מוסלמים מתפללים, אתמול בירושלים (צילום: סלימאן חאדר)

איראן

במוסף היומי של "ידיעות אחרונות" ממשיך יגאל סרנה בסדרת הכתבות שלו על יחידות צה"ליות. הכתבה הנוכחית, החמישית בסדרה, עוסקת במקרה בבית-הספר לחילוץ של פיקוד העורף. תמציתה: וואי וואי וואי. "ערימה של הריסות בתים, קול נביחות כלבי חיפוש, רעש מסורי בטון וריח סירחון בלתי אפשרי. כולם מדברים על המתקפה באיראן שאולי תקרה ואולי לא? יגאל סרנה יצא לבית-הספר לחילוץ של פיקוד העורף לראות איך מתכוננים למלחמה הבאה", נכתב בכותרת המשנה.

כמובן, לא מדובר בסרנה. "ידיעות אחרונות" הוא שיצא לבדוק איך מתכוננים למלחמה הבאה, במסגרת מאמציו למנוע אותה – מאמצים שאי-אפשר שלא לחשוד שהם עצמם חלק ממטרה כללית ונשגבת עוד יותר: להביא לסילוקו מראשות הממשלה (ואם אפשר, מהחיים הפוליטיים בכלל) של בנימין נתניהו, מי שלמענו הוקם חינמון ששבר לראשונה זה שנות דור את המונופול של "ידיעות אחרונות" בשוק העיתונות בישראל.

וכך, אחרי שרק בימים האחרונים בישר לנו "ידיעות" כיצד עלייה קלה במחיר הלחם היא "זינוק" ואיך התמודדות צבאית תהיה מכת מוות לעורף הישראלי (רגע, ומה היה עד עכשיו?), מגייסים כעת בעיתון את מבקר המדינה לתעלול שכמותו לא נראה מאז המציאו בישראל את מלחמת שלום (הגליל): "המבקר שוקל לבדוק את מוכנות ישראל למלחמה", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. פטנט! מדוע לחכות לאירוע, למחדל שבוא יבוא, לנסיונות הנואשים למנוע ועדת חקירה, לבדיקת מבקר ואז חודשים ושנים עד לדו"ח המיוחל? אם יש דו"ח, הביאוהו עכשיו.

ב"ידיעות" יודעים לטפוח על שכמו של המבקר. "נתניהו וברק חשבו שהם בוחרים מבקר מדינה נוח, אך מה שמתגלה הוא שמדובר במבקר שמקבל החלטות מקצועיות לשירות האזרח גם אם הן לא מוצאות חן בעיני הממשלה", דולה טובה צימוקי מפי "מקורות משפטיים" ציטוט בז'רגון דוברותי אופייני. בידיעה מודגש שוב ושוב, כאילו מישהו מפוחד הכתיב את הדברים, כי "המבקר לא מתכוון להתעסק בשאלה האם תקיפה באיראן בעת הזאת כדאית". הנה עוד הוכחה לטירוף המערכות שמתנגדי המלחמה באיראן (או תומכי המלחמה בנתניהו) הביאו על הציבוריות הישראלית: לא רק הרמטכ"ל וראשי המוסד והשב"כ מוצגים כאילו הם אלה שאמורים להחליט על יציאה למלחמה, כעת יש גם הווה אמינא שמבקר המדינה הוא זה עם היד על הכפתור האדום. מדוע שלא נוותר אם כן על הבחירות? אפשר להסתפק בסקרים.

בהזדמנות הזו כדאי לצטט את הכותרת הראשית של "מקור ראשון": "משפטנים ואנשי אקדמיה לטייסי צה"ל: סרבו פקודה לתקוף באיראן". הידיעה, של ישי פרידמן, מצטטת את פרופ' מנחם מאוטנר מאוניברסיטת תל-אביב ואת ד"ר יוסי אמיתי מבן-גוריון, שחתמו על העצומה שיזמו ורדית שלפי ועופר ניימן. לפי "מקור ראשון", ניימן הוא "מהפעילים הבולטים לקדם חרם בינלאומי על ישראל". המרחק בין הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב לבין היכל הישיבה בבית-אל אינו גדול כל-כך, אחרי הכל. המרחק בין התגובה העיתונאית לקריאות לסירוב פקודה שיצאו משני המקומות נותר בינתיים בעינו.

