שר הביטחון אהוד ברק מבקר במערכת כיפת-ברזל בדרום הארץ, אתמול (צילום: משרד הביטחון)

שר הביטחון אהוד ברק מבקר במערכת כיפת-ברזל בדרום הארץ, אתמול (צילום: משרד הביטחון)

עדכון

זוהיר אל-קייסי, מזכ"ל ארגון הטרור ועדות ההתנגדות בעזה, נהרג ברצועת עזה ביום שישי האחרון מטיל שנורה מכלי טיס ישראלי. בעקבות ההתנקשות נורו עשרות רקטות מעזה לישראל. רוב הרקטות שנורו על ישראל יורטו על-ידי מערכת כיפת-ברזל. כוחות צה"ל תקפו ביממות האחרונות בעזה והרגו 14 פלסטינים, נוסף על אל-קייסי. כל ההרוגים מוגדרים בעיתון "הארץ" כ"חמושים" (הבוקר מדווחים הפלסטינים על נער בן 14 שמת מתקיפת צה"ל).

הכותרות הראשיות

ב"ישראל היום" בחרו לכותרת הראשית את הביטוי "מכסחי הגראדים". כותרת איומה ונוראה. כושלת בכל-כך הרבה רבדים בו בזמן, עד שקשה להאמין שהיא אכן מודפסת בראש עמוד השער של העיתון הנפוץ בישראל. ובכל זאת, הנה היא, לבן על גבי שחור.

ראשית, מבחינה עיתונאית גרידא. הכותרת מדגישה את ההצלחות של מערכת היירוט כיפת-ברזל, שפגעה ברוב גדול של הרקטות שנורו לישראל והשמידה אותן לפני שגרמו לנזק ברכוש ובנפש. אכן, סיבה לחגיגה בישראל ולידיעה חדשותית בעיתון המופץ בה. אך האם האירוע המרכזי שהתחולל בסוף-השבוע הוא ההצלחה ביירוט רקטות שנורו מעזה? מה באשר לירי הרקטות? מה בנוגע להתנקשות בעזה שהחלה את סבב הירי הנוכחי? מה על 15 הפלסטינים ההרוגים ועשרות הנפגעים משני צדי הגבול? עורכי "ישראל היום" בחרו לכותרת הראשית את הפן האופטימי ביותר שניתן להעלות על הדעת בסיומו של סוף-שבוע של חילופי אש, שהייה במקלטים, השבתת לימודים ופסטיבלים, פצועים והרוגים.

שנית, מבחינת הנוסח. במקום כותרת אינפורמטיבית ("הצלחה למערכת כיפת-ברזל", נניח), בחרו עורכי העיתון בכותרת שהיא מעין קריאת עידוד. העורכים שאבו את השראתם מלהיט קולנועי שהוקרן בישראל בשנות ה-80 ונקרא "מכסחי השדים". היתה זו קומדיית פעולה שכוונה לקהל יעד של ילדים ובני נוער. קהל היעד של עיתון מודפס אמור להיות אינפנטילי פחות, בוודאי כשמדובר בענייני חיים ומוות בעולם הממשי, ולא בענייני שדים ורוחות בעולם בדיוני.

הקריצה לשמו של להיט מלפני כמעט 30 שנה מדגישה את התלישות של מחברי הכותרת מהילדים ובני הנוער בדור הנוכחי. כמו הורה שמנסה להתחבב על בני כיתתם של ילדיו ומקפיד להשתמש מולם במלים כגון "מזניב". האינפנטילים של הדור הנוכחי גדלים על להיטים אחרים, אך לעורכי "ישראל היום" זה לא משנה. ממילא הם פונים אל בני 30–50, אלא שבמקום לספק להם מידע שיעזור להם לגבש תפיסת עולם מושכלת, הם מבקשים מהם לעבור רגרסיה עד לתקופת האינפנטיליות של נעוריהם.

שלישית, זו כותרת משומשת. היא הודפסה בראש שער העיתון באפריל של השנה שעברה. אותה כותרת, פחות או יותר אותה סיטואציה. צה"ל חיסל בכיר בארגון טרור (ועוד כ-15 פלסטינים), עשרות רקטות נורו מהרצועה לישראל, ומערכת כיפת-ברזל הצליחה ליירט חלק נכבד מהם. ב"ישראל היום" לא רק שלא מתביישים בשימוש החוזר בכותרת המטופשת, בכפולה הפותחת מדפיסים תצלום של שער העיתון מהפעם הקודמת שבה נעשה שימוש בכותרת "מכסחי הגראדים". כאילו יש במערכת העיתון מי שמתגאה בכך שכבר בשנה שעברה היה "ישראל היום" העיתון הראשון לזהות את ההצלחה של כיפת-ברזל ביירוט רקטות.

