סיכומי השנה

העובדה שערב ראש השנה חל ביום ראשון, לאחר יום השבתון, מגבירה את דלות החומר בעיתוני החג ואת תחושת עונת המלפפונים העולה תדיר גם כך מגליונות של סיכומי שנה.

ב"הארץ" מתמקדים בפחד מאחת משלוש הדתות המונותיאיסטיות: היהדות. "מאמינים באלוהים, לא ממהרים לקיים מצוות", "סקר 'הארץ' מגלה: אחד מכל שלושה יהודים בישראל כופר באבולוציה והצעירים דתיים מהוריהם", נכתב בכותרת הראשית.

ב"ישראל היום" מאחלים "התחלה מתוקה מדבש" (מתוק מדבש זה משהו חיובי?) ובוחרים בארבעה נציגים של הישראליות על-פי אשתו של איל קזינו אמריקאי: זוג שהרה אחרי טיפולי פוריות רבי-שנים, זוג שעבר להתגורר סמוך לגבול הדרום המופצץ, אדם שעבר השתלת כבד, וצעיר שעשה עלייה והתאזרח (במסגרת "מסע", פרויקט מקביל ל"תגלית", שהזוג אדלסון נמנה על תורמיו הכבדים).

ב"ידיעות אחרונות" אפילו לא מתאמצים. "הגשם עשוי להתחדש הלילה, ומזג האוויר בחג יהיה קריר ונעים", נכתב בסוף כותרת משנה גנרית, מתחת לתצלום ילדים ורימונים. אם ב"ידיעות אחרונות" היו מצרפים לשער פסקול, היה זה כנראה רחש של כדורי שיחים יבשים מתגלגלים ברוח בעיירה נטושה.

העיתונות הכלכלית מגישה את תוצריו של מחולל כותרות אקראי. "כלכליסט": "ערב ראש השנה 89% מהישראלים מרוצים מחייהם. עליהם לא נמנות קרוב ל-10,000 משפחות שזכאיות לדיור הציבורי, אבל זוכות בעיקר להתעלמות מהמשרדים האחראים – בדיוק כמו המטפלות והסייעות בגנים. בין הזלזול של נתניהו בשירות הציבורי לעבודות האינסופיות ברכבת, לפחות אפשר להתנחם בזינוק במספר קווי התעופה".

"דה-מרקר": "מאישור מזורז של תקציב 2019, דרך החקירות של נתניהו, החמרת העונש של נוחי דנקנר, עסקת סודה-סטרים ועד העלאת הדירוג לישראל. האירועים הכלכליים הבולטים של השנה שחלפה". פיהוק.

חדשות

העיתונים מספקים גם מעט חדשות בשערים המופקעים לטובת חגיגות ראש השנה. ב"הארץ" מעלים לראש סדר היום את המצב מעבר לגדר. "מערכת הביטחון לממשלה: יש לגבש חלופה לאונר"א כדי למנוע קריסה בעזה", נכתב בכותרת החדשותית היחידה מעל לקפל (מצורפת לה כותרת נוספת: "נער בן 16 נורה למוות בגבול עזה כשנופף בידיו").

"איפה שהם רואים פקקים, אני רואה מחלפים", אמר נתניהו בשנה שעברה. הכותרת ב"ישראל היום", לא בפעם הראשונה, מצטרפת לתעשיית השקרים ורואה פקקים

ב"ישראל היום" נושאים עיניים מעבר לגבול הצפוני: "אחרי הפסגה: אידליב מופגזת", נכתב בכותרת מעל לצילום של פוטין, רוחאני וארדואן לוחצים ידיים. מקום קטן נמצא גם לדיווח על טרגדיה אנושית: נערה טבעה. לא ברור לפי איזה מפתח בחרו ב"ישראל היום" להבליט דווקא את האסון הזה מבין כל אלו שהתרחשו מאז צאת הגיליון האחרון.

