עמית סגל מקדיש את החטיבה המסכמת בטורו שבמוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" לביקורת על פוליטיקאים וכלי תקשורת שנאבקו בשנים האחרונות נגד מונופול הגז והמתווה שעליו חתם מול מדינת ישראל.

באגף העיתונות מזכיר סגל את קרן נויבך, מגישת "סדר יום" בכאן ב', ואת עיתון "דה-מרקר" ("דה-מארקר" בתעתיק ידיעות, העושה שימוש באל"ף הדמוניזציה, כמו שב"ישראל היום" מתעקשים עדיין לדווח על מחדליו של "ברק אובאמה").

סגל מציג את העימות שהתרחש בשנים האחרונות בין תומכי מתווה הגז למתנגדיו כך: המתנגדים טענו ש"המתווה לא נועד באמת להביא לפיתוח משק הגז, אלא להכניס מיליארדים בהליך מהיר לכיסיהם של יצחק תשובה ושותפיו. חברות הגז טענו שהמתווה יביא לחתימת הסכמים ליצוא הגז למדינות השכנות של מאגר לווייתן, אבל מתנגדי המתווה השיבו: לא יהיה מתווה, שכנותינו לא יקנו גז, והגז מלווייתן לעולם לא ייצא מהאדמה. תמר תישאר לבד בלב ים".

זו הצגה מעוותת של המציאות. מי שהזהיר פעם אחר פעם מפני אפשרות שהגז יישאר באדמה לא היו מתנגדי המתווה אלא דווקא דובריו, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו. ב"דה-מרקר" דווקא הציגו את הטענה הזו כ"לוקש".

אסדת הגז לווייתן, 31.1.2019 (צילום: מרק ישראל סלם)

אסדת הגז לווייתן, 31.1.2019 (צילום: מרק ישראל סלם)

לפי סגל, "פרשן העיתון [דה-מרקר] קבע נחרצות: 'הגז מלווייתן יישאר בים. מקורות בענף מביעים את החשש הפשוט שלפיו לא תהיה בעצם כדאיות כלכלית בפיתוח המאגרים'". אולם אותו "פרשן" (אבי בר-אלי, אז כתב חוקר וכיום עורך "דה-מרקר") מעולם לא כתב כך. מדובר בשילוב מלאכותי שמייצר סגל משני טקסטים שונים שחיבר בר-אלי. באחד מהם אמנם הופיעה הכותרת "הגז מלווייתן יישאר בים", אך כפי שאפשר לראות גם מצילום המסך שסגל שיתף ברשתות החברתיות בר-אלי מייחס את האמירה הזו ל"פוליטיקאים ופרשנים" התומכים במתווה, ולא למתנגדיו. בר-אלי אף ביקר באותו טקסט את התנהלות המונופול על כך שלא פעל לפיתוח מהיר יותר של מאגר לווייתן.

אמנם, לאורך שנים של מאבק היו אכן אמירות שהתבררו כשגויות, ובהחלט ניתן לבקר את מי שהשמיע אותן. אולם הטענה המרכזית של מתנגדי מתווה הגז, לאורך כל הדרך, היתה אחת – הרווח מהמשאב שהתגלה יגיע ברובו המוחץ למונופול, ולא לציבור. את זה אפילו סגל מציין בתחילת טורו, אלא שעל התממשות הטענה הזו אין מלה בטור, ולא במקרה. הטענה התגלתה, נכון לעכשיו, כמדויקת. מה שמונופול הגז, נתניהו וסגל מציגים כהישג הוא למעשה הישג לבעלי המונופול (אחד מהם, יצחק תשובה, מחזיק גם במניות חברת חדשות 12 שבה סגל מועסק).

"יצוא גז מוגבר הוא הישג רק לטייקוני הגז ובראשם תשובה ונובל", כתב אתמול יוסי דורפמן, מהפעילים הבולטים נגד מתווה הגז. "אזרחי ישראל מפסידים מייצוא כזה של גז".

