מחלונות האולפן החדש של רדיו נאס, בקומה השביעית של מלון רמדה בנצרת, נשקף נוף הגליל, כשמה החדש של העיר הצמודה שלא רצתה שיבלבלו בינה לבין שכנתה הערבית. ברדיו נאס הגישה הפוכה. כאן יש לוקאל פטריוטיות: גאים לשדר מנצרת, גאים לשדר אל תושביה ואל התושבים הערבים של נוף-הגליל, ובעיקר גאים כשהשידורים הופכים לשיחת היום בעשרות הבתים הנשקפים מחלונות האולפן. אבל, במקביל, לא מסתפקים בצד אחד של המטבע והיו שמחים גם להעלות לשידור את ראש עיריית נוף-הגליל רונן פלוט, שהוביל את המהלך לשינוי שמה של נצרת-עילית. לאורך כל הביקור באולפנים חזרו בכירי התחנה על המנטרות: רדיו מקצועי, שאלות קשות, כמה שיותר דעות.

משרדי רדיו נאס תופסים את כל הקומה השביעית במלון רמדה וכוללים אולפן רחב ידיים ומצויד היטב, אולפן נוסף אינטימי, שטח פתוח גדול למערכת ומסביב מספר משרדים לעובדים הבכירים. "עד לפני כמה חודשים כל הקומה הזו היתה ריקה", מספר פיראס ח'טיב, המשנה למנכ"ל התחנה ומי שמשמש בפועל כעורך הראשי שלה, תוך שהוא מסתובב במערכת כחתן ביום חגו. אפשר להבין את ההתרגשות. רדיו נאס ("אנשים" בערבית) החל את שידורי הניסיון שלו לפני שישה שבועות בלבד. הכל עדיין נוצץ, הכל עדיין טרי. לא רק הציוד הטכני, גם הכוונות הטובות והשאיפות המקצועיות של ח'טיב ויתר העיתונאים שעובדים עמו.

לפני כשנה וחצי, אחרי תקופת סחבת ארוכה, פרסמה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו מכרז להפעלת שתי תחנות רדיו אזורית בשפה הערבית. ההערכות בענף מלכתחילה היו כי תחנת הרדיו א-שמס, המשדרת מאז תחילת שנות האלפיים, תזכה באחד הזיכיונות, מה שהותיר את המאבק על הזכות לשדר מולה. אחרי עוד כמה חודשי דחייה הוחלט לבסוף בקיץ האחרון כי לצד א-שמס תקבל זיכיון גם קבוצה בראשות איש העסקים זיאד עומרי, יו"ר הלא TV לשעבר ומהמעסיקים הגדולים בחברה הערבית בישראל, שבבעלותו בין היתר גם המלון שבו שוכנים האולפנים.

אולפן השידור המרכזי ברדיו נאס (צילום: אורן פרסיקו)

לעומרי 60% ממניות החברה, בהן הוא מחזיק באמצעות חברת הנדל"ן שלו. יתר המניות מחולקים בין סוזן מזאווי, מנכ"לית משרד הפרסום הנצרתי מזאווי פרסומאים; רמאח עוביד ובאסם סעב. מלבד בעלי המניות עצמם, בדירקטוריון החברה נמצא גם שאול מגנזי, לשעבר המשנה למנכ"ל רשת, המייצג אף הוא את עומרי.

לצוות ההקמה של הרדיו היו חודשים ספורים להקמת תחנה חדשה מאפס. על הבנייה הפיזית, שהפכה קומה כמעט נטושה ברמדה נצרת לאולפנים בוהקים, היה אחראי מנהל התפעול של המלון ("הוא יותר פיינשמקר ממני", אומר עליו ח'טיב כשהם נפגשים בלובי), אבל מלבד זאת היה צריך גם לפעול במרץ מול משרד התקשורת והרשות השנייה לקבלת כל האישורים הנדרשים להפעלת משדרי הרדיו, וכמובן לגייס צוות עובדים ולתכנן לוח שידורים.

הצוות של רדיו נאס כולל עיתונאים מנוסים מאוד, כוכבים בשוק התקשורת בשפה הערבית, לצד עיתונאים צעירים. השילוב הזה, מקווה ח'טיב, יצליח למשוך קהלים ובמקביל להכשיר דור חדש של עיתונאים

הצוות של רדיו נאס כולל עיתונאים מנוסים מאוד, כוכבים בשוק התקשורת בשפה הערבית, לצד עיתונאים צעירים מעוטי ניסיון. השילוב הזה, מקווה ח'טיב, יצליח למשוך קהלים ובמקביל להכשיר דור חדש של עיתונאים.

