הפגנה נגד תנאי גידול תרנגולות, אתמול בירושלים (צילום: יואב ארי דודקביץ')

את מי זה מעניין

ידיעה קצרה בתחתית עמ' 26 של "ידיעות אחרונות". ידיעה פצפונת בטור צד בעמ' 21 של "מעריב". זהו סך השטח שמקדישים הבוקר קונטרסי החדשות בארבעת העיתונים המרכזיים ל"שביתת מורי הקבלן הגדולה ביותר שנערכה בישראל", כפי שהיא מוגדרת על-ידי עמרי מניב ב"מעריב".

כ-100 מורים, המועסקים כעובדי קבלן ב-15 מוסדות חינוך ברחבי הארץ, ישבתו היום כחלק ממאבק על הזכויות הסוציאליות שלהם. 100 המורים מייצגים 1,500 מורי קבלן שמלמדים ברחבי הארץ 6,000 תלמידים שנשרו מבתי-הספר. הם עושים זאת בלי תנאים סוציאליים: מפוטרים מדי שנה ואז נשכרים מחדש, בלי לקבל שכר במהלך חופשות ותוך הפחתה של שכרם במקרה שתלמידיהם אינם מגיעים ללימודים. באופן עקיף, המאבק שלהם נוגע גם לשיפור איכות ההשכלה שניתנת לתלמידים שהוצאו ממערכת החינוך הרגילה, אוכלוסייה שבוודאי זקוקה לאנשי המקצוע הטובים ביותר. בשל התנאים הנוכחיים, כשליש מהמורים המלמדים אותם עוזבים את המשרה בכל שנה.

לכאורה, יש בסיפור הזה כל מה שצריך כדי לייצר כותרות: מצוקה, ערכים, מאבק ראשוני. ניתן לדמיין כותרות בשערים, ראיונות עם מורי קבלן המספרים על קשיי המקצוע, "סיפורים אנושיים" על תלמידים שנשרו מבתי-הספר והוריהם שמודאגים מהתפוגגות הסיכוי האחרון של ילדיהם להשיג תעודת בגרות. ניתן לדמיין גם סתם דיווח יבש, אך כזה שמתפרסם במיקום מרכזי יותר. אך במציאות שני עיתונים מתעלמים לחלוטין מהשביתה ושני עיתונים מדווחים עליה קצרות בעומק קונטרס החדשות (רק בעיתונים הכלכליים, ובעיקר ב"דה-מרקר", אפשר למצוא דיווח בולט יותר).

"ידיעות אחרונות" השיק מחדש בשבועות האחרונים את המיזם השנתי "המורה של המדינה", מיזם מבורך שנועד לכבד אנשי חינוך בולטים. גם הבוקר מדווח במסגרתו על מורה מסורה להיסטוריה ואזרחות שעושה מעל ומעבר למען הצלחת תלמידיה. אבל כש-100 מורים המועסקים בתנאי קבלן פוצחים בשביתה הגדולה ביותר שלהם מאז ומעולם, הדיווח קצר ולקוני, כמעט בלתי מחמיא. "שביתה במרכזים לתלמידים שנשרו" היא הכותרת לידיעה של תמר טרבלסי-חדד. בפסקת הפתיחה לא מוזכרים תנאי ההעסקה הירודים של המורים השובתים, הם אפילו לא מוגדרים בפסקת הפתיחה כ"מורי קבלן". תחת זאת נכתב בה כי "מאות בני נוער יישארו בבית או יסתובבו ברחובות" (שוב "הציבור" משלם את מחיר ההשבתה).

בשער "הארץ" מתפרסמת הפניה לידיעה על תוכנית הלימודים של עיתונאי/פוליטיקאי בודד. למעלה ממחצית התוכן המערכתי בעמ' 7 של העיתון מוקדש לידיעה מאת טלילה נשר המתפרסמת תחת הכותרת "המל"ג בודקת את קבלתו של [יאיר] לפיד לדוקטורט בבר-אילן". על שביתת מורי הקבלן אין מלה.

