והנה ידיעה שהגיעה זה עתה: שכול

"אצא מדעתי אם עוד פעם אחת אשמע מפי פוליטיקאים בטקסי הזיכרון את קלישאות השכול הבאות", כותב איתן הבר בפתח מאמר המתפרסם במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". מיד בהמשך מונה הבר את הקלישאות שיוציאו אותו מדעתו: "'במותם ציוו לנו את החיים'; 'באתי לחזק ויצאתי מחוזק'; 'נר חייהם לא יכבה לעולם'; 'אנחנו התבגרנו והם נשארו צעירים'; 'אתם, מגש הכסף'; 'נפלו כדי שאנחנו נחיה'; 'נמשיך במורשתם'; 'פרחים צעירים'; ועוד ועוד".

בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמות רשימות תחת הכותרות "בזכות דודי בחרתי להתגייס"; "הוא מצפן ומגדלור עבורי"; ו"חייב להמשיך במסלול של אבא". במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", שמוקדש הבוקר כולו לזכר חללי מערכות ישראל, מתפרסמות רשימות לזכרם של כמה מן הנופלים. הנה כמה מהכותרות לרשימות: "אתה בכל זאת איתי"; "מוכן לתת גם את חיי"; "והכל בלעדיך"; "אתה שומר עלינו מלמעלה"; "כולנו גדלים בצלך"; ועוד ועוד.

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" הבוקר קוראת "בראש מורכן". היא מודפסת, כחול על גבי שחור, כשמעליה תצלום של להבת נר זיכרון ולצדה תצלום [אביגיל עוזי] של יהודית יצחקיאן משתטחת על קבר אחיה מאיר, שנפל בסיני. שתי הכפולות הראשונות בעיתון מוקדשות לתחושת השכול. הכותרת הראשית של "ישראל היום" קוראת "מרכינים ראש". היא מודפסת, לבן על גבי שחור, לצד תצלום [יוסי זליגר] של אשה אבלה בבית-העלמין הצבאי בקריית-שאול. גם בעיתון זה מוקדשות שתי הכפולות הראשונות לצער השכול.

רגשה פורנוגרפית אלימה

הכותרת הבולטת בשער "מעריב" אינה מוקדשת לזכרם של חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, אלא לאירוע שהתרחש בערב יום השואה בתיאטרון הקאמרי, שעליו דיווח אתמול העיתון בהרחבה: תלמידי תיכון הפריעו במהלך ההצגה "גטו", צחקו ואף עודדו את דמויות הנאצים במחזה.

בכפולה השנייה של העיתון, שמוקדשת כולה לסיקור האירוע והתגובות לו, מספקים יובל גורן וזהר שחר לוי ציטוטים מפי כמה תלמידים שנכחו בהצגה. "זה באמת היה ביזיון", אמר להם בן, תלמיד י"ב בבית-הספר מקיף ט' בראשון-לציון. "אני מזועזעת קשות ממה שקרה שם", אומרת נ', תלמידת י"ב מאותו בית-ספר. "לא היה יותר בלגן מכל הצגה עם תלמידים", טוען מנגד תלמיד עלום שם מאותו התיכון, "עושים מזה רעש כי זה היה בקאמרי בתל-אביב וביום השואה. אם זה היה באולם פה בראשון-לציון לא הייתם באים הנה בכלל. אני לא אומר שלא צריך לכבד את זה, אבל הצחוקים לא היו בגלל תוכן ההצגה, הם פשוט השתעממו".

מחבר המחזה "גטו", יהושע סובול, מגיב בעיתון שבו הוא מפרסם דרך קבע את רשימותיו, "ישראל היום". "אם הערך השולט במציאות שיצרנו הוא שימוש בכוח כדי לרמוס את החלש ולגזול ממנו את כבודו, את רכושו ואם בא לך – גם את חייו, הנערים הגדלים אל תוך מציאות זו מתרגלים את הערכים האלה בכל הזדמנות שנקרית להם", כותב סובול.

