המובן מאליו
השאלון היומי במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" הציג אתמול לקוראיו את השאלה הבאה: "האם צריך להמשיך עם הסיכולים הממוקדים?". התשובה התחלקה, כרגיל, לשתיים. נחמה דואק ענתה בחיוב, ואילו יקיר אלקריב ענה בשלילה. הבוקר מתפרסם כי 92% מהמשיבים לשאלון תמכו בעמדת דואק.
הניצחון של דואק מוחץ, "נוק אאוט", כמו שהגדירו עד לפני יומיים פרשנים לענייני צבא בישראל את התוצאה של העימות הנוכחי עם עזה, אבל הוא מסתיר ניצחון מוחץ עוד יותר. ההבדל בעמדות השניים נבע מתפיסה שונה של מחיר השלכות ההתנקשות. אלקריב טען כי ההסלמה בחזית הדרומית, שבאה בעקבות חיסול מנהיג טרור עזתי, אינה משתלמת, ואילו דואק טענה ההפך. הנחת המוצא של דואק ואלקריב היתה זהה: התנקשות בטרוריסט שאחראי להרג ישראלים היא מעשה נכון מבחינה מוסרית.
"שמונה איש נטבחו שם [בפיגוע בדרך לאילת] על-ידי מי שחוסל שלשום בסיכול הממוקד. מי שחוסל לא היה מחובבי ציון. הוא תיכנן פיגוע קטלני שמטרתו אחת – להרוג ישראלים רבים ככל האפשר. דינו של איש כזה הוא אחד, ואת עונשו קיבל", כתבה דואק. "מי שעוסק בניסיון שיטתי לפגיעה באזרחים חפים מפשע [...] הוא טרוריסט מהסוג הגרוע ביותר, והוא חייב לשלם את המחיר הכבד ביותר על התנהגותו", כתב אלקריב.
סוציולוגים יכולים ללמוד מסקרי דעת קהל ושאלונים, גם אם יתעלמו מתוצאותיהם ויבחנו את נוסח השאלות או זהות המשיבים. במקרה הנוכחי גזר דין מוות בלא משפט לחברי ארגוני טרור פלסטינים הפך למובן מאליו בשיח התקשורתי של הזרם המרכזי. גבולות הדילמה "התנקשות בטרוריסטים – כן או לא?" צומצמו זה כבר מהתנגדות מוסרית-עקרונית להתנגדות תועלתנית-נסיבתית.
זה אינו המובן מאליו היחיד שמנחה את התקשורת בסיקורה את העימות עם עזה. לאחר ארבעה ימים של חילופי אש, נעלם כמעט לחלוטין הסיקור של הנזק שגורם צה"ל לבני-אדם ורכוש בעזה. ככל שהנזק בישראל מתמשך ואף גובר (אתמול נפצעה באשדוד אשה בת 80 באורח בינוני), מובן מאליו שתפחת סבלנות הקוראים לקרוא על ההרג וההרס שמונחתים על עזה בשם מדינת ישראל ואזרחיה, גם אם הם נוראיים פי כמה וכמה מאלה הפוגעים בישראל בשם העזתים.
אתמול נהרגו בעזה שלושה אזרחים: אדם בן 60 בשם מוחמד חסוני, בתו פאיזה בת ה-30, ונער בן 15 ששמו נאיף קרמוט. נוסף להם נהרגו ארבעה בני-אדם המוגדרים כפעילי טרור, וכמה עשרות נפצעו – ובהם ילדים. מידע זה שאוב מעיתוני הבוקר, אך קשה מאוד לאתרו. על אף שהגיע לכתבי העיתון, הוא נעצר הרבה לפני הכותרות. הוא אינו מופיע באף אחד מהשערים, גם לא בשערי "הארץ" ו"מעריב", שלפני יומיים התעקשו לדווח בשעריהם על הנעשה בשני צדי הגבול. מי הם ההרוגים? מה היו בדיוק נסיבות הריגתם? מי הם עשרות הפצועים? שאלות אלו נותרות ללא מענה ולמעשה כמעט אינן נשאלות.