אולי באמת הגיע הזמן להגביל את מספר הכותרות הראשיות האפשריות בעיתון "ישראל היום". זה יהיה נוח יותר לכל הנוגעים בדבר. במקום אינספור צירופי מלים, נדמה שאפשר להסתדר עם חמש כותרות ראשיות אופציונליות. אחת תוקדש דרך קבע להצלחה של מערכת כיפת-ברזל בכל פעם שצה"ל מתנקש בטרוריסט ומתחיל סבב חדש של ירי רקטות והתנקשויות מהאוויר. ארבע הכותרות הראשיות האחרות יוקדשו לבנימין נתניהו, הגרעין האיראני ושילובים בין שני אלה.

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת אף היא להצלחה של מערכת כיפת-ברזל ולא להתנקשות בעזה, לירי הרקטות מהרצועה לישראל או למותם של 15 פלסטינים. "חומת מגן", נכתב בראש שער "ידיעות אחרונות", על רקע תצלום [יריב כץ] של מערכת ההגנה בפעולה. כמו ב"ישראל היום", גם בעיתון זה הועדף ביטוי קליט ומוכר על פני כותרת אינפורמטיבית. להבדיל מ"ישראל היום", העורכים לא שאבו השראתם מסרט הוליוודי של שנות ה-80, אלא ממבצע צבאי של שנות ה-2000.

הכותרת הראשית של "מעריב", "מיליון ישראלים תחת אש", מוקדשת לחוויה של חלק נכבד מהציבור הישראלי בסוף-השבוע האחרון. הכותרת, שמתפרסמת מעל תצלום [יהודה לחיאני] של תושבי באר-שבע במקלט, מזכירה את הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" ביום הראשון של מבצע עופרת-יצוקה, שקראה אז "חצי מיליון ישראלים תחת אש" (החצי השני הצטרף לחוויה כתוצאה משיפור יכולות השיגור של העזתים). זו כותרת אינפורמטיבית למראה, ורגשנית במהותה. היא מלמדת על מצב עניינים שאכן מתקיים במציאות, לא כדימוי ולא כקריאת עידוד מטופשת, אך היא חד-צדדית במובהק ומדגישה את הרגש שמניע יותר מכל את תעשיית החדשות העכשווית – אימה.

"למעלה ממאה רקטות נורו במהלך השבת לעבר יישובי הדרום", לשון הכותרת הראשית של "מקור ראשון". כותרת אינפורמטיבית למהדרין, המדגישה את הפגיעה בצד הישראלי. בכותרת הגג ניתן הקשר: "בעקבות חיסול מזכ"ל ועדות ההתנגדות שתיכנן להוציא פיגוע טרור".

הכותרת הראשית של "הארץ" בנויה משלושה חלקים. "הסלמה בדרום", נכתב בפתחה, ובהמשך ניתן פירוט על המצב בישראל ובעזה: "יותר מ-110 רקטות נורו לישראל; 15 פלסטינים נהרגו ברצועה". באפריל האחרון, כשהמצב היה כמעט זהה, ויתרו ב"הארץ" על ההקדמה "הסלמה בדרום" ודיווחו בכותרת הראשית על הרקטות שנורו לישראל וההרוגים ברצועה. נקווה שבשנה הבאה יסתפקו ב"הסלמה בדרום". הדרך משם ל"מכסחי הגראדים" קצרה מכפי שנדמה.

הדיווחים

ב"הארץ" נפתח הדיווח המרכזי בשער העיתון [יניר יגנה, גילי כהן ואבי יששכרוף] במשפט "חמישה-עשר חמושים פלסטינים נהרגו ועובד תאילנדי מאחד מיישובי עוטף עזה נפצע קשה בסוף-השבוע, עם חידוש הלחימה בין צה"ל לארגוני הטרור ברצועת עזה". בעמ' 4 שתי ידיעות, אחת מוקדשת לתקיפות על ישראל והאחרת לתקיפות על עזה.

ב"מעריב" יש הפרדה בין ישראלים לעזתים. "מיליון ישראלים תחת אש", נכתב בראש השער, "15 פלסטינים הרוגים בעזה", לשון כותרת ידיעה המתפרסמת בתחתית השער, ונפתחת במשפט: "לפחות 15 פלסטינים נהרגו מאש צה"ל ביומיים האחרונים". הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת [חנן גרינברג] נפתחת במשפט: "חיסולו של מזכ"ל ועדות ההתנגדות זוהיר אל-קייסי שלשום אחר הצהריים נתן את האות לפתיחתה של מתקפת רקטות אינטנסיבית ורחבת היקף על אזור הדרום".