בראש מערכת החדשות של התחנה עומד מוחמד מג'אדלה ("בן 27, אבל תותח-על", אומר ח'טיב), שעבד קודם לכן בערוץ בשפה הערבית של i24news ובערוץ מוסאווא., לצדו אפשר למנות את פוראת נסאר, כתב חדשות 12; סנאא חמוד, שעבדה בעבר ברשתות אל-ערביה ואל-ג'זירה, כמו גם ברדיו המתחרה א-שמס; שירין יונס, שעבדה ב-BBC בערבית, בסקיי-ניוז בערבית ובערוץ הערבי של i24news; וגם ח'טיב עצמו, המוכר אף הוא לציבור הערבי בישראל מהופעותיו במשך שנים ככתב ופרשן בסקיי-ניוז בערבית וב-BBC בערבית. למען האמת, סיכוי טוב שגם ישראלים שלא דוברים ערבית ראו שידור אחד בכיכובו של ח'טיב. בשנת 2014, במהלך מבצע "צוק איתן", שידר ח'טיב ל-BBC מגבעה המשקיפה על רצועת עזה, כשעובר אורח הגיח לפתע לכיוונו ודחף אותו בעוצמה.

כבר עכשיו הצוות העיתונאי ברדיו נאס אחראי על שמונה שעות שידור בימי חול: הבוקר נפתח ברצועת אקטואליה רכה בהגשת עפאף שיני; אחריה משדר אקטואליה מרכזי בין שמונה לעשר בהגשה מתחלפת של שני צמדי מגישים (נסאר ויונס, מג'אדלה וחמוד); תוכנית מגזין בשעות הצהריים עוסקת בתרבות וחברה; רצועת ייעוץ יומית עם מומחים מתחלפים משודרת מדי יום בשעה ארבע אחר הצהריים; ואחרי רצועת ספורט יומית מגיע יומן הערב שמגישים לחילופין יונס, מג'אדלה וגם ח'טיב עצמו. מלבד המגישים ישנו צוות עיתונאים הכולל בין היתר כתב לענייני תרבות, כתב לענייני ספורט, כתב במשולש, כתב בצפון וכתב בנגב.

"אני עכשיו בונה את הצוותים, יש אנשים צעירים שאנחנו מכשירים", אומר ח'טיב כשהוא יושב במשרדו המשקיף על חלל המערכת הפתוח ומתבונן במג'אדלה מפקח על עבודת העורכות הצעירות בדסק. "התקשורת הערבית בישראל סבלה מחוסר כישרונות מסוים כי אין לך בתי-ספר. ההתמחות זה השלב הכי חשוב בלימודי עיתונות. כשאתה רוצה להיות עיתונאי לא מספיק שיש לך תואר ראשון. יש אנשים שלמדו תקשורת אבל לא יודעים לכתוב סיפור חדשותי. צריך ניסיון של מערכת. להיכנס לכלי תקשורת, לעבוד תחת עורכים, שיתקנו אותך וידריכו אותך. כך אתה לומד, ככה אני למדתי".

פיראס ח'טיב (צילום: רדיו נאס)

ח'טיב, נשוי ואב לשנים, חגג לפני ימים אחדים יום הולדת 40. הוא גדל בעראבה ואת הדוקטורט שלו בתקשורת, על ערוצי הלוויין בעולם הערבי והשפעתם על הזהות הערבית בישראל, עשה בבית-הספר ללימודי המזרח ואפריקה של אוניברסיטת לונדון. במקביל ללימודיו באנגליה עבד ברשתות הטלוויזיה המערביות בשפה הערבית וצבר ניסיון מעשי. "בישראל", הוא אומר בעצב, "אדם שמסיים עכשיו תואר בתקשורת אין לו איפה להתנסות, אין לו מסגרת. אנו מגייסים אותם אלינו. לצידם אנשים כמו פוראת נסאר ושירין יונס, טאלנטים נדירים, שצריך לחפש אותם ולתת להם את התנאים המתאימים כדי לשכנע אותם להגיע. לא היה קל להביא את כל האנשים האלה ולהכשיר אותם בזמן קצר. אני לא נכנס לאופוריה אבל אגיד לך שיש לנו תגובות מאוד טובות עד עכשיו".