ב"הארץ" מדווח על ההרוגים והפצועים ברצועת עזה בעמ' 4, תחת כותרת הביניים "שבעה הרוגים ברצועה, שלושה מהם אזרחים". באחד התצלומים שמלווים את הידיעה נראית "פלסטינית שבנה נהרג בתקיפת צה"ל ליד חאן-יונס מפונה מזירת האירוע".
ב"ידיעות אחרונות" מדווח על ההרוגים והפצועים בעזה בעמ' 6, תחת הכותרת "טיל בלב העיר". העיר אינה עזה או בית-לאהיה, אלא אשדוד. המידע על הנעשה ברצועה מופיע בפסקה אחת, הלפני אחרונה. הפסקה האחרונה מוקדשת לתגובת דובר צה"ל, שמפנה את תשומת לב הקוראים ל"שימוש שעושים ארגוני הטרור באזרחים כ'מגן אנושי'". בעיתון אין אף לא תצלום אחד שיצא מעזה.
"ישראל היום" מפתיע לטובה ומקדיש את הידיעה היחידה בעמ' 5 לנעשה בעזה. 173 מלים מאת לילך שובל ודניאל סיריוטי מתארות את תקיפות חיל האוויר ברצועה. אמנם בכותרת, בכותרת המשנה, בפסקת הפתיחה ובכיתובי התצלומים אין מידע על אזרחים שנהרגו ונפצעו בעזה מירי כוחות צה"ל, אך בהמשך הידיעה הקצרה הם מוזכרים (ראו לאן הגענו, אזכור מובלע בעומק ידיעה על הרג אזרחים על-ידי כוחות צה"ל נחשב לסמן של עיתונות מקצועית והוגנת יחסית). "הם מנצלים את אזרחיהם בצורה צינית", מצוטט בידיעה "בכיר בפיקוד דרום". לידיעה נלווים כמה תצלומים שבהם ניתן לראות את ההרס בעזה.
"מעריב", שלפני יומיים דיווח בשערו על ההרוגים בעזה ואתמול סיפק דיווח בלעדי מאת כתב ברצועה, מתעלם הבוקר כמעט לחלוטין מהמתרחש מעבר לקו הגבול. על ההרוגים הפלסטינים לא מדווח כלל בידיעות החדשותיות בעיתון. רק באינפוגרפיקה המתפרסמת בכפולה הפותחת מוזכרים "7 פלסטינים הרוגים", כולל שמות האזרחים.
יתרה מכך, במקום להקדיש עמוד שלם לזוועה המתחוללת בעזה, מקדיש "מעריב" עמוד שלם לידיעה [שירות 'מעריב'] המסתמכת על פרסום בבלוג של דובר צה"ל, ולפיו "פלסטינים הפיצו ברשת תמונות מפוברקות נגד צה"ל". למעשה התמונות אינן מפוברקות, הן מיושנות. באחת נראית ילדה הרוגה ובשנייה תקיפה אווירית על עזה. שתי התמונות צולמו בעבר, בשנת 2006 ובשנת 2009, והוצגו אתמול ברשתות חברתיות כאילו צולמו בימים האחרונים (אגב, לפי הידיעה הילדה בכלל מתה מתאונת דרכים, ולא מאש כוחות צה"ל). מהידיעה עולה כי מפיצי התצלומים הם גולשים פרטיים, לא סוכנויות ידיעות רשמית או משרד התעמולה בעזה.
לידיעה נלווה טור פרשנות מאת בן-דרור ימיני. "עצם המחסור בחומרים אמיתיים מוכיח שאפילו גל האלימות הנוכחית אינו מספק להם את הסחורה שהם כל-כך זקוקים לה", הוא כותב. "כן, יש גם טעויות. כן, גם אזרחים וחפים מפשע נפגעים. אלא שלא קרה שום דבר שיכול לספק את תעשיית השקרים, שזקוקה לאיזו תמונה מדממת נגד ישראל".
