על זרי הדפנה

ביום חמישי האחרון דיווחו עיתוני הדפוס על הפגנה שהתקיימה יום קודם לכן בדרום תל-אביב, במחאה על ריבוי הזרים שגרים בקרבם. ב"ידיעות אחרונות" הקדישו כמעט את כל עמ' 4 לדיווח על ההפגנה. ב"מעריב" התפרסם דיווח על ההפגנה בכפולה הפותחת. "הארץ" דיווח על ההפגנה בשערו ופירסם את המשך הדיווח בעמ' 6. "ישראל היום" דיווח על ההפגנה בראש עמ' 15. על-פי הדיווחים, מספר המשתתפים בהפגנה עמד על כ-500 איש.

הבוקר מדווחים העיתונים על הפגנה שהתקיימה אתמול במרכז תל-אביב. מספר המשתתפים בה, על-פי הדיווחים, גדול בערך פי עשרה עד פי עשרים ממספר המשתתפים בהפגנה של יום רביעי האחרון. למרות זאת, הדיווחים עליה בכל העיתונים, למעט "הארץ", מצומקים ביחס לדיווחים על ההפגנה בדרום העיר.

ב"ידיעות אחרונות" הדיווח הדל והמדכא ביותר. ידיעת תצלום בראש עמ' 20 תחת הכותרת "חזרה אבל פחות" (הזכויות לנוסח שמורות לעיתון "ישראל היום"). לצד תצלום [צביקה טישלר] של קהל מפגינים מדווחים תלם יהב, ליאור אל-חי ודני אדינו אבבה על ההפגנות, ללא ציון מספר המשתתפים.

ב"מעריב" מתפרסמת ידיעה בראש עמ' 14. תחת הכותרת "כ-12 אלף מפגינים יצאו לרחובות" מדווחים נתיב נחמני, עדי חשמונאי ויוסי אלי כי "המחאה החברתית הוכיחה אתמול שהיא חיה ובועטת". גם כותרת הגג לדיווח מעודדת – "הקיץ חזר ואיתו העצרות החברתיות" (זהו שינוי כיוון לעומת הדיווח על ההפגנה הקודמת, לפני כשלושה שבועות, אז הופיעה בתחתית עמ' 14 של "מעריב" הכותרת "אכזבה למארגני ההפגנות", כותרת שלא תאמה את רוח הטקסט שהופיע תחתיה).

ב"ישראל היום" מתפרסמת הבוקר ידיעה קצרה בראש עמ' 20 תחת הכותרת "אלפים הפגינו במחאה החברתית". יהודה שלזינגר, יורי ילון ודניאל סיריוטי מדווחים כי "הפגנות נגד יוקר המחיה התקיימו אתמול ברחבי הארץ". ב"הארץ" מתפרסמת בעמוד השער תחילת דיווחם של אילן ליאור, רויטל חובל, ניר חסון ועוז רוזנברג. ההמשך ממלא את כל התוכן המערכתי של עמ' 7. לפי דיווחם, בתל-אביב צעדו לפחות 7,000 איש.

מובן שממדי סיקור הפגנה נקבעים לא רק על-פי מספר המשתתפים. גם ההקשר חשוב (כמה ימים לפני ההפגנה בדרום העיר, הפגנה אחרת נגד זרים הסתיימה במעשי אלימות וביזה) ואירועים אחרים שהתרחשו במקביל. בכל זאת, קשה שלא להבחין בשינוי שחל באופן שבו מסקרת תקשורת הזרם המרכזי בישראל את הפגנות המחאה החברתית. בקיץ שעבר היה הסיקור, במשך שבועות ארוכים, מוטה מאוד למען ההפגנות, גם אם לא למען כל המסרים שיצאו מהן. בקיץ הנוכחי, נכון לעכשיו, הסיקור מוצנע.

בדיווח של "הארץ" על ההפגנה אתמול מצוטט בין היתר רג'א זעתרא, תושב חיפה, שאמר בנאומו בהפגנה: "הממשלה הזו לא נחה על זרי הדפנה. היא עושה הכל כדי לסתום את הגולל על היכולת להשיג שינוי. אחת הדרכים היא להסית את קורבנות השיטה אלה נגד אלה. אתמול היו אלה הפליטים והמסתננים, שלשום החרדים והערבים – כולם אשמים, חוץ משלטון ההון".

