דפני ליף, אתמול בבית-המשפט בתל-אביב (צילום: גדעון מרקוביץ')

הון

"הבורסה חגגה את תוצאות הבחירות בעליות של עד 2% בהובלת מניות הבנקים והגז", נכתב אתמול בשער "גלובס". במוסף "שוק ההון" של העיתון דיווח אביב לוי על התגובות בקרב סוחרי הבורסה לתוצאות הבחירות. "מנהלי ההשקעות והאנליסטים סבורים כי להרכב החדש שנבחר לכנסת, ולזה של הממשלה שתתגבש, עשויות להיות השלכות חיוביות על מצב הכלכלה ועל שוק ההון המקומי", כתב.

כתבי "דה-מרקר" דרור רייך ושלי אפלברג הביאו גם הם את תגובות נציגי שוק ההון. "בשורה התחתונה ברור שהסוציאליזם הכלכלי לא שב לקדמת הבמה בעקבות תוצאות הבחירות", הסביר יניב פגוט, האסטרטג הראשי של איילון, את העליות בבורסה. "נראה שעומדת לקום כאן 'ממשלת אמצע', אולי אפילו רחבה, קפיטליסטית ויציבה, שתוכל לטפל בסוגיות המפתח שעומדות על הפרק בתחום הכלכלי-חברתי", נכתב מטעם מחלקת המחקר של הלמן-אלדובי.

סמי בבקוב, מנכ"ל הראל-פיננסים, אמר כי הממשלה הצפויה "תנקוט צעדים שישרתו את האזרח, אך לא תפגע באופן דרמטי בעולם העסקי". לדבריו, "התגובה בשוק היא תיקון לחששות המשקיעים שהיו לפני הבחירות מפני ממשלת שמאל שתרחיב את הגירעון ותפגע בעסקים". אורן גרינפלד, מנהל מחלקת מאקרו בפסגות, סיפק פרשנות דומה: "העבודה קיבלה פחות כוח ממה שציפו הפעילים בשוק, והחשש מפני פגיעה ברווחיות של הפירמות נרגע. [...] קואליציה בלי חרדים תאפשר לקצץ ביתר קלות בלי להעלות באופן דרסטי מסים".

"תוצאות הבחירות פותחות הזדמנות היסטורית לבנות מחדש ונכון את כלכלת ישראל", כותב אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, במדור הדעות של "ישראל היום". "בישראל יש כיום לפחות ארבע מפלגות – הליכוד-ביתנו, יש-עתיד, הבית-היהודי והתנועה – המחויבות לעקרונות יסוד של שוק חופשי, ואשר משכילות להבין את חשיבותו של המגזר העסקי לעתיד המדינה.

"אולי כדאי להדגיש: המדינה כולה מונחת על גב המגזר העסקי. הוא היוצר את התוצר הלאומי, הוא היוצר את הכנסות המדינה, והוא היוצר את התעסוקה. [...] הפוטנציאל של המגזר העסקי טרם הגיע למיצויו המלא. [...] אם ייפסקו כל המגמות שהתקבעו לאחרונה נגד המגזר העסקי, למשל הפליליזציה של תחום הניהול העסקי, מבול של חוקי עבודה שבאף אחד מהם לא דובר על חובות העובד או על זכויות המעסיק, ושחיקה של זכויות היסוד של המעסיקים (כמו פגיעה בזכות הקניין, בחופש החוזים ובחופש לעצב את מבנה התעסוקה ולהתאימו לתנאי השוק המשתנים) – המגזר העסקי יוכל לצמוח בקצב גדול יותר מאשר בעבר.

"הבחירות הללו מסמנות הזדמנות. הגיעה השעה לבנות תשתית מוצקה לצמיחת המגזר העסקי על-ידי העברת חוק יסוד: זכויות המעסיק, ולהבין שהכרחי להגביל את סמכויותיו של בית-הדין הארצי לעבודה, המפיק החלטות קיצוניות נגד המגזר העסקי. בתוצאות הבחירות יש מספיק מפלגות שיכולות להזדהות עם הצורך לחזק את המגזר העסקי, גם בדרך של יצירת שוויון והוגנות בנשיאה בנטל וגם בדרך של הגדלת השתתפות האוכלוסייה בכוח העבודה. ההזדמנות היא עצומה. נקווה מאוד שהיא לא תוחמץ".