האם אין בנמצא תצלומים מזעזעים שצולמו בעזה בימים האחרונים ובהם נראים תקיפות צה"ל והרוגים או פצועים חפים מפשע? בוודאי שיש, גם של תקיפות צה"ל וגם של פצועים חפים מפשע. אבל היו פלסטינים שהפיצו תמונות ישנות, דרמטיות יותר, ויש עיתון שמעדיף להתמקד בזה ולפרסם תצלומים ישנים במקום עכשוויים. בעשותו כן מחסן "מעריב" את קוראיו למקרה שייתקלו, באיזה ערוץ זר, בתצלומים עכשוויים של תקיפות צה"ל ברצועה ובהרוגים פלסטינים חפים מפשע. "זה מפוברק, זה חלק מתעשיית השקרים", יכול להגיד לעצמו הצופה המזדמן שנקלע למבוכה רגעית. או, לכל הפחות, "זה לא קרה אתמול אלא לפני שנים".
כעת מוזמן כל ישראלי לשאול את עצמו: מה נלוז יותר? מה תועמלני יותר? גולש פרטי פרו-פלסטיני/אנטי-ישראלי, שמפיץ תצלומים מיושנים של התקפות צה"ל ופצועים עזתים תוך הצגתם כחדשים, או עיתון מוביל במדינת ישראל שמקדיש למקרה הזה עמוד שלם, טוען כי בימים האחרונים "לא קרה שום דבר שיכול לספק את תעשיית השקרים", מתעלם כמעט לחלוטין מהרוגים (ועשרות פצועים) חפים מפשע מירי כוחות צה"ל, ועל הדרך עוזר לקוראיו להדחיק באופן יעיל יותר את מה שבאמת מתרחש ברצועה?
אגב, גם דובר בלשכת ראש הממשלה הפיץ אתמול תצלום מלפני כמה שנים. בתצלום נראית אם שכובה על הקרקע, מגוננת על ילדיה בעת התקפה על עיר בדרום הארץ. האם ניתן להסיק מכך כי בדרום המדינה אין אזרחים שחיים כבר כמה ימים בפחד נוראי? בוודאי שיש. עליהם מדווחת הבוקר התקשורת הישראלית בהרחבה.
כמו בשדה קרב
שוטרים בוחנים אזור נפילת רקטה, בדרום המדינה (צילום: דובר צה"ל, רישיון CC BY-NC-SA 2.0)
"גראד באשדוד" היא הכותרת לתצלום [אדי ישראל] המתפרסם בלב שער "מעריב" הבוקר, ובו נראית מכונית שנפגעה מרקטה. "מתקרבים למרכז: הפגיעה הכי צפונית", היא הכותרת לתצלום [ללא קרדיט] שמתפרסם בלב שער "ידיעות אחרונות", ובו נראית מכונית בגן-יבנה עולה באש לאחר שנפגעה מגראד.
"הרגשתי כמו בשדה קרב", מצוטטת בכותרת המתפרסמת בכפולה הפותחת של "מעריב" תושבת אשדוד עינב עדן, שנמלטה מרכבה שניות לפני שרקטה נחתה סמוך לו. "זה היה מאוד מפחיד", היא אומרת. "הכל התנפץ. פשוט הרס מוחלט, פחד אימים. ואז יצאתי החוצה, ראיתי מה קרה לרכב וממש נבהלתי. הבנתי את ממדי ההרס ושלמעשה קרה לי נס. מזל שהקפדנו על הנהלים בשעת אזעקה".
בכפולה השנייה של "מעריב" ידיעה שלפיה חלה עלייה של 150% במספר הפניות למוקד הטלפוני לעזרה נפשית שמפעיל הארגון ער"ן. "בניגוד לעבר", נכתב, "לא מעט פניות בימים האחרונים הגיעו דווקא מילדים ובני נוער בגילים צעירים, אשר מתקשרים לעתים אף ללא ידיעת הוריהם ומספרים על לחץ גדול בבתיהם. מרבית השיחות מתוך אלפי הפניות שהתקבלו בימים האחרונים על רקע מצוקה וחרדה הגיעו מתושבי באר-שבע, אופקים, נתיבות, אשדוד ואשקלון, בהם מהורים שדיווחו כי ילדיהם נמצאים מאז יום שבת בחרדה מתמדת, ילדים שפנו באמצעות הטלפון והאינטרנט, קשישים אשר מתקשים להגיע למרחבים המוגנים ואזרחים שונים שמתלוננים על תופעות פיזיולוגיות של חרדה כגון רעידות או שיתוק זמני בגפיים, ומבקשים סיוע בדרכי התמודדות עם הלחץ".