לא רק הממשלה מבקשת לסתום את הגולל על היכולת להשיג שינוי, גם מרבית כלי התקשורת. מהרגע שבו הובהר שמובילי המחאה אינם מסתפקים בהחלפת הבובה התורנית שמבצעת את מדיניותם של בעלי הממון, אלא מבקשים לשנות מן היסוד את המדיניות הכלכלית, כדי להחזיר חלק מההון אל שכבות נרחבות בציבור, חדלו כלי התקשורת המסחריים לספק להם תמיכה. הראיה: הפגנה פצפונת נגד אחת האוכלוסיות העניות ביותר בישראל זוכה לכיסוי נרחב יותר מאשר הפגנה של כמה אלפים נגד האוכלוסיות העשירות ביותר בישראל.

בפתח מוסף "עסקים" של "מעריב" מדווח דוד ליפקין כי "בדירוג המדינות על-פי מספר המיליונרים בהן ביחס לגודל האוכלוסייה נמצאת ישראל במקום השמיני, מיד לאחר ארה"ב ואיחוד-האמירויות". מתחת לידיעה זו מתפרסמת ידיעה נוספת מאת ליפקין, ולפיה ד"ר פיליפ המינגס, ראש הדסק הישראלי ב-OECD, אמר כי שיעור העוני בישראל ממשיך לגדול.

פרקטיקה ומסר

"הבתים יועתקו, על כל אחד ייבנו 10", מצוטט ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בראש עמוד השער של "ישראל היום". שלמה צזנה, גדעון אלון, מתי טוכפלד ואפרת פורשר מדווחים על הפתרון שמצא נתניהו לסוגיית הבתים בשכונת האולפנה, שבג"ץ קבע כי יש לפנותם.

"הפתרון מתבסס על שני חלקים – פרקטיקה ומסר", מוסבר בפתח הידיעה החדשותית שמתפרסמת ב"ישראל היום". "בפרקטיקה, הפתרון של רה"מ הוא כי במקום הרס הבתים, הם ינוסרו ויועברו למתחם מותר, על אדמות מדינה, בתוך שטח היישוב בית-אל. לא מדובר בהזזת הבתים מטרים ספורים, כפי שנעשה בפרויקט בתי הטמפלרים סמוך לקריה בתל-אביב, אלא בניסורם ובהרכבתם מחדש במרחק של כמה מאות מטרים משם. עלות הפרויקט עדיין לא נמסרה.

"[...] בנוסף, החליט ראש הממשלה נתניהו כי על כל בית שינוסר בעקבות החלטת בג"ץ, יוקמו עשרה בתים חדשים. המטרה של ההחלטה היא למנוע שיטפון של תביעות דומות של פלסטינים, בעידוד ארגוני שמאל ישראליים, שעלול להפוך את פרשת גבעת האולפנה בבית-אל לריטואל קבוע בעוד עשרות יישובים".

"ביבי הובלות", נכתב בראש שער "ידיעות אחרונות" מעל תמצית טורו של נחום ברנע. פרשן העיתון מחמיא לנתניהו על הנכונות לפעול לפי פסיקת בג"ץ ומציע למתנגדי הבנייה בהתנחלויות לא להתרגש מההתחייבות לבנות עשרה בתים על כל בית שיוזז. "בית-אל היתה זוכה ב-50 הבתים הנוספים האלה גם בלי החלטה מיוחדת", כותב ברנע.