ב"מעריב" התאמצו עוד פחות, עם הפניה לידיעה על הטביעה בחוף פלמחים וידיעת ספורט כלשהי (נבחרת ישראל הפסידה לאלבניה). האסון בפלמחים מגיע גם לשער "ידיעות אחרונות" (אכן, אותו מערך סינון פסיכולוגי של הודעות דובר פועל אצל כל עורכי הטבלואידים), ולצדו מנת התגייסות פטריוטית: "הכסף להורים השכולים נעצר אצל הפרקליטות" (פיצוי מטעמה של הרשות הפלסטינית למשפחת קורבן פיגוע נעצר אצל האוצר) + אשתו של נרצח בפיגוע אחר דורשת מהשופטים שיגזרו עונש מוות על המחבל ("הזעקה של יעל"). בקרוב: קמפיין למען עונש מוות ב"ידיעות אחרונות"? תלוי איך יתקדם טיפולה של הפרקליטות ב"תיק 2000".

בנקים

"עד סוף 2019 נראה לפחות בנק אחד נוסף שיקום בישראל" היא כותרת ראיון של עמירם ברקת ב"גלובס" (שיצא לפני השבת) עם יוגב גרדוס, נער אוצר ("סגן המאקרו של הממונה על התקציב"). "לא צריך בנק נוסף בשביל תחרות", קובעת כותרת ביניים בתוך ראיון עם חדוה בר, המפקחת על הבנקים, ב"כלכליסט" (רחלי בינדמן). לאורך כל הראיון, לא המרואיינת ולא המראיינת עוסקות בכך ששוק הבנקאות נשלט הלכה למעשה על-ידי שני בנקים בלבד.

המפקחת על הבנקים חדוה בר (צילום: יונתן זינדל)

לדבריה של בר, כפי שהם מודגשים בכותרת, "אנשי עסקים נרתעים מלרכוש בנק בגלל חוסר הפרגון". לא ברור אם הבחירה העריכתית בהבלטת הציטוט המסוים הזה באה להגחיך את הממונה, שמצטיירת על-פיו כקריקטורה מבית "דה-מרקר". ועוד פריט מעניין מהראיון: בר משווה את עבודת הפיקוח על הבנקים לזו של המוסד. "כמו שהמוסד נותן ביטחון לישראל כשהציבור יודע שהוא מוגן אך לא יודע איך, כך גם אנחנו נותנים ביטחון למפקידים", היא אומרת. לפחות לגבי היחס שלה לשקיפות המפקחת על הבנקים שקופה למדי.

בחצר האחורית

ב"גלובס" יוצא אלי ציפורי להגנת העשוקים והמדוכאים הסובלים תחת ידה הקשה של המשטרה ומדיניות החילוטים שלה. בעל הטור בוחר להתחיל את המאבק עם שאול אלוביץ', מיליארדר, ומוחה נגד הניסיון של מערכת אכיפת החוק לגרום לו להפליל את שותפיו לעבירות המיוחסות לו. ב"הארץ" קובע גדעון לוי ש"ישראל חזקה מדי", ואילו יצחק לאור מזהיר מפני "מנהיגויות הזוכות לאהדת ההמונים" ש"מתפשטות כמו אקזמה".

מצאי את ההבדלים

"המודיע", "בטאון אגודת ישראל העולמית" ומעוז הזרם החסידי בתוך הגוף החרדי הפוליטי אגודת-ישראל, משבץ ברכת שנה טובה על שער העיתון, בצמוד ללוגו: "המודיע מברך את מרנן ורבנן, גדולי וצדיקי הדור שליט"א, חברי מועצת גדולי התורה, את ראשי, נציגי, פעילי, עסקני וחברי אגודת-ישראל, את סופרי העיתון, עובדיו, קהל קוראיו ולקוחותיו ואת כל בית ישראל, בברכת כתיבה וחתימה טובה".

"המודיע", ברכת ראש השנה תשע"ט (לחצו להגדלה)

לעומתו, "המבשר", "העיתון של היהדות הנאמנה" ומעוז הזרם החסידי האחר בתוף הגוף החרדי הפוליטי אגודת-ישראל (פרשו בעקבות מחלוקת על שליטה ברשויות מקומיות), מברך ברכת שנה טובה על שער העיתון, בצמוד ללוגו: "המבשר מברך את מרנן ורבנן גדולי וצדיקי הדור שליט"א, כקש"ת מרנן האדמו"רים, הרבנים וראשי הישיבות חברי מועצות גדולי התורה בארץ הקודש ובארה"ב, חברי מועצת חכמי התורה, את שלוחי דרבנן בכל אתר, סופרי העיתון, עובדיו, קהל קוראיו, מנויו ולקוחותיו ואת כל בית ישראל בכל מקומות מושבותיהם, בברכת כתיבה וחתימה טובה".