יכול להיות שאין למורי הקבלן ייעוץ תקשורתי מוצלח. יכול להיות שהעובדה שהתארגנו במסגרת כוח-לעובדים ולא בהסתדרות-החדשה פוגמת בהד שמקבל מאבקם. אלה תירוצים של עיתונות ענייה, עצלנית, מוטה ועדרית. עיתונות עשירה יותר היתה יכולה להרשות לעצמה לשלוח כתב שיביא סיפור מעניין הראוי להתפרסם בעמוד מרכזי, במקום לחכות להודעה לעיתונות. עיתונות מוטה ועדרית פחות היתה מחליטה, חרף הקשיים הכלכליים, להקדיש את מעט המשאבים שיש למאבק חשוב שכזה על חשבון עוד אחד מסיפורי השטות שמציפים את עמודיה.

רק לפני כמה חודשים הודפסו ונמכרו בישראל מאות אלפי גליונות עיתון שבהם הוקדשו עמודים מרכזיים למאבקים מגוונים למען חינוך, רווחה ובריאות טובים יותר לכלל הציבור בישראל. זה אפשרי. מדובר בהחלטה של עורך, לא יותר.

לעולם לא עוד

השנה היא 1942, איראן היא גרמניה הנאצית וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הוא גיבור-העל Super Jew, שיציל את העם היהודי מהשמדה. "נתניהו: לפתוח בחקירה נגד המופתי", מכריזה הבוקר כותרת בראש אחד השערים, כאילו מנהיג הציונים בפלשתינה-א"י מעודד את ממשלת המנדט הבריטי להביא לדין את חאג' אמין אל-חוסייני על שקרא לשתף פעולה עם הרייך השלישי (וכאילו עיתון "המשקיף" הרביזיוניסטי נותן לכך הד).

אך לא מדובר ב"המשקיף" אלא ב"ישראל היום", ולא באל-חוסייני אלא במוחמד חוסיין, שאמר בשבוע שעבר כך: "שעת תחיית המתים לא תגיע עד שהמוסלמים לא יחלו להילחם ביהודים ויהרגו את צאצאי הקופים והחזירים האלו. זו המסורת האסלאמית שהנחיל לנו מוחמד כעובדי האל, וכדי שתחיית המתים אכן תתרחש, עלינו להתחיל בשלב הראשון של התוכנית, שאומר שעל המוסלמים להרוג מה שיותר יהודים. גם אם היהודי יסתתר מאחורי עץ או סלע, יש לתפוס אותו ולהורגו".

שלמה צזנה, גדעון אלון ודניאל סיריוטי מדווחים כי נתניהו "הנחה אתמול את היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין להורות על פתיחת חקירה בעקבות דבריו של המופתי, שאותם הגדיר 'עבירה חמורה ביותר שכל מדינות העולם צריכות לגנותה'".

הידיעה על הוראת נתניהו מתפרסמת בכפולה השנייה של "ישראל היום". כדאי להתעכב מעט על כפולת עמודים מרכזית זו, כיוון שיש בה דוגמה מובהקת לחסרונותיו של העיתון/פמפלט הזה. לעורך העמודים היתה בעיה קלה. מצד אחד, הוא מחויב לדווח על אירועי היום כאילו היה זבוב על גרונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. במלים אחרות, למסגר מה שיותר אירועים מבעד לנקודת המבט של צוות התגובות בלשכת ראש הממשלה. מנגד, איך אפשר לפתוח שלוש ידיעות באותה כפולת עמודים במלה "נתניהו" ואחריה סימן הנקודתיים? להלן הפתרון שמצא:

במרכז כפולת העמודים הכותרת "רה"מ: לחקור את המופתי". מתחת לכותרת זו נבחרה הכותרת "נתניהו: פשרת מגרון טובה, קבלו אותה", לדיווח מאת יורי ילון ושלמה צזנה על העימות בין ראש הממשלה למתנחלים. בצד ימין של אותה כפולת עמודים, ציטוט נוסף מפי בנימין נתניהו נבחר לשמש כותרת לידיעה חדשותית, אלא שהפעם שמו או תוארו אינם מוזכרים. הכותרת קוראת "70 שנה לוואנזה: 'עכשיו אנחנו יכולים להגן על עצמנו'".

