ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם נציג האיחוד-האירופי (צילום: משה מילנר, לע"מ)

גיוס לכולם

"זגזוג נתניהו בעניין ועדת פלסנר מדגים כמה רחוק הוא ממנהיגות אמיתית", נכתב בציטוט ממאמר המערכת המופיע על שער "הארץ". סוגיית הגיוס, שממשיכה לעמוד בראש סדר היום של העיתונים, מגיעה לשלב הדשדוש: שלב התקשור הראשון, שכלל הוצאה והכנסה של עיזים ("סנקציות אישיות", "גיוס ערבים") מצדם של בעלי העניין ונסיונות של המסקרים להבין ולהסביר את פרטי יחסי הכוחות בין אותם בעלי עניין, המשיך בהתפרקותה של הוועדה לקידום השוויון בנטל עד לפירוקה הרשמי על-ידי נתניהו והקמפיין הנגדי של ח"כ יוחנן פלסנר.

זה היה שלב הזיג (לפי העיתונים שאינם "ישראל היום"), ומיד אחריו בא שלב הזג, עת הודיע נתניהו כי יחל את ההליכים לאימוץ מסקנות הוועדה, כלומר, המסקנות שהגיש בשמה הח"כ היחיד שנותר בה, יוחנן פלסנר.

כעת, כאמור, בעיצומו של הזג, מדשדשים. "יעלון ופלסנר ינסו לגבש חוק ביומיים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", ובכותרת המשנה לידיעה של יהונתן ליס נכתב: "בקואליציה מטילים ספק באפשרות להשיג רוב לחוק"; "מלכוד הגיוס", מזהירה/מאיימת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", וכותרת המשנה מבארת: "הבעיה הגדולה של צוות נתניהו לגיבוש החוק לשוויון בנטל: להשיג את הסכמת קדימה, שבלעדיה אין רוב לחוק". ומצד שני, "מעריב" מודיע בכותרתו הראשית: "נתניהו במאמץ להרגיע את המפלגות החרדיות".

ב"ישראל היום", לעומת זאת, הכל רגוע. שם שלב הדשדוש מעולם לא החל, ולמעשה תקשור הסוגיה היה שונה מזה שבעיתונים האחרים כמעט לכל אורך הדרך. "בדרך לחוק הגיוס", קובעת הכותרת הראשית. "רה"מ: 'ניצבים לפני מהלך היסטורי – החוק יחול על כולם", אורזת כותרת הגג. אמנם, ניכרת "התרוצצות במערכת הפוליטית", מסגירה כותרת המשנה, אך "יעלון ופלסנר החלו לנסח את ההצעה. אמורים לסיים ביום רביעי כדי שהחוק יובא לממשלה ביום ראשון". בקיצור, אין מה לראות, נא להתפזר.

גיוס לכ-ו-ל-ם

"אל תלחצו עליהם, מזהירים מומחים לענייני חרדים: הלחץ בולם תהליכים חיוביים בתוך המגזר החרדי, מעיר משנתם את הרבנים הקנאים ומאלץ את כולם להתבצר בתוך חומות הגטו", נכתב בפתח תמצית טורו של נחום ברנע המופיעה על שער "ידיעות אחרונות". "האמירות האלה מזכירות לי, להבדיל", ממשיך הטור עצמו, במדור הדעות, "חוות דעת מלומדות שהתייחסו להנהגה הפלסטינית. כשערפאת טיפח במקביל, לאחר הסכם אוסלו, את היחסים עם ישראל ואת הטרור, היו גורמים בארץ שאמרו: אל תלחצו עליהם, אתם מחלישים את המתונים ומאלצים את כולם ליישר קו עם הקיצוניים".

"ברגע שנבהיר לחרדים שאי-שוויון בנטל כרוך גם באי-שוויון בזכויות, הם יבינו מהר מאוד שיש מחיר לבדלנות העיקשת שלהם", נכתב בכותרת המשנה למאמר של לילך סיגן במדור הדעות של "מעריב". "גם אם נרעב ללחם, לא נסכים להתגייס", נכתב בכותרת כפולת העמודים השנייה של העיתון, לידיעה של חיים גריידינגר, ציטוט של "תלמידי ישיבת חברון בירושלים".

ענייני שלום

"נתניהו מוכן לשחרור אסירים בטחוניים כדי להיפגש עם יו"ר הרשות עבאס", נכתב בכותרת בראש שער "הארץ". "מולכו ועריקאת נפגשו בשבוע שעבר כדי לדון בקיום פגישה בין ראש הממשלה לראש הרשות. הפלסטינים דורשים גם נשק חדש למנגנוני הביטחון הפלסטיניים בגדה המערבית", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של ברק רביד. בידיעה לא מוזכר אם מוכנותו זו של נתניהו היא סימן למנהיגות אמיתית אם לאו.

