ככל שחלפו הימים והשבועות הצטברו התלונות: כתבי בריאות בכמה כלי תקשורת גדולים הרגישו שהם מופלים לרעה. משרד הבריאות מחזיק במידע רשמי, ומחלק אותו באופן סלקטיבי במקום להעבירו באופן שווה לכולם, הם טענו. והימים ימי קורונה. הציבור צמא למידע, העורך דוחק והכתב נדחק.
כך למשל כתבה על מפת המבודדים התפרסמה באופן בלעדי ב"ידיעות אחרונות". עדכונים על החמרה בבידוד לבאים מחו"ל התפרסמו באופן בלעדי בערוצי החדשות המסחריים 12 ו-13. בפעם אחרת שודר העדכון היומי רק ברשת ב' וגלי-צה"ל. בהזדמנות אחרת, תדרוך טלפוני של הדובר נעשה לקבוצת כתבים ולא לכולם. תקרית מוזרה אירעה כשערוץ הטלגרם הרשמי של המשרד פִרסם המלצה אישית להירשם לעדכונים פוליטיים של עיתונאי פופולרי (על תקרית זו ניתן לקרוא כאן). קבוצת עדכוני הווטסאפ של הדובר געשה, וגעשה שוב.
עיתונאים המכסים את התחום טענו כי הם מתקשים פעם אחר פעם להשיג תגובה מהדובר, ושהם לומדים על עדכוני מדיניות מהתקשורת במקום מהדוברות. לסיכום, עיתונאים חשו שמשהו לא דופק בדוברות משרד הבריאות, ואם כן – אז הוא דופק אותם.
מידע ממשלתי שמועבר באופן סלקטיבי הוא בעיה שצריכה לעניין את הציבור. אם הציבור צריך להיות מעודכן בנוגע למדיניות הבריאות של ממשלת ישראל, הציבור זכאי להיות מעודכן באופן המהיר והיעיל ביותר. קל וחומר בזמן מגפה עולמית, כשהמתח עצום והחדשות המזויפות חוגגות בכל רשעותן.
ברכוש ציבורי יש לטפל באופן הוגן ושוויוני, ומידע ציבורי הוא רכוש הציבור, לא נחלתו הפרטית של דובר או של שר. וכמו לגבי כל כוח שלטוני, גם כאן קיים עבור מי שמחזיק בו הפיתוי להשתמש בו למטרות זרות וכדי לקדם אינטרסים פרטיים. בית-המשפט העליון כבר קבע בעבר כי אל לו לגוף ציבורי להפלות בין כלי תקשורת. השופט מישאל חשין כינה זאת "שימוש לרעה בסמכות". גוף ציבורי – באותו מקרה דובר צה"ל – חייב "לנהוג בשוויון כלפי כל אמצעי התקשורת [...] אין הוא מעניק פריבילגיות ואין הוא עושה מחוות", קבע השופט.
גם הקוד האתי של הדוברים בשירות הציבורי קובע כי דובר צריך לפעול "באורח שוויוני, סביר והוגן. ברי, כי מעת לעת קיים צורך לאזן בין חובה זו לבין שיקולים מקצועיים, כגון תפוצה, זמינות והיתכנות מעשית. עם זאת, איזונים אלו יהיו לגיטימיים ככל שיישמר עקרון ההוגנות והיחס השוויוני כלפי כלי תקשורת דומים, בעלי מאפיינים דומים, על פני רצף הזמן".
דובר צה"ל עמד בזמנו במרכזה של תלונה שהגישה עמותת "הצלחה" לוועדת האתיקה של הדוברים בשירות הממשלתי. "דובר צריך לנהוג על-פי אמות מידה שוויוניות והגונות ולהימנע ככל האפשר משימוש בכלים כמו אמברגו ובלעדיות", נכתב בתלונה שכתב עו"ד אלעד מן (יו"ר עמותת "העין השביעית").
"החלטה מטעמו של דובר להעביר חומרים שונים בבלעדיות לכלי תקשורת כזה או אחר נגועה לכאורה בפגמים יסודיים ומהותיים [...] יש בפעולות כאלו כדי לפגוע פגיעה קשה בזכות לשוויון ובחופש התחרות של כלי תקשורת שונים ואף בזכויותיהם של צרכני תקשורת, והציבור הרחב בכללותו. אם לא די בכך, יש בו כדי להוות גורם מדכא ומעוות בניסיון לשמור על חופש עיתונות וביטוי, זרימת מידע חופשית והזדמנות שווה".