"המבשר", ברכת ראש השנה תשע"ט (לחצו להגדלה)

"הפלס", "בטאון עולם התורה" ומעוז הסיעה הקנאית בזרם הליטאי, מברך גם הוא ברכת שנה טובה על שער העיתון, בסמוך ללוגו: "למרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א, לרבני הוועדה הרוחנית, לראשי הישיבות, מרביצי התורה והיראה, אדמו"רים, מורי הוראה ויושבי על מדין; לעמלי התורה, בני הישיבות הקדושות ואברכי הכוללים; לעוסקים בצורכי ציבור באמונה – ולכל בית ישראל, ברכת שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה".

"הפלס", ברכת ראש השנה תשע"ט (לחצו להגדלה)

"יתד נאמן", עיתון הליטאים שפרשו מאגודת-ישראל והקימו את דגל-התורה (שמהם פרשו אחר-כך אנשי "הפלס"), מספק את ברכת השנה הטובה היותר תמציתית מבין העיתונים החרדים: "למרנן ורבנן שליט"א, לרבני הוועדה הרוחנית, לבני הישיבות הקדושות, לרבבות קוראינו הנאמנים ולכל בית ישראל, ברכת שנה טובה ומבורכת, שנת גאולה וישועה, כתיבה וחתימה טובה".

"יתד נאמן", ברכת ראש השנה תשע"ט (לחצו להגדלה)

אגב, מה שאין בו הבדל בכל העיתונים הוא הכותרת הראשית, המוקדשת בארבעתם לא לחידושי תורה, לעניינים חברתיים, לחדשות המפלגה או לאקטואליה מגזרית, אלא דווקא לתחום שהחברה החרדית מתעקשת להדיר עצמה ממנו – ענייני ביטחון: "הפלס" ו"יתד נאמן" מדווחים על מתיחות בדרום, "המודיע" ו"המבשר" על הפצצות בסוריה.

עושים לביתם

מנכ"לית יוניליוור מקבלת ראיון שער מפרגן ב"ממון", אולי לסיכום פרויקט התוכן השיווקי של תאגיד המזון בקבוצת "ידיעות אחרונות".

"המבשר" מפרסם מודעה הנחזית לידיעה שמקדמת את קופת החולים מכבי. "המודיע" מקדם דווקא את מוצריו של יבואן בשר. האתיקה בעיתונות החרדית נמצאת כמה וכמה שלבים מאחורי זו של העיתונות הכללית – וגם הפרסום הסמוי במגזר סמוי הרבה יותר. כמובן, יכול להיות שב"המבשר" התלהבו באופן אותנטי מקופת החולים שלהם, ושב"המודיע" פשוט אוהבים בשר דרום-אמריקאי.

פרסום סמוי לקופת חולים מכבי בעיתון "המבשר"

"המודיע" ממליץ על בשר מאורוגוואי

וב"דה-מרקר", תוכן שיווקי עם זווית מעניינת: כזה שמשתמש במוניטין של העיתון כלוחם נגד ריכוזיות ולמען רפורמות, למינוף אינטרסים של – ובכן, ברוח הלינגו של העיתון – קבוצת אינטרסים. המודעה ממוסגרת באופן בולט למדי ככזו, אולם לא מצוין באופן ברור מי מזמין המודעה, והאם מאחורי ועד עובדי בנק אוצר-החייל עומד, בעצם, הבעלים של בנק אוצר-החייל. הבעלים הזה, אגב, הוא צדיק בינו, מעשירי ישראל וכוכב ריכוזיות. מה שמגביר את מפלס האירוניה.

תוכן שיווקי של ועד עובדי בנק אוצר-החייל ב"דה-מרקר", היום

ענייני תקשורת

פייסבוק. "כמעט חצי מהאמריקאים מתחת לגיל 29 מחקו את פייסבוק מהנייד", קוראת כותרת בפתח גליון "כלכליסט".

