הידיעה שפרסם ליאור גוטמן ב"כלכליסט" בשבוע שעבר (21.8), על צניחה של 98% בזיהום שמקורו באסדת הגז תמר, נראית טובה מכדי להאמין: השדרוג הסביבתי במערכות האסדה הושלם. הוא הושלם בהתאם לדרישה מפורשת לא רק של משרדי הגנת הסביבה והאנרגיה, אלא של השר להגנת הסביבה ושר האנרגיה בכבודם ובעצמם. והנה כבר נרשמה הפחתה משמעותית, כמעט בלתי נתפסת, של פליטות לאוויר של דלקים ואדים, לרבות מתאן (גז חממה משמעותי) ובנזן (חומר מסרטן ודאי). כל זאת בלוח זמנים קצר של כמה חודשים, ובהשקעה כמעט מזערית (150 מיליון שקל) ביחס למערכות המדוברות ולרווחי בעלי האסדה. הללויה!
ידיעה כמעט מושלמת – ציון 98. אז אם הכל (כמעט) מושלם, ומשרדי הממשלה וחברות הגז עשו סוף-סוף את המצופה מהם, מה בכל זאת הבעיה בדיווח התקשורתי על כך? ובכן, המספר, 98%, מוכר מאיפשהו.
קצת רקע: מאגרי הגז הגדולים שהתגלו בעשור האחרון לחופי ישראל הם תמר, לווייתן וכריש-תנין (הקטנים יותר). אסדת תמר, שעליה מופרד הגז מהמים ומהקונדנסט (תערובת נוזלית של חומרים אורגניים כבדים יותר), פועלת משנת 2013 מול אשקלון. אם כן, מדוע רק כעת נזכרו לטפל בזיהום מאסדת תמר?
השאלה הכי מעניינת בקשר לדיווח הזה, שאלה שהכתב לא טרח להעלות, וחבל, היא כיצד מדדו משרדי הגנת הסביבה והאנרגיה את הזיהום שמקורו מהאסדה?
הדרישה להפחית את הזיהום שמייצרת אסדת תמר הגיעה בכלל בזכות מאבק התושבים באזור חוף דור נגד אסדה אחרת, אסדת לווייתן. ב-2016 גילו התושבים שנתוני תסקיר ההשפעה על הסביבה שהגישו יזמי אסדת לווייתן, ובכללם צפי הפליטות לאוויר של מזהמים מהאסדה, נמוכים עשרות מונים מנתוני הפליטות המדווחות של אסדת תמר, נתונים בפועל שדווחו למרשם הפליטות לסביבה (מפל"ס). כל זאת, כאשר הפעילות של אסדת לווייתן צפויה עוד להיות גדולה מזו של אסדת תמר, וממילא גם הזיהום.
יתרה מכך, התברר שהפליטות של תמר גבוהות בפועל פי 30(!) מהפליטות שניבא התסקיר הסביבתי שהוגש לאסדת תמר, ולא היו מביישות מפעל כימי גדול, או אפילו צבר מפעלים כאלה.
למעשה, הנתונים של אסדת תמר לשנת 2016 היו אלה שהתחילו את המאבק הנוכחי של ארגון "שומרי הבית" כנגד מיקום אסדת לווייתן לצד החוף. היזמים והמדינה באו לכן עם פתרון של הקמת "מערכת סגורה", שתותקן על האסדה ותמנע את זיהום האוויר. מה היא בדיוק אותה המערכת ומה טיבה? על כך החל מאבק גדול בין התושבים לבין משרדי הממשלה. אבל בזמן שמתווכחים על הפליטות העתידיות מאסדת לווייתן, נתוני המפל"ס לשנת 2017 הראו שהפליטות מאסדת תמר עדיין מאוד גבוהות.
