חברות הגז יצאו לאחרונה בקמפיין אינטרנטי חדש: "הכירו את לפיד הבטיחות של אסדת לוויתן". אתם בטח שואלים את עצמכם: למה צריך לטרוח ולהכיר לנו את הלפיד שעל האסדה? והאם אחרי הקמפיין האגרסיבי שעסק בחשיבות הגז הטבעי למשק והכריז על האסדה כפרויקט לאומי, הכוונה היא להכיר לנו את כל חלקי הציוד על האסדה?
כנראה שלא. הסיבה לקמפיין היא פשוטה: מאז שהאסדה החלה לפעול, לפני כחצי שנה, הלפידים שעל האסדה, ויש שניים כאלה, פעלו כבר כ-30 פעמים, ובכל פעם ירקו אש חזקה ומאירה למרחקים. התופעה הבולטת הזו עוררה חרדה ויצרה שיח ציבורי ער, ומכאן הצורך של חברות הגז בקמפיין. אבל מה האמת? האם מדובר בלפיד בטיחות ואש ידידותית או בעניין בעייתי שצריך לעורר חשש?
כדי לרדת לשורש העניין, נתחיל מבראשית. המאבק נגד מיקום אסדת לוויתן כ-10 ק"מ מחוף דור, היה אחד המאבקים הסביבתיים הגדולים והמתוקשרים ביותר בתולדות המדינה. לב המאבק היה החשש של תושבי האזור מזיהום אוויר שיגיע לחוף כתוצאה מהפרדת הגז מהמים ומהקונדנסט (נוזל המורכב מחומרים אורגאניים כבדים יותר) על האסדה; ומשחרור מזהמים כגון בנזן, חומר מסרטן ודאי.
ההמשך של הסרטון הוא כבר מכבסת מילים, שלא לומר הטעייה, כאשר הוא טוען שהגז בלפיד בוער "בדיוק כמו שהאש בכיריים שורפת את גז הבישול ומונעת ממנו להתפזר בבית". גז הבישול - שהוא דרך אגב גז אחר לגמרי - משמש להפקת אנרגיה, ולכן הוא נשרף
אמנם האסדה הוקמה לבסוף במקום המתוכנן, אבל המאבק הניב לא מעט הישגים, וביניהם טיוב הדרישות בהיתר הפליטה לאוויר של האסדה; הקמת מערכת לאיסוף של פליטות גז טבעי ומזהמים אחרים, שחלקם נאספים ונשרפים כדלק לטובת הנעת המערכות באסדה או מועברים ללפידים באירוע חירום; והקמת תחנות ניטור על החוף ואפילו ניטור על האסדה.
יתרה מכך, המאבק לא שכך, ובימים אלה הוא מתמקד בשני מישורים, מקבילים וגם משלימים. המישור האחד, מאבק להפחתת השימוש בגז טבעי ומעבר לאנרגיות מתחדשות, כחלק מהמהלך הגלובלי להפחתת פליטות גזי חממה נוכח משבר האקלים.
בהקשר זה חשוב לציין: הדגש של משרדי הממשלה ויזמי הגז הוא ששימוש בגז טבעי לעומת פחם וסולר בתחנות הכוח מפחית את פליטות גזי החממה, ואפילו יאפשר לישראל לעמוד בהתחייבויות הבינלאומיות שלה בתחום. אלא שמעבר לגז שנשרף בתחנות הכוח או בלפידים יש לקחת בחשבון גם גז שנפלט בפליטות לא מוקדיות, משלב הפקת הגז, דרך ההפרדה שלו על האסדה, ועד להולכה שלו. לכן המעבר לגז טבעי יכול אפילו להעלות את פליטות גזי החממה של ישראל.
המישור השני של המאבק נוגע לתקלות הרבות שמתרחשות באסדה, תקלות המלוות גם בפליטת מזהמים לאוויר ושגורמות להפעלת הלפיד. מאז הקמת אסדת לוויתן תקלה רודפת תקלה, יותר מ-30 תקלות בחצי שנה, והלפיד לא מפסיק לבעור, למרות שהוא מוגדר כאמצעי שצריך לפעול רק בחירום.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה יובל שטייניץ מבקרים באסדת הגז לוויתן (צילום: מארק ישראל סלם)
אפילו הגורמים הממשלתיים, שלאורך השנים היה נדמה שהולכים יד ביד עם נובל אנרג'י ודלק, החלו להתרעם ואפילו לפעול. שר האנרגיה, ח"כ ד"ר יובל שטייניץ, ומנכ"ל המשרד אודי אדירי, אמרו שכמות התקלות הפתיעה אותם והיא גבוהה מהמצופה. "בבקשת ההיתר של נובל נאמר לנו כי אירועי תקלה כאלו הם אירועי קיצון נדירים, ובוודאי שלא יותר מ-30 אירועים בתקופת ההפעלה של החודשים האחרונים", אמרה לאחרונה בכנסת שולי נזר, סמנכ"לית בכירה במשרד להגנת הסביבה, והוסיפה "יש חשש להפרות של תנאי היתר פליטה של גזים לאטמוספירה".