לבד מהתנגדותם של חלקים בימין הישראלי והתושבים בהתנחלות, ב"ידיעות אחרונות" מבליטים גם ביקורת מפי מהנדסים על תוכנית נתניהו. "משימה בלתי אפשרית", מצוטט יו"ר איגוד מהנדסי התשתיות בישראל, ישראל דוד, בראש עמ' 6 בעיתון. "זה טירוף מערכות, המדינה השתגעה", הוא אומר. "מבחינה הנדסית, זה כמו להציב את הבתים האלה על הירח". לפי הידיעה, מאת עופר פטרסבורג ועקיבא נוביק, מהנדס בכיר מעריך את עלות ניסור הבתים והרכבתם מחדש בכ-100 מיליון שקל לפחות, וזאת לעומת הערכת משרד הביטחון, שעומדת על כ-30 מיליון שקל. גם ב"מעריב" דיווח דומה, מאת שלומית צור. "רעיון הזוי", מגדיר המהנדס דוד את המרכיב המעשי בתוכניתו של ראש ממשלת ישראל. "נראה שהרעיון הוא תוצאה של שליפה מהמותן בלי שנבחן הנדסית כלל".

הרוג ופצועים

בשערי כל העיתונים מתפרסמת הפניה לידיעה על מותו של סמ"ר נתנאל מושיאשווילי, בן 21, שנהרג שלשום מירי מחבל בגבול עזה. ב"הארץ" מתפרסמת לצד הפניה לידיעה זו הפניה נוספת בזו הלשון: "מתנחלים כפתו והיכו פלסטיני פצוע". בעמ' 4 של העיתון מדווח, זה לצד זה, על שני האירועים. גילי כהן מדווחת כי חייל צה"ל נהרג מאש פלסטיני שהצליח לחדור לשטחי החקלאות של קיבוץ נירים ליד עזה. כעת בודקים בצה"ל כיצד חמק הפלסטיני מאמצעי התצפית.

יניר יגנה חתום על פרופיל קצר של מושיאשווילי. הוא היה תושב אשקלון. עד גיל 16 למד בישיבה חרדית, אז עבר לתיכון דתי וסיים את לימודיו בהצטיינות. הצבא רצה לגייסו לגבעתי, אך מושיאשווילי התעקש להתקבל לגולני, כמו אביו. בהלוויה ספדו לו מפקדו ואביו ודיברו בשבחו. "אני מתנחם בכך שבנפשו הוא הגן על עם ישראל ומדינת ישראל", אמר אביו. "אני בטוח שמסרת את נפשך למען ההגנה ומקווה שזו תהיה טיפת הדם האחרונה שאויבינו ייקחו מאיתנו". מושיאשווילי הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות.

בידיעה אחרת של כהן מדווח כי על-פי תחקיר שערך צה"ל, לפני כשבוע אזקו נערים מההתנחלות יצהר פלסטיני שנפצע בבטנו מאש כיתת הכוננות של היישוב, והיכו אותו. בתוך שניות מנעו חיילי צה"ל שהיו במקום את המשך ההתעללות.

ב"מעריב" מתפרסמת ידיעה קצרצרה על ממצאי תחקיר צה"ל תחת הכותרת "נערים מיצהר היכו פלסטיני פצוע וכפות" [אחיקם משה דוד]. ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה קצרצרה שעליה חתום כתב "ישראל היום". נוסח הכותרת: "נערים יהודים קשרו והיכו פלסטיני חמוש ופצוע", אף על פי שלפי גוף הידיעה, הנערים היכו את הפלסטיני לאחר שקשרו את ידיו. בכל הידיעות מוזכר שאיש מהמכים לא נעצר. ב"ידיעות אחרונות" לא מדווח על ממצאי תחקיר צה"ל.

"אזרח סודאן הותקף בדרום תל-אביב ונפצע בינוני", מדווח יניב קובוביץ ב"הארץ". על-פי דיווחו, אתמול בשעת בוקר מוקדמת פרצה תגרה בין תושב תל-אביב לסודאני. "עדיין לא ברור אם התקיפה אירעה בשל שנאת זרים או עקב עימות על רקע אחר בין השניים", כותב קובוביץ. החשוד במעשה סיפר למשטרה כי הבחין באפריקאי הולך אחרי צעירה ומדבר איתה בניגוד לרצונה.