סיכום ביניים: תוצאות הבחירות הן חדשות טובות לבעלי מניות הבנקים והגז, הממשלה הבאה תהיה קפיטליסטית, הרווחיות של הפירמות לא תיפגע, המגזר העסקי מצפה להתחזק על חשבון זכויות העובדים.

הימין הכלכלי ניצח בבחירות, קובעת מירב ארלוזורוב בכפולה הפותחת של "דה-מרקר". לפי ארלוזורוב, "הניצחון של הימין הכלכלי עשוי להקל את עבודת משרד האוצר, בבואו לשכנע את הממשלה הבאה לקחת על עצמה את המשימה הכלכלית הכמעט בלתי אפשרית – קיצוץ של 15–12 מיליארד שקל בתקציב, וככל הנראה העלאת מסים של עוד כמה מיליארדי שקלים, במטרה להתכנס אל תקרת ההוצאה בתקציב וגם אל יעד הגירעון. קל זה לא הולך להיות, בכל מקרה. כואב זה יהיה, איך שלא נסתכל על זה. אבל בלי יחימוביץ', ועם השקפת עולם זהה של שותפי הממשלה לגבי הצורך החיוני לשמור על יציבות כלכלית כמעט בכל מחיר, זה נהפך לאפשרי".

אבי טמקין שירטט אמש ב"גלובס" קווים ראשונים לתקציב שבדרך: קיצוץ בתקציב הביטחון ובקצבאות. בהמשך העיתון הזכירו לילך ויסמן וסטלה קורין-ליבר מה הם עקרונות המצע הכלכלי של יש-עתיד: "קיצוץ בקצבאות ובביטחון".

ב"כלכליסט" כותב שאול אמסטרדמסקי על תוכנית הקיצוצים של ממשלת נתניהו-לפיד-בנט. לדבריו, "אם נתניהו יחליט לחזור לסורו הכלכלי בתקופה שכיהן כשר אוצר וללכת עד הסוף – קיצוץ של 14 מיליארד שקל ללא רחמים – הוא ימצא בלפיד ובבנט שותפים טבעיים, כל עוד המהלך לא יהיה כרוך בהעלאת מסים ישירים".

לפי אמסטרדמסקי, בעוד שקיצוץ בתקציב הביטחון מנוגד לתפיסת העולם של נתניהו וקיצוץ בקצבאות הילדים תלוי בכניסת המפלגות החרדיות לממשלה, לא צפוי קושי לשכנע את לפיד ובנט לקיצוץ נרחב במגזר הציבורי. "פקידי האוצר כבר שולפים מהמגירות כל תוכנית שיש להם, כל מה שמזכיר ולו ברמז רפורמה במגזר הציבורי", הוא כותב. "זה עכשיו או לעולם לא, הם יודעים".

סיכום ביניים ב': תוצאות הבחירות הן חדשות רעות למי שנסמך על תמיכה ממשלתית. צמצום הגירעון בתקציב יתבצע בעיקר על-ידי קיצוצים.

"הבחירות האלה היו על הנארטיב של שתי המחאות – המחאה על יוקר המחיה בקיץ 2011, והמחאה שקראה לשוויון בנטל ב-2012", טוען איתי בן-חורין, מנהל הקמפיין של מפלגת העבודה, בשיחה עם כתב "דה-מרקר" נתי טוקר. "לפיד הצליח לקטוף את הפירות של שתי המחאות, ואילו המסר של יחימוביץ' – אף שהיה מאוד אמיץ ומבוסס על האידיאולוגיה שלה, שאני מאוד מעריך – היה מסר מורכב לציבור הישראלי".

ב"ידיעות אחרונות" מעניק רענן שקד ליאיר לפיד את התואר "גיבור מעמד המנוצלים" ומגדיר את חברי המעמד: "כל ישראלי עובד, מפרנס, משלם מסים ונאבק להשאיר את הראש מעל המים מרגיש חלק ממעמד המנוצלים. זה רוב שהבין שכדי להשיג כאן משהו, גם הוא יצטרך להתחיל להתנהג כמיעוט מקופח. וכרגע זה ממש לא קשה; כולנו מקופחים".

