בתי האבן המטופחים של משכנות שאננים, האווירה הבינלאומית וגוש הבשר שהמלצר פרס לאט-לאט לפרוסות מול התגודדות של שוחרי חופש עיתונות השכיחו לרגע שהעילה להתכנסות היא האיומים שנשקפים לענף פגיע ששקוע עמוק בקרב מאסף. לא רק בגלל משטרים דכאניים ומניפולטורים בשכר, כאלה שנהוג להאשים באחריות לחדשות כזב, אלא בעיקר בגלל המשבר הכלכלי העמוק שתקף את התחום.

מבחינת ג'וזף פדרמן, ראש הסניף הישראלי-פלסטיני של סוכנות הידיעות הבינלאומית AP, המשבר הכלכלי הוא בעיה בוערת הרבה יותר מפייק ניוז. פדרמן, אמריקאי שמוצב בישראל כבר עשור וחצי, בדיוק סיים קדנציה חמישית בתפקיד יו"ר התאחדות העיתונאים הזרים בישראל. לדבריו, הוא מעולם לא נתקל בקולגה שהתלונן באוזניו על כך שמבקשים ממנו לדווח שקרים. "אני בטוח שזה קיים", סייג העיתונאי הבכיר, "אבל כשאתה מדבר עם אנשים ב-AP וגם בכלי תקשורת אחרים – הדאגה הראשונה במעלה היא המחסור במשאבים וקיצוצי העלויות".

כשפדרמן הגיע לראשונה לסניף AP בישראל עבדו בו כמאה איש. כיום, לדבריו, קוצצה מצבת כוח האדם לכדי מעט יותר משלושים עובדים. "ואנחנו עוד אחד מכלי התקשורת שמצבם טוב: יש לנו מצבת עובדים מהגדולות שיש, ויש לי זכות לעבוד בכלי תקשורת ללא מטרות רווח, כי AP כידוע שייכת לכ-1,500 עיתונים אמריקאים שמממנים את הסוכנות ומשתמשים בחומרים שלה", הוסיף. "הרבה סטודנטים מגיעים אלינו בחיפוש אחר עבודה או התמחות, ואני אומר לכל אחד ואחת מהם – חפשו משהו אחר לעשות עם החיים שלכם. תחשבו על קריירה אחרת".

ג'וזף פדרמן: "הרבה סטודנטים מגיעים אלינו בחיפוש אחר עבודה או התמחות, ואני אומר לכל אחד ואחת מהם – חפשו משהו אחר לעשות עם החיים שלכם. תחשבו על קריירה אחרת"

פדרמן אמר את הדברים שלשום (11.6), בדיון שסגר את כנס חופש העיתונות של ארגון העיתונאים, מועדון העיתונאים בירושלים ובית-הספר לתקשורת של המרכז הבינתחומי הרצליה. שותפו לדו-שיח היה אורן נהרי, איש רשות השידור לשעבר וכיום פרשן ועורך חדשות החוץ באתר "וואלה". נראה ששניהם מסכימים על כך שהמשבר הכלכלי שחווה הענף לא רק מוליד קשיים חדשים – אלא גם מקצין בעיות עם שורשים עתיקים.

"עיתונות מצטיינת בכיסוי אירועים: הנחיתה על הירח, 11 בספטמבר, מלחמה, רעב. אבל מה לגבי הדברים שמתחת לפני השטח, הזרם התת-קרקעי?", תהה נהרי. "אנחנו לא מפנים מספיק תשומת לב לנושאים כמו התחממות גלובלית, מהפכות, זכויות אדם באפריקה או באיראן – אנחנו לא מכסים את הנושאים החשובים. אנחנו מכסים בעיקר את מה שאפשר לראות".

"עיתונות היא מקצוע מגיב. הרבה פעמים סדר היום ייקבע עבורך על-ידי אנשים שאין לך שליטה עליהם", טען פדרמן. "בכל יום אני מרגיש כאילו אני נאחז בציפורניים בקצוות הבניין רק בניסיון לעקוב אחרי כל מה שמתרחש. במיוחד במדינה כמו ישראל, שבה מה שמדווחים בבוקר נשכח עד סוף היום.