בעמ' 8 ב"מעריב" שתי ידיעות, האחת עוסקת בלידות שהיו אתמול "בצל האזעקות". "שכבתי בחדר ופתאום נשמעו אזעקות ונאלצתי ללכת למרחב המוגן בבית-החולים עם המוניטור", מספרת דנה גיברג, שילדה אתמול בת. "האזעקות בלילה היו סיוט [...] לא ידעתי ממה לחשוש יותר – מהכאבים או מהרקטה שבדרך [...] אחרי הלידה קמתי מהמיטה לפני הזמן. זה היה מרוב פחד".
הידיעה השנייה עוסקת בבני זוג העובדים כשוטרים בדרום הארץ, נדרשים בימים אלה לעבוד במשמרות ארוכות של 12 שעות ומתקשים להקדיש זמן לשתי בנותיהם הקטנות, בת שלוש וחצי ובת שנה. "כשאני עובדת לילה בעלי עובד בוקר", מסבירה האם, אביבה זריהון.
גם בעיתונים האחרים ידיעות על קשיי היומיום של מאות אלפי הישראלים שחיים בטווח הרקטות העזתיות. ב"ידיעות אחרונות" ניתן למצוא, בין היתר, ידיעה על "שגרה של חיים בין אזעקה לאזעקה" וידיעה על אם שילדה תאומות, האחת בפגייה והאחרת בממ"ד בבית, והיא מתרוצצת בדאגה בין השתיים. ב"ישראל היום" ניתן למצוא, בין היתר, ידיעה על תלמידים בבאר-שבע שנאלצו לרוץ למקלטים באמצע בחינת בגרות באלקטרוניקה וידיעה על הנעשה בגינה ציבורית באשקלון. ב"הארץ" ידיעה על שגרת החיים בבאר-שבע.
בדיווח הנרחב על מציאות החיים הקשה של מאות אלפי אזרחי המדינה ממלאים כלי התקשורת את תפקידם. לצד זה ראוי היה לספק לקוראים לפחות מידע בסיסי על הנעשה מעבר לגבול עם עזה. במבחן הזה נכשלת התקשורת הישראלית פעם אחר פעם.
הכותרות הראשיות
כל הכותרות הראשיות מוקדשות לאפשרות שהלחימה בדרום תיפסק. "מגעים להפסקת אש", נכתב ב"ידיעות אחרונות"; "אמש: מגעים מתקדמים להפסקת אש", נכתב ב"מעריב"; "מאמץ מצרי להשיג הפסקת אש בדרום", נכתב ב"הארץ"; וב"ישראל היום" נכתב בכותרת הראשית כך: "הבסיס להפסקת אש: 'שקט ייענה בשקט'". המצוטטת, לפי הידיעה בכפולה הפותחת, היא מדינת ישראל עצמה.
דה-רגולציה
בראש שער "מעריב" הפניה למוסף "עסקים" תחת הכותרת "התנועה לאיכות השלטון 'סותמת פיות' ופועלת נגד חופש הביטוי". בתחתית שער המוסף תצלום של אליעד שרגא, יו"ר התנועה, ושל גיא רולניק, מייסד "דה-מרקר".
"פרופ' שמואל האוזר בסך-הכל הביע ביקורת לגיטימית על ועדת התחרותיות", נכתב לצד תצלומי השניים, "אבל ה'פשע' הגדול שלו היה שהעמדה שהביע לא התאימה לאג'נדות שמקדם 'דה-מרקר'. מי שהזדרזה 'להתלבש' עליו היתה כמובן התנועה לאיכות השלטון תאבת הפרסום והכותרות".
