בדומה למרבית אזרחי המדינה, גם תקשורת הזרם המרכזי בישראל מגיעה אל סבב הבחירות השלישי תוך פחות משנה באפיסת כוחות. הכל כבר נאמר (פעמיים) וממילא לא צפויה הכרעה. בחברה הערבית, לעומת זאת, המצב מעט מורכב יותר. הרשימה-המשותפת הגדילה את כוחה בין בחירות אפריל 2019 לספטמבר 2019 ועשויה להיות הרשימה היחידה שתגדיל את כוחה גם בבחירות הקרובות.
חולוד מסאלחה, מנכ"לית ארגון אעלאם ועורכת ראשית של אתר בוקרא, טוענת כי ההסתה של תשדירי הליכוד נגד הרשימה-המשותפת תפעל לטובתה, מעריכה שנתניהו לא יצליח לגרוף קולות רבים מקרב המצביעים הערבים ומשרטטת את הדרך לשינוי הייצוג של האזרח הערבי בתקשורת הישראלית.
"מערכת בחירות שלישית תוך פחות משנה זה מעייף", מודה מסאלחה. "כמה פעמים אפשר להוציא אנשים לרחובות ולבקש מהם להתגייס? ממילא רוב האנשים לא בקטע של בחירות ולהשתתף במשחק הדמוקרטי הכי לא מעניין אותם. מה שמעניין אותם זה להתמודד עם קשיי היום יום שלהם. יחד עם זאת, היות שאנחנו מדברים על ערבים ויהודים והסכסוך, היות שיש שסע עמוק בחברה, אנשים מרגישים יותר מחויבים להביע את דעתם ולהפגין נוכחות. 'הנה אני כאן על המפה. אתה לא רואה אותי אבל אני קיים'".
נראה שהפעם מסר העל בקמפיין הליכוד הוא אזהרה מפני שיתוף פעולה פוליטי של כחול-לבן עם הרשימה-משותפת.
"תמיד הקמפיינים של נתניהו מסתמכים בעיקר על הערבים. פעם על גנץ והערבים, פעם 'הערבים נוהרים לקלפי'. הוא מגייס את האנשים שלו, את הכוח האלקטורלי שלו, דרך הסתה נגד ערבים, וזה תמיד תופס. אבל אני חושבת שבמקביל ההסתה של נתניהו נגד הרשימה-המשותפת רק מגייסת את הקהל הערבי לרשימה. נראה לי שהקמפיין הכי מוצלח לרשימה-המשותפת זה ההסתה של נתניהו והמפלגות הימניות".
במקביל השיק הליכוד קמפיין שפונה לחברה הערבית. ראית באנרים שלו באתרי אינטרנט בשפה הערבית? תשדירים?
"מה שראיתי זה רק הביקורת על הסרטון הזה. בגדול לא מקבלים את הטענות של נתניהו על הרשימה-המשותפת. זה לא תופס אצלנו, ואני מתכוונת עכשיו גם לאנשים ברחוב. הסיכוי שנתניהו יקבל קולות מהערבים לדעתי אפסי. הפעם גם למרצ יש סיכויים מאוד קטנים לקבל קולות".
בואי נדבר על התקשורת המרכזית בשפה הערבית. עד כמה משנה לחברה הערבית איך שהיא מוצגת בה?
"כאשת תקשורת, שעובדת 20 שנה בשינוי אופן ייצוג הערבים בתקשורת הישראלית, אני אומרת לך שלערבי כבר לא חשוב איך הוא מוצג בתקשורת הישראלית. מה שכן חשוב זה לא איך שהערבי מוצג אלא לשפר את היחסים בין שני הקהלים".
אין כאן סתירה?
"אני מנסה לשפר את מעמד האוכלוסייה הערבית בכללותה, ועושה את זה דרך התקשורת כי בסוף התקשורת היא השחקן העיקרי בשינוי תדמיות. באופן אישי באמת לא אכפת לי מה חושב עליי ישראלי ממוצע, אני כתושבת כפר דבוריה. אני לא צריכה שישראלי שגר בתל אביב יחליט אם אני טובה או רעה. אני בן אדם טוב, אבל זה לא משנה לי מה הוא חושב. מה שחשוב זה היחסים בין שני הקהלים כי זה יכול להוביל לשיפור במעמד הכלכלי, במעמד הפוליטי, האקדמאי".
בציבור הדתי-לאומי ביקרו במשך שנים את האופן בו הם מסוקרים ובסוף הגיעו להישגים. עד כמה מוכן הציבור הערבי להתאמץ כדי לשנות את התקשורת?
"הציבור הדתי-לאומי לא שינה את המצב דרך ביקורת אלא דרך שילוב עיתונאים דתיים-לאומיים בתקשורת הישראלית, וזאת גם המטרה שלנו. שלנו כערבים, לא רק שלנו בארגון אעלאם. אם אתה עיתונאי ואני באה בטענות שכתבת כך וכך על הערבים, אתה רק תיכנס איתי לוויכוח. הסיכוי שתשנה משהו בכתבה שלך הוא אפסי ולפעמים גם תתרגז עלי ותנתק את השיחה באמצע. אבל להכניס יותר עיתונאים למערכות הישראליות זה יביא לשיפור של הסיקור ושל התדמית. עוד ינון מגל, עוד אראל סג"ל, עוד עמית סגל. אנשים כאלה ישנו את התדמית".
איך עושים את זה? איך מכניסים עוד אנשים לתקשורת?
"בינתיים אנחנו עושים סדנאות. יש לנו באופק שיתוף פעולה עם כמה כלי תקשורת ישראלים, שדרכם נכשיר עיתונאים צעירים ערבים וננסה לקדם אותם למערכות שם. אנחנו עדיין בשלבים הראשונים של הפרויקט ואני מקווה שנפתח אותו השנה".
מה היית רוצה להגיד לעורכים הבכירים בתקשורת הישראלית?
"אני גם עיתונאית בעצמי, אני מאמינה שאובייקטיביות זו לא מילה רלוונטית יותר בתקשורת, אבל הגינות. לפחות הגינות".
* * *
פרויקט "נוכחים נפקדים" של "העין השביעית" מתפרסם בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי ויחד עם יפעת מחקרי מדיה