איור: גיא מורד

זה היה אירוע יוצא דופן, כמעט חסר תקדים: מנהל בכיר בארגון תקשורת יוקרתי ניצב מול המיקרופונים והמצלמות כדי לחשוף ברבים את זהותו של אדם ששימש מקור לידיעות עיתונאיות. בניגוד מוחלט לכלל העיתונאי, שעל-פיו מוכנים כתבים ועורכים אפילו ללכת לכלא, ובלבד שלא לזהות מקורות שהובטחה להם אנונימיות, בחר הפעם מנהל החדשות של הבי.בי.סי, ריצ'רד סאמברוק, לגלות לעולם כולו, רשמית ופומבית, כי ד"ר דייוויד קלי אכן היה המקור העיקרי לכמה דיווחים שנויים במחלוקת ששודרו בתוכניות רדיו וטלוויזיה של ארגון השידור הממלכתי.

סאמברוק מסר את הודעתו ב-20 ביולי, יממה לאחר שגופתו של ד"ר קלי נמצאה סמוך לחורשה באוקספורדשייר, והתברר כי המדען, אחד המומחים העיקריים בבריטניה לנשק בלתי-קונבנציונלי, שם קץ לחייו. כבר אז ברור היה כי ד"ר קלי נפל קורבן לדו-קרב בין רחוב דאונינג 10 לבין הבי.בי.סי בכל הקשור לאמינות הגרסה של ראש הממשלה, טוני בלייר, לגבי הסכנה שנשקפה לכאורה לעולם משלטונו של סדאם חוסיין. "הוא נטרף בידי הזאבים של וסטמינסטר", כתב אחד העיתונים בבריטניה, לאחר שקלי הותקף בחריפות על-ידי חברי פרלמנט מן הלייבור, בדיונים פתוחים של שתי ועדות. חברי הפרלמנט תבעו לדעת מה בדיוק אמר לכתבי הבי.בי.סי, והאשימו אותו בחוסר אחריות. הוא, מצדו, טען שוב ושוב כי לא מסר את הדברים שצוטטו בשם "מקור בכיר".

בהודעתו הדגיש סאמברוק כי כל עוד היה המדען בחיים, "עשינו מאמצים להגן על ד"ר קלי מפני זיהויו כמקור לדיווחים". אבל לאחר מותו, אמר, וכדי להפסיק את מחול הספקולציות, אנחנו סבורים שכדאי לשחרר את המידע הזה מהר ככל האפשר.

הפרשה החלה ב-24 בספטמבר 2002, כאשר ממשלת בריטניה פרסמה את "תיק עיראק" ובו טענות רבות על היכולת הבלתי קונבנציונלית של סדאם - ובכלל זה הקביעה הנחרצת שהשליט העיראקי יכול להפעיל את הנשק הביולוגי והכימי שלו "בתוך 45 דקות ממתן ההוראה". ככל שגברה בבריטניה ההתנגדות למלחמה, כך ניסו אמצעי תקשורת לערער את אמינות המידע, בעיקר כאשר התברר כי חלק מהתיק מבוסס על עבודת מחקר אקדמית ולא על מידע מודיעיני של ממש. חודשים אחר-כך, כאשר נדמה היה שהמלחמה הגיעה לקצה עם כיבוש בגדד, חזרו אמצעי התקשורת לעסוק במה שכינו "מתקפת התעמולה" של בלייר ועוזריו, שנועדה לשכנע את הציבור הבריטי הספקני בנחיצות המלחמה.

במסגרת המאמצים להוכיח את הטענה, שיועציו של בלייר "עיבדו" את החומר המודיעיני כדי לחזק את טיעוניהם הפוליטיים, נפגש הכתב אנדרו גיליגאן - איש התוכנית "טודיי" בערוץ הרדיו בי.בי.סי-4 - ב-22 במאי עם ד"ר קלי, בבר של מלון "צ'רינג קרוס" במרכז לונדון. ד"ר קלי, איש משרד הביטחון, נפגש מפעם לפעם לשיחות רקע עם כתבים: הוא מעולם לא זוהה בשמו, אבל עיתונאים ידעו שהם יכולים לפנות אליו כדי לקבל תדרוכי רקע בכל הקשור לעיראק.