לרדיו נאס שני תדרי שידור, שמכסים, כמו שידורי התחנה המתחרה א-שמס, את כל אזור הגליל, ודרומה עד המשולש. "אנחנו לא באנו להתחרות, באנו לשנות", מדגיש ח'טיב. "יש פה אמונה משמעותית שצריך שינוי. והדבר שהכי משמח אותי זה כשאומרים לי שאנחנו משנים משהו, ששומעים שיש משהו שונה".

מה ההבדל?

"זו פעם ראשונה שיש כל כך הרבה אנשים עם רקע של הגשה שמשדרים תחת תקרה אחת. דבר שני, יש פה משהו מאוד דינמי וצעיר שלא היה בתחנה אחרת. לא רק הצעירים שיוצרים את הרדיו. אנחנו מצאנו במחקרים ובסקרים שעשינו למכרז שהצעירים מסתכלים מערבה ושהצעירים בחברה הערבית מאזינים לרדיו פחות מצעירים יהודים.

ח'טיב: "אנחנו לא באנו להתחרות, באנו לשנות. יש פה אמונה משמעותית שצריך שינוי. והדבר שהכי משמח אותי זה כשאומרים לי שאנחנו משנים משהו, ששומעים שיש משהו שונה"

"יש מי שאומר שהרדיו הוא פלטפורמה מיושנת. אני לא קונה את זה. גם צעירים נוהגים ואם תתן להם משהו מעניין הם יקשיבו. צריך להפנים שאנחנו חיים בעידן שיש באוכלוסיה הערבית מעמד בינוני שמתרחב, אנשים נפתחים לדברים חדשים ורק צריך לעניין אותם. היום הצעירים יותר מודעים לעניין בריאות הנפש, יותר חשופים לעניין תזונה וחדרי כושר. סטודנט ערבי מהצפון שחי בתל אביב מתעניין גם בכלכלה, גם בעתיד שלו, בהייטק וסטארטאפים. אנחנו מאמינים שאנשים הם אנשים חושבים, וברגע שתיתן להם משהו איכותי הם יעריכו את זה. אותו דבר לגבי נשים. יש תפיסה שבאוכלוסייה הערבית הנשים נשארות בבית ומאזינות לרדיו אז תן להם משהו סתמי. זה לא נכון, נשים הולכות לעבודה, מתעניינות גם בייעוץ משפטי וגם בעסקת המאה. השאלה איך אתה מנגיש את זה. אני מאמין בחוויית האזנה. לכבד את האינטליגנציה של האנשים".

בכל כלי תקשורת מסחרי עולה השאלה של השפעת הבעלים על השידורים. במקרה של רדיו נאס, שאלה זו טעונה במיוחד לאור העובדה כי בעל השליטה הוא אחד המעסיקים הגדולים בחברה הערבית בישראל, והמייסד והבעלים של רשת רנד, המפעילה מוסדות חברתיים וחינוכיים.

"יש פה הפרדה מהותית", מבהיר ח'טיב. "העסקים שלו לא מקודמים ברדיו. הוא משקיע והוא נותן גב, אבל אנחנו כמעט לא רואים אותו פה. אנשים לא מכירים אותו כאן". ח'טיב, יש לציין, דווקא מכיר את עומרי היטב - הוא נשוי לבתו. עם זאת, מיד אחרי שהוא מזכיר את הייחוס המשפחתי הוא שב ומדגיש את הניסיון העיתונאי העשיר שלו, כדי שלא יהיה ספק שהגיע לתפקיד בזכות ולא בחסד.

מוחמד מג'אדלה באולפני רדיו נאס, פברואר 2020 (צילום: אורן פרסיקו)

מג'אדלה, שמצטרף לסיור באולפני רדיו נאס, מדבר גם הוא בשבח אי התערבות הבעלים. "הייתי בהקמה של כמה כלי תקשורת", הוא אומר, "ב-i24news ובערוץ מוסאווה. אנחנו תמיד מתלוננים שבעלי ההון לא מגייסים תקציבים לפרויקטים בתקשורת. אבל פה יש קבוצה של אנשים שלא מתערבים לנו בתוכניות. וזה הדבר שגורם לאנשים שאתה רואה כאן לבוא ולעבוד אצלנו. כשאני יושב ובונה את הליין-אפ, אין לנו בלקסיקון במי זה יפגע והאם זה יכול למנוע פרסומת".