דורפמן הסביר כי הייצוא בא למעשה על חשבון אזרחי ישראל. הגז שיכול היה לשמש את המשק הישראלי מחוסל בזריזות לצורך מימוש רווחים מהיר: "בניגוד לתעמולה, ישראל היא לא מעצמת גז. יש בישראל פחות מאחוז אחד מכמות הגז בעולם. ובכל זאת דוחפים לייצא אותו לאירופה, בשביל רווח מהיר לטייקוני הגז. מדינות שייצאו גז באופן מסיבי במקום להשקיע אותו בפיתוח המשק המקומי (כמו בריטניה), נאלצו לייבא גז בעצמן לאחר שאזל במחיר יקר יותר, ולמעשה הפסידו במקום להרוויח. [...]

"נתניהו הבטיח שנקבל מאות מיליארדים מהגז. היום כבר ברור שלא נראה מאות מיליארדים. היום כבר ברור שאנחנו משלמים מחיר מופקע על הגז (מעל 6$, כשעלות היצור למונופול הגז היא 30 סנט). היום כבר ברור שהנתח של טייקוני הגז מל הנתח של הציבור הוא כבמדינות עולם שלישי. הרווח הגדול הוא של תשובה, נובל, רציו והחבר קובי מימון. ההפסד כולו של אזרחי ישראל".

פעילה נוספת במאבק נגד מתווה הגז, אור-לי ברלב, הגיבה הבוקר לטור של סגל: "מטרת קמפיין התעמולה היא לנסות לשכתב את ההיסטוריה, וזאת כדי להסיט את האש משורת השאלות המהדהדות שעולה מהן ריח של שחיתות, שאלות שמעולם לא קיבלו מענה. כמו השאלה הגדולה מכולן: מדוע חברות הגז מוכרות יחידת גז לחברת חשמל במחיר כל-כך מופקע? איך ייתכן שהחברות השותפות במאגר תמר מוכרות לחברת חשמל יחידת גז אחת במחיר שהוא פי 25 מעלות הייצור של אותה יחידה? פי 25! וזאת לאחר שהוחזרו מזמן כל ההשקעות בפיתוח והמימון".

"הסכם הגז יכניס מאות מיליארדי שקלים לישראל בשנים הבאות", נכתב בכותרת של ידיעה מאת ערן בר-טל המתפרסמת בראש עמוד 9 של "ישראל היום", ציטוט מפי ראש הממשלה נתניהו, שטס ליוון לחתום על הסכם הנחת צינור גז בין ישראל לאירופה. לפני שעלה על המטוס נתניהו היה נחרץ עוד יותר: "זה גם מכניס מאות מיליארדים, מאות מיליארדים, לקופת המדינה, לרווחת אזרחי ישראל, לקשישים, לילדים, לבריאות, לרווחה", אמר. צוות הניו-מדיה של נתניהו הבחין כנראה בגוזמה, ובכתוביות הצמודות שינו את צורת ההווה "מכניס" לצורת עתיד "יכניס".

"בואו נבהיר רגע מה באמת קיבלנו עד כה מהגז", כותבת הבוקר ברלב, "אפס שקלים ממס ששינסקי שעוד לא התחיל לעבוד – אחרי שהבטיחו לנו נתניהו ושטייניץ וחברות הגז שאנו נקבל ומקבלים 60% מכל שקל גז. כאמור – אפס שקלים ממס ששינסקי.

"מה כן קיבלנו? מס שמכונה תמלוגי טבע. בשנה האחרונה הוא הגיע לכמעט מיליארד שקל. נשמע הרבה? חכו תשמעו מה מקבלות חברות הגז השותפות במאגר תמר: בהערכה גסה – כ- 4 מיליארד שקל רווח נקי בממוצע כל שנה. רווח נקי. כל שנה. פי 4 מאיתנו בשנה שעברה, בשנים קודמות אף יותר. נכון שככה מרגיש 60% לאזרחים מכל שקל?".