ימים ספורים אחר-כך שידר גיליגאן את הדיווח העומד במוקד הסערה: הוא טען אז, בהסתמכו על "מקור שהיה מעורב בהכנת 'תיק עיראק'", כי יועצי בלייר טיפלו במידע כדי שיהיה "סקסי יותר". זו היתה מהלומה קשה לצוות של בלייר: לא היה מדובר בצהובון לונדוני, אלא בדיווח בארגון התקשורת הפועל מכוח צ'רטר מלכותי, הנהנה מאמינות רבה ברחבי העולם.

גיליגאן חזר על טיעוניו גם במאמר שפרסם בעיתון, ודברים דומים שידרה ב-2 ביוני גם סוזאן ואטס, כתבת תוכנית הטלוויזיה "ניוזנייט" של הבי.בי.סי, שאף היא שוחחה עם קלי. עיקר הטענות על העיבוד המפוקפק שנעשה בחומר המודיעיני הופנו אל אליסטר קמפבל, יועץ התקשורת של בלייר, ואחד האנשים הקרובים אליו ביותר. קמפבל נחשב ל"ספין דוקטור" מתוחכם, שהצליח במשך שנים לנווט את דיווחי התקשורת בדרך ששירתה את בלייר היטב, אך באחרונה הוא מושך אליו אש ביקורתית רבה מאמצעי תקשורת.

קמפבל, ועמו בכירים אחרים בממשל, יצאו למתקפה נגד הבי.בי.סי והאשימו אותו בהפצת מידע מסולף. במקביל הוחל בחקירה נמרצת כדי לגלות מי היא החפרפרת שמסרה את המידע לגיליגאן. כאשר החריף העימות, פנה ד"ר קלי לממונה עליו במשרד ההגנה, ודיווח לו מיוזמתו ששוחח עם כתב הבי.בי.סי. הוא זומן לממונה על כוח-האדם במשרד, תיאר את שיחותיו עם גיליגאן, וקיווה שהפרשה תסתיים מבחינתו. אבל שמו החל מתגלגל, וב-10 ביולי כבר נחשפה זהותו בכמה עיתונים. הוא זומן לשתי חקירות בוועדות בפרלמנט וספג במבוכה גלויה התקפות עזות מצד פוליטיקאים. קלי שב והסביר כי העריך באוזני הכתב את היכולת הבלתי-קונבנציונלית שהיתה לסדאם, אבל בשום שלב לא מתח ביקורת על עוזרי בלייר. הבי.בי.סי הכחיש באותו שלב שקלי הוא המקור, וגיליגאן, שגם הוא זומן לחקירה פרלמנטרית, סירב בעקשנות לחשוף את שמו של מוסר המידע.

עוד קלי נחקר ומתפתל, וכבר נשמעו טענות נוספות נגד הבי.בי.סי: הארגון דיווח כי הידיעה של גיליגאן התבססה על "מקור מודיעיני בכיר", בשעה שקלי היה מדען, שלא עבד במנגנוני הביון של בריטניה. הוא גם לא היה מעורב בניסוחים הסופיים של "תיק עיראק". נמתחה גם ביקורת על כך שגיליגאן הסתמך בדיווחו על מקור אחד, מבלי לאמת את הטענות עם מקורות נוספים. ועוד: האם ייתכן שגיליגאן עיבד את הדברים ששמע מקלי כדי שיהיו "סקסיים יותר", בדיוק כפי שהאשים את עוזרי בלייר?

בעיצומו של הוויכוח נחתה הידיעה על התאבדותו של ד"ר קלי. "האירועים של הימים האחרונים היו נוראים", צוטט בכיר בבי.בי.סי באחד העיתונים, "יש אצלנו תחושה בלתי נוחה ודאגה". בניגוד למצבים קודמים, שבהם עימות ישיר עם לשכת ראש הממשלה רק הגביר את האדרנלין בעורקי אנשי הבי.בי.סי, שררה הפעם במסדרונות התחנה אווירה קשה. "יש תחושה שכולנו מילאנו תפקיד במותו של האיש האומלל הזה", אמר אחד העובדים.