אורן נהרי: "הדבר הראשון שצריך לדעת כשמסקרים את ישראל הוא שאנחנו רוצים שיאהבו אותנו. אנחנו רוצים שהעולם יגיד כמה שאנחנו נפלאים. שאנחנו דמוקרטיה גדולה, שאין לנו בעיות דיפלומטיות"

"להגיע לנושאים החשובים זה האתגר הגדול. אנחנו מנסים לעמוד בו, אבל לא תמיד מצליחים. לכן יש לנו מחלקות מיוחדות שתפקידן לעבוד על תחקירים או על נושאים כמו התחממות גלובלית. אבל יש פחות ופחות גופי חדשות שיש להם די משאבים כדי לעשות את זה. הטרנד השלילי הזה מסוכן לציבור ולשיח הציבורי, ואני מקווה שניתן יהיה לעצור אותו".

לדברי פדרמן, המצב הזה אינו מאפיין רק את סיקור המציאות הישראלית עתירת התהפוכות והדרמות. בכל מקום בעולם, התקשורת הזרה מצמצמת את ההוויה למקבץ של נושאים מסורתיים: פוליטיקה, ביטחון, קונפליקטים. "זרוק שם של כל מדינה בעולם", אמר לנהרי, "מה עולה לך בראש כשאתה שומע את המלה 'רוסיה', למשל? רוב האנשים ישיבו: 'פוטין'".

"רוסיה, בשביל הקורא הממוצע, היא פוטין", הסכים נהרי, "וזאת בעיה, כי אנחנו מתמקדים באדם ולא במדינה. פוטין הוא כמובן מנהיג מסדר גודל עולמי, מוטת ההשפעה שלו על ארצו עצומה, אבל מה יקרה ביום שאחרי פוטין? מי האנשים שסובבים אותו? מי משפיע עליו? אנחנו לא מדברים מספיק עליהם, וגם לא על הכלכלה הרוסית, שמבוססת עדיין על גז, נפט ונשק. אף אחד בחדר הזה, או בעולם, לא מחזיק סמארטפון רוסי".

הישראלים נגד התקשורת הזרה

בציבוריות הישראלית, התקשורת הזרה לא בהכרח מזוהה עם בעיות כמו סיקור מרדד או מחסור בכוח אדם. עבור ישראלים רבים, הבעיה עם התקשורת הזרה היא שהיא פועלת מתוך אג'נדה ביקורתית כלפי המדינה ומתייחסת בפייסנות לטרור פלסטיני. "הדבר הראשון שצריך לדעת כשמסקרים את ישראל הוא שאנחנו רוצים שיאהבו אותנו", ניסה נהרי להסביר לפדרמן. "אנחנו רוצים שהעולם יגיד כמה שאנחנו נפלאים. שאנחנו דמוקרטיה גדולה, שאין לנו בעיות דיפלומטיות – ואם זה לא הולך בדרך הזאת, אז הגיהנום פורץ החוצה. או שמא אני מגזים?".

ג'וזף פדרמן: "ישראל היא מדינה ששרויה בתסביך נחיתות. הישראלים אוהבים לחבוט בתקשורת הזרה, הם חושבים שהתקשורת הזרה אנטי-ישראלית. כשאני שומע טענות כאלה, אחד הדברים הראשונים שאני אומר הוא שהתקשורת הישראלית הרבה יותר מגעילה וביקורתית כלפי המדינה שלה"

"ישראל היא מדינה ששרויה בתסביך נחיתות", השיב פדרמן. "הישראלים אוהבים לחבוט בתקשורת הזרה, הם חושבים שהתקשורת הזרה אנטי-ישראלית. כשאני שומע טענות כאלה, אחד הדברים הראשונים שאני אומר הוא שהתקשורת הישראלית הרבה יותר מגעילה וביקורתית כלפי המדינה שלה. ההבדל הוא שכשהתקשורת הישראלית עושה את זה, נוצרת תחושה שמכבסים את הכביסה המלוכלכת בתוך הבית.

"זה מזכיר לי סיפור שקרה לי בכמה גרסאות בשנים האחרונות: לאחרונה ביקרתי אצל הרופא. ניהלנו שיחה רצינית על הבריאות שלי ועל הליך פולשני למדי, ובסוף, כשכבר הייתי בדרך החוצה, הוא אמר: 'שמע, תוודא שאתה כותב דברים טובים עלינו'. זה קורה לי כל הזמן. הישראלים אובססיביים לגבי האופן שבו הם מוצגים בתקשורת הזרה".

