרת הבוררות [...] הרי שגם בעניין זה לא הונחה כל תשתית שתבסס, ולו בדוחק, את המסקנה כי התובע נהג כפי שנהג ממניע פסול כלשהו, והטענות כי פעל מתוך רצון לגונן ולהסתיר יחסי שחיתות ושוחד של ראש המועצה ומר רובינסון, או כי עשה כן בשל בצע כסף כנטען בפרסומים, או כדי להסתיר מעורבות שלו במעשים פליליים – לא הוכחו כלל".

גם בכל הקשור לקשריו של עו"ד דמול עם היזם אבי כלף, השופטת מצאה כי "גם בעניין זה לא עמדו הנתבעים בנטל להוכיח התקיימות הגנת אמת הפרסום". עם זאת, בכל הקשור ליחסיו של עו"ד דמול עם עו"ד פלדמן, מצאה השופטת כי עלה בידי יצחק ואתר להוכיח כי היה מקום לדווח על "קשרי עבודה תמוהים" וכי ביטוי זה חוסה תחת הגנת אמת הפרסום. ואולם, "לחלוטין לא הוכח – כפי שנטען בהרחבה מפי הנתבעים במהלך החקירות ובסיכומים – כי התקיימו יחסי שוחד בין התובע לבין עו"ד פלדמן".

השופטת בן-אליעזר שללה מיצחק ואתר News1 גם את הגנת תום הלב ונקבע כי הם לא פעלו לפי סטנדרט של "עיתונות אחראית", כפי שנקבע בבית-המשפט העליון בפרשת סרן ר' נגד אילנה דיין.

יצחק, מציינת השופטת, לא פירט דבר לגבי המקורות עליהם הסתמך והבדיקות שביצע טרם הפרסום על מנת לבסס את הטענות שבפרסומים. השופטת בן-אליעזר כותבת בהחלטתה כי ליצחק שמורה הזכות כמובן להגן על מקורותיו, "אך בצד זאת, אין לכחד כי משמעות הדבר עלולה להיות כי לא יעלה בידי הנתבעים לבסס את ההגנות שלהתקיימותן הם טוענים".

בנוסף, כותבת השופטת בהחלטתה, אין מחלוקת על כך שיצחק והאתר לא פנו לעו"ד דמול לקבלת תגובתו טרם הפרסומים. "החובה ליתן לנפגע הזדמנות סבירה והוגנת להגיב לפרסום, הדרושה לא רק משיקולי הגינות אלא גם לשם ביסוס המידע, מהווה את אחת האינדיקציות החשובות למילוי אמת המידה של עיתונאות אחראית", מציינת השופטת בן-אליעזר. לדבריה, בעוד הפרסום הראשון היה זהיר ומסויג יחסית, הפרסומים השני והשלישי נכתבו בטון חד משמעי, חורץ דין. "הנתבעים ניסחו את מסקנותיהם כעובדות מוגמרות, וההצגה רחוקה מלהיות הוגנת ומאוזנת, אלא מוטה באופן ברור ובוטה לחובת התובע, לעיתים ללא הצדקה כלל", קבעה. לדבריה, "ניתן להטיל ספק בדבר הערך החדשותי או העיתונאי בפרסום השלישי, אשר אין בו חידוש לעומת הפרסום השני, אלא רק חזרה נוספת, מודגשת ומוקצנת, על הדברים האמורים בו".

לאור כל זאת, ונימוקים נוספים, מצאה השופטת בן-אליעזר כי יצחק ואתר News1 פרסום לשון הרע כלפי דמול שאינה חוסה תחת אף אחת מההגנות הקבועות בחוק. היא הטילה עליהם תשלום הוצאות בסך 25 אלף שקל, וכעת יחל הדיון בשאלת גובה הפיצוי שישלמו לתובע.

עדכון, 8.10: בתגובה לפרסום מסר יואב יצחק: "בכל הכבוד, לדעתי - החלטת בית המשפט השלום שגויה מיסודה, ובחלקה המשמעותי אף אינה עולה בקנה אחד עם הראיות שהוצגו בפני בית המשפט. ההחלטה נותנת גושפנקא לתביעות השתקה. כשיסתיים ההליך בערכה זו, נגיש ערעור לבית המשפט המחוזי".

23249-11-16
43236-12-16
16500-12-16

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 1.04MB)