חלק בלתי נפרד מהעבודה הטלוויזיונית של כל במאי או כתב או עורך הוא הארכיון. כאשר יש צורך לחדד את זכרון הצופים בקשר למרואיין מסוים או אירוע היסטורי, או לשזור תמונות הנקשרות באירוע המדובר כדי שהכתבה לא תהיה תלושה מהמציאות הדינמית שבה אנו חיים, מהווים חומרי הארכיון אמצעי עזר יעיל וחשוב מאוד.

בארכיון של כל תחנת טלוויזיה נשמרים החומרים ששודרו החל מהיום הראשון לשידורים. עם ריבוי ערוצי הטלוויזיה נוצר שוק שמקיים מסחר בחומרים הללו. השוק מכתיב את רמת המחירים, את ההסכמים בין הערוצים וגם את רמת השירות.

להלן בדיקה שערכנו בארכיונים של ערוצי הטלוויזיה העיקריים. חומרי הארכיון נמדדים לפי דקת שידור אחת, והתמורה יכולה להיות תשלום כספי או קרדיט או הסכמים לחילופי חומרים. בדרך כלל מה שמכריע איזו תמורה תינתן בעד חומרי הארכיון הם האינטרסים שיש לערוץ השידור בערוצים האחרים. עוד עולה מהבדיקה שלגבי מחירים והסכמים, כל הערוצים פועלים לפי כללי השוק, מלבד ערוץ 1 של רשות השידור.

איור: אורית ברגמן

חדשות ערוץ 2
▪ מחיר: אם הלקוח הוא טלעד, רשת או קשת, החומרים ניתנים ללא תשלום. ערוץ 8 ישלם 750 דולר לדקה. יתר ערוצי הכבלים ישלמו 350 דולר לדקה, מאחר שלערוץ 2 יש אינטרס לשדר בהם. לערוץ 10 לא מוכרים חומרים, וערוץ 1 ישלם 1,000 דולר לדקה.
▪ שירות: כדי שהלקוח יוכל לבחור את דקת השידור הרצויה לו, שולח הארכיון את כל האייטם על גבי קלטת VHS עם טיים-קוד. המחיר עבור השירות הוא 20 דולר. לאחר שהלקוח בוחר את הדקה הספציפית, הארכיון מעביר אותה לקלטת ביתא (קלטת שידור) ושולח ללקוח.

טלעד, רשת וקשת
▪ מחיר: כל גופי השידור מקבלים קטעי ארכיון ללא תמורה כספית, בהתאם להסכמים לחילופי חומרים הדדיים, למעט ערוץ 10, שבנוגע אליו הסוגיה עדיין בהליכים, וערוץ 1, שמשלם 300 דולר לדקה.
▪ שירות: כמו זה של חדשות ערוץ 2, אבל חינם.

ערוץ 10 - חדשות ותוכניות
▪ מחיר: ערוצי הכבלים ישלמו 300 דולר לדקה, כפוף ליעד, סוג ורייטינג הכתבה. לערוץ 2 ולערוץ 1 לא מעבירים חומרים. מחדשות הכבלים לא גובים כסף, בזכות הסכמים לחילופי חומרים.
▪ שירות: הלקוח שולח פקס המפרט לאיזה צורך מיועד הקטע וכמה פעמים ישודר. לפי הנתונים הללו מחליט הארכיון אם לשתף פעולה ובאילו תנאים, ואם ההחלטה חיובית, מקליטים את דקת השידור על קלטת ביתא ושולחים.

חינוכית
▪ מחיר: המחיר לכל הערוצים הוא 1,000 דולר לדקה, אולם נתון למשא-ומתן ויכול לרדת במאות דולרים. זכייניות ערוץ 2 ישלמו פחות, בהתאם להסכם חילופי החומרים.
▪ שירות: הלקוח שולח פקס ומציין באיזה קטע הוא מעוניין. מקליטים עבורו את דקת השידור על קלטת ביתא ושולחים.

חדשות הכבלים
▪ מחיר: 100-500 דולר לדקה, פתוח למשא-ומתן. ערוץ 1 ישלם 500 דולר לדקה.
▪ שירות: הלקוח שולח פקס או מייל, מציין באיזה הקטע הוא מעוניין, שולח קלטת ביתא ריקה ואוסף אותה לאחר ההקלטה.

ICP (ערוצים 3 ו-4)
▪ מחיר: חומרי ארכיון ניתנים ללא תשלום לכל הערוצים, בתמורה לקרדיטים.
▪ שירות: הלקוח שולח פקס, חברת ההפקה הרלבנטית מאשרת, ולמבקש נשלחת קלטת ביתא.