ב"ידיעות אחרונות" לא מזכירים בעמוד השער את הריגתם של 15 פלסטינים. בתחתית העמוד הפניה לידיעה על חייל המתגורר באשדוד ומשרת באחת מסוללות כיפת-ברזל. "שומר על הבית" היא הכותרת שנבחרה להתפרסם בין שני תצלומים, של החייל מצד אחד ושל הוריו בביתם באשדוד מן הצד האחר. הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת [יוסי יהושוע ואודי עציון] נפתחת במשפט: "במהלך סוף-שבוע של לחימה בדרום נורו כ-120 רקטות אל עבר יישובים מבאר-שבע ועד אשדוד, מיליון תושבים נכנסו לחדרים הממוגנים, ו-15 בני-אדם נפצעו, אחד מהם קשה". על 15 ההרוגים בעזה מדווח בעמ' 8, בגוף ידיעה מאת רוני שקד, ללא הדגשה בכותרת, כותרת משנה או פסקת הפתיחה.

ב"ישראל היום" לא מזכירים בעמוד השער את הריגתם של 15 פלסטינים, אך מספר הפצועים בישראל נכלל בכותרת המשנה לראשית. כשירות לציבור מוגשת בתחתית העמוד תמצית הנחיות פיקוד העורף. הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת [לילך שובל וגדי גולן] נפתחת במשפט "אי-אפשר היה לקנא בסוף-השבוע הזה בתושבי באר-שבע, אשדוד, אשקלון ועוטף עזה". על 15 ההרוגים בעזה מדווח בעמ' 13, בגוף ידיעה מאת דניאל סיריוטי, שעוסקת קודם לכן בטענה כי סרטון שהפיץ הג'יהאד-האסלאמי, ובו נראה משגר רקטות בפעולה, מפוברק. ההרוגים בעזה אינם מודגשים בכותרת הידיעה, בכותרת משנה או בפסקת הפתיחה. תוספת, 11.3: 15 ההרוגים בעזה מוזכרים גם בכותרת המשנה לידיעה בכפולה הפותחת, ובגוף הידיעה.

הפרשנים

"זו לא היתה עוד הסלמה ידועה מראש. זו היתה הסלמה מתוכננת", טוען הפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות" אלכס פישמן בטור שחלקו מתפרסם בשער העיתון. "צה"ל בעצם הכין 'מארב'. פיקוד הדרום נערך באופן דקדקני כמה ימים מראש לקראת ההסלמה הזו. חיל האוויר פרס מראש את שלוש הסוללות של כיפת-ברזל וכיסה את שמי הרצועה במערך מעובה של כלי טיס שונים. והתוצאה בהתאם: למעט כמה פצועים שהירי תפס אותם במגרש כדורסל, אין, עד כה, פגיעות בנפש וברכוש. יתרה מזאת: כל הרקטות שאמורות היו לנחות באזורים מאוכלסים יורטו".

לפי הגרסה הרשמית של דובר צה"ל והכתבים הצבאיים, ההתנקשות באל-קייסי נבעה ממידע שלפיו הוא הוביל וכיוון התארגנות להוצאת פיגוע טרור משולב ממצרים לישראל. ברגע שהיתה הזדמנות להתנקש בחייו, הפעולה בוצעה. איך זה מסתדר עם הכנות מדוקדקות של כמה ימים לפני ההתנקשות? לפי פישמן, "מרגע שניתנה ההנחיה לאתר את אל-קייסי ולבלום את הפיגוע, התכונן הצבא מראש לספיגת מאסה של רקטות ולכמה ימי לחימה בתנאים הנוחים לו, כמו שמים בהירים למשל ביום ובלילה". פישמן קורא למצוא את התקציב להצטיידות במערכות נוספות של כיפת-ברזל.

הפרשן הצבאי של "ישראל היום", יואב לימור, מסביר כי ההחלטה על התנקשות באל-קייסי התקבלה לפני למעלה משבוע (לימור כותב כי קייסי היה בשבוע האחרון "חי-מת"). לפי לימור, "חיסולו עוכב עד להשלמת מסעו המדיני של ראש הממשלה בוושינגטון, וגם עד שיסתיים חג הפורים ויתבהר מזג האוויר".