מג'אדלה, רהוט ואנרגטי, להוט להוכיח כי ברדיו נאס פועלים אחרת מהצפוי. "היה לנו כאן דיון בעד ונגד נתניהו, כבר העלינו לשידור את אהוד אולמרט", הוא אומר. "אנחנו יושבים פה ומחזיקים מעצמנו כמי ששואלים את השאלות הקשות. פיראס אמר לי 'פטריוט אמיתי זה מקצוען אמיתי', אפילו אם התשובות שהוא יקבל הן לכאורה לא לטובת הצד שלו".

"המטרה האמיתית שלנו זה לייצר שיח, שנהיה הכתובת", אומר ח'טיב, "אנשים לומדים על האוכלוסייה הערבית דרך התקשורת. ואני לא זוכר את הפעם האחרונה שהתקשורת הערבית נתפסה ברצינות".

חמוד: "עד היום לא היתה לנו מדיה איכותית. לא מבחינת האנשים, לא מבחינת הסגנון, לא מדיה שבאמת נותנת חופש ביטוי. זו הפעם הראשונה שיש לנו כלי תקשורת כזה מאז 48"

"לכן יש את המקום הזה", אומר מג'אדלה. "להיות עיתונאי מקצועי זה אומר שאתה לא פוסל את הישראלי, את הפלסטיני, אתה לא פוסל אף אחד. זה מה שאנחנו מנסים לעשות, לא משנה מה אתה חושב - תמיד תמצא את הבמה לדבר פה. באמת. להביא את הכמות המקסימלית של הדעות, כל עוד היא לא גזענית, מכובדת, לא פוגעת בשמם הטוב של האנשים. הרי מה הלגיטימציה שלי לבוא לציבור הערבי ולדבר על זה שפוסלים אותי כשאני פוסל את האחר? לפני יומיים התראיין אצלנו חמד עמאר, ח"כ מישראל ביתנו. אמר את הדברים שלו. פוראת נסאר שאל אותו אם הוא יכול לארגן לנו ראיון עם ליברמן. אנחנו רוצים לראיין אותו, אנחנו באמת רוצים לשמוע למה הוא רוצה להעביר כמעט 300 אלף איש מהמשולש לרשות הפלסטינית. אני רוצה לדעת מה יש לליברמן נגד אותו אזרח שהוא לא מכיר בכלל. עד היום התקשורת הישראלית לא מצליחה להביא אותו להסביר מה יש לו נגד ערבים, זה התפקיד שלנו".

סנאא חמוד, שעוברת לידנו במהלך השיחה, מאזינה ומוסיפה: "עד היום לא היתה לנו מדיה איכותית. לא מבחינת האנשים, לא מבחינת הסגנון, לא מדיה שבאמת נותנת חופש הביטוי. זו הפעם הראשונה שיש לנו כלי תקשורת כזה מאז 48'. אני הייתי בהרבה כלי תקשורת, ואין מה להשוות. כאן יש ניסיון לתת ביטוי אמיתי לציבור הפלסטיני בישראל. המבחן האמיתי הוא התגובות, ושם אתה רואה את הצימאון. כבר אחרי חודש אנחנו מקבלים תגובות שבהן אומרים כמה שהשידור שלנו טוב...".

"איכותי, שונה", משלים אותה ח'טיב. "הרדיו הזה", מסכם מג'אדלה, "יוכיח שהקהל הערבי בישראל רוצה לשמוע תקשורת איכותית ומקצועית. אנשים לא צרכו תוכן איכותי כי לא היה להם, לכן פנו לערוץ 12 ו-13".

בהמשך היום, כשח'טיב מספר על התקיפה שחווה בשנת 2014 מול גבול עזה, הוא נזכר כיצד האווירה הפכה עוינת ממבצע צבאי אחד למשנהו. בשנת 2008, בזמן מבצע "עופרת יצוקה", לא היתה לו כל בעיה להסתובב בשדרות וביישובים שמסביב לרצועת עזה. ב-2012, במהלך מבצע "צוק איתן" התחיל להרגיש את המתח, אבל בשנת 2014 כבר לא יכול היה לדווח בערבית בלי לחשוש לשלומו. לקראת הבחירות הקרובות לכנסת שוב מוצאת את עצמה החברה הערבית בתפקיד שק החבטות של מפלגת השלטון. אם לא די במסרים של דה-לגיטימציה מצד פוליטיקאים מהימין, התקשורת המרכזית משמיעה את המסרים הללו בלי לאתגר אותם.