מה אתם יודעים

"מסתמן: תבוסה לאחים-המוסלמים בעידן שאחרי קדאפי", נכתב בכותרת הגג לידיעה של גדעון קוץ במדור החוץ של "מעריב". "לפי תוצאות הביניים, לוב תהיה המדינה הערבית הראשונה שבה החילונים ינצחו בבחירות שאחרי המהפכה", נכתב בכותרת המשנה. "הקואליציה הליברלית בראשות ראש הממשלה לשעבר: אנו מובילים בערים הגדולות טריפולי ובנגאזי". כותרת הידיעה, של קוץ המדווח מטריפולי, היא "האביב החילוני של לוב".

כשאתה בעצמך לא יודע

חגי חיטרון מראיין במוסף "גלריה" של "הארץ" את עודד אסף, מחברו של ספר "המנסה לנסח קריטריונים לאיכות ההלחנה של שירי משוררים". "הדיונים יורדים לפעמים לפרטים", כותב חיטרון, "אך אינם ממוענים רק לבעלי ידע מקצועי בפואטיקה ובמוזיקה. [...] הקוראים מתבקשים לחשוב מתי שיר יוצא נשכר מההלחנה, ומתי, לעומת זאת, מנגינה מוצלחת כשלעצמה משמשת מלכודת דבש; מתיקותה של מנגינה יפה עלולה לטשטש את העובדה שהיא פוגעת בטקסט, מתעלמת מתכניו, עד כדי סירוסו. אבל אולי מוזיקה – מעצם עוצמתה, יכולתה לעורר ריגוש, המופשטות של מסריה – תמיד חשובה יותר? 'שמע קול הצליל כצו מתוק', כתב יעקב פיכמן ב'אורחה במדבר' ('ימין ושמאל רק חול וחול'), ובלי דעת ניסח, כביכול, סיסמה אפשרית של גישה כזאת".

"אבי נוסבאום, מנחה 'אל תענו לי', השעשועון המוזיקלי החדש בערוץ 24, מקפיד לשמור על מורל גבוה", מוסרת כותרת משנה לידיעה בעמודי "ז'ורנל" שבתוך המוסף היומי של "מעריב". "הכל באווירת צחוקים. אנחנו לא לוקחים את עצמנו או את המתמודדים יותר מדי ברצינות", ממשיכה הכותרת. "יש דברים שאתה אומר, 'וואו, בואנה! איך הם לא יודעים?', אבל יש גם דברים שאתה מופתע שאנשים יודעים, כי אתה בעצמך לא יודע", נכתב בציטוט מתוך הכתבה שהעורך בחר להדגיש.

ובינתיים, ב"הארץ"

חותמו של ערן וולקובסקי על עיצובו של "הארץ" ניכר יותר ויותר: לא רק התיקונים שהופיעו כבר בגיליון הראשון של מוסף "הארץ" בתבניתו החדשה, אלא גם הרה-שמרניזציה של קונטרס החדשות, שהצבע נשאב ממנו בעדינות וקוים דקים ושחרחרים מזדקפים בו. לניסיון לצמצם את המרחק בין הנראות של "הארץ" לבין זו של מתחריו היו פנים חיוביות ופנים שליליות (אלו האחרונות בלטו במיוחד בשערי שישי, עם ההעתקה המגושמת והמכוערת של סטריפ ההפניות העליון של הטבלואידים), ויש לקוות שוולקובסקי, מהמעצבים המחוננים – והוותיקים – שיש לעיתונות הישראלית להציע, יידע להבחין ביניהם.

עניין חשוב ועקרוני לאין ערוך, שאמנם נגזר בין השאר גם מסוגיית העיצוב, הוא השינויים האפשריים בתוכן שמציע "הארץ", ובמיוחד אחיו הכלכלי, "דה-מרקר". כפי שתיאר כאן אורן פרסיקו, חילופי הגברי במחלקת העיצוב של העיתון היו שיקוף של חילופי משמרות כלליים בצמרת העיתון. אם אכן מגמה זו תמשיך ותגיע עד לפרישתו של גיא רולניק, העורך הראשי של "דה-מרקר", הרי שמעבר לתוצאה הצפויה של גל פיטורים מיידי בקרב כתבים ועורכים כלכליים (שנבלם עד כה), ייתכן גם שינוי בקו התקיף שאימץ העיתון מאז המשבר הכלכלי העולמי ושרולניק היה מובילו (שלא לומר נביאו ומטיפו).

בינתיים, יש לציין ולהדגיש, למרות ההתרחשויות והתמורות בבניין "הארץ", "דה-מרקר" לא מרפה מהאג'נדה שלו וממשיך לחבוט בפגמים, בכשלים, בשגגות ובזדונות שבמבנה המשק הישראלי ובקרב אלה הנחשבים "בכיריו" ("הסכנה להסדר חוב באי.די.בי לא חלפה", נכתב אתמול בכותרת על שער העיתון; "היינו משקיעים שוב בוויסמן ותשובה – אבל כנראה לא אצל בן-דב", מצטטת היום כותרת השער האחורי מנהלי בית-השקעות מוכר).

אם התחזיות לשינוי באופיו של העיתון אכן יתממשו, יפסיד ציבור הקוראים ויפסידו אזרחי ישראל, וירוויