בית-משפט השלום בפתח-תקווה שב ודחה את תביעתה של רות קוליאן, אשה חרדית שעמדה בראש רשימת "ובזכותן" בבחירות האחרונות לכנסת, נגד בעלי היומון "יתד נאמן" והשבועון החרדי "יום ליום". בית-המשפט קבע כי אין יריבות בין קוליאן לעיתונים, וכי ממילא לא הופלתה לרעה כשהוחלט לא לפרסם מודעות עבור מפלגתה.

בהחלטה הובהר כי קוליאן לא הופלתה לרעה בשל היותה אשה, וכי מותר היה להפלותה בשל השקפתה והשתייכותה המפלגתית, וזאת בשל העובדה כי שני העיתונים שתבעה הם עיתונים מפלגתיים. ככאלה, פסקה השופטת, זכותם שלא לפרסם מודעות המקדמות מפלגה מתחרה.

קוליאן, המובילה זה שנים אחדות מאבק למען שילוב נשים ברשימות החרדיות, החליטה לקראת הבחירות האחרונות לרוץ בעצמה בראש רשימה בשם "ובזכותן". היא פנתה לעיתונים החרדיים בבקשה לפרסם מודעת תעמולה לרשימה שבראשה עמדה, אולם נענתה בסירוב.

בשל כך הגישה קוליאן, באמצעות עורכות-הדין ד"ר סוזן וייס וניצן כספי-שילוני, תביעה לבית-משפט השלום בפתח-תקווה בדרישה לחייב את בעלי העיתונים "יתד נאמן" ו"יום ליום" לפרסם את המודעות מטעמה, וכן לפצותה ב-100 אלף שקל, 50 אלף שקל מכל אחת מהנתבעות. עו"ד משה מורגנשטרן ייצג את שתי הנתבעות, החברות יתדות ת.ש.מ.ו הוצאה לאור ופרסומים בע"מ ויום-ליום תקשורת (2002) בע"מ, וטען בשמן כי אין כל יריבות בינן לבין קוליאן. לא קוליאן היא שביקשה לפרסם את המודעה, הסבירו העיתונים, אלא המפלגה שבראשה עמדה. משום כך, טענו, יש למחוק את התביעה על סף.

רות קוליאן (צילום: הדס פרוש)

לפני כשנתיים קיבל בית-משפט השלום את הטענה ודחה על הסף את התביעה, אולם בית-המשפט המחוזי ביטל את ההחלטה וחייב את הערכאה הנמוכה לשמוע את הראיות והעדויות בתיק. שמיעת הראיות והעדויות לא שינתה את התוצאה הסופית. "לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים לרבות בסיכומיהם, מצאתי כי יש להורות על דחיית התביעה מחמת העדר יריבות", כתבה השופטת אשרית רוטקופף.

"לאחר שמיעת הראיות", כתבה בהמשך פסק הדין, "עולה באופן ברור ובהיר שתכלית פרסום המודעות בו חפצה התובעת לכלול בעיתוני הנתבעות נועד לשרת את קידום המפלגה כחלק מפרסום תעמולת בחירות – הגשת תביעתה דנן כ'יחידה' מבין רשימת המועמדים אינה מגבשת את היריבות העובדתית והמשפטית בין הצדדים האמיתיים בפועל".

חרף הקביעה הנחרצת הזו ודחיית התביעה בשל אי-היריבות, השופטת רוטקופף הקדישה חלק נרחב מפסק הדין לסוגיית ההפליה. השופטת הבהירה כי תחילה היא מבקשת להשיב על השאלה "האם סירובן של הנתבעות לפרסום בו חפצה התובעת נבע מהפלייתה על רקע העובדה כי הינה אשה, ולא בשאלת קיומה של הפליה על בסיס חלופות אחרות", וזאת כיוון שבכתב התביעה טענה קוליאן כי הופלתה אך ורק בשל היותה אשה.

לאחר בחינת תמלילי השיחות בין קוליאן לנציגי העיתונים בקשר לפרסום המודעה, ולאחר שמיעת העדות של קוליאן, הגיעה השופטת רוטקופף למסקנה כי הגרסה העובדתית של קוליאן אינה מהימנה.

קוליאן, כך התברר, לא הקליטה את השיחות הראשונות שקיימה עם נציגי העיתונים, אלא רק את שיחות ההמשך. לו הופלתה לרעה בשל היותה אשה, כתבה השופטת, הרי שבוודאי היה לכך סימן כבר בשיחה הראשונה, וספק אם היתה מתקיימת בכלל שיחת המשך. בנוסף הוגשו לבית-המשפט מודעות שפורסמו בעיתונים החרדיים ואשר קידמו בתי-עסק בבעלות נשים. בשל כל זאת הגיעה השופטת למסקנה כי קוליאן לא הופלתה לרעה בשל היותה אשה.

מעבר לכך בחנה השופטת גם את שאלת ההפליה מטעמים אחרים המוזכרים בחוק איסור הפליה, הפליה בשל "השקפה" או "השתייכות מפלגתית". על סמך חריג הקבוע בחוק, ולפיו לא מתקיימת הפליה "כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי", מצאה השופטת רוטקופף כי העיתונים החרדיים פעלו כראוי.

"מקום בו טענת הנתבעות בדבר ההזדהות הבלעדית של עיתוניהן עם מפלגות יהדות-התורה וש"ס לא נסתרה", כתבה השופטת, "ובוודאי בשעה שהמפלגה עמה מזוהה הנתבעת 2 ['יום ליום'] הינה חלק מהבעלים של העיתון (לכל הפחות נכון למועדים הרלבנטיים לתביעה), יש לראות את סירובן של האחרונות לפרסום מודעת תעמולה של רשימת מפלגת התובעת אשר מטבע הדברים עלולה לנגוס בקולות של המפלגות המזוהות עם העיתונים, כמתחייב מאופיים של העיתונים".

על כן דחתה השופטת רוטקופף את התביעה וחייבה את קוליאן בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל לשתי הנתבעות גם יחד.

1933-03-15

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 630KB)