זה כבר קצת פאסה להפוך את מכבי תל-אביב בכדורסל לשק חבטות. בשלוש השנים האחרונות נאמר ונכתב על הידרדרותה הכל, במיוחד בחודשיים האחרונים, בעקבות פרשת התאבדותו של מוני פנאן. כך שלא ברור למה בחרו ב"ישראל היום" של יום חמישי האחרון להציג פרויקט נוסף מהז'אנר המוכר לעייפה.
ימי חמישי במדורי הספורט בעיתונים הם כמעט תמיד קודש לשערים ולכפולות פותחות העוסקות במשחקי מכבי ביורוליג. הכותרות יהיו ברוח ציונית, וידחפו את הקבוצה של המדינה אל ניצחון שכל עם ישראל מחכה לו, בעוד שהאותיות הקטנות של הכתבים והפרשנים ישפכו למעשה אותם מים ממוחזרים. מהבחינה הזו הכפולה של "ישראל היום" היתה קצת חריגה, מאחר שנראתה כמחריבת שמחות מקצועית דווקא ביום משחק, ועוד מול צסק"א המיתולוגית.
הכותרת שנמרחה על פני כל הכפולה באותיות ענק לא הותירה מקום לספק: "נפילתה ונפילתה של האימפריה". כותרת המשנה ניסתה לחזק את הטענה בהצגה של כמה בעיות אקוטיות (השחקנים הישראלים הבכירים נעלמו, הרייטינג קורס, ההנהלה לא יודעת לסגור דברים בשקט), עד למסקנה שמכבי הפכה למותג אפור ומדשדש.
הכפולה נחלקה לארבעה טקסטים עיקריים. שניים מהם אכן חבטו בקבוצה – רון קופמן ואלי סהר ("שערוריות במקום הישגים", "סתם עוד קבוצה"), אבל שני האחרים היו אנטיתזה לכותרת. טור אחד היה מאת יואש אלרואי ועסק בנשירת הקבוצה, לראשונה אחרי 40 שנה, מערוצי הברודקאסט לערוץ נישה, אבל נחתם במסקנה ש"מכבי תל-אביב הידרדרה, אך איננה נשכחת בינתיים ומוקדם להספיד אותה". הטור הרביעי היה תגובה מפורטת של המועדון לכתבה, שהפריכה את הטענות, הביאה מספרים ועובדות של מכירת כרטיסים ומנויים, וסיכמה: "דווקא בתקופה קשה, של משבר כלכלי עולמי, של תחרות ספורטיבית חזקה מתמיד, של אילוצים רבים ועליהום תקשורתי – המותג מכבי תל-אביב מוכיח שהוא חזק מכולם".
הכפולה הבטיחה, אבל לא קיימה. שניים מארבעת הטקסטים לא תאמו את הכותרת שחרצה דין. מכבי תל-אביב אכן בנסיגה בגלל שורה של אירועים ותהליכים, אבל אין בכך שום דבר חדש. הדבר היחיד המעניין הוא העובדה שמי שתקעו את החצים במכבי מקבלים שכר מערוץ הספורט, זה שכל-כך מתאמץ למכור את הקבוצה לציבור מבחינת עניין ורייטינג.
סהר וקופמן לא עושים הנחות כשהם תוקעים מקלות בגלגלי השיווק של אחד ממקורות פרנסתם, ועל כך צל"ש. מצד שני, צל"ג על סוג חדש של ז'אנר. לא ברור איך שני טורים מספיקים כדי ליצור מראית עין של פרויקט עם מסקנות כה חותכות, מול שני טורים שגורסים ההפך.
נראה לי שהגפרור שהצית את להבת הפרויקט הוא דווקא הספר האישי של סהר. עורך הספורט של "ישראל היום" כתב בטורו על וידויו של מעצב השיער אבי קקון מרמת-גן, שאחרי 35 שנה של צפייה במשחקי מכבי מתעניין כיום יותר ב"האח הגדול" בערוץ 20.
מן המפורסמות הוא שמעצבי שיער, כמו נהגי מוניות, הם נייר הלקמוס של החברה הישראלית. אמנם רוב כלי התקשורת נוטים להימנע מלהשתמש בקלישאה החבוטה הזאת, אבל "ישראל היום", מסתבר, נשאר נאמן לישראל סבא, ש"רחשי הציבור" לגביו נותרו עניין לסטריאוטיפים וטיפוסים צבעוניים. ככה לא עושים עיתונות רצינית, ודאי לא עיתונות ספורט, שצרכניה הם קוראים וגולשים כפייתיים שמחפשים אינפורמציה בשרנית וחדשה לנעוץ בה שיניים, ולא קונפטי מצהיב משנות השמונים.
בין גורנישט לכפולה
מעניין היה לראות בעיתוני יום ראשון את ההבדלים בהתייחסות לנושא אחד בידיעות שונות. כמה דוגמאות:
זכייתה של ברצלונה באליפות העולם לקבוצות: "הארץ" – כל השער בתוספת ידיעה גדולה בעמ' 6. "מעריב": חצי עמוד תחתון בעמ' 14. "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות": ידיעה קטנה בטור צד.
לקראת אליפות ישראל בטניס: "ישראל היום": כפולה. "הארץ": שלושת רבעי העמוד. "ידיעות" ו"מעריב": גורנישט.
עימות קולני בחדר ההלבשה של מכבי פתח-תקווה: "מעריב": הפניה בולטת בשער וידיעה פותחת עמוד מתחת לכותרת של שתי שורות (הטקסט עצמו – פחות מ-100 מלה). "ידיעות אחרונות": כותרת ביניים. "הארץ": אזכור זניח של 30 מלה. "ישראל היום": אין זכר.
פולו-אפ להפסד של מכבי תל-אביב ביורוליג: "ידיעות אחרונות": ידיעה פותחת בעמ' 15 על כמחצית העמוד. "ישראל היום": טור צד. "מעריב" ו"הארץ": אין.
2 קטנות
בשבוע שעבר כתבנו על מכבי חיפה שהחרימה את מירי אליקים, כתבת הערוץ הראשון. עדכון מהשבוע: אליקים סיקרה ביום ראשון בערב את מכבי חיפה במהלך השידור הישיר של המשחק מול בני-יהודה. השעתיים שלה עברו ללא בעיות והיתקלויות, והיא אף ריאיינה בסיום את המאמן אלישע לוי. מה שכן, היא נותקה מעדכוני הסמס של הקבוצה לעיתונאים.
על-פי תוצאות הלייב ב-ynet, משחק ליגה לאומית נמשך 114 דקות. עוד מאמץ קטן של המעדכנים, והיו מגיעים לפנדלים.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il