הכל גובים מערוץ 1 מחיר מקסימלי משום שהמחירון של הערוץ הממלכתי מופקע, וכל קשר בינו ובין המציאות מקרי בהחלט. עד אמצע אוקטובר גבה הערוץ מכל לקוח 1,500 דולר לדקה, ללא אפשרות לקיים משא-ומתן או הסכמים לחילופי חומרים. החל מאמצע אוקטובר העלתה הנהלת רשות השידור את המחיר ל-22 אלף ש"ח לדקה. כן, זו אינה טעות דפוס (השירות דומה ליתר ערוצי השידור: הלקוח שולח פקס מפורט, וקלטת ביתא נשלחת אליו).

לעליית המחירים החריגה, מסבירה אורית אנתבי, האחראית על קשרי לקוחות חוץ בארכיון, יש סיבה: "אנחנו עובדים בעיקר עם תחנות זרות, ואלה המחירים לפי הסטנדרטים של חו"ל. מלבד זאת, יש פה חומרי ארכיון משנת 68', ואנחנו חייבים לגבות כספים כדי לשמור על החומרים האלה. בתקציב רשות השידור אין סעיף לארכיון".

החלטנו לבדוק אם המחיר שרשות השידור גובה אכן עומד בסטנדרטים של חו"ל. התקשרנו לשתי תחנות טלוויזיה בינלאומיות גדולות היושבות בארה"ב, CNN ו-NBC, וגם למקבילה האירופית של רשות השידור, BBC. ב-CNN גובים עבור מינימום של שלושים שניות 750 דולר. אם רוצים יותר משלושים שניות, המחיר הוא 25 דולר לשנייה. NBC גובה מתחנות טלוויזיה אחרות 35 דולר לשנייה, כשהמינימום הוא שלושים שניות. מתחנות הכבלים היא גובה 53 דולר לשנייה. ב-BBC המחיר עבור דקת שידור הוא 500-600 דולר.

במלים אחרות, המחיר שגובה CNN לדקת ארכיון הוא 1,500 דולר או 6,750 ש"ח (לפי שער של 4.5 ש"ח לדולר). ב-NBC עולה דקת ארכיון 2,100 דולר, או 9,450 ש"ח. תחנות הכבלים ישלמו 14,310 ש"ח לדקה. ה-BBC גובה 2,250-2,700 ש"ח לדקת ארכיון.

ב-CNN קיים ארכיון משנת 1980. ב-NBC הארכיון הוא משנת 1941, כשהטלוויזיה היתה בחיתוליה ושודרו בה בעיקר פרסומות. ה-BBC משדר אף הוא משנת 1941, ובארכיון נמצאים גם חומרים ממלחמת העולם השנייה.

כלומר, שלוש תחנות טלוויזיה חובקות עולם, עם הכנסות מקסימליות מפרסומות וממכירת זכויות שידור בכל העולם, גובות מחירים נמוכים מאלה של רשות השידור הישראלית.

האם הסיבה למחירים המופקעים הללו היא העובדה שרשות השידור המציאה את הטלוויזיה ויש לה זכויות בלעדיות בכל העולם, אבל היא כל-כך מצטנעת שהיא לא עושה מזה עניין? האם רשות השידור דורשת סכומי עתק כי היא חברה משומנת, מעודכנת, עם סטנדרטים של מחלקת עסקים? או שמא מצאו ברשות השידור את הנוסחה הנכונה למימון אלפי עובדים מיותרים ומשכורות עתק?

העילה האמיתית למחירים הדמיוניים היא מימון פרויקט דיגיטציה שמטרתו להעביר את חומרי הארכיון המוקלטים על פורמטים ישנים ל-DVD. לא מזמן התקיים מכרז בעניין, וחברת נס-תקשורת זכתה בו. כיוון שמדובר בתהליך התובע זמן רב והון עתק, התכנסה מועצת חכמי התורה של רשות השידור והחליטה על ניצול ציני של הבלעדיות שהיתה לערוץ 1 בשנות המונופול.

ארכיון רשות השידור מחזיק בנכסי צאן ברזל של תולדות מדינת ישראל. חלק נכבד מאירועי הדור האחרון אינו מתועד בשום מקום אחר. אין מדובר רק בתיעוד מימי המלחמות או בפרקים מהפוליטיקה המקומית, אלא גם בפיסות תרבות. כך למשל מחזיק הארכיון בקליפים ישראליים ראשונים, שאפשר היה לשדר בערוץ המוזיקה החדש. אלא שרשות השידור מחזיקה בקטעי הארכיון כקלף מיקוח נגד העולם: נגד הצופים שמעדיפים ערוצים אחרים, נגד האמנים, נגד הערוצים האחרים. לא לשם כך משלם לה הציבור אגרה.

יעלי אופיר היא בוגרת תואר שני בתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים

גיליון 48, ינואר 2004