רוני שקד חתום אף הוא על טור פרשנות ב"ידיעות אחרונות". תחת הכותרת "החיסולים כבר לא יעילים" כותב שקד: "המסגרות של הארגונים ברצועת עזה, כולל ועדות ההתנגדות העממית, הן סמי-צבאיות – עם מבנה הייררכי וחלוקה לפיקודים. לכן פגיעה בראש ארגון או במפקד בכיר לא מהווה פגיעה ביכולת המבצעית. קייסי הוא המפקד הרביעי של ועדות ההתנגדות שחוסל בשש השנים האחרונות, ויורשו – גם אם זהותו טרם ידועה – לא צפוי לקחת פסק זמן להתארגנות מחדש. החיסולים לא פגעו מאז עופרת-יצוקה ביכולת המבצעית של הארגונים בעזה, לא בכושרם וגם לא במוטיבציה שלהם. להפך".

ב"מעריב" כותב עפר שלח על יעילות ההתנקשויות בראשי ארגוני טרור. החיסול, מזכיר שלח, "נומק בניסיון למנוע פיגוע גדול מסיני שבהכנתו עסק. אבל אפילו בדבריו של שר הביטחון אתמול היה אפשר לשמוע שלא מדובר בסיכול ישיר: ברק אמר במפורש שלא ברור לגמרי מה תוכנן ומאיפה, ואם הפיגוע סוכל. אפשר לנחש מן הדברים שמדובר יותר בהרתעה, בכך שמי שמתכנן פיגועים כאלה ייענש מיד ובמזומן. ההיסטוריה הוכיחה שהרתעה כזו מושגת רק לעתים רחוקות. מנגד, ברור שמדיניות עקבית של פגיעה במארגני טרור גורמת להם לחוש נרדפים ומקשה על פעילותם". שלח קורא למצוא את התקציב להצטיידות במערכות נוספות של כיפת-ברזל.

לעומת פישמן, טוען דן מרגלית ב"ישראל היום" כי "ישראל לא יזמה את ניסוי הכלים הזה". מרגלית כותב על יוזמה איראנית לפיגועי טרור מעזה ולירי מתמשך מהרצועה לישראל וקובע כי "חיסולו של מזכיר ועדות ההתנגדות העממית הסלים את הדו-קרב הארטילרי, אבל לא הוא שהתניע חידוש כה נרחב של הירי".

בכל הקשור לימים הקרובים ממליץ מרגלית למדינת ישראל "להתגונן במניעה מרבית של נפגעים תוך פגיעה מרבית באנשי הטרור בעזה". הוא מתריע מפני הגבלה מראש של הפעולות בזמן, וקורא "להמשיך ככל שנחוץ". מרגלית מסייג ומזהיר מפני מערכה עמוקה בעזה. הכותרת לטור חד-משמעית: "לתקוף ככל שנחוץ".

ב"מעריב" קורא בן כספית להריע לגישה החדשה של צה"ל, שלפיה "אנחנו לא נגררים יותר לתוך הסלמה וחילופי מהלומות, מעכשיו אם יש צורך, אנחנו יוזמים ואנחנו מכתיבים ואנחנו פועלים כדי להגן על תושבי ישראל. לא להפך". בהמשך מאשים כספית את שר הביטחון אהוד ברק בסיכול האפשרות למוטט את שלטון חמאס בעזה, וקורא לבצע זאת כעת.

צירוף מקרים: יואב לימור כותב ב"ישראל היום": "עכשיו צריך לקוות שהסלוגן 'דרום אדום' יישאר נחלתן הבלעדית של הכלניות". כספית כותב ב"מעריב": "כך או אחרת, עם הרוגים או בלעדיהם, מיליון תושבי הדרום נותרים בני-ערובה של כנופיות טרור השורצות בעזה ומסוגלות, בכל רגע נתון, לרסס את הדרום (ובקרוב גם את המרכז) כולו ברקטות, שמאלצות חצי מדינה לרדת למקלטים, להיכנס לחדרים מוגנים, לבטל לימודים, לא לחגוג את פורים ולהפסיד את סוף-השבוע האחרון של 'דרום אדום', שמקבל משמעות אחרת לגמרי תחת האש".

"החדשות הטובות מרצועת עזה הן שלחמאס אין שום אינטרס להגיע להסלמה נוסח עופרת-יצוקה", כותבים עמוס הראל ואבי יששכרוף בטור פרשנות שנפתח בשער "הארץ" וממשיך בעמ' 3 של העיתון. "[...] החדשות הרעות הן שלחמאס יש פחות שליטה מבעבר על המתרחש". הראל ויששכרוף קוראים למצוא את התקציב להצטיידות במערכות נוספות של כיפת-ברזל.