ובחזרה ל"ידיעות אחרונות": הידיעה הראשית עצמה היא במשקל נוצה. המבקר רק "שוקל", ובתגובת משרדו שבסוף הידיעה נכתב כי מדובר רק בבדיקות של מספר מצומצם של נושאים, וכי אלו נמצאות "בשלבים שונים", ובכל אופן: זכותו וחובתו של המבקר לבדוק ולבקר, ואין בכך שום רע, וממילא החדשה היותר משמעותית מבחינת החזית האיראנית מגיעה לא ממשרדי המבקר אלא, כרגיל, מעבר לאוקיאנוס.

"ישראל לא יכולה לעצור את איראן", נכתב בכותרת בכפולה הפותחת של "ידיעות", שנראית כמי שנדחקה מהמיקום הראשי על-ידי הסקופ על המבקר השוקל. "מתקפה אמריקאית", נכתב בתוך עיגול צהוב לצד הכותרת; מתקפה על ישראל, לא על איראן, וכזו שמגיעה לכותרות הראשיות של העיתונים האחרים.

"ארה"ב: ישראל אינה יכולה לחסל את הגרעין האיראני וטרם החליטה לתקוף", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "ארה"ב: ישראל לא תוכל לחסל את תוכנית הגרעין", נכתב בזו של "מעריב". הציטוטים השונים נלקחו מתדרוך עיתונאים שערכו בפנטגון שר ההגנה האמריקאי ליאון פאנטה וראש המטות המשולבים מרטין דמפסי. לצד אמירותיהם בדבר יכולתה המבצעית המוגבלת של ישראל ולצד הקביעה העולבת בנתניהו וברק, המסר הנוסף, על צד החיוב, של ראשי מערכת הביטחון האמריקאית הוא כי "חלון ההזדמנויות הדיפלומטי נותר פתוח", כדבר כותרת המשנה של "הארץ".

הקביעה שלפיה ישראל, כלומר הנהגתה (המדינית, לא הצבאית, ולא זו היושבת במשרד מבקר המדינה), "טרם החליטה אם לתקוף" נראית, כאמור, עלבון אמריקאי לאותה הנהגה, שראשיה, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק, עסוקים בתקופה האחרונה בתדרוכים לתקשורת שלפיהם השנה היא 1936 או 1967 (תלוי בעיתונאי), ובעיתונות מתפרסמות היום תגובות המעידות כי האמירה אכן התקבלה כהתרסה אמריקאית ועלבון מכוון. "גורמים בירושלים: הם מסייעים לטהרן לפעול ללא חשש", נכתב בכותרת המשנה של "מעריב", אותו עיתון שדיווח אתמול כי "ירושלים" דורשת מארה"ב להצהיר כי תתקוף את איראן "עד יום כיפור".

מחוץ ל"מעריב" אין זכר למה שעורכי "מעריב" מכנים "זעם בירושלים". למעשה, החלק הזה בדברי פאנטה ודמפסי הוא זה שמדגישים ב"ישראל היום", שכותרתו היא "ארה"ב: ישראל טרם החליטה אם לתקוף". בידיעה, בכפולה הפותחת, אין זכר לתגובה – כלשהי – של "ירושלים".

החברה האזרחית

"ירדו מהגדר", נכתב בכותרת הראשית של "ממון" (המוסף הכלכלי של "ידיעות"), המכוונת לציבור נוטלי המשכנתאות. "בנק ישראל מדווח על שיא חדש בלקיחת משכנתאות בחודש יולי", מדווחת כותרת המשנה. זאת, בשל "הריבית הנמוכה והחששות מעליית המע"מ". הכותרת ממשיכה לדווח על צעדים צפויים של נגיד בנק ישראל ל"קירור השוק", ואילו מסגרת בעמ' 2 מוקדשת למניית הצעדים שנכשלו ("כך נכשלו הצעדים של בנק ישראל", גד ליאור). "בנק ישראל שוקל לפעול – והזוגות הצעירים עלולים לשלם את המחיר", נכתב בכותרת מאמר של אריק מירובסקי בעמ' 5 של "דה-מרקר". הפעולה האמורה היא כמובן להקשות על נוטלי המשכנתאות, לא להוזיל את מחירי הדיור.