יפעת בן חי שגב (צילום: מועצת הכבלים והלוויין)

רגולציה. "שוק התקשורת הישראלי הוא חושך גדול", מצוטטת יפעת בן-חי שגב, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין הפורשת, בכותרת הראיון שנערך עימה ב"כלכליסט" (יואב סטולר). "מדינת ישראל נמצאת בפיגור שהוא רשלני בעיני ביחס לכל העולם, ובמהלך הקדנציה שלי, כשהייתי מגיעה לכנסים בינלאומיים, התפללתי שלא יבקשו ממני להציג את מה שקורה בישראל. גם מעולם לא התנדבתי לדבר. כשנוכחתי מקרוב למה שקורה במדינות אירופה, פשוט התביישתי, הייתי מתכווצת ממבוכה", אומרת בן-חי שגב על כך שבסטארט-אפ ניישן ב-2018 תוכן תקשורתי באינטרנט עדיין אינו מוסדר.

בתשובה לשאלה "מי אשם" היא אומרת: "הפוליטיקאים לא מסוגלים לגזור ולנתק את חבל הטבור שמאפשר להם אחיזה ושליטה בתקשורת. צריך להבין, יש במועצה, ברשות ובתאגיד עשרות מינויים, וזה דבר שכנראה הם מתקשים לוותר עליו. במובן מסוים קשה להם לוותר על העלייה לרגל לבעלי גופי השידור, על היכולת שלהם להשפיע עליהם ולקבל החלטות שנוגעות לכיס שלהם".

אגב סיכומים. נתי טוקר מסכם ב"דה-מרקר" את קורות פיצול ערוץ 2 עד כה. "פיצול ערוץ 2, שיצא לדרך לפני קצת פחות משנה, היכה בעוצמה את השחקנים בזירה: שלושת הערוצים המסחריים דיממו עם הפסדי ענק של 200 מיליון שקל במצטבר. אבל בעוד בעלי המניות ברשת וקשת הזרימו מאות מיליוני שקלים כדי להציל אותם – עבור ערוץ עשר, שגסס כבר שנים, זה היה יותר מדי והביא לסופו", נכתב בכותרת המשנה, ששואלת: "האם שוק הטלוויזיה, שיורכב מחדש משני שחקנים מובילים, יחזור כעת לקווים רציונליים?".

נראה שמחבר הכותרת לא הפנים את המסר העולה מהכתבה: המצב ה"רציונלי" שמייחל אליו העורך הוא על פני השטח הכלכליים, לפי הרציונל של מספר מצומצם של בני אנוש שמחזיקים בערוצי הטלוויזיה. אותו מצב "רציונלי" הוא המשכה של קטסטרופה תקשורתית עבור מיליוני הצופים באותם ערוצים, כפי שמתארת הכתבה: "ערוץ עשר גם מסיים תקופה בכל הקשר למגוון היצע הצפייה בישראל. עבור הצופים, המשמעות עלולה להיות אובדן של תכנים אהובים כמו תוכניות האקטואליה של ירון לונדון וגיא זהר, שעתידן מוטל בספק, כמו גם התוכנית של גיא מרוז ואורלי וילנאי, ותוכניות תחקיר ודוקו כמו 'פנים אמיתיות' של אמנון לוי ו'עושות חשבון'".

ויש גם תחזית: "לא קשה להעריך שקשת הולכת לקראת אחיזה משמעותית, ואולי אף מונופוליסטית, בשוק הטלוויזיה המקומי, שתקדם אותה לקראת מעמד בעל עוצמה חסרת תקדים בציבוריות הישראלית".

ומלה על החדשות. טוקר כותב גם על משמעותו של הפיצול – ומיזוג רשת וערוץ עשר שבא בעקבותיו – על החדשות הטלוויזיוניות. "המחוקק קבע שורה של כללים שנועדו לשמור על העצמאות של שתי חברות החדשות. הכללים האלה כוללים הפרדה מבנית מוחלטת מהפעילות המסחרית ותקצוב מלא מידי החברות האם – קשת ורשת מחד, וערוץ עשר מאידך. בפועל, ההפרדה הזו לא ממש עזרה במשך כמעט 25 שנה.