צח יוקד מסכם ב"מעריב" את סיקור דמותו של יאיר לפיד בכלי התקשורת הבינלאומיים: "על דבר אחד כולם הסכימו: מדובר במנהיג נאה שמייצג את האליטה של מרכז הארץ".

יוזכר כי בקיץ 2011, בשיא המחאה החברתית, פורסמו תוצאותיו של סקר דעת קהל שהציג את השאלה "האם אתה תומך במעורבות ממשלתית במשק או מתנגד לה?". רוב הציבור, 84%, תמך במדינת רווחה (47% דגלו בגישה סוציאליסטית של מעורבות ממשלתית גבוהה בקביעת המדיניות הכלכלית והחברתית ועוד 37% סברו כי נדרשת מעורבות ממשלתית מסוימת לצד כוחות השוק). רק מיעוט השיב כי הוא תומך במדיניות כלכלית קפיטליסטית.

סיכום ביניים ג': בבחירות לכנסת הצליח "נציג האליטה" לשכנע ציבור בוחרים רחב כי הוא "גיבור מעמד המנוצלים". זה, כך מתברר, אינו מסר מורכב מדי עבור הציבור הישראלי.

שלטון

"לפיד: אין גוש חוסם", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". מתי טוכפלד ושלמה צזנה מדווחים בכפולה הפותחת כי יאיר לפיד הכריז אתמול שלא יצטרף ל"גוש חוסם עם חנין זועבי", ובכך הכריע למעשה כי בנימין נתניהו ימשיך להיות ראש ממשלת ישראל.

בדיווח מאת יהונתן ליס, רויטל חובל ויאיר אטינגר ב"הארץ" מוזכר כי נוסף לפסילה האישית של זועבי, אמר לפיד לעיתונאים שהתגודדו מחוץ לביתו: "אזרחי ישראל בחרו בנורמליות, בחרו בסוג של שפיות ובחרו בתקווה". הנה, אם כן, סממן לנורמליות הישראלית: הממשלה לא תכלול ערבים. כפי שכתב אתמול נועם יורן באתר זה, המובן מאליו בישראל הוא שבחירות הן לא עניינם.

"הקואליציה המסתמנת עשויה לכלול את הליכוד, יש-עתיד, הבית-היהודי, ש"ס, יהדות-התורה ואולי גם את קדימה", כותב שלום ירושלמי ב"מעריב". תזכורת: זהו אותו ירושלמי שבשבוע שעבר חילק בנדיבות את תיקי הממשלה לחברי הליכוד-ביתנו.

נחום ברנע משיא עצות ליאיר לפיד בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", לקראת המשא-ומתן הקואליציוני. לדעת ברנע, על לפיד לדרוש חוק גיוס בתוך חודשיים, ממשלה בת 18 שרים בלבד, הקפאת התנחלויות שאינן בגושים ובמזרח ירושלים וחידוש המשא-ומתן המדיני.

איתמר אייכנר וטובה צימוקי מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי נתן אשל, ראש הסגל לשעבר של בנימין נתניהו, שהודח מתפקידו בגלל התנהגות לא הולמת כלפי עובדת בלשכה, עשוי לחזור לעמדה ציבורית. לפי דיווחם, אשל נפגש לאחרונה עם עו"ד שלומית פרגו-ברנע, היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, כדי לבחון אפשרות זו (אשל מכחיש את רצונו לשוב לתפקיד בכיר בלשכה). גם היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, מדווח בהמשך הידיעה, התבקש לבחון אם אשל רשאי להיות מעורב בניהול המשא-ומתן הקואליציוני.

בידיעה נפרדת מדווח איתמר אייכנר כי יואב הורוביץ, מנכ"ל אוויס וחבר הוועד המנהל של רשות השידור, עתיד להתמנות למנכ"ל משרד ראש הממשלה במקומו של הראל לוקר. "הורוביץ נחשב מקורבו של נתן אשל, ראש הסגל המודח של נתניהו, שלדברי גורמים בסביבת נתניהו, גם דוחף למינויו", הוא כותב.