מתחת לכותרת זו מדווח שלמה צזנה כי שרי הממשלה ציינו אתמול 70 שנה לוועידה שבה נולדה התוכנית להשמדת יהודי אירופה, ומצטט מדברי נתניהו: "השוני בין 1942 ל-2012 הוא לא בהעדרם של צוררים הרוצים להשמיד את העם היהודי. מה שהשתנה הוא היכולת שלנו להגן על עצמנו והנחישות שלנו לעשות זאת".

שינוי גדול נוסף הוא גם במפת העיתונות באזור. בזמנו "המשקיף" היה עיתון שהזדהה פומבית כשופרה של התנועה הרביזיוניסטית, כוחו בשוק היה שולי יחסית והוא סבל תכופות ממצוקה כלכלית. כיום "ישראל היום" הוא עיתון בלתי מזוהה מפלגתית לכאורה, בעל שיעורי החשיפה הגדולים ביותר במדינה, והוא נהנה מגב כלכלי איתן.

רגע של נחת

מי שמספק ל"ישראל היום" את הגב הכלכלי האיתן הוא איש העסקים והנדבן האמריקאי שלדון אדלסון, ציוני החרד לגורל מדינת ישראל. לאחרונה תרם אדלסון חמישה מיליון דולר לטובת קמפיין הבחירות של הרפובליקאי ניוט גינגריץ', עוד ציוני נלהב. אתמול ניצח גינגריץ' בבחירות המקדימות שהתקיימו בדרום קרוליינה, בעיקר בזכות הופעותיו המשכנעות בעימותים, אך גם בשל תשדירים ששודרו במימונו של אדלסון. עד היום לא דיווח "ישראל היום" על התרומה של אדלסון לקמפיין הבחירות של גינגריץ'.

גם הבוקר התרומה אינה מוזכרת. "גינגריץ': הניצחון הראשון", נכתב בראש עמ' 9 של העיתון, דוגמה ומופת לסיקור שאומר את האמת, ישר ולעניין. יוני הרש מדווח כי "עם תום ספירת הקולות התברר שגינגריץ' זכה בלא פחות מ-40 אחוזים מהקולות, והשאיר את רומני הרחק מאחור עם 28 אחוזי תמיכה בלבד". והרש מוסיף: "על-פי מעקב של מכון הסקרים גאלופ, המומנטום של גינגריץ' תופס תאוצה גם ברמה הלאומית, כאשר הפער בינו לבין רומני בארה"ב כולה הצטמצם לשמונה אחוזים בלבד. גם בהתמודדות מול אובמה, שם זכה רומני בעבר ליתרון גדול ביחס לגינגריץ', התוצאה כבר אינה חד-משמעית; על-פי גאלופ, שני המועמדים זוכים ל-48 אחוזי תמיכה מול 50 אחוזים לנשיא המכהן, או מבחינה סטטיסטית – שוויון לכל דבר". לידיעה נלווה תצלום מחמיא [AFP] של גינגריץ' לצד רעייתו קליסטה.

בטור פרשנות נלווה, תחת הכותרת "המומנטום לצד גינגריץ'", מציין בועז ביסמוט כי "בקרב הנשים הנשואות בדרום קרוליינה הצביעו עבורו 39 אחוזים, לעומת 29 אחוזים בלבד שהצביעו לרומני", בלי להזכיר את ההיסטוריה המגונה של יחסי גינגריץ' עם נשים (במדור הדעות של העיתון מוזכר הראיון הסנסציוני עם אחת מגרושותיו של גינגריץ' ברשימה תחת הכותרת "עוד סיבה לניצחון של גינגריץ'", שמפרסם יעקב אחימאיר, בנו של אב"א אחימאיר, כותב קבוע ב"המשקיף" ועיתונים רביזיוניסטיים אחרים).