נצבט הלב

תצלום של חוסני מובארכ מאחורי סורגים [AFP] מתפרסם הבוקר בשערי כל העיתונים. "מאסר עולם לנשיא מצרים המודח מובארכ", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "האיש בן ה-84, שסבל בשנים האחרונות מסרטן הלבלב, עבר אתמול את אחד הימים המשפילים והקשים בחייו", מדווח אבי יששכרוף. "העיתונות המצרית דיווחה בהרחבה כיצד התחנן שלא יעבירו אותו למתקן הכליאה במזרעה טורה [...] מובארכ סירב לרדת מהמסוק שהטיס אותו לבית-הכלא בו הוא אמור לרצות את מאסר העולם. [...] הוא פרץ בבכי וביקש שיחזירו אותו לבית-החולים הצבאי בו אושפז עד להקראת גזר הדין. לאחר כחצי שעה מובארכ התרצה ופונה למרפאה בכלא החדש".

בטור פרשנות נלווה כותב צבי בראל על התסכול שחש הציבור המצרי לנוכח העונש שהטיל בית-המשפט על מובארכ ולנוכח זיכוי שני בניו, עלאא וגמאל. "ספק אם פסק דין כלשהו, חוץ מעונש מוות, היה מספק את תחושת הנקם שמפעפעת בחלקים גדולים בציבור", כותב בראל, אך בהמשך טוען כי פסק הדין "יכול לשמש את הצבא, שספג ביקורת ציבורית על שהוא ממשיך להגן על המשטר הישן".

פרשן "ישראל היום" בועז ביסמוט רואה את הדברים אחרת. "בסופו של דבר, כולם לא היו מרוצים, להוציא את האחים-המוסלמים", הוא כותב בטור המסכם את גזר דינו של נשיא מצרים לשעבר. "כמעט כל דבר שקורה במצרים מאז ינואר 2011 תואם את שאיפותיהם ומקדם את האג'נדה שלהם".

ב"מעריב" מגדיר נדב איל את העונש שהוטל על מובארכ "מידתי", ואילו עודד גרנות משמיע עמדה דומה לזו של ביסמוט. "רוח גבית ל'אחים'", קוראת כותרת טורו. גם יששכרוף, בהמשך דיווחו ב"הארץ", כותב כי "גזר הדין הזה מספק את ליטרת הדם שהתנועות האסלאמיות במצרים ובראשן האחים-המוסלמים רצו לקבל. עונש של מאסר עולם למובארכ ערב הסיבוב השני של הבחירות לנשיאות משחק לטובת התנועה ומועמדה, מוחמד מורסי, משום שהוא מאפשר לה לטעון כי אויבי המהפכה ממשיכים לשלוט במדינה אפילו בבית-המשפט, וכי 'המהפכה עדיין לא הסתיימה'". סמדר פרי מתארת ב"ידיעות אחרונות" את גזר הדין כ"דיל שרקחו יחד אב בית-הדין, השופט אחמד ריפעת, המועצה הצבאית והפרקליט של מובארכ".

כמו בעבר, גם הבוקר מתקשים כמה מפרשני העיתונות לחזות בנפילת מובארכ. בסיום טורה כותבת פרי כי "מהזווית שלנו – זה סופו של עידן. הלב נצבט. קשה היה לראות את מובארכ אתמול על האלונקה, זקן ותשוש, חמוש במשקפי שמש שנועדו להסתיר את מה שחש בעת ששמע את גזר הדין". "כישראלי", כותב גרנות ב"מעריב", "היה קשה לצפות במובארכ – שותף לשלום קר ואף על פי כן שלום יציב – שכוב בגיל 84 על מיטת בית-החולים ומוסק מאולם המשפט היישר לכלא טורה, שם הוא אמור להעביר את שארית ימיו".

עוד כותרות ראשיות

"יחידה סודית של צה"ל חיבלה בכור האיראני", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", המתבססת על דיווח של ה"ניו-יורק טיימס".

"דולפין גרעיני", נכתב בלב שער "ידיעות אחרונות". רונן ברגמן מדווח, על סמך פרסום שלו ושל אחרים ב"דר שפיגל", כי מומחים בגרמניה מודים לראשונה שהצוללות שישראל רכשה מהמדינה נושאות טילים בעלי ראש נפץ גרעיני שיאפשרו לה להגיב במקרה שתותקף בפצצת אטום.