"ככה נראית בועה", מכריזה הכותרת הראשית של "כלכליסט". "ראש הממשלה הבטיח שהוא מביא סופרטנקר ומוציא לפועל רפורמה במינהל מקרקעי ישראל, שר האוצר השתמש בפטיש 5 קילו ובנק ישראל הגביל את הספקולציות בשוק הנדל"ן", נכתב בכותרת המשנה, המאזכרת את הביטויים הציוריים המגוחכים של נתניהו ושטייניץ עצמם. "אף אחת מהפעולות הללו לא עצרה את רוכשי הדירות". "נגמרה לקונים הסבלנות", כותב שי פאוזנר. "פישר חייב לפעול", כותב אמנון אטד.

"מנכ"ל מגה: 'המדינה נתנה אור ירוק להעלאת מחירי המזון", נכתב בכותרת ב"דה-מרקר" המתייחסת לעלייה במחירי הלחם. "הערכה", נכתב על שער "עסקים" של "מעריב", "הדלק יתייקר ב-50 אגורות". במדור "משפט" של "ממון" מתפרסמת כתבה של ליטל דוברוביצקי תחת הכותרת "מדריך למפוטר".

"האוצר דורש קיצוץ של 3 מיליארד שקל בתקציב הביטחון", נכתב בכותרת הראשית של "עסקים" (רותם סלע). "באוצר מזהירים: 'אם לא יקוצץ תקציב הביטחון – נצטרך לקצץ בחינוך, בבריאות וברווחה", נכתב בכותרת משנה על שער "ממון" (גד ליאור). "היום: הקרב על תקציב הביטחון יוצא לדרך", נכתב בכותרת בעמ' 5 של "ישראל היום", המצטטת גם היא את "האוצר". אם כן, סיכום יום הקרב: תדרוכי האוצר היו יעילים יותר אתמול. היום יום חדש.

אגב, בעמ' 5 של "ידיעות אחרונות" מדווח כי שר הביטחון אהוד ברק דורש תוספת תקציב של 6 מיליון שקל. הטעות חוזרת גם בכותרת המשנה וגם בידיעה עצמה.

ובחזית הסדרי החוב: "לאומי עושה שרירים לבן-דב", נכתב בשער מוסף "השוק" של "כלכליסט". "הבנק מעמיד את החוב של טאו כלפיו לפירעון מיידי. בעלי האג"ח: 'מנסים ללחוץ עלינו'". "בעלי האג"ח של טאו הסכימו להסדר חוב הכולל תספורת של 73%", נכתב בכותרת ב"דה-מרקר", שלפיה בעלי האג"ח "יוותרו על חוב של 330 מיליון שקל". ובכותרת הראשית של המדור ב"כלכליסט": "מימן שולח את ארז שמלצר למו"מ עם המוסדיים; האס החדש של בעל השליטה באמפל יהפוך לשחקן מוביל במו"מ מול מחזיקי האג"ח, כדי לחזק את אירית אילוז, שספגה ביקורת על שכרה". ובקיצור: אם אתה חייב, עדיף להיות חייב מאה מיליון שקל ולא מאה שקל; ואם אתה חייב מאה מיליון שקל, עדיף להיות חייב לציבור ולא לבנק.

"כוח האדם בשירות המדינה מוזנח, מזדקן וחסר מוטיבציה", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", הממשיך בנמרצות האופיינית בסדרת הכתבות והידיעות העוסקות במגזר הציבורי של מדינת ישראל. "'משרתי הציבור הם אנשים טובים, אבל המערכת מקלקלת אותם', אומר פרופ' יצחק גל-נור. שירות המדינה סובל מהכשרה מקצועית לקויה, משיטת מינויים בעייתית וממתן קדימות לוותק ולא לכישורים. התוצאות: 57% מאנשי הסגל הבכיר עברו את גיל 50, עובדים מוכשרים עוזבים, וקשה לגייס כוחות רעננים מבחוץ", נכתב בכותרת המשנה, המובילה לכתבה של אורן מג'ר.