לצד רשימתו מתפרסמת רשימה מאת דרור אידר, המבטיח כי תלמידי התיכון שהתנהגו בבהמיות, עודדו את הקלגס ובזו לקורבן, ישנו את דרכם מן הקצה אל הקצה לאחר שירות בצבא ההגנה לישראל.

"מעוללות התרבות בעיקר בגילים הללו הוא הרצון להזדהות עם החזק, המצליחן, היפה – זה כמעט העיקרון המכונן של תרבות ההמונים. בקושי נמצא בה אמפתיה לחלש, ואיזה מתבגר רוצה להזדהות איתו?", מסביר אידר. "בגיל הזה החברה דומיננטית, ואם החזק בקבוצה צוחק, לא מעט נגררים אחריו כדי לא להיות שונים, שהרי חשוב 'להיות עם החבר'ה'. אחר-כך הם הולכים לצבא ומתבגרים באחת. אחרי השירות הצבאי, כשישובו לצפות ב'גטו', מובטח כי התנהגותם תהיה רצינית ואחראית".

ב"הארץ" מתפרסם דיווח קצר מאת ציפי שוחט וטלילה נשר ולפיו שר החינוך גדעון סער התנצל אתמול בפני מנכ"ל תיאטרון הקאמרי, נעם סמל, על התפרעות תלמידים בהצגה "גטו". ב"ידיעות אחרונות" לא מתייחסים לאירוע, שעליו דיווח אתמול "מעריב", אפילו ברמז.

"המתבונן ב'פרשיות' השבוע האחרון, מהפורנוגרפיה הנצלנית בחוף, דרך מכת הרובה מתעבת הגויים – שהם כאבק – בבקעה, ועד להר הלאומי, שבטקסי העצמאות ממוטט עמוד תאורה קטלני – יודע שמדובר במחזה חוזר. רגשה פורנוגרפית אלימה שמסעירה את הציבור, שמיד שוכח ונע לריגוש הבא. שום לקח לא מופנם. דבר לא משתנה. שום דיון עקרוני לא מתקיים. עד ל'עונג' הבא", כותב ספי רכלבסקי במדור הדעות של "הארץ". "[...] האדם הפרטי עובר תהליך של איבוד זיכרון, לאו דווקא מאיבוד אזורים במוח, אלא משום שהקשר בין האזורים נפגע. כשאובד הקשר, יכולת עיבוד הנתונים והשמתם בהקשר נהרסת. כשנפגעת התבנית ונהרסים הגבולות בראש, נמחק השימוש בזיכרון".

בעמ' 3 של "הארץ" שתי כתבות הקשורות ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. גילי כהן מדווחת על עיצוב מצבות בבתי-קברות צבאיים, ונועם דביר כותב על האדריכל אשר חירם, שתיכנן את שני בתי-הקברות הצבאיים הראשונים בישראל.

הכותרת הראשית ב"הארץ" אינה עוסקת בשכול או בחילול קדושתו, אלא בכיבוש. "הממשלה יוזמת צו להקמת מבנים בגדה בהליך מזורז וללא תכנון", מדווח חיים לוינסון. לפי הדיווח, "הדרג המדיני הורה לאלוף פיקוד המרכז, האלוף ניצן אלון, לחתום על צו שיאפשר הקמת מבנים זמניים בשטחים הפלסטיניים, בלי להשלים את כל הליכי התכנון הנדרשים בחוק. זאת, כדי לאפשר הקמה של אתר מגורים זמני לתושבי מגרון".

כחול-לבן

בעמוד הלפני האחרון בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" נמצא מקום לידיעה מאת איתמר אייכנר ואודי עציון על החלטתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לרדת מרכבו ולרכוש דגל ישראל ממוכר שעמד ברחוב. "בניגוד להנחיות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים: ראש הממשלה קנה בכביש דגל ליום העצמאות", לשון כותרת המשנה לידיעה של איתמר אייכנר ואודי עציון. לפי הדיווח, נתניהו אמר למוכר הדגלים: "אתה עושה עבודה חשובה מאוד, עוזר לצבוע את הארץ בכחול-לבן".