במדור הדעות של "הארץ" כותב גדעון לוי על "פולחן הדם המחזורי" שמעלה מדי כמה חודשים שתי שאלות ש"כמו נלקחו הישר ממשחקייה של פעוטון": "מי התחיל?" ו"של מי יותר גדול?".

במדור הדעות של "ישראל היום" מעלה זאב ז'בוטינסקי את האפשרות ש"ממשלת ישראל תבצע מעצרים אלימים של ראשי הארגונים ברצועה, תביא אותם לדין פומבי במדינת ישראל, תדרוש דין מוות לנאשמים, תעניק לנאשמים מורשעים זכות ערעור, ובסוף התהליך גם תבצע את גזרי הדין החלוטים".

בשולי החדשות

א. הכפולה המרכזית ב"ידיעות אחרונות" והעמוד שאחריה מוקדשים להמשך סיקור אחורי הקלעים של תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול". רז שכניק, הכתב שהכין את התחקיר שפורסם במוסף "7 לילות" האחרון, "עושה סדר" בטענות שהעלו גורמי ההפקה ומשיב לתגובותיהם. בשער העיתון הבוקר, לאחר סוף-שבוע של התלקחות בחזית הדרומית, נמצא מקום לרצועה המוקדשת ל"סערת 'האח הגדול'".

מצמרר לחשוב באיזה היקף היה מסקר הבוקר "ידיעות אחרונות" את ההתפתחויות האחרונות באשר לחשדות לאי-סדרים בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית אילולא פרצה מערכה חדשה בין ישראל לעזה. בהתאם לסטנדרטים העיתונאיים המקובלים כיום ב"ידיעות אחרונות", נראה כי העיתון באמת ובתמים מתגאה בחשיפה הזו, ורואה בה הישג עיתונאי מכובד, ממש כמו הראיון של נחום ברנע ושמעון שיפר עם עוזי ארד שחשף את אחורי הקלעים בלשכה החשובה במדינה. ובעצם, למה לא? אם ממילא רוב הציבור מתעניין בתוכניות מציאות יותר מאשר במציאות, באופן טבעי הופך תפקידה של עיתונות ההמון לחשוף מחדלים בתוכניות אלה, ולא רק בצמרת הפוליטית, הצבאית והכלכלית.

ב. במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מתפרסם טור מאת הפוליטיקאי גלעד שרון. הטור נפתח במשל על קופיף קטן ומכוער ומסתיים בדימוי של ברווז אמריקאי.

ג. בשער "המגזין", מוסף "מעריב", מופיעה הזמרת דניאלה פיק בלבוש מינימלי. בשער "ז'ורנל", של אותו עיתון, מופיעה הדוגמנית לירון זהבי בלבוש מינימלי.

ענייני תקשורת

מיה מנע מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי שר התקשורת משה כחלון ייפגש היום עם שר האוצר יובל שטייניץ כדי לדון ברפורמה בשוק הטלוויזיה המסחרית. רותם סלע מדווח באותו מוסף על הצעת חוק לחייב התקנה של רשת אינטרנט אלחוטית בכל בניין ציבורי.

אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי מנהל רשת ב', יאיר קורן, דיווח בתחנה על אירועי יין שבהם היה שופט.

ב"דה-מרקר" מדווחים נמרוד הלפרן ורונית דומקה כי כריס יוז, ממייסדי פייסבוק, רכש את השליטה במגזין "ניו רפובליק" ויהיה מעתה העורך הראשי שלו.

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מראיינת ליאור זילברשטיין את פיליפ קרסנטי על החלטת בית-המשפט העליון בצרפת לבטל את פסק הדין שבו זוכה מאשמת דיבה בפרשת א-דורה. קרסנטי מבטיח "הפתעה גדולה" בדיון שייערך מחדש בערכאה התחתונה יותר.

במוסף "המגזין" של "מעריב" מראיין שלום ירושלמי את יהודה גליק, שלטענת המשטרה עומד מאחורי האתר "הר הבית שלנו". גליק מכחיש כל קשר לאתר וטוען כי המשטרה היא שעומדת מאחורי הפעלת האתר.

במדור חדשות החוץ של "הארץ" מדווח עופר אדרת על מהפכה בעיתון הגרמני הנפוץ ביותר, ה"בילד". בסוף-השבוע האחרון הודיע העיתון על ביטול מדור הנערה העירומה שהתפרסם כמעט מדי יום בשער העיתון. "ברור ש'בילד' ימשיך להיות סקסי גם בעתיד", הרגיע העיתון את קוראיו, "אבל בצורה מודרנית יותר". במקום בעמוד השער, יופיעו תצלומים של נשים עירומות בעמודים הפנימיים בלבד.