"נתניהו: יש עודף רגולציה בישראל, הרגולטורים נלחמים לא פעם זה בזה", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "גורמים בסקטור העסקי תומכים בראש הממשלה: 'נתניהו צודק לחלוטין והגיע הזמן לשנות את המצב. יש תחומים שלמים במשק שלא זזים קדימה בגלל עודף רגולטורים וחוסר תיאום ביניהם'", נכתב בכותרת המשנה. ל"גלובס", המוחזק על-ידי אחד מהגורמים הבולטים בסקטור העסקי של ישראל, איל ההון אליעזר פישמן, ועל-ידי אלונה בר-און, יחס צונן היסטורי לרגולציה (גם לדוד תדמור, ש"דה-מרקר" דיווח כי הוא בן-זוגה של בר-און).

גם ב"דה-מרקר" מדווחים על ההתבטאות של נתניהו, שנאמרה ב"פתח פגישה עם ראשי לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים". הדיווח מובא בטור צד בכפולה הפותחת של העיתון. הידיעה המרכזית בכפולה היא "תקציב וגזירות או בחירות מוקדמות? נתניהו מעדיף לא להחליט".

אגב, בכפולה הפותחת של "גלובס" נדפסת רשימה של "הרגולטורים הבולטים במשק". בין היתר מוזכרת שם "המועצה לשידורי טלוויזיה בכבלים ובנדל"ן". פרויד וכו'.

דמיון מטריד

מעל ללוגו "ניגודי עניינים" כותב יורם גביזון ב"דה-מרקר" על "הדמיון המטריד בין דני לנוחי דנקנר". "נוחי דנקנר, כמו בן דודו, לא דיווח שהוא עלול להיות במצב של ניגוד עניינים, כאשר חברות ציבוריות מקבוצת אי.די.בי שבשליטתו מנהלות מו"מ על הסדר חוב עם הגוף שלו שועבדו ניירות ערך שמחזיקה החברה הפרטית שלו, טומהוק, באי.די.בי אחזקות". מטריד גם כי התנהלות כזו לא זוכה לטיפול תקיף של כלל העיתונות הכלכלית.

"בסופו של דבר, 'טד', בעזרת חזונו העלילתי ההזוי בעליל, מצטבר למעין אלגוריה החוקרת את מהותה של התודעה האמריקאית העכשווית על היבטיה הזניחים והגסים ביותר ‏(הפרשות ופעילויות אחרות של המעיים משחקות תפקיד בסרט, כמו במרבית הקומדיות של השנים האחרונות שעוסקות בסירובם של גברים להתבגר‏)", כותב אורי קליין ב"גלריה" של "הארץ" על סרטו החדש של סת מקפארליין. "[...] לא הכל עובד ב'טד', ולרגעים הסרט נדמה כמו בדיחה מוזרה; אך אין ספק שיש בו משהו אחר ממרבית הקומדיות שראינו בשנים האחרונות, ונסיונו לומר משהו על הז'אנר של הקומדיה העוסקת באינפנטיליות גברית, גם אם אותה אמירה נדמית לעתים מהוססת ואינפנטילית בעצמה, מעורר סוג של הערכה שמלווה בסוג של הנאה".

ענייני תקשורת

בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה על סוללת כיפת-ברזל שהוצבה באחרונה ליד צפת. בתמונה המצורפת היא נראית דווקא כמו סוללת פטריוט, המורכבת משני קנים ולא משלושה.

"'האיש של שלדון אדלסון בבייג'ין' במוקד חקירה לשוחד בסין", נכתב בכותרת קיצור כתבה מה"ניו-יורק טיימס" במדור הרכילות של "דה-מרקר".