"הגינגריץ' שגנב את דרום קרוליינה" היא הכותרת המתפרסמת בשער "הארץ" וקורצת למי שמכיר את עולם האסוציאציות האמריקאי. לצדה תצלום מצחיק (קרי: די מגחיך) של גינגריץ', מציץ על ילדים מתוך חלון שירות קטן, כמו היה יצור מוזר שעשוי באמת יום אחד לגנוב להם את חג המולד. מתחת לכותרת טור פרשנות מאת חמי שלו. בניגוד לרוח האופטימית שנושבת מדפי "ישראל היום", שלו מתאר את הניצחון של גינגריץ' כבעל השלכות קשות למפלגה הרפובליקאית: "התגשמות הסיוט ממנו חוששים ראשי המפלגה: עימות ארוך, מתיש וארסי שיועיל, בסופו של דבר, בעיקר לברק אובמה".

ב"מעריב" מתאר שמואל רוזנר את גינגריץ' כ"חתול רחוב, פרוע, שלפן. כשהוא רע, הוא רע מאוד, אבל לעתים קרובות הוא מבריק, קטלני". רוזנר, שאין לייחס לו חיבה יתרה לנשיא ארה"ב הנוכחי, כותב כי "הממסד הרפובליקאי שרוי בחרדה מפני הקרב הארוך הזה [בין גינגריץ' לרומני], ובעיקר מפני האפשרות שהפכה למעשית, גם אם לא לאפשרות הסבירה, שגינגריץ' ינצח. כל מכה שגינגריץ' נותן לרומני היא מכה שאובמה ירוויח ממנה. כל ציטוט עסיסי מהעימותים ישמש אחר-כך את הנשיא במערכת הבחירות הכללית.

"ובעיקר, הממסד הרפובליקאי לא סובל את ניוט גינגריץ'. הוא לא שחקן קבוצתי, הוא מבריק אך מרושע, הוא מנהל גרוע, שש אלי מדון, בעברו ניתן לאתר יותר מאבק של שחיתות. גינגריץ' הוא מועמד שייתן לרפובליקאים הרבה רגעי נחת בעימותים מול אובמה, אבל יפסיד לו במירוץ על הנשיאות. יהיה קל להדביק לו תווית של חסר אחריות, שלפן. ומי רוצה שלפן בבית הלבן?".

ב"ידיעות אחרונות" שוב מתפרסם הסיקור הדל ביותר של המירוץ לנשיאות בארה"ב.

לא נעים

"האגדה של הסדרי החוב: רעש גדול, פגיעה קטנה בפנסיה", לשון הכותרת הראשית של "גלובס" אמש. לצד הכותרת, החותמת "בדיקת 'גלובס'".

"קטסטרופה? אל תתבלבלו נוכח הקולות הגורסים שחסכונות הציבור בניהול המוסדיים הפכו 'הפקר'", מתבקשים קוראי העיתון בכפולה הפותחת. עירן פאר מגיש טקסט היוצא להגנת הגופים המוסדיים, שהלוו את כספי הפנסיה של הציבור לאנשי עסקים בולטים ("טייקונים") וכעת מוכנים לוותר על החזרת חלק מהחובות ("הסדר חובות" או "תספורת"). במרכז הטקסט תצלומים של יונל כהן, מנכ"ל חברת מגדל; אייל לפידות, מנכ"ל הפניקס; ורונן טוב, מנכ"ל פסגות – לצד הכיתוב "לא אויבי העם".

"לא נעים להיות בימים אלו מנהל גוף מוסדי, או מנכ"ל חברת ביטוח", פותח פאר. "גל הסדרי החוב – והתספורות הנלוות אליו – גורר אחריו מתקפה עזה נגד יכולתם של המוסדיים לנהל את חסכונות הציבור. אבל לפני שיונל כהן ממגדל ושי טלמון מכלל-ביטוח יוקעו כאויבי העם, ולפני שרונן טוב מפסגות ואייל לפידות מהפניקס יואשמו בכל עוולות שוק ההון, בואו ננסה להניח בצד את הפופוליזם, להתמקד בעובדות, ולהעיף מבט אחר על הסדרי חוב. מבט שמציג תמונה שונה מזו שנדמה לנו".