ב"מעריב" מתפרסם תצלום די נוראי [אבשלום שושני] של יושבת-ראש מפלגת העבודה שלי יחימוביץ', אתמול מחוץ לביתה. ב"ידיעות אחרונות" בחרו תצלום מעט יותר מחמיא של יחימוביץ' [מוטי קמחי], אולם מאחוריה נראים בבירור פחי זבל.

עיתון

כמו בזירה הפוליטית, כך גם בזירה התקשורתית. "ישראל היום" ניצח ניצחון מר ובקושי מצליח לשמור על פאסון (תצלום של נתניהו משתדל לחייך בכפולה הפותחת), ואילו "ידיעות אחרונות" חוגג את הפסדו (שלוש כפולות על יאיר לפיד, אף מלה על ציפי לבני).

בפתח המוסף "ממון" מתפרסם טור מאת סבר פלוצקר, הטוען כי הבחירות סימנו "תבוסה של מי שניסו להכתיב לציבור הישראלי סדר יום כלכלי שבמרכזו 'ריכוזיות של טייקונים'". כוונתו של פלוצקר, כמובן, לעיתון "דה-מרקר", אף כי הוא אינו נוקב בשם המפורש.

כעדות לכשלונה של התעמולה האנטי-ריכוזית טוען פלוצקר כי יעקב פרי, שספג ביקורת על שום ההון הרב שצבר בשנים האחרונות, לא הכביד על מפלגת יש-עתיד ואולי דווקא תרם להצלחתה (פלוצקר אף כותב כי פרי "יכול להיות המועמד הנכון של יש-עתיד לראשות ממשלה כבר עכשיו").

לדעת פלוצקר, אחת הסיבות לכשלון הליכוד בבחירות היא "העיסוק האובססיבי של נתניהו ושטייניץ באותה 'ריכוזיות' [...] בחושיהם המחודדים הבינו האזרחים שהמלחמה ב'ריכוזיות' היא הסחת דעת מהעיקר: אי-השוויון הכלכלי העמוק בחברה הישראלית שסיבותיו דמוגרפיות, תרבותיות ותעסוקתיות".

ומה שמחוץ לשלטון

ב"מעריב" וב"ישראל היום" לא מתפרסמת ידיעה על מותה של פלסטינית אתמול מירי כוחות צה"ל. מחוץ לשלטון, מחוץ לעיתון.

יוסי יהושוע מדווח ב"ידיעות אחרונות" על מותה של לובנה מוניר חנש, בת 22, בעמוד החדשות האחרון שלפני השער האחורי. לפי דיווחו, קצין מהחטיבה המרחבית יהודה ירה בה אתמול למוות, ופצע שתי פלסטיניות נוספות, לאחר שבקבוקי תבערה ואבנים נזרקו לעבר רכב אזרחי שבו נסע.

"שישה הרוגים פלסטינים בשבועיים: צה"ל ירה למוות בצעירה ליד חברון", מבשרת כותרת בשער "הארץ". חיים לוינסון וגילי כהן מדווחים כי "מפרטי המקרה עולה כי הצעירה לא היתה מעורבת בהשלכת הבקבוקים". לדיווחם נלווה תצלום של המנוחה, ותצלום נוסף של קרובי משפחתה, אבלים. עוד מדווחים השניים כי אתמול מת מפצעיו סלאח עמארין, נער בן 15 מבית-לחם, שנורה על-ידי כוחות צה"ל ביום שישי האחרון. לטענת הצבא, יידה אבנים לעבר עמדה של צה"ל לפני שנורה.

"החיילים אינם פועלים בחלל ריק", כותבת עמירה הס בטור נלווה. "[...] הם לא זקוקים להוראה מגבוה, הם נושמים עוד לפני הגיוס את נחיתותם של הפלסטינים. ללא ההרוגים בגדה המערבית, ייתכן מאוד ואף לא היה מוזכר בעיתונות הישראלית דבר הריגתם של שני פלסטינים מהרצועה באותו שבוע. שם חיילי צה"ל יורים דרך שגרה על דייגים, על מלקטי גרוטאות ובהם ילדים, על חקלאים ובהם זקנים, בלי שהדבר זוכה להתייחסות ציבורית ישראלית כלשהי.