"יש פה הסכמה, יש קונצזנוס כזה מוזר, ש-20% מהאזרחים במדינת ישראל אין להם חלק מהשיח הפוליטי והם משהו בעייתי", אומר ח'טיב. "אבל דווקא בגלל שלחברה הערבית אין הרבה כלים להתמודד עם זה, יש הרגשה שבבחירות יש פוטנציאל להשפיע. ברגע שהשיח מתעורר, התקשורת מתעוררת ומפלגות הימין מתעוררות אז גם החברה הערבית מתעוררת. הם שומעים ראש ממשלה שאומר שהערבים נוהרים לקלפי, הם שומעים את ליברמן שאומר שהוא זה שהציע ראשון להעביר את המשולש לרשות הפלסטינית ושומעים שגנץ אומר שהוא בעד עסקת המאה. זה נוגע לחיים היומיומיים שלהם. יש כ-300 אלף איש שגרים במשולש. אז הם מגיבים. בגלל זה אני חושב שהמצביעים ילכו יותר.

"צריך להבין שלאזרחים הערבים בישראל יש שני מרכיבים בזהות, המרכיב הלאומי והמרכיב האזרחי. המרכיב הלאומי זה הקשר עם העם הפלסטיני. בפן האזרחי הם אזרחים של מדינת ישראל ונלחמים על שוויון בכל תחומי החיים. כשלפני הבחירות יש אירוע בפן הלאומי הם הולכים להצביע, כמו שהיה אחרי המלחמה בעזה ב-2008, כשהרגישו שהם צריכים להגיב והלכו להצביע. ב-92', כשהרגישו שהם יהיו חלק מגוש חוסם הלכו להצביע בפן האזרחי. מה שמייחד את הבחירות האלה שיש גם פן אזרחי וגם פן לאומי. לכן אני חושב שתהיה השתתפות גבוהה".

עד כמה החברה הערבית מתעניינת באופן שבו היא מסוקרת בתקשורת המרכזית בעברית? עד כמה היא פעילה כדי לשנות את המצב?

"התקשורת הישראלית העברית היא משפיעה ברחוב הערבי, כי היא חזקה מאוד. לתקשורת הערבית אין מקורות בממשלה, מקורות יש לערוץ 12 ו-13 וגלי צה"ל ורשת ב', לכן מי שמביא דברים מעניינים על החיים בישראל זה אותם ערוצים. לכן אנחנו ברדיו נאס רוצים לבנות כלי תקשורת מקצועי מבחינה עיתונאית, שיהיה לחברה הערבית מקור שהם יכולים לסמוך עליו וזה ייתן רוח גבית לשיח הפוליטי לשיח החברתי ולבעיות של החברה הערבית. כי התקשורת הישראלית לא מסקרת  את הבעיות האמיתיות של החברה הערבית. עכשיו מסקרים כי היא תשפיע על הממשלה, לא בגלל שמתעניינים ממש מה יצביעו בג'סר א-זרקא או בנצרת, זה לא מעניין אותם. מעניין אותם לאיזו ממשלה תביא ההצבעה שלהם, לגנץ או לנתניהו.

ח'טיב: "ההשתלבות בכלי התקשורת המרכזיים היא לא בידיים של החברה הערבית. אין שום קבוצה אתנית לאומית בעולם שנלחמת על מקומה בתקשורת. זה תלוי בקבוצת הרוב. זה תלוי באנשים שיושבים בתקשורת"

"אני רוצה להגיע ברדיו נאס למצב שח"כ ערבי ייתן לי את אותו הערך שהוא נותן לחדשות 12. היום, כשמציעים לו להופיע בחדשות 12, הוא יודע שכל מקבלי ההחלטות רואים את זה, כל החברה הישראלית רואה את זה וגם האוכלוסייה הערבית רואה את זה. איימן עודה למשל, את כל הכותרות הטובות הוא לא נתן לתקשורת הערבית, ל'ידיעות אחרונות' הוא נתן את האמירה שהוא רוצה להיכנס לממשלה. את זה אני רוצה לשנות. ברגע שאתה מייצר זהות מקצועית יחשבו פעמיים לפני שאומרים לך לא ולא יקחו אותך כמובן מאליו.