יצחק תשובה, פברואר 2018 (צילום: פלאש 90)

יצחק תשובה (צילום: פלאש 90)

והנה כך כותב הבוקר ב"דה-מרקר" בר-אלי, אותו פרשן/עורך שאת שמו סגל לא מזכיר במפורש: "מדינת ישראל לא ממש זקוקה לגז ממאגר לווייתן – שהזרמתו החלה השבוע. תרומתו לביקוש המקומי שולית. פיתוחו גרם לדחייה ניכרת בתקבולים שיראה הציבור הישראלי ממכירת גז בטווח הקרוב, שכן בעלי לווייתן, דלק ונובל קיזזו את ההוצאות בלווייתן מהכנסותיהן החייבות במס בתמר.

"היחידות שרשמו רווח מיידי בזכות פיתוח לווייתן הן שרשרת חברות עלומות שרשומות במקלטי מס ברחבי העולם, ושחלק מבעליהן מוכרים כאנשי מודיעין מצרי. אלה נהפכו לשותפות בצינור הגז המצרי-ישראלי תמורת האפשרות לייצא את הגז מלווייתן למצרים. לצד התועלת ה'גיאופוליטית' הזאת של יצוא גז למצרים ולירדן, שביום מן הימים יימצא מי שיפענח מי גוזרי הקופון בו – הנימוק העיקרי לכך שלווייתן פותח הוא זה הבטחוני-אסטרטגי. כלומר, הנימוק שלפיו המשק הישראלי לא יכול להישען על צינור אחד ומאגר אחד.

"תמורת פתרון למצוקה המלאכותית הזו הסכימה ממשלת ישראל להעביר מתווה גז שהעניק לנובל-אנרג'י חסינות מפיקוח מחירים וחסינות מדיני הגבלים – כלומר איפשר לה להמשיך למכור גז מתמר במחיר מופקע, וגם להחזיק במאגרי תמר ולווייתן בבעלות צולבת. כך, אף שניתן היה לפתור את הצרה הלאומית בדרכים אחרות (צינור נוסף מתמר, פיתוח מואץ יותר של מאגר כריש או הכנסת בעלים אחרים בלווייתן) – התנדבנו לתפור למידותיה של נובל תוכנית חילוץ מהירה ויעילה, שמומנה על-ידי ציבור צרכני החשמל בישראל במיליארדי דולרים, דרך חשבונות החשמל המנופחים שלהם".

חגי סגל, עורך "מקור ראשון" ואביו של עמית, אפילו לא מתאמץ לייצר הטעיה או מניפולציה. הוא פשוט כותב כי "בניגוד לכל ההתרעות, אין מונופול בשוק הגז, יש תחרות עסקית קשה בין לווייתן לתמר". ובכן, יש מונופול בשוק הגז. אין תחרות בין לווייתן לתמר.

הכלכלה הישראלית (לפי עיתוני אדלסון)

הנה כותרות הידיעות במדור הכלכלה של "ישראל היום", בבעלות משפחת אדלסון: "שטייניץ: בתוך 5 שנים יזרום גז טבעי לאירופה'"; "הישג נוסף ביוון: הסכם ראשון למכירת גז טבעי שיובל בצינור החדש"; "בהשוואה למדינות המפותחות: הצמיחה השנתית גבוהה מהממוצע"; "'המתקדם אי פעם': התעשייה האווירית תבנה לוויין תקשורת לאומי"; ו"שנת שיא: מדד 35 השלים עלייה של 15% ב-2019".

מימין: מודעה של מונופול הגז ומדור הכלכלה של "ישראל היום", 3.1.2020

בינתיים, ב"מקור ראשון", העיתון השני של משפחת אדלסון, מתפרסמת במדור הכלכלה ידיעה מאת ישי פלג שלפיה "שני חוקרים ישראלים עצמאים הציגו מדד חלופי למדד הביטוח הלאומי". לפי המחקר הזה, אין בישראל 1.8 מיליון עניים כפי שטוען הביטוח הלאומי, אלא "פחות מחצי מיליון עניים". שני החוקרים, אגב, הם עידן ארץ מפורום קהלת ותום שדה ממשרד סמקאי-אסטרטגיה, חברת ייעוץ של אמציה סמקאי, הפרשן הכלכלי של "ישראל היום".