"סמיכותן של ההריגות בשבועיים האחרונים הזכירה לרגע שחיילי צה"ל המוצבים בגדה המערבית ומסביב לרצועת עזה משתמשים בנשק שבידיהם, מאיימים, מכוונים ויורים. תופעת קבע זו, שמלווה את חייהם של האזרחים הפלסטינים מרגע היוולדם ועד מותם – בימי רגיעה או מתח (לפי ההגדרות הישראליות) – כלל לא צרובה בתודעה הישראלית או גרוע מכך, נחשבת טבעית והגיונית. [...] כשההריגות אינן מרוכזות כמו בשבועיים האחרונים – ואפילו כשנמצא שחיילים פעלו בניגוד להוראות – המערכת הצבאית אינה נמצאת תחת שום בקרה ציבורית ואינה חשה כל לחץ וצורך לבדוק את עצמה ולהעניש חיילים ומפקדים בתקיפות משכנעת, למען יראו אחרים וייראו".

בשולי החדשות

יסמין גואטה מדווחת ב"דה-מרקר" כי השופט צחי עוזיאל מבית-משפט השלום בתל-אביב הציע אתמול למשטרה ולבאי-כוחה של דפני ליף לנסות להידבר ביניהם כדי להגיע לפשרה. ליף, כך מדווח, מואשמת כי "השתתפה בהתפרעות, הובילה את המפגינים הזועמים ועודדה אותם במעשיהם נגד הפקחים והשוטרים".

ענייני תקשורת

במדור ביקורת הטלוויזיה של "מעריב" קורא ישי פרידמן לחשבון נפש של כלי התקשורת. "התקשורת פישלה בגדול, פיספסה את זרמי העומק של הבחירות, מכרה סקרים מפוברקים ולא קשורים למציאות, ובסופו של יום שכחה לשאול את השאלה – איך פיספסנו את הסיפור הכי גדול של הבחירות?", הוא כותב.

"מתחת לרדאר של העיתונאים והפרשנים צמחה לה מפלגת מרכז ענקית שתשנה את פני הפוליטיקה הישראלית בשנים הקרובות. רק אתמול החלה התקשורת לעסוק קצת בפנים החדשות אותן מביא יאיר לפיד. שמעתם על יפעת קריב? הידעתם שרות קלדרון תהיה חברת-כנסת? חודשים עוקבת התקשורת באובססיביות אחרי כל יריקה של אורית סטרוק מחברון וחופרת בארכיונים על הרצאות של מועמד בשם ג'רמי גימפל. מסתבר שאנחנו יודעים על כל התבטאות מחורפנת של מועמדי הבית-היהודי, אבל אין לנו באמת מושג קלוש מי אלו האנשים שמרכיבים את הרשימה של מר לפיד".

שאלות מתוך הראיון של ערן סוויסה עם לוסי אהריש, שיפורסם מחר, במוסף "שישבת" של "ישראל השבוע":

"המון זועם עומד לידך ומאחל לך ולמשפחתך מוות. זה לא הפריע לך?"; "יש לך חברים ערבים?"; "גברים יהודים מתחילים איתך?"; "ואם תתאהבי בגבר יהודי?"; "ואיך ההורים יגיבו כשתביאי הביתה חבר יהודי?"; "אבל בינינו, התואר 'מגישת החדשות הערבייה' גם עוזר לפעמים"; "בזמנו היו שמועות בערוץ 10 שמנעו ממך להגיש משדרי פיגועים"; "כערבייה, יש בך תחושת שליחות?"; "איך זה שכמעט אין ערבים על המרקע, מלבד בתוכניות ריאליטי?"; "אז איך זה שבריאליטי דווקא יש ערבים?"; "ובעונה הנוכחית של 'דה ווייס' יש אפילו שתי מתמודדות ערביות"; "שם [בסדרה 'מחוץ לחוק'] כבר לא היתה לך בעיה להיות על תקן הערבייה"; "ב'תנוחי' קראו לך ג'יהאד"; "לאן את שואפת להגיע?".