כולנו נוכחים מדי פעם במפגשים משפחתיים בחגים. זו שעה של רצון טוב, שעה לדרוש זה בשלומו של זה, להציג אידיליה ומעבר לכך להשקיע מאמצים עילאיים בהסתרת הכבשה השחורה של המשפחה.

שמעון ריקלין הוא לכאורה כבשה שכזו. בתוכנית "משעל חם" (29.5.2000) שודרו דברים בגנות ראש הממשלה, שכללו גם איום על חייו. לא היה די, כנראה, בשידור הדברים, שכן לאחריהם התארח ריקלין, נציג "דור ההמשך" של יש"ע, באולפן. הדיון באולפן מעלה סתירות ותהיות לא מעטות. ריקלין, לכאורה "העשב השוטה", החריג, נוטל חלק בכינוס שבת אחים גם יחד. עימו באולפן חותנו ישראל הראל, אשר מצד אחד מסתייג מהדברים, אך מצד אחר מגלה הבנה. מנגד מנסה הצוות האורח באולפן להדגיש את חומרת האמירות, אך נוכח החיבוק המשפחתי, היוצר תחושה של היכרות אישית – טענות אלו נחלשות.

אם לא די בכך, הרי שבדיון השתתפה גם עו"ד דליה רבין-פילוסוף, בתו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. עצם ההסבה המשותפת לשולחן אחד של החורג מנורמה יחד עם קורבן של "חריגה" קיצונית, מטשטשת את הגבולות.

למעשה הוציאה "משעל חם" את העוקץ מהסיקור העיתונאי. התבטאויות חריגות צריכות לבוא לידי ביטוי באמצעי התקשורת, ולו רק בבחינת האמירה הציבורית של דע אל מול מי אתה עומד. אם היתה בשידור כוונה להתריע על מגמות אנטי-דמוקרטיות ואנטי-חוקיות המסכנות את הסדר הציבורי, הרי ההסבה המשותפת באולפן מרככת את גורם ההרתעה.

בניגוד לכך עומדים שידור טקס הפולסא-דנורא של מאיר ברנס נגד ביקורו של האפיפיור, או שידור דבריהם של כמה מתיישבים מאיתמר, במסגרת אותה התוכנית. מי שחרג מקנה-המידה הנורמטיבי ראוי להיות מוצג לציבור באופן נפרד ולא כבעל דעה המתאימה לשיח תרבותי. הכוונה אינה ליצור דמוניזציה של הדובר, אלא להציג את דבריו בהסתייגות הראויה, תוך שיבוצם במקום הראוי להם: במקרה זה, אמירות היכולות לעודד רצח פוליטי של ראש הממשלה.

מנגד יש העשויים לטעון כי עצם הישיבה המשותפת לדיון עשויה להיות גורם ממתן, או מאזן, משום שהאיש החריג נאלץ להתמודד מול הטוענים נגדו ולמעשה להפוך מודע יותר לחומרת דבריו. שולחן הידברות רעיוני שכזה אינו מביא בהכרח למתינות, אלא למראית עין של ריסון.

העובדה כי החריג אינו עוד מחוץ לגדר מצביעה על הפשרת "קרקע הנורמות" של חברה מתוקנת. לעניות דעתי, המחיר שהציבור נדרש לשלם על כך גבוה מדי.

הכותבת היא עוזרת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה

גיליון 27, יולי 2000