במציאות, אומר פדרמן, התקשורת הזרה מורכבת מפסיפס עצום של בעלי מקצוע וגופי עיתונות, ואינה מייצרת אג'נדה אחידה: "כשמישהו נכנס לחדר החדשות של AP, למשל, הוא מיד מבחין שיש שם ישראלים ופלסטינים, וגם עיתונאים אירופים, אמריקאים, קנדים, יש שניים מהבלקן, ראש מחלקת הצילום שלנו מגיע מסרביה. זאת קבוצה מגוונת מאוד, וכל סיפור שאנחנו מכסים מעורר דיון – לעתים דיון ער מאוד. כך שלצבוע את התקשורת הזרה במברשת עבה זה לפספס את הנקודה".

אורן נהרי וג'וזף פדרמן בכנס חופש העיתונות. ירושלים, 11.6.2019 (צילום: מיכל פתאל)

לעיסוק בזהות של עיתונאים יש יותר מצד אחד. אפשר להשתמש בזהות כדי לדבר על גיוון ופלורליזם במערכת החדשות – ומנגד, אפשר גם להצביע על הזהות כאלמנט שמכתיב אג'נדה, ולא במובן החיובי של המונח. נהרי ופרופ' נעם למלשטריך-לטר, דיקן בית-הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי, ניסו להקשות על פדרמן בהקשר הזה: הם שאלו אותו האם הוא נתקל במקרים שבהם הזהות הלאומית של כתבי סוכנות AP גוברת על המחויבות המקצועית שלהם.

אורן נהרי: "אני זוכר את הוויכוח הגדול שהיה לי מזמן, בערוץ 1, שנועד לשכנע את העורך שהטבח ברואנדה צריך לפתוח את המשדר. וכשזה קרה, חשתי ניצחון אישי. ומדובר היה, באותה נקודת זמן, ב-800 אלף הרוגים"

"ניקח למשל עיתונאי פלסטיני שעובד אצלכם", פירט נהרי, "הוא חי במחנה פליטים. הוא רוצה לבנות מדינה עצמאית. הוא מאוים על-ידי השב"כ, וגם על-ידי המשטר המקומי. יש לו אג'נדה עצמאית, והוא לא מחויב באופן מוחלט לאתוס ולכללים שאתם פועלים לפיהם. איך אפשר להסתמך עליו – או, לצורך העניין, על המתנחל הציוני, שגם לו יש אג'נדה?".

"אני נתקל בשאלה הזאת לעתים קרובות", השיב פדרמן. "זה לא אישי, אבל נראה שתמיד מעלים אותה בהקשר של עיתונאים פלסטינים, וזה לא הוגן להיטפל דווקא אליהם. אני חושב שזאת שאלה שאפשר להציג לגבי כל אדם בכל מקום. לכל עיתונאי, בכל אשר תלך, יש הטיה שנובעת מהניסיון האישי שלו, מהדרך שבה חונך, מהמקום שבו גדל, ממהלך החיים שלו. גם לי. האתגר שלנו, ב-AP ובכלל, הוא להתגבר על ההטיה הזאת.

"אני לא תמיד יודע מה אנשים עוברים בחיים הפרטיים שלהם, ותמיד יש חשש שהם יהיו נתונים לאיומים. עניינים של צנזורה עצמית אף פעם לא מגיעים עד אלי. אבל מה שחשוב הוא שכולנו עובדים יחד ודבקים באותו סט של סטנדרטים. חשפנו ב-AP סיפור גדול על חברי הממשלה הפלסטינית, שהעניקו לעצמם בסתר לפני כמה שנים העלאת שכר עצומה. פרסמנו סיפורים על אנשים שעונו על-ידי חמאס בעזה. כך שאני מעדיף להתמקד בגבורה ובעצמאות של העובדים שלנו".