למחרת ההתאבדות, תחת לחץ גובר על הבי.בי.סי, בחרו מנהליו לנקוט צעד שנוי במחלוקת: להודיע רשמית כי קלי היה המקור לידיעות של גילגאן ושל ואטס. אם קיוו מנהלי הבי.בי.סי כי המהלך ירגיע את הרוחות - הם טעו. להפך: הביקורת עליהם רק גברה. חשיפת שמו העניקה למתנגדי הבי.בי.סי - ויש רבים כאלה גם בזירה הפוליטית וגם באמצעי התקשורת המתחרים - תחמושת טרייה, כולל האשמה שהארגון הפקיר את מקור המידע, או שהוא מממשיך לנצל אותו בציניות גם לאחר שהוא נח בקברו. שהרי קלי לא יוכל להכחיש יותר את טענותיו של גיליגאן על הדברים ששמע מפיו.

החריף מכולם היה ה"סאן", הטבלואיד רב-המכר של רופרט מרדוק, שכינה את הכתב גיליגאן "עכברוש", טען שהבי.בי.סי הפגין חוסר כושר שיפוט, צביעות וסטנדרטים נמוכים וסיכם: "הבי.בי.סי מתבוסס בביבים". ה"אינדיפנדנט" ציטט את אנדרו ניל, שהיה עורך ה"סאנדיי טיימס" בעת שהעיתון פרסם בשנת 1986 את החומרים שהביא עמו מרדכי ואנונו מתוככי הכור בדימונה. "היה עלינו לעשות יותר כדי לשמור עליו", אמר ניל, והזכיר כי הגנה על מקורות היא מרכיב בסיסי בעבודה העיתונאית, לא רק בשמירה מדוקדקת על חסיון מוסרי המידע, אלא גם בהגנה על בטחונם ושלומם.

אפילו אחד מעובדי הבי.בי.סי שיגר מכתב חתום בשמו ל"מייל און סאנדיי" בלונדון, ובו מתח ביקורת על התנהגות בלייר ועוזריו, אבל הוסיף: "אני עובד בבי.בי.סי, ואני חש שאט-נפש מכך שהחברה פרסמה שקלי היה החפרפרת העיקרית בסיפורו של גיליגאן. מה קרה לאתיקה העיתונאית של הגנה על מקורות?".

לא רק בלונדון, בכל רחבי העולם עסקו עיתונים בסוגיה העקרונית: האם החיסיון הניתן למקור מידע, המבקש לשמור על אנונימיות, תקף גם לאחר מותו? החיפזון של הבי.בי.סי להכריז על ד"ר קלי כמקור הוצג כניגוד מוחלט להתנהגות ה"וושינגטון פוסט", השומר בקנאות, גם שלושים שנה אחרי פרשת ווטרגייט, על זהותו העלומה של "גרון עמוק". כתבים ועורכים מתחו ביקורת על התנהגות הבי.בי.סי. "ללא מקורות שיאמינו שנעמוד בהבטחתנו ולא נחשוף את זהותם, העיתונות תהיה במצב חמור", אמר סגן נשיא רשת איי.בי.סי בארצות-הברית, פול סלווין, לכתב סוכנות הידיעות אי.פי. ובנורווגיה קבע פר איגל הגה, עורך בכיר ביומון "אפטנפוסטן": "גם למקור מת יש זכות להגנה".

הסערה לא שככה גם בחלוף הימים הבאים. באמצע אוגוסט החלה בעבודתה ועדת חקירה בראשות השופט בדימוס לורד הוטון, שמונתה כדי לחקור את נסיבות מותו של ד"ר קלי. בין הנחקרים הראשונים - אנשי הבי.בי.סי ויועצי בלייר. ועדיין נמשכו מטחי הביקורת על הבי.בי.סי. אי-אפשר לטאטא את הבעיה העיקרית מתחת לשטיח, טענה ברברה עמיאל במאמר ב"בדיילי טלגרף" השייך לבעלה, קונרד בלק; הבעיה מתחילה ונגמרת ב"אג'נדה הפוליטית של הבי.בי.סי" המנחה אותו בהתמדה לדיווח מוטה ובעייתי, תמיד באותו כיוון: נגד הממשלה, נגד המלחמה בעיראק. וגם, כמובן, נגד ישראל.

גיליון 46, ספטמבר 2003