כך שאם בדוברות משרד הבריאות החליטו לשחרר חומרים באופן סלקטיבי ולשחק משחקי יחצנות על גב חרדת הקורונה, מדובר בהתנהלות פסולה מצד הדין, האתיקה והקומון-סנס. אולם האם זה אכן מה שקרה? ככל שהתבררו הפרטים, הלכה התמונה והתגוונה.
בין הפטיש לסדן
דוברות משרד הבריאות היא משחק של איש אחד, אייל בסון. זו, כמובן, בעיה בפני עצמה. העובדה המהממת היא שבמשרד הבריאות, שבוע רביעי לתוך משבר בקנה מידה היסטורי, לא חשבו לתגבר את מערך הדוברות שלהם. זו מן הסתם תלונה שיש להפנות לא לדובר אלא לממונים עליו – מנכ"ל המשרד משה בר סימן-טוב וסגן השר יעקב ליצמן. כעת מתכוונים סוף-סוף להוסיף כוח אדם למשרד, ובמיוחד לשפר את המענה בשפות נוספות, מעבר לעברית.
אלא שגם ביחס להתנהלות עד כה, מול התלונות ניתן לשמוע גם שבחים על עבודתו של בסון. ישנם גם כתבים העובדים מולו שמציינים את מקצועיותו, ולעומת מי שטענו למדיניות מפלה היו כאלה שסברו כי מדובר דווקא בדוברות המתנהלת באופן שוויוני. נכון שכמה וכמה כתבים הסכימו שהדובר סובל מחוסר זמינות, וכי לעתים הוא מגיב לאחר זמן ארוך או שאינו מגיב כלל, אולם יש להתחשב בהצפה המטורפת של פניות ככל שהחריף משבר הקורונה (גם אם בליווי הרמת גבה על כך שבסון כן מצא זמן לראיון חגיגי ב"גלובס").
לגבי מקרים כאלה ואחרים ניתן היה גם למצוא הסברים שאינם אפליה דוברותית. כך לגבי תדרוך שנערך לקבוצה מצומצמת של כתבים נטען כי הדבר קרה בשל תקלה במרכזייה הנייחת ומעבר לקו נייד שלא יכול להכיל מספר גדול של קווים בבת אחת. במקרה אחר של פרסום בלעדי המידע הגיע ממקור שאינו משרד הבריאות ושהיה חשוף למידע. במקרה כזה הדובר מוצא עצמו בין הפטיש לסדן – הוא מתבקש להגיב על פרסום שעיתונאי מסוים למד עליו ממקורותיו, והפרסום מעורר מיד את חמתם של העיתונאים שלמדו על המידע מהתקשורת.
אולם מה שהתברר ככל שנאספו הפרטים הוא שמעבר להסבר נקודתי כזה או אחר, ניהול התקשורת בכל הקשור למשבר ההיסטורי פשוט יצא בפועל מחזקתו של משרד הבריאות. ככל שנוספו למעגל מקבלי ההחלטות גופים נוספים – כך התעבתה גם הקלחת הדוברותית. מעגל מקבלי ההחלטות, חלקן דרמטיות, על הרחבת חובות הבידוד והשבתת עוד ועוד חלקים במשק, הלך והתרחב. לצד משרד הבריאות פעלו המטה לביטחון לאומי, משרדים רלבנטיים כמו האוצר והחינוך, וכמובן – ראש הממשלה.
צרכני תקשורת מכירים את הנוהל. למשל, בעת דיון קבינט עם פרופיל תקשורתי גבוה. הדיון נערך בצהריים, וההודעה הרשמית מתוזמנת להינתן באופן שוויוני וגורף בעת שידור המהדורות בערב. אלא שעוד לפני שהדיון מסתיים מתחילים לצאת פרסומים מתוכו. המקורות הסוחרים במידע הם בדרך כלל לא דוברים רשמיים, אלא גורמים פוליטיים.