בהמשך הרשימה, הסבר ארוך שמוטב להשאירו למתעניינים. נזכיר רק שלקראת הסוף מעיר פאר כי "הסדרי החוב – ככל שייראו רבים ומפחידים – הם חלק ממהלך העניינים הרגיל של עסקים. כשאתה נותן אשראי, אתה מסתכן; לעתים הסיכון מתממש. אבל זו בטח לא הקטסטרופה הנוראית, שאותה אפשר להסיק מהקולות הפופוליסטיים שנשמעים כעת. חסכונות הציבור אינם 'בסכנה' בניהול המוסדיים, ובטח שאינם 'הפקר'".

מי אחראי לקולות הגורסים שחסכונות הציבור הפכו בידי המוסדיים ל"הפקר"? מי משמיע את "הקולות הפופוליסטיים"? בין היתר "דה-מרקר", המתחרה של "גלובס" והרעשן ביותר מבין עיתוני הכלכלה, שזה שנים מוביל קו חריף נגד הסדרי חוב של טייקונים. הנה כך מתאראת הרשימה של פאר בנו של מו"ל "הארץ–דה-מרקר", רוני שוקן: "אתם זוכרים את לוגו 'פופוליזם הריכוזיות' של 'גלובס', שנגנז בעקבות המחאה? ובכן, תברכו את הלוגו החדש: 'אגדת הסדרי החוב' – התייצבות (בעמ' 2) להגן על מנהלי הגופים המוסדיים, שמאשרים כל תספורת והסדר חוב של הטייקונים".

ותודה לאדלסון

ביום שישי נכתב במדור זה כי "ישראל היום" דיווח בקצרה על ההתנגדות הסינית להחמרת הסנקציות על איראן בלי להזכיר את ההסבר הסיני. בדיקה נוספת, בעקבות הערה של קורא ערני, מעלה כי באותו גיליון דווקא היה פירוט בנוגע למדיניות סין כלפי איראן. כתבת השער במוסף "ישראל השבוע" האחרון הוקדשה לראיון שערך בועז ביסמוט עם שגרירת סין בישראל גאו יאנפינג (לא מאמינים שביסמוט ממש פגש את שגרירת סין? חושבים שביסמוט החליף מיילים עם הדוברים שלה ורק הציג את הראיון כאילו נעשה פנים אל פנים? בושו והיכלמו. הנה, היווכחו בעצמכם: תצלום המתעד את המפגש, רואים בו את ביסמוט לוחץ יד ליאנפינג!).

במסגרת הראיון התייחסה השגרירה גם למדיניות סין כלפי איראן ולהתנגדות לסנקציות. אגב, היה זה ראיון חנפני ושטחי, מתבקש לומר "דיפלומטי" (ביסמוט היה בעבר שגריר ישראל במאוריטניה), ובו נמנע העיתונאי מלהעלות בפני שגרירת סין שורה של סוגיות בעלות משקל. אחרי ככלות הכל, סין היא מדינה כובשת ודכאנית, שבה חופש הביטוי וחופש הפולחן נמצאים תחת מתקפה מתמדת של השלטונות.

שגרירת סין בישראל דווקא נשאלה "מהי תרומת אגודות הידידות לקשר בין שתי המדינות?", והשיבה: "ארגוני הידידות בין שני הצדדים שיחקו תפקיד חשוב בפיתוח היחסים בינינו, ובעיקר בבניית יחסי הידידות בין שני העמים. אני מביעה תודה עמוקה לכל המוסדות והאנשים אשר תרמו לפיתוח היחסים בין סין לישראל. בהזדמנות זו אני גם מבקשת להודות לעמותה לקידום יחסי ישראל-סין וליושבת-ראש העמותה ד"ר מרים אדלסון [רעייתו של שלדון אדלסון], על המאמצים המתמשכים לקידום הידידות ושיתוף הפעולה בין שתי המדינות ושני העמים".