משוואת הכלב והאסון האקזוטי

המשבר הכלכלי שחווה העיתונות בכל רחבי העולם פגע באופן מיוחד באיכות חדשות החוץ שמגישים כלי התקשורת לקהל הקוראים, הצופים והמאזינים שלהם. סוכנות AP שבה עובד פדרמן אמנם עברה בשנים האחרונות קיצוצים עמוקים – אך במובן מסוים היא גם מרוויחה מהמשבר הזה. כשכלי התקשורת מצמצמים את הנוכחות הקבועה שלהם במדינות זרות, מי שממלאות את החלל שנפער הן סוכנויות הידיעות.

ג'וזף פדרמן (צילום: מיכל פתאל)

ההסתמכות ההולכת וגוברת על ספקים חיצוניים מקשה על כלי התקשורת לייצר אג'נדה עצמאית, למצוא סיפורים בלעדיים ולספק סיקור מעמיק. התוצאה היא אדישות מערכתית וסיקור יבש שלא רק מפספס תהליכי עומק – אלא גם את החוויה האנושית. אבל זה כמובן לא חדש. "אני זוכר את הוויכוח הגדול שהיה לי מזמן, בערוץ 1, שנועד לשכנע את העורך שהטבח ברואנדה צריך לפתוח את המשדר. וכשזה קרה, חשתי ניצחון אישי. ומדובר היה, באותה נקודת זמן, ב-800 אלף הרוגים", סיפר נהרי.

לא מדובר רק בבעיה ישראלית. "יש משוואה מפורסמת שלדעתי הגיעה מה-BBC", אמר נהרי, "היא תורגמה לעברית על-ידי העורך האגדי עמוס גורן מקול-ישראל: 10,000 הרוגים במונסון בבנגלדש = 5,000 מצרים שנאכלו על-ידי תנינים בנילוס = 1,000 בוליביאנים שנהרגו בהפיכה צבאית = 100 אירופים מדרג ב' שנהרגו בתאונת דרכים = 2 בריטים שנהרגו בתאונה. וכל אלו ביחד משתווים ליום שיער גרוע שפקד את אחד מכלבי הקורגי של מלכת אנגליה. החדשות מתרכזות, באופן גס, בשלוש-ארבע מדינות ובארבעה-חמישה נושאים – אלא אם כן מגיעים לנקודה שבה אי-אפשר להתעלם יותר, כמו במקרה של רואנדה".

אורן נהרי: "יש יותר מדי מקומות לכסות – כך שאנחנו מקבלים את החומר מאנשים שנמצאים שם. זה יכול להיות תיעוד בעל חשיבות עצומה כמו ההכאה של רודני קינג בלוס-אנג'לס, אבל זה יכול להיות גם חומר מזויף לחלוטין, ואין לנו דרך להבדיל בין השניים"

"זה תמיד היה עניין, ואני לא חושב שזה הולך להיעלם. זה קשור לכוחות השוק, לנושאים שאנשים מתעניינים בהם, אבל במידה רבה גם למקומות שבהם מציבים עיתונאים. ביבשת אפריקה למשל יש מעט מאוד עיתונאים, ואלו שמוצבים שם תמיד מתלוננים שהם לא מקבלים מספיק תשומת לב", אמר פדרמן. "מצד שני, העידן המקוון איפשר לנו לדעת מה אנשים רוצים לקרוא, ומה הם קוראים בפועל – ואני חושב שאם היינו מציפים את זרם המבזקים בסיפורים על רואנדה, אנשים לא היו קוראים את הידיעות שלנו".

ל-BBC, ציין נהרי, היה פעם כלל: "Shoot your own material". "ערוץ 1 אימץ את הכלל הזה – מה ששודר בחדשות היה משהו שכתב של רשות השידור ראה במו עיניו, וצוות הצילום היה שם לצדו כדי לתעד. אבל אנחנו כבר לא שם. אנחנו לא יכולים להיות במאתיים מדינות, יש יותר מדי מקומות לכסות – כך שאנחנו מקבלים את החומר מאנשים שנמצאים שם. זה יכול להיות תיעוד בעל חשיבות עצומה כמו ההכאה של רודני קינג בלוס-אנג'לס, אבל זה יכול להיות גם חומר מזויף לחלוטין, ואין לנו דרך להבדיל בין השניים".

"וזו הסיבה שאתם צריכים להסתמך על החומרים של AP", סיכם פדרמן.