סקופ מדהים מסתובב בימים האחרונים בתקשורת הספורט. הוא גלוי, ידוע, עיקריו כבר פורסמו בתוכנית רדיו פופולרית, אבל העיתונאי שחשף את הסיפור ויתר העיתונאים אינם ממהרים לפרסם את פרטיו. המדובר באיומים, לחצים והפחדות המכוונים כלפי מאמן ושחקני נבחרת ישראל בכדורגל מצד עיתונאים בכירים. לא פחות. ואולי הרבה פחות, עד כדי לא כלום ממש.

מי שחשף את עצם קיומו של הסיפור, שהיה או לא היה, בתוכנית הספורט ברדיו-ללא-הפסקה הוא משה בוקר, כתב "הארץ", שהתלווה לנבחרת לקראת משחקה מול גרמניה ביום חמישי האחרון. ביום שלישי שעבר עלה בוקר לשידור בתוכנית הספורט. בתום דקות ארוכות של ויכוח אינפנטילי בדציבלים בלתי נסבלים בין מאיר איינשטיין למשה פרימו בנוגע לקפטן יוסי בניון, הצליח לבסוף גם בוקר להשתחל ולחשוף את הסקופ שלו. לדבריו, מאמן הנבחרת אלי גוטמן קיבל שיחות מעיתונאים "בכירים מאוד", שלחצו עליו שלא לזמן את בניון לנבחרת, ואף הודיעו לו כי ייתנו לו גב. לפאנל הספקני באולפן בתל-אביב אמר בוקר: "מה שאני אומר זה עובדות".

הדיווח באתר רדיו-ללא-הפסקה

העובדות, אם אכן קרו, המשיכו לזרום מפי בוקר. זה לא רק גוטמן, המשיך, אלא גם שחקני נבחרת ש"מקבלים טלפונים מעיתונאים שאם לא ידליפו להם, הם יפרקו אותם". אנחנו רוצים שמות, תבעו באולפן של 103. ובוקר הוסיף: "שחקנים בנבחרת דיברו על פחד (מהעיתונאים)". גם למחרת באותה תוכנית נמשך הדיון סביב מסע האיומים המוזר שהיה או לא היה. יוני הללי, שליח "מעריב" לגרמניה, הודיע כי ערך בירורים עם הנוגעים בדבר וכי גוטמן אמר לו כי אף עיתונאי לא לחץ עליו. בוקר, שהתבקש שוב להביא שמות, ידע לספר כי יש שחקן אחד שצריך לפתוח את הפה: "זה שחקן שאני מנסה לשכנע לדבר על איומי העיתונאים שידליף להם".

אלו העובדות, עם או בלי מרכאות, הידועות כעת לכל. הסקופ מחכה לעיתונאי שיגלה דרך מקורותיו בנבחרת אם מדובר בעורבא פרח או בסיפור שהיה, ואם כן, באילו קולגות בכירים מדובר, אם הם מעיתון או מאתר אינטרנט, מה בדיוק הם אמרו לשחקנים שגרם להם לרעוד מפחד ואיך מטפלת בזה ההתאחדות. יותר מכך: מדוע בנבחרת לא מפוצצים את הסיפור הזה, מפרסמים את שמות העיתונאים ואולי מחסלים על הדרך תופעה רווחת בעיתונות הספורט של תדליף לי ואשמור עליך?

על פניו, קשה להאמין שיש עיתונאים שאיימו במפורש על שחקנים ש"יפרקו אותם", כפי שסיפר בוקר. התיאור הזה נשמע כמו סצינה מופרכת מסרט הזוי, וחובת הגילוי על מי שהביא את הסיפור. עד שיגיעו השמות, יש כמה עיתונאים שמסתובבים בינינו כשעל מצחם אות קין של חשד באיומים ובהפחדות.

אגב, בכל הדיווחים שהעביר בוקר לספורט "הארץ" לא היה זכר לדברים הקשים שסיפר ברדיו. נראה כאילו ב"הארץ" העדיפו שלא להתעסק בתככי התקשורת, והעבירו את הנושא לטיפול בית-דין שדה במסגרת תוכנית הרדיו המתלהמת, שעל ידה מחווירה גם "גבעת הצעקות" שמול מג'דל-שמס.

גם דעתן וגם עסקן

"צא לפנסיה" היא פינת הפיטורים הקבועה ב"יציע העיתונות", שממנה שולחים חברי הצוות לכל הרוחות את אלה שסרחו ומעלו. לדעתם, כמובן. התוכנית מטיפה להתנהלות נקייה והגונה, אבל אנשיה מתקשים לעשות זאת בעצמם. הם, ואנשי ערוץ הספורט המשדרים אותם. לפני שבועיים היה זה צביקה שרף, בשבוע שעבר אלי אוחנה. שני חברי הפאנל של "יציע העיתונות" נקלעו ללב סערונת הקשורה בהם גם כדמויות פעילות בעולם שהם מבקרים.