הכותרת הראשית של "כלכליסט" מדווחת כי תאגיד האצ'יסון יקבל בחזרה את השליטה בחברת פרטנר, תמורת כ-100 מיליון דולר. לידיעה מוצמד הלוגו "בלעדי ל'כלכליסט'", על אף שמדווח על כך גם בכותרת הראשית של "דה-מרקר" ובעמודי החדשות של "מעריב", "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות".

עושים לביתם

במוסף "עסקים" של "מעריב" מתפרסמת ידיעה מאת מורן רייכמן תחת הכותרת "רווחי אי.די.בי עלו ב-300% ל-317 מיליון שקל ברבעון הראשון". גירעון של 634 מיליון שקל בהון העצמי, שהובלט בכותרת ידיעה של "דה-מרקר" על דו"חות החברה, אינו מוזכר בידיעה של "מעריב".

כתב "ישראל היום" מדווח במדור התרבות של העיתון כי הערב יוקרן בערוץ הראשון סרט תיעודי על פועלו של בנציון נתניהו, אביו המנוח של ראש ממשלת ישראל.

ענייני תקשורת

אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי רון לאודר מחזק את כוחו בערוץ 10. על-פי דיווחה, דירקטוריון הערוץ הודיע אתמול כי אבי בלשניקוב, נציגו של לאודר, ימונה לסגן יו"ר הדירקטוריון, וכי מיכל גרייבסקי, אף היא נציגה של לאודר, תמונה ליו"ר ועדת הכספים.

שלי פריצקר מדווחת ב"כלכליסט" כי הדירקטוריון בערוץ 10 עתיד להחליט על קיצוץ של 15% נוספים בשכר הטאלנטים ופיטורים של למעלה מ-20 איש בחברת החדשות. לפי דיווחה, מגזין "שישי" עשוי להתבטל ותוכניות "המקור" ו"לונדון את קירשנבאום" תיפגענה.

אלי לאון וסוכנויות הידיעות מדווחים ב"ישראל היום" כי בטורקיה הוגש כתב אישום נגד הפסנתרן והמלחין פאזיל סאי, בגין העלבת ערכי דת מוסלמיים בהערות שכתב בטוויטר.

במדור הדעות של "מעריב" מתפרסמת רשימה מאת לילך סיגן על העמדתו לדין של עיתונאי "הארץ" אורי בלאו. ביתר דיוק, הרשימה מתייחסת לתגובת עיתונאים להחלטה. "אני מתנצלת מראש על חוסר הסולידריות, אבל משהו ממש הפריע לי בהתגייסות הכוללת של נציגי העיתונות נגד החלטת היועץ המשפטי וינשטיין להעמיד לדין את העיתונאי אורי בלאו", כותבת סיגן בפתח רשימתה.

לדבריה, ההתגייסות למען בלאו היתה אחידה מדי. עוד טוענת סיגן כי עיתונאים שיוצאים להגנת עיתונאים אחרים דומים לרופאים שמחפים על טעויות של עמיתיהם, ובסופו של דבר פוגעים בשמו הטוב של המקצוע. "מי שאינו מוכן לקבל ביקורת אלא רק למתוח אותה על אחרים אינו מיטיב עם עצמו", מסבירה סיגן. "[...] אף אחד לא רוצה שמה שקרה לבלאו יקרה גם לו, אבל השאלה היא אם זו הדרך למנוע את זה. האם לא עדיף לעשות חושבים ולגלות אחריות ציבורית אמיתית במקום להילחם על הזכות שלא יבקרו אותנו? אולי כדאי לחשוב מחדש על משמעותה של אחריות ציבורית של עיתונאי".

במדור הדעות של "הארץ" כותב גדעון לוי על אותה הסוגיה. "אלמלא נהג אורי בלאו כפי שנהג – היה עורך 'הארץ' צריך לנזוף בו", טוען לוי. לדבריו, "פרס ישראל מוענק כאן לעיתונאים מסוגו של יעקב אחימאיר, אחראי, פטריוטי וממלכתי, כמו שישראל אוהבת. הוא היה מחזיר את המסמכים. אבל בלאו הוא העיתונאי האמיתי, והכוונה להעמידו למשפט היא לא פחות מהעמדתה לדין של העיתונות הישראלית כולה".