עמ' 5 במוסף מוקדש לשני מאמרים, מאת יהודה שרוני ורותם סלע, העוסקים בהתבטאות של יו"ר הרשות לניירות ערך, האוזר, ובביקורת עליה מצד התנועה של שרגא והעיתון של רולניק. "אין זו הפעם הראשונה שהתנועה לאיכות השלטון מתערבת בנוהלי העבודה של ועדת התחרותיות, והיא עושה זאת בשיתוף פעולה עם גורמים בתקשורת המנסים לקדם את האג'נדה הנתפסת כנכונה בעיניהם", כותב שרוני. סלע בוטה יותר.
"לא עברו 24 שעות מאז העז יו"ר הרשות לניירות ערך לפרוס בצורה מנומקת את דעתו, ובאתר 'דה-מרקר' מופיעה ידיעה הנושאת את הכותרת 'התבטאויותיו של האוזר נגד ועדת הריכוזיות מנוגדות למינהל התקין'", כותב סלע. "הידיעה, שמוקמה כשעתיים בראש האתר, ניפחה הודעה משונה בת 154 מלה שהתנועה לאיכות השלטון הוציאה, ולפיה דבריו של האוזר הם לא פחות מחבלה במשק הישראלי. [...] בתנועה לאיכות השלטון, האמונה כביכול על ביעור השחיתות השלטונית, בחרו הפעם לתקוף לא חריגה מחוק או מתקנה לא ראויה, אלא מחשבה חופשית של פקיד ציבור, המסכנת במקרה זה את המטרה האמיתית: העברת המסקנות 'הנכונות' של הוועדה".
סלע ממקם את הביקורת של "דה-מרקר" על האוזר בהקשר רחב יותר. "בשנתיים האחרונות", הוא כותב, "הפך ה'מרקר', שתמך בעבר בשווקים חופשיים, לשופר ופעמים רבות למלחין של גל הרגולציה וההתערבות הממשלתית ששטף את המשק ואת שוק ההון [...] קברניטי העיתון, הנפגשים גם עם קברניטים במשרד ראש הממשלה, עושים הכל כדי לקדם הגדלה והעמקה של הרגולציה, מתוך מחשבה כי היא-היא הפתרון לצרותיו של המשק הישראלי. בדרך הם ייצרו גיבורים, ימציאו נבלים ויבזבזו את האשראי הציבורי שהם צברו כגוף דיווח חדשותי".
בעמ' 7 של המוסף ידיעה מאת סלע ולפיה בלשכת ראש הממשלה לא מכחישים את הטענה כי נתניהו מתנגד באופן פרטי למסקנות ועדת התחרותיות, על אף שבאירועים פומביים הביע את תמיכתו בה.
"מעריב", שבבעלות נוחי דנקנר, אחד מבעלי ההון החזקים בישראל, מקדם כלכלה נטולת רגולציה ככל הניתן. ועדת התחרותיות או הריכוזיות היא רק דוגמה אחת. דנקנר עשוי להפסיד הון רב מיישום מסקנות הוועדה, ועל כן ברור האינטרס של העיתון שבבעלותו לפעול נגדן. מה האינטרס של "דה-מרקר" לפעול למען יתר רגולציה במשק הישראלי? האם זה מה שיהפוך את המו"ל עמוס שוקן מאדם אמיד לאיל הון? אפילו במוסף "עסקים" של "מעריב" לא טוענים כך.
ובינתיים, ב"דה-מרקר", עסקים כרגיל. הכותרת בשער האחורי קוראת "אי.די.בי צנחה ב-40% בחודש – ודנקנר נאלץ לחזק בטחונות ללאומי", ומפנה לידיעה מאת סיון איזסקו. לצד זאת טור פרשנות מאת עידו באום תחת הכותרת "אלשיך מגישה חשבון לטייקון". במדור הדעות מתפרסם מאמר מאת גלעד קריב תחת הכותרת "בבית-המקדש ידעו להציב גבולות לטייקונים".