בשולי החדשות

שלושת הטבלואידים מקדישים שטח נרחב בשערים ("ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" גם עמודים פותחים) לסיקור השלג שירד אתמול בצפון המדינה. ב"הארץ" מדווח על מזג האוויר בראש עמ' 6. בתחתיתו מדווח אילן ליאור כי עיריית תל-אביב הודיעה החודש לחברות הקבלן המספקות לה שירותים כי החל מאפריל לא תאפשר להם עוד להעסיק זרים בלי היתרי עבודה ("זאת, על אף שרבים מעובדי הניקיון המועסקים דרך חברות הקבלן הם מבקשי מקלט מסודאן ומאריתריאה, שהמדינה אינה מעניקה להם אישור לעבוד", מציין ליאור).

בכל העיתונים מדווח על תביעת נזיקין בסך מיליוני שקלים שהגיש נגד מדינת ישראל חוקר השב"כ לשעבר המכונה "קפטן ג'ורג'", בטענה שהפך לשעיר לעזאזל וחייו הועמדו בסכנה. ברקע התביעה, סרט מחקירה של מוסטפא דיראני, שנחשפה בתוכנית ערוץ 2 "עובדה". מהסרט עולה כי מי שחקר את דיראני, בעוד הנחקר יושב עירום בחדר החקירות, אינו ג'ורג', אלא אדם אחר. ב"הארץ" מצורפת תיבה מאת תומר זרחין המזכירה כי "בדצמבר חשף 'הארץ' תמליל עדות של בכיר ביחידה 504 בעבר", שסיפר על "הידוע לו על דרכי החקירה ביחידה בכלל, ובפרט את שיטות החקירה שבהן נקט לטענתו קפטן ג'ורג'". זרחין ו"הארץ" אכן דיווחו על כך בדצמבר האחרון, אך התמליל נחשף עוד קודם לכן, בידיעה מאת תלם יהב ב"ידיעות אחרונות".

ב"מעריב" מדווח יובל גורן על פני עמ' 10 כולו כי 183 משפחות של עובדים זרים יגורשו מישראל וכי באשר ל-260 משפחות אחרות טרם הוחלט אם לגרשן מהמדינה או לא. הכותרת מדגישה דווקא את הצד השני של המטבע: "השר ישי החליט להשאיר בארץ כ-300 ילדי זרים".

ענייני תקשורת

בכל העיתונים מדווח על ההסדר המסתמן שיאפשר לזכיינית ערוץ 10 לשדר עוד שנה. ב"הארץ" מדווחת על כך אמילי גרינצווייג, כתבת התקשורת החדשה של העיתון. במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחים מיה מנע ואלפי שאולי כי חזי בצלאל שב לנהל משא-ומתן על רכישת מניות הערוץ.

עוד מדווחת גרינצווייג ב"הארץ" כי הממשלה אישרה אתמול את מינויו של אלדד קובלנץ למנכ"ל הטלוויזיה החינוכית.

קרן נויבך, כך מדווח ב"הארץ" [שירות "הארץ"], תקבל את אות זכויות האדם על שם אמיל גרינצווייג.

המדור "שכנים" של צבי בראל, הרואה אור בחלק ב' של "הארץ", מוקדש הפעם להשלכות פסק דין במשפטו של רוצח עיתונאי טורקי שקרא להכיר בשואה הארמנית.

ב"דה-מרקר" מדווחת הילה רז על בקשה לתביעה ייצוגית נגד המאגר המשפטי תקדין-לייט, שבה נטען כי החברה המנהלת את המאגר מקדמת פסקי דין בגוגל כך שחיפוש שם מסוים יכול לחשוף פרטים אישיים, ודורשת 49 שקל כדי להסיר את השם מהמאגר.