"בדירקטוריונים של חברות החדשות ישבו, ועדיין יושבים, בעלי המניות עצמם, או נציגים מטעמם – ובחלק מהמקרים נציגים שעוסקים בייעוץ תקשורתי ושירות דוברות של הטייקונים – ויש להם נגישות מלאה לעיתונאים. נכון, הם לא מרשים לעצמם לצנזר אייטמים ללא סיבה, אבל עצם הנוכחות שלהם בתפקידי המפתח בדירקטוריונים העניקה להם שליטה על העורכים והעיתונאים. אף אחד הרי לא אוהב לעצבן את בעל הבית העשיר. אפשר היה להבחין בזה גם בתכנים, ובכלל בגישה העיתונאית, בעיקר של 'החדשות'".

"המצב הזה עשוי להחריף כעת", הוא כותב.

מי טו. רוגל אלפר כותב ב"הארץ", בתגובה לצפי סער, על פולמוס היחס לעברייני מין, שהתעורר מחדש סביב חזרתו לבמה של המוזיקאי יובל מסנר: "סער לא מאמינה שאדם מסוגל להשתנות, או שמגיעה לו הזדמנות שנייה. זה אכזרי. לא כך מתנהלת מערכת הצדק בחברה ליברלית. הלינץ' נגד מסנר ברשתות החברתיות היה מחזה צדקני ועצוב ונבע מרוע לב. העדר הזה תמיד זקוק לשעיר לעזאזל תורן, מקרי כמעט, שנשכח ומוחלף באחר".

ה' יעזור. בועז ביסמוט נבחר לאיש השנה של "מצב הרוח", מ"עלוני בית-הכנסת" שהפכו לעיתונים (במיוחד לפני חגים ובחירות). "אני מקווה שה' ימשיך לכוון אותי בהחלטות החשובות שאותן אני מקבל יום-יום בעריכת העיתון של עם ישראל", הוא כותב בגיליון שישי. מצורף כאן הטור המלא, עוד מופע מילולי מופלא של איש הזיקית.

פספוס. המפגש של מנהיגי טורקיה, איראן ורוסיה מתואר ב"ישראל היום" כ"פסגת הרשע" רק בכותרת בעמוד הפנימי, ולא בעמוד השער.

לא מפלה. המודעה העצמית של רון לאודר שהופיעה ביום שישי ב"מעריב" וב"הארץ" מתפרסמת היום גם ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום", עיתונו של הנמסיס מפרשת ההתנצלות.

לידיעתכם. "איסור להוציא ברבים או בפני בית משפחה וחברים מכשיר שהותר בדוחק לפרנסתו – וכמובן שאין להשתמש בו כמכשיר טלפון המשמש לדיבור", מודיע "המודיע" על "תקנת העיר" של "רבני בני-ברק מכל החוגים והעדות". כלומר, "מכשיר לקבלת ושיגור דואר אלקטרוני וכדומה" מותר רק לשם כך, ולא "לשיחות טלפון".

ללא תיווך. ב"ישראל היום" מוותרים על המצג הנקרא "כתב צבאי" ומפרסמים ידיעה על "ראיון" שנערך על-ידי דובר צה"ל עם הרמטכ"ל. לילך שובל, הכתבת הצבאית של "ישראל היום", מספרת לקוראים כי ראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל עבר מקפה שחור לאספרסו וכי "האימוג'י שהוא משתמש בו הכי הרבה הוא הסמיילי עם משקפי השמש". נקווה שהאיראנים לא קוראים "ישראל היום".

חופש נעים. "קשה לחגוג את הימים המיוחדים בלוח השנה העברי מבלי להידרש למקומנו ביחס למסורת הדתית", מטיף ב"ישראל היום" הפובליציסט, עורך מדור הדעות והדוקטור דרור אידר, "יש כאלה שלא עומדים בזה, ובורחים לחו"ל". "אפשר לצאת החוצה מהמסיבה הקולקטיבית ולברוח לחו"ל, הוא כותב בהמשך, "ואפשר להחליט שנשארים". בסוף הטור נכתב באותיות קטנות: "גילוי נאות: הכותב מונה לשמש שגריר ישראל באיטליה". חג שמח.