אתמול דיווח חיים ביאור ב"דה מרקר" כי מחולצות עם כיתובים המקדמים את בחירתו של עופר עיני לתפקיד יו"ר ההסתדרות נחתכו התוויות, כך שלא ניתן לדעת אם יוצרו בישראל או בסין. במקום התוויות, כך דווח, הודבקה מדבקה שנשאה את הכיתוב "Made In Israel".

על פי הדיווח, פרידה מחבר, רעייתו של יבואן החולצות סולי מחבר, "אמרה כי החיתוך שנעשה מעיד על מעשה מכוון, במטרה להעלים את שמה של ארץ הייצור, את שם הספק או את שם היבואן". בתחתית הדיווח הוזכר כי "עיני נחשב מקורבה של יו"ר מפלגת העבודה, ח"כ שלי יחימוביץ', הנאבקת למען העדפת תוצרת ישראלית על פני יבוא".

"הפיכת המושג כחול-לבן לסלוגן שיווקי ריק מתוכן, תוך ריסוק שיטתי של התעשייה הישראלית, היא העדפה מודעת, שגויה וטראגית של כלכלת השקר, ופגיעה ביסודות הכלכליים האיתנים שלנו", כותבת חברת הכנסת שלי יחימוביץ', יושבת ראש מפלגת העבודה, בטור המתפרסם במוסף "תוצרת הארץ" שנלווה ל"הארץ".

זהו מוסף פרסומי, שיוצא לאור על ידי המחלקה המסחרית של העיתון, כפי שיכול ללמוד כל מי שיטרח ליטול זכוכית מגדלת לידו ולהתבונן באותיות הקטנטנות שמודפסות בתחתית עמוד 3 של המוסף. בשער המוסף תצלום של ילדה אוחזת בדגל ישראל. בתחתית השער נכתב "המוסף בחסות איגוד תעשיות הריהוט בישראל". אכן, במוסף בולטות כתבות המקדמות את תעשיית הריהוט בישראל ("10 סיבות להעדפת ריהוט ישראלי", לדוגמה) ומרבית המודעות מקדמות מוצרי ריהוט. בין לבין, ישנן כתבות פרסומיות ומאמרי פרשנות פרסומיים, שנועדו לעודד את הקוראים לתמוך בצריכת מוצרים תוצרת מדינת ישראל.

שי ניב דיווח אתמול ב"גלובס" על התפתחות בפרשת החולצות של עיני. לפי דיווחו, רן מימון, הבעלים של דבי-הדפסות-משי, הודה כי הוא האחראי להחלפת התוויות המקוריות על החולצות שהזמין יו"ר ההסתדרות והחלפתן במדבקה לפיה יוצרו במדינת ישראל. "לא היו לי חלק מהמידות שהם הזמינו, אז הורדנו את התווית של המידה", אמר מימון לניב. ניב מדווח כי לפי מימון, "המטה של עיני הזמין במפורש חולצות מתוצרת הארץ, וכי החלפת התוויות כלל לא מעידה על כך שהן יוצרו בסין". במטה מתחרהו של עיני, איתן כבל, טוענים כי מימון לקח על עצמו את האחריות מחשש נקמה מצד עיני.

ב"גלובס" מדווח יובל אזולאי על תוצאות סקר דעת קהל שמכון גיאוקרטוגרפיה ערך עבור משרד התמ"ת: "הישראלי אוהב כחול לבן, ויקר". נתון מעניין ששב ועולה מהדיווח נוגע ליחס של ערבים אזרחי ישראל למוצרים המיוצרים במדינה. בעוד שמקרב כלל הציבור אמרו 27% כי המוצר הישראלי הממוצע איכותי יותר ממוצרים מתוצרת חו"ל, בקרב הערבים לא פחות מ-58% מהנשאלים משוכנעים שהמוצר הישראלי איכותי יותר מכל מוצר אחר. בעוד ש-37% מהנשאלים העידו כי יהיו מוכנים לשלם 10% יותר על מוצר שיוצר בארץ, על פני מוצר מקביל שיוצר בחו"ל, בקרב הציבור הערבי מידת הנכונות לשלם יותר על מוצר ישראלי מגיעה ל-45%. בעוד ש-42% מהנשאלים אמרו כי כיום הם רוכשים יותר מוצרים ישראליים בהשוואה לשנה שעברה, בקרב הנשאלים הערבים עלה השיעור ל-60%.