הדברים הגיעו לידי כך שהמשרד להגנת הסביבה הודיע שיקנוס את בעלי האסדה כיוון שהתעכבו ללא סיבה בחיבור המכשירים הנחוצים למדידת זיהום האוויר ובפרט בחיבור של מצלמות ניטור הלפיד. "הסבלנות שלנו פקעה", אמרה נזר בראיון ל"שקוף", "אנחנו רגולטור, לא חברים שלהם. אנחנו משרתים את הציבור והם חיבלו ביכולת שלנו לתת לו מידע [...] נובל אנרג'י לא עמדו בלוחות הזמנים, למרות שהיה להם זמן היערכות ושלא הייתה שום מניעה שיצליחו לעשות את זה".
המשמעות היא פשוטה ומדאיגה, לא רק שהלפיד פועל הרבה יותר מכפי שהיה מצופה שיפעל, מפעילי האסדה גם לא עושים כל מה שצריך כדי לעמוד בהיתר הפליטה לאוויר ולהבטיח את איכות הסביבה.
יצחק תשובה, בעל השליטה בדלק ומאגר לוויתן (צילום: יוסי זליגר)
עכשיו נחזור לסרטון הפרסומת של חברות הגז. הוא מתחיל בטקסט הבא: "כשמטפלים באירוע תפעולי או מבצעים פעילות תחזוקה, יש לפנות את הגז שעל האסדה. הגז מופנה ללפיד הבטיחות ששורף את הגז העודף ומונע ממנו להתפשט באוויר". טקסט דומה מופיע גם באתר של אסדת לוויתן בכל פעם שיש תקלה: "אנחנו מטפלים באירוע תפעולי על האסדה. כחלק משגרת הטיפול באירועים כאלה, ולצורך שמירה על הסביבה, הופעל לפיד האסדה".
"אירוע תפעולי", "פעילות תחזוקה", "שגרת הטיפול". נשמע טוב לא? חברות הגז שכחו לכלול בסרטון הפרסומת שלהם סוג אחר של "אירוע" שבגללו נדלק הלפיד - תקלה באסדה. אם לשפוט לפי התגובות הממשלתיות שהבאנו לעיל, נראה שדווקא הסוג הזה של "אירוע" הוא הסיבה המרכזית לבעירת הלפיד, ולא "אירועי תפעול" למיניהם. יתרה מכך, על פי היתר הפליטה של האסדה, הפעלת הלפיד אפשרית רק באירוע חירום או במקרה של פעולת תחזוקה שדווחה ואושרה מראש, ולא כך הדבר באירועים אלה.
בנימין (ביני) זומר, מנכ"ל נובל אנרג'י בישראל (צילום מסך)
ההמשך של הסרטון הוא כבר מכבסת מילים, שלא לומר הטעייה, כאשר הוא טוען שהגז בלפיד בוער "בדיוק כמו שהאש בכיריים שורפת את גז הבישול ומונעת ממנו להתפזר בבית". גז הבישול - שהוא דרך אגב גז אחר לגמרי - משמש להפקת אנרגיה, ולכן הוא נשרף. הוא לא מתפזר סתם כך בבית ואין לשריפתו שום קשר לבטיחות או איכות סביבה. לעומת זאת, הגז שנשרף בלפיד באסדה הוא גז שצריך לסלק, והוא למעשה "מתבזבז" ומזהם ללא שום תועלת.
הסרטון מסתיים באמירה: "הלפיד מאפשר לנו למזער את הפליטות, לשמור על הסביבה ועל בטיחות עובדי האסדה", ועם הסיסמה "שומרים על בטיחות - שומרים על הסביבה". אפילו זה לא מדויק. נכון, הלפיד הוא אמצעי בטיחותי וגם אמצעי להפחתת הפגיעה בסביבה, בעיקר בהיבט של שריפה של הגז הטבעי - שהוא גז חממה אגרסיבי - כדי שלא ישתחרר לאטמוספירה. אבל חשוב לציין כי הלפיד לא עובד ביעילות מלאה, ועם הגז הטבעי על האסדה נשרפים גם חומרים אורגניים נוספים, וכיוון שהשריפה לא מלאה נפלטים גם מזהמי אוויר נוספים.
ואי אפשר שלא לשאול ולתהות: אם המערכת כל כך טובה, יעילה וחשובה, מדוע היא לא מותקנת באסדה הנוספת שבבעלות מרבית השותפים באסדת לוויתן - אסדת תמר? אבל בכך, גם בכך, הסרטון כבר לא עוסק.
פרופ' עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ב-SCE, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)