המשרד להגנת הסביבה טען שעם הקמת האסדה לא חלו עליה דרישות חוק אוויר נקי, כיוון שהיא נמצאת במים הכלכליים של מדינת ישראל, ולא במים הטריטוריאליים שלה. ואולם, מרגע שהממשלה החליטה שהאסדה כפופה לחוק, המשרד דרש מהבעלים של תמר להפחית את הפליטות בהתאם לדרישות חוק אוויר נקי, ולשדרג את המערכות, כלומר להקים "מערכת סגורה" (כמו זו שהוצעה כפתרון לזיהום העתידי של לווייתן). השדרוג היה צריך להתבצע כבר מזמן, ומשום מה התעכב, כשהאסדה ממשיכה לזהם.
אך כשהמשרד ציין שהתקנת אמצעי ההפחתה תושלם ברבעון הראשון של 2019, הוא גם קבע שהשדרוג יוביל להפחתה של 98% מהפליטות לאוויר מאסדת תמר. גם בדיווחים מאפריל 2019, עם הצגת טיוטת היתר הפליטה של אסדת תמר להערות הציבור, חזרה והופיעה ההבטחה ואיתה מספר הקסם: הפחתה של 98% בפליטות.
"לאחר שרשמה חריגה מהמדדים: צניחה של 98% בזיהום שמקורו באסדת הגז תמר". כותרת הידיעה ב"כלכליסט"
והנה אתר "כלכליסט" מדווח לנו – בדיווח בלעדי, שלא מצאתי באף כלי תקשורת אחר – שלא רק שהשדרוג בוצע כמובטח, הרי שגם ההרצה של המערכות עברה מיד בהצלחה, והיעד – בטח לא תתפלאו – הושג במלואו. כלומר, כפי שמדווח בכתבה, ממדידות של משרדי הגנת הסביבה והאנרגיה, מיד אחרי התקנות מערכות השאיבה והטיפול באסדה, בין החודשים מרץ ליוני, נמדדה הפחתה של – תחזיקו חזק – 98% מהפליטות. לא 97% וגם לא 99%. בול.
עזבו אתכם לרגע מהעובדה שמהידיעה ניתן ללמוד כי הרשויות מודות פתאום בפה מלא שעד עכשיו היתה חריגה מהמדדים, ושלא ננקטו סנקציות רגולטוריות או כספיות; תשכחו לרגע מכך שיש עדיין ספק גדול לגבי קיום מערכת שמאפשרת הפחתה דרסטית שכזו, ושאם היא נמצאה כאן בארצנו הקטנה כדאי לחברות הגז לרשום על כך פטנט ומיד. השאלה הכי מעניינת בקשר לדיווח הזה, שאלה שהכתב לא טרח להעלות, וחבל, היא כיצד מדדו משרדי הגנת הסביבה והאנרגיה את הזיהום שמקורו מהאסדה?
שאלה שמולידה שאלות רבות אחרות: האם אנשי המשרדים או מי מטעמם הגיעו לאסדה ובדקו את הפליטות, או שאלה נתוני היזם, כפי שנהוג בדרישת הדיווח למרשם הפליטות? כיצד נמדדו הפליטות בפועל – באילו אמצעים, מה נמדד בפועל, אילו מזהמים ובאיזו תדירות? הרי ככל הידוע אין באסדה מערכות ניטור. והאם מדובר בפליטות מוקדיות, בארובה למשל, או בפליטות בלתי מוקדיות, מצנרת או מברזים? והאם הופעלה תוכנית לאיתור וטיפול בדליפות מרכיבי ציוד – פליטות לא מוקדיות (LDAR)?
הרבה שאלות מעלה הדיווח הזה ב"כלכליסט", שנראה יותר כמו הודעת יחסי-ציבור של חברות הגז או משרדי האנרגיה והסביבה. כדי לענות עליהן ולקבוע אם מספר הקסם, 98%, אכן הושג, נצטרך לחכות לפרסום דו"ח המדידות והפליטות על-ידי משרדי הממשלה. בדרך כלל לוקח להם לא מעט זמן לבדוק נתונים שכאלה ולאמת אותם, אך אולי הפעם יפתיעו. יחד עם זאת, שאלה לא פחות גדולה בהקשר זה היא האם הציבור יוכל לסמוך על המדידות ועל הבדיקות במאה אחוז, או לפחות ב-98%, ואם יימצא העיתונאי שיוודא זאת עבורנו.
עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)