לפי הדיווח, "מרבית הישראלים מעדיפים לצרוך מוצרים מתוצרת הארץ; רובם מנמקים את בחירתם בצמצום האבטלה (72%); בשיפור המצב הכלכלי (82%); בתחושת הגאווה הלאומית (69%) ובצמצום התלות של מדינת ישראל בעולם (63%)".

"93%: גאים להיות ישראלים" נכתב הבוקר בתחתית שער "ישראל היום". הנתון, כך מוסר העיתון לקוראיו, נשאב מתוצאות סקר דעת קהל שערך עבור העיתון מכון הגל-החדש. תוצאות הסקר המלאות יתפרסמו מחר, במוסף יום העצמאות של העיתון. בינתיים אפשר להשביע את התיאבון לתחושת שביעות רצון עצמית מנתון נוסף שמספק "ישראל היום": "יותר מ-80% מהישראלים מעדיפים לחיות כאן ולא בשום מקום אחר".

בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעת תצלום מאת "כתב 'ידיעות אחרונות'" על צילומי מופע יום העצמאות של הערוץ הראשון. "במהלך הצילומים ביקשו חיילי התותחנים, שבבסיסם בדרום הארץ צולם המופע, ששרית חדד תעלה לתותח המתנייע", נכתב. "אף שהיתה בעקבים, שרית חדד לא היססה לרגע וטיפסה לצריח – והחיילים העניקו לה את כומתת החיל והיא הקדישה להם את השיר 'אתה תותח'". מעל הדיווח תצלום [רפי דלויה] של חדד על התותח, כומתת החיל לראשה וחיילי תותחנים סביבה. שניים מהם מניפים את דגל ישראל.

ענייני תקשורת

אבי אשכנזי מדווח ב"מעריב" כי אתמול עצרה משטרת ישראל אדם החשוד בהוצאה לאור של המגזין "בננה" ושל האתר "סקס אדיר", שבהם התפרסמו מודעות של "נערות ליווי ויצאניות". לפי הידיעה, חוקרי משטרת ישראל שמעו מזונות שהיו בקשר עם המגזין "בננה" על שיטת הפרסום: "הן התקשרו למספר הטלפון שהופיע בגב החוברת לאחר שביקשו לפרסם את עצמן. הן נדרשו לשלם סכום העומד על 600-400 שקל עבור פרסום המודעה. שליח מיוחד גבה מהן את הכסף וכן קיבל את נוסח המודעה שהנשים רצו לפרסם".

עדנה אדטו וערן סויסה מדווחים בעמ' 5 של "ישראל היום" כי שופטי בג"ץ דחו על הסף את העתירה שביקשה לאסור על יאיר לפיד להנחות הערב טקס זיכרון בכיכר רבין בתל-אביב, בשל היותו ראש מפלגה. בסוף הידיעה מוזכר כי מפקד גלי צה"ל ירון דקל החליט לבטל את שידור הטקס בגלל הנחיית לפיד.

לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי בג"ץ קיבל את בקשתה של חברת yes והוציא צו על תנאי נגד תיקון לחוק התקשורת שפוטר את הערוצים הייעודיים 9 ו-24 מתשלום דמי מעבר לחברת הלוויין.

גם הבוקר, כמו בבוקר יום הזיכרון לשואה ולגבורה, נעדר מוסף "ז'ורנל" מ"מעריב".

אמילי גרינצווייג מדווחת בידיעה קצרה בטור צד בעמ' 15 של "הארץ" כי בית-הדין האזורי לעבוד בתל-אביב הורה על ביטול פיטורי עיתונאי ynet תני גולדשטיין. אתמול פורסם באתר זה דיווח נרחב על פסק הדין.