הבעייתיות של משחק הכובעים הכפול שאוחנה משתתף בו – היותו איש תקשורת, פרשן, מבקר ודעתן, לצד התנהלותו כאיש מקצוע בכדורגל – הודגמה גם על-ידי עמיתיו. בשבוע שעבר הובסה נבחרת הנוער שמאמן אוחנה 7:1 לפורטוגל. בערוץ הספורט קברו את הידיעה על תבוסת הנבחרת בתחתית מהדורת החדשות. רון קופמן, הקולגה של אוחנה ב"יציע העיתונות", הודיע בתוכנית הרדיו 103 שאין לו הרבה מה לומר – "התוצאה היא ביזיון, אבל אני פסול לעדות כי אוחנה הוא חבר שלי". לפחות אלי סהר, איש צוות ב"יציע העיתונות", ביקר באותו ערב את אוחנה: "אי-אפשר להיות מושפלים בצורה הזאת בה הושפלנו".

בראיון זועף ב"ידיעות אחרונות", שפורסם גם ב-ynet, תקף אוחנה את מבקריו הרבים, שלא שכחו להזכיר לו את היותו מבקר בעצמו בתוכניות ערוץ הספורט: "הביקורת היא אישית עלי [...] המבקרים יכולים לקפוץ לי [...] אני לא חושב להתפטר [...] דעה זה כמו רקטום, לכל אחד יש. אז מבקרי ימשיכו לבקר, ואני אמשיך להשמיע את דעותי".

הפרסום ב"ידיעות אחרונות"

לפני חצי שנה עמד אוחנה בפני גל ביקורת דומה, לאחר שנבחרת הנוער שבניהולו המקצועי הובסה 6:3 על-ידי יפן בטורניר ידידות בארץ. גם אז הוא הועלה על המוקד בעיתונים ובאתרים. במקביל נמתחה באותה תקופה ביקורת על שלמה שרף, גם הוא חבר בפאנל ה"יציע", על ההגנה שהוא מספק למאמן בית"ר ירושלים, שהוא גם קרוב משפחתו.

רון קופמן התנדב אז בשם התוכנית להגיב, ותקף את אלון עידן מ"הארץ" ואת עמיר פלג מ"ידיעות אחרונות". גם ביום חמישי האחרון היה זה קופמן שתבע את עלבונו של הפאנל. הוא הודה לאריה מליניאק ולעמיר פלג מ"ידיעות" על שהם צופים באדיקות בתוכנית ואיחל להם שרק ימשיכו ככה. בטורים הבאים שלהם, מליניאק ופלג עתידים להודות לחברי ה"יציע" על כך שהם קוראים אותם. הבעיה תישאר בעינה.

לפני כשנתיים הודיעה ההתאחדות לכדורגל כי היא אוסרת על עובדיה לשמש פרשנים בתקשורת. הכוונה היתה בעיקר למאמנים שהיא מעסיקה. ההוראה הזו לא החזיקה מים. אוחנה, אלון חזן, ובזמנו גם בוני גינצבורג, המשיכו בפרשנות ובהנחיה, וקיבלו שכר מכאן ומשם. כדאי גם לערוץ הספורט להוציא הוראה דומה לטאלנטים שלו, ולדאוג שהיא תיושם: או שאתה פרשן או שאתה מאמן, או שאתה דעתן או שאתה עסקן. אין כפל תפקידים, אין ניגודי אינטרסים. אם הם לא מסוגלים לעמוד בזה – שערוץ הספורט יוציא אותם לפנסיה.

שבס הוא רק תירוץ

פרסום בערוץ הספורט

פרסום ב-ynet

פרסום ב-one

הידיעה הלוהטת של הקיץ עד כה היא המשא-ומתן המתנהל לקניית הפועל תל-אביב מידי אלי טביב. "ידיעות אחרונות" פירסם לראשונה ביום שני ("מו"מ חשאי עם איש עסקים ידוע המתגורר בלונדון"), ו-one היה הראשון שפירסם שמדובר בקבוצת רכישה שבראשה עומד שמעון שבס.

באשר להתרחשות מכאן ואילך הדעות חלוקות. ynet ו-one, שדאגו להזכיר שוב ושוב שהם היו הראשונים (ynet מייצג את מדור הספורט של העיתון), העניקו תמיכה גורפת למהלך בתקווה שיתגשם וישמח אותם על ההישג. בערוץ הספורט עסקו בעיקר בפרסומים על המכשולים הצפויים, מתוך אינטרס ברור שהעסקה תיפול והמתחרים לא יחגגו חס ושלום על אחד הסקופים הגדולים של הפגרה.

כך זה נראה במשך יומיים: ערוץ הספורט תוקע מקלות, one שולף פתרון קסם וב-ynet מוצאים תפנית חיובית שתציל את העסקה, סליחה, את הפרסום הבלעדי שלהם. נכון להיום (6.6.12), בכמה אתרי ספורט לא נשארו הרבה ציפורניים שלמות.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il