בניהול משבר הקורונה הצטרפו אל אנשי המקצוע עוד ועוד דמויות פוליטיות, ואל שיקולי המקצוע בניהול התקשורת הצטרפו שיקולים פוליטיים. החרדה והמתח בציבור הפכו את מי שהחזיק בהחלטות על אופן ועיתוי פרסום המידע למי שבידו מפתח לתשומת לב תקשורתית אדירה. וכל זה בזמן שהמערכת הפוליטית נתונה בשיתוק לופת, הגושים אוחזים זה בזה בתיקו מצמית וראש הממשלה הלא-נבחר מתנהל בצלם של שלושה כתבי אישום ומשפט פלילי שאוטוטו אמור להתחיל.
לפחות חלק מהעדכונים על המדיניות הממשלתית, למשל ביחס להרחבת חובת הבידוד, עדכונים שניתנו בבלעדיות לכלי תקשורת מסוימים, לא יצאו מדוברות משרד הבריאות. השיא הגיע בערב יום חמישי, עת כינס נתניהו מסיבת עיתונאים (השם סמלי בלבד, שכן נתניהו לא נוהג לענות או להקשיב לשאלות עיתונאים) על מנת להכריז הכרזה דרמטית על השבתת מערכת החינוך.
"איבדתי אמון בהמלצות בשלב שבו נתניהו קרא לממשלת אחדות", צייצה מיד אחרי ההכרזה כתבת הבריאות של "ישראל היום", כלי תקשורת שבדרך כלל מסור בכל מאודו לקריירה הפוליטית של ראש הממשלה, "איפה אנשי המקצוע של מערכת הבריאות? רוצים את שיתוף הפעולה של הציבור? מגיע לנו הסבר קצת יותר הגיוני מאשר ממחטת טישו".
נגיף הקורונה החליף את קמפיין הבחירות בתור תירוץ להשתלטות על מהדורות החדשות באופן יזום, תוך שימוש בכוח האדיר של המשרה – שחלק לא מבוטל ממנו הוא הכוח להחזיק במידע ולשלוט בזרימתו. העדכונים על ההתמודדות עם הנגיף הפכו נשא להמשך הקמפיין הפוליטי. נתניהו קרא לשים בצד את הפוליטיקה והחל מיד לדבר על פוליטיקה.
החקירה הקטנה שהתחילה בתהייה על שיטות העבודה של דוברות משרד הבריאות הסתיימה אפוא במשרד ראש הממשלה. עדכונים חדשותיים ומידע רשמי על ההתמודדות עם נגיף הקורונה התפרסמו לעתים באופן בלעדי, בצורה פסולה. אלא שנראה שלפחות בפרסומים המרכזיים שהכעיסו כתבים שחשו מופלים לרעה, האשמה לא היתה נעוצה בהתנהלות של דוברות משרד הבריאות אלא בהתנהגות של גורמים ממשלתיים אחרים.
מרגע שהקורונה הפכה לסיפור חדשותי ענק התחילו כולם בוחשים בקדירה – משרדים ממשלתיים אחרים וגופים נוספים. מהר מאוד האפיל על כולם גורם ממשלתי אחד, שניהול תדמיתו התקשורתית היא כשרונו המפורסם ביותר. הוא אצר את המידע אצלו, עצר את הפרסום עד לזמן המתאים לו, חלש על הבימה וגנב, שוב, את ההצגה.
* * *
עיקרי תגובתו של בסון שולבו בכתבה, והתגובה המלאה מובאת כאן, לבקשתו, כלשונה: "אני מנהל את ערוץ הטלגרם. כל המידע יוצא באותו הזמן לכולם. נוהל העבודה הינו שההודעות יוצאות בטלגרם בצורה ראשונית, משם מופצות בקבוצות הווטסאפ השונות, בתפוצת המיילים ובאתר במשרד.
"מטבע הדברים, כשמסקרים מערכת גדולה כמו מערכת הבריאות בדגש על אירוע ענק כמו התפרצות מגפה – לעתים יש מידע שעובר בצורה לא רשמית, בדומה למערכות גדולות אחרות (צה"ל, משטרה, מערכת חינוך). מטרתנו היתה ותמשיך להיות להנגיש מידע בנושאי בריאות וקורונה בזמן קצר במקצועיות, שקיפות ואמינות, כדי שכלל הציבור יוכל ללמוד על מהלך התפרצות נגיף הקורונה בישראל ולהתנהל בהתאם להוראות משרד הבריאות".