הב-הב
גם הבוקר מוקדשות רצועה בתחתית שער "ידיעות אחרונות" וכפולת האמצע לגילויים על אחורי הקלעים של תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול". רז שכניק מדווח כי משתתף נוסף בתוכנית טוען שקיבל כדורים פסיכיאטריים מידי ד"ר אילן רבינוביץ, שליווה את ההפקה, ומוסיף כי הופעל עליו לחץ לבלוע אותם והשתתפותו בתוכנית אף הותנתה בכך. הכתבה המלאה, כך מובטח לקוראים, תתפרסם במוסף "7 לילות" ביום שישי הקרוב.
הנה היא, אם כן, אימת המדינה – עיתון "ידיעות אחרונות". ככלב שמירה הוא נועל את לסתותיו על המטרה שזיהה ומסרב להרפות. יום אחר יום דיווחים חדשים, יום אחר יום עוד ועוד גילויים וחשיפות. גם מול איומים בתביעות דיבה הוא אינו נרתע! מי יעז לעמוד מולו?
ברם, אין מדובר בכלב השמירה של הדמוקרטיה, שמסמן לעצמו מטרה בקרב בכירי השלטון, הצבא או ההון, אלא בכלב השמירה של האתיקה במחלקת הריאליטי של קשת.
שלא יהיו אי-הבנות, טוב מאוד שיש מי שבוחן לעומק את הנעשה באחורי הקלעים של תוכנית הטלוויזיה הנצפית במדינה. אך יש לקוות שהעיתון להוט במידה דומה לחקור ולחשוף תופעות בעייתיות בזירות בעלות השפעה משמעותית יותר על חייהם של אזרחי ישראל. יש לקוות שהמשאבים שמושקעים בחשיפת אחורי הקלעים של "האח הגדול" אינם באים על חשבון משאבים שיכולים להיות מושקעים בנסיונות לחשוף מה קורה במוקדי כוח גדולים אף יותר ממשרדו של מנכ"ל קשת אבי ניר ומחברת ההפקה של אלעד קופרמן.
מעקב "ז'ורנל"
מוסף התרבות של "מעריב" מחזיק הבוקר 8 עמודים. בעמוד השער תצלום של שניים מכוכבי התוכנית "ארץ נהדרת", המפנה לראיון עימם. בכפולה האמצעית המדור הקבוע "מעקב 'האח הגדול'", המוקדש לעדכון הנעשה בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית. "צבי היה מת להיות אויב של סער, אבל סער לא נותן לו", מעדכנת שני פישר.
על עלייתו ונפילתו של "ז'ורנל", על לידתו ומותו בטרם עת של המוסף, ניתן לקרוא בכתבה המקיפה מאת איתמר ב"ז שפורסמה אתמול באתר זה.
ענייני תקשורת
אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי חמישה עיתונאים בקול-ישראל זומנו לשימוע לפני פיטורים. עם העיתונאים נמנית עורכת התוכנית "סדר יום" עם קרן נויבך, מירית הושמנד, כתבת הבריאות כרמית ראובן, הכתבת לענייני התיישבות אפרת וייס וכתב המשטרה בירושלים שי זילבר.
נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי משרד הבריאות יבדוק סדרת כתבות שעלתה באתר ynet מחשש כי קידמה את התרופה הפסיכיאטרית ציפרלקס. על דבר הכתבות פורסם לראשונה באתר זה.
מתי גולן קורא בטורו ב"גלובס" לפזר את מועצת העיתונות.
חן מענית מספר ב"גלובס" על מקרה של צו איסור פרסום "המוטל זה חודשים ארוכים על שמותיהם של שני אנשי עסקים מוכרים, שרשות המסים והמשטרה מנהלות חקירה פלילית נגדם, בחשד כי העלימו הכנסות בסך מיליוני שקלים".
במדור הרכילות "דיבידנדים" של "כלכליסט" מדווחים חגי גלבוע ואורלי קוחנסקי כי חברת טבע שיגרה אתמול למערכות העיתונים תצלום מפוברק.