"אתמול היה לנו תחקיר על שוטרים שנכנסו לבית ספר בעכו. חברת הכנסת תומא-סלימאן שלחה בעקבות זה מכתב לשר לביטחון פנים. ככה אתה מייצר עניין. יכול להיות שבערוץ 2 יתעניינו בזה אבל זו לא המטרה שלי. אתה מכתיב שיח פה. זה נותן לך נשימה להמשיך. אנחנו לא נהפוך עולמות, תקשורת לא הופכת עולמות. תקשורת בסופו של דבר זה זה אחריות לאומית מסוימת. ברגע שאנשים מאזינים לתוכן מסוים כולם באותה שעה, על זה דיבר בנדיקט אנדרסון, אתה מייצר משהו קולקטיבי. ויש לה השפעה חיובית מבחינה אזרחית, מבחינה חינוכית, מבחינה תרבותית. אתה נכנס לשיח".

ח'טיב מכיר היטב את "מדד הייצוג", המיזם המשותף של "העין השביעית" וסיכוי, הבוחן כבר ארבע שנים את שיעור הדוברים הערבים בתקשורת המרכזית, אך לדבריו העניין החשוב הוא לא כמות אלא איכות הייצוג. איך משנים את איכות הייצוג? חולוד מסאלחה, מנכ"לית אעלאם ועורכת אתר בוקרא, טענה לאחרונה בראיון ל"עין השביעית" שהמשימה החשובה ביותר כיום היא השתלבות באמצעי התקשורת המרכזיים בשפה העברית. ברדיו נאס רואים את הדברים אחרת.

ח'טיב: "ההשתלבות בכלי התקשורת המרכזיים היא לא בידיים של החברה הערבית. אין שום קבוצה אתנית לאומית בעולם שנלחמת על מקומה בתקשורת שנשלטת על ידי הרוב. זה לא תלוי בקבוצת המיעוט. זה תלוי בקבוצת הרוב. זה תלוי באנשים שיושבים בתקשורת, אני לא יכול להשפיע על חברת החדשות".

הציבור הדתי-לאומי כולל פחות ישראלים מהחברה הערבית, אבל לפני שלושים שנה החליטו להסתער על התקשורת והיום אפשר לראות יותר ויותר כיפות סרוגות. אם בחברה הערבית בישראל יגדירו את המטרה, אולי במקום פוראת נסאר אחד יהיו שלושים?

"זה לא יקרה. אם היה לנו ראש ממשלה שתומך בחברה הערבית כמו שהוא תומך בציונות הדתית אני מבטיח לך שהיה ייצוג מאוד הוגן. בסופו של דבר זה תלוי בממשלה, באנשים שמחזיקים את התקשורת. התקשורת הישראלית לא רואה בחברה הערבית אפשרות לקבל רייטינג. החברה הערבית לא מעניינת אנשים שיושבים בהרצליה או בתל אביב. לאנשים בלונדון אכפת מה מתרחש בניוקאסל או ברמינגהם. המדינה מתנהגת לכולם כשווים, פה זה שונה, ממש שונה. אתה לא יכול להילחם על מקומך בתקשורת כי אתה לא חלק מהמערכת, אתה לא חלק מהשיח. מה שאתה יכול לעשות, וכאן אני חושב שיש אחריות גם על החברה הערבית, זה לייצר תקשורת טובה. אם אתה מייצר תקשורת טובה שהיא מכתיבה שיח, אנשים לא יכולים להתעלם ממנה.

דלת הכניסה לרדיו נאס (צילום: אורן פרסיקו)

"כתבתי על זה ל'הארץ': ברגע שאתה עושה משהו מקצועי, מייצר עיתונאים, משנה את השיח, ומביא הישגים מקצועיים, לא יכולים להתעלם. זה לא קל, זה תהליך ארוך, זה לא קורה בן לילה. אבל הדרך היחידה היא שלאוכלוסייה הערבית תהיה תקשורת טובה, מקצועית, שמונעת מערכים עיתונאיים".