אייטם מרכזי (נתי טוקר) במדור הרכילות של "דה-מרקר" עסק אתמול במכתב שנשלח על-ידי עמותת הצלחה מהקליניקה לאכיפה אזרחית בקריה האקדמית אונו לממונה על הרשות להגנת הצרכן, בדרישה לטפל בעבירות לכאורה שבנוהג הפרסום הסמוי באמצעות סלבריטאים: בעלי עסקים ומוצרים משלמים ליחצנים המתווכים בינם לבין ידוענים, הידוענים מקבלים מתנות יקרות ערך כדי להופיע באירועים, והיחצן "מוכר" את הידיעות על האירוע לתקשורת. היום במדור הרכילות של "כלכליסט" כותב תומר הדר על הדרך המוזרה והלא מוסברת שבה קיבל רכבו של יהודה אבוחצירא, בנו של הבאבא ברוך ומנהל חצר הבאבא סאלי בנתיבות, אישור לעלות על הכביש למרות שהוא אינו עומד בכללי התקינה הישראליים. הרכב, אגב, הוא רכב יוקרה (לינקולן MKT) ביבוא אישי, ואבוחצירא הוא רב, לא ידוען סתם.

כפולת עמודים במוסף היומי של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לציטוטים של ברכות שכתבו "אלפי אנשים" ליום ההולדת ה-89 של נשיא המדינה שמעון פרס – בחשבון הפייסבוק של "ידיעות אחרונות". "כל הברכות בדף הפייסבוק של 'ידיעות אחרונות'", מבטיח כיתוב בצדי הכפולה. כי לפעמים יום הולדת הוא רק תירוץ.

"אין גבול לאבסורד", נכתב בפתח כותרת המשנה לידיעת מעקב של רז שכניק באותו מוסף, "בעקבות הפרסום ב'ידיעות אחרונות' על ביטול תוכנית הרדיו של נחום היימן בגלל תשלום של 40 שקל למונית, מציע ראש מועצת בית-אריה לרשות השידור לממן את הנסיעות". אכן, אין גבול לאבסורד: הנה, האבסורד והטרלול של הנהלת רשות השידור (זליג רבינוביץ, ואיתו יוני בן-מנחם וד"ר מיקי מירו) מביאים אפילו את "ידיעות אחרונות" לעסוק בביקורתיות (ובכלל) בענייני תקשורת. מי יודע, אולי בסופו של דבר יחשוב העורך הראשי, רון ירון, שהשידור הציבורי במדינת ישראל וכמיליארד שקל מכספי משלם המסים המושקעים בו מדי שנה שווים טיפול מעמיק אפילו יותר מידיעה ליד מדור הרכילות.

"עובדי רשות השידור מחכים לחתימה של השר שלום שמחון", "ברשות טוענים כי הסכמי השכר הועברו לשר, אך הם עדיין בבדיקת משרד התמ"ת", מדווחת מיה מנע ב"מעריב". "רשות השידור תדון השבוע ב'איזון' תוכן", מדווחת אמילי גרינצווייג ב"הארץ". "ועדת התוכן של רשות השידור תתכנס ביום חמישי הקרוב לדיון בסוגיית המנחים ה'מאזנים', ששובצו בתוכנית 'סדר יום'".

עוד מדווחת מנע ב"מעריב" כי "הרשות השנייה החליטה לחלט את ערבויות בעלי המניות של ערוץ 10; בעקבות כך פנה מנכ"ל הערוץ יואב הלדמן לראש הממשלה בנימין נתניהו וביקש שיתערב מיד בעניין", וכי "ערוץ 10 פנה לבית-המשפט בבקשה למנוע את מכירת הפורמט של 'הישרדות' לקשת". "גל"צ תקצר את מהדורות החדשות ותבטל יומנים", מדווחת עוד גרינצווייג ב"הארץ".

ל"גלובס" מצורף מגזין התקשורת "פירמה", והפעם: אפרת זמר-ברונפמן מראיינת את דנה ויס, מיקי לוי וחנוך מרמרי על הסדרה "חדר החדשות"; לי-אור אברבך מראיין את חנוך דאום; יובל אזולאי עם העיתונאי עמיר רפפורט; ומיקי צרפתי נגד ההגדרה של צלמים כעובדי מינהלה. להשיג בחנויות המובחרות.

"מני פאר יגיש את תוכנית הרדיו לצד אביעד קיסוס, בתמורה לטל ברמן, שקיבל תוכנית שישי בערוץ 1", נכתב במדור "דברים שלא קרו" ב"גלריה".