מג'אדלה: "לא מזמן היתה לי שיחה עם לוסי אהריש, והיא אמרה לי 'תקשיב, אתה צריך להיכנס לתקשורת הישראלית, להשפיע מבפנים'. אמרתי לה 'להגיד לך את האמת? זה לא מעניין אותי'. למה אני צריך לעשות את המאבק הזה למען התקשורת הישראלית? הרי צריך להיות תהליך פנימי, שלא קשור אלי כערבי. אני צריך לחנך איש תקשורת איך להיות מקצוען והגון? אני צריך לחנך את התקשורת הישראלית כדי שתביא לפרשנות על החברה הערבית לא את רוני דניאל אלא מישהו שבאמת יודע על מה הוא הולך לדבר? למה אני צריך לעשות את המאמץ הזה?".

האם לא תהיה לך השפעה גדולה יותר כעורך בדסק של חדשות 12 מאשר כראש מערכת חדשות ברדיו נאס?

מג'אדלה: "אפילו אם אני אהיה ראש דסק אני אהיה ראש דסק לענייני ערבים. יש השפעה, אף אחד לא מבטל את זה, אבל כמו שאני הייתי עורך ב-i24. היינו נפגשים כל יום בפגישת מערכת עם העורכים מהערוץ באנגלית ובצרפתית, ובשנתיים הראשונות היינו קובעים גם את הכותרות של כל המהדורות ביחד. לך תשכנע את הצרפתים והאמריקאים שמה שקורה בעזה יכול לעלות לכותרת שנייה או שלישית. פה אנחנו עושים משהו יותר אפקטיבי משידורים ב-BBC בערבית. סקיי, ו-i24. על הנושאים שאנחנו מעלים מדברים פה, בבית קפה בנצרת. הערוצים הבינלאומיים יכולים אולי להשפיע על חו"ל, אבל לא על נצרת".

והערוצים המרכזיים בעברית? הם משפיעים על כל הציבור בישראל.

"אני צופה בערוצים בעברית ומרגיז אותי לראות איך אפילו הפרשנים הכי בכירים שעולים לדבר אליכם, היהודים, לא אומרים את השמות הערביים בצורה נכונה. את השם אתה לא יודע להגיד, אז איך אני הולך להאמין לפרשנות שלך? זה יוצר אנטי אצלי ואצל הרבה אנשים עד כדי כך שאני לא רוצה להיות אפילו חלק מהמערכת הזו. אף אחד כבר לא מדבר על גזענות, זו שאלה של מקצוענות. כשאני רואה את כל המתחזים שהולכים לבקר את האחים המוסלמים באירופה".

צבי יחזקאלי.

"כן. תגיד, יש לך מוסלמים בגליל יותר מאשר בפריז. מה אתה נוסע לשם? לכן אני שואל עד כמה מישהו כמוני יכול לעמוד במערכת חדשות מול צבי יחזקאלי ואחרים ולהגיד לו 'תקשיב, אתה מדבר שטויות'. באמת, זה לא המאבק שלי. אני חושב שהחברה הישראלית והתקשורת הישראלית היא בעצמה צריכה לנהל את המאבק הזה של האיזון ושל האתיקה העיתונאית והמקצועיות. אני אומר לך כערבי, פלסטיני, אזרח ישראל, אני יכול להיות חלק מהמאבק הזה - אני לא צריך להוביל אותו".

אגב ערבי, פלסטיני, אזרח ישראל, מה הטרמינולוגיה אצלכם?

ח'טיב: "הזהות ממילא זה לא משהו שאתה יכול להגדיר במילה אחת במהדורת חדשות. יש לך כמה זהויות, זה משהו מורכב. יש היסטוריה פלסטינית אבל יש גם אזרחות ישראלית, יש חוזה ביני לבין מדינת ישראל שהוא חוזה אזרחי, שאני מכבד ואני צריך גם שיכבדו אותי כאזרח. בכל מקרה ברגע שאתה מקצועי העניין של הטרמינולוגיה לא הכי מעניין. מקצועיות זה מקצועיות. אתה מביא את הידיעה כמו שצריך, אתה מפריד בין אקטיביזם לבין ג'ורנליזם. אתה לא מתנהג מאחורי המיקרופון כאילו שאתה פעיל פוליטי. אתה עיתונאי".

הבנתי. את אראל סג"ל לא היית מקבל לרדיו.

"יש לו איפה לעבוד".​

* * *

פרויקט "נוכחים נפקדים" של "העין השביעית" מתפרסם בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי ויחד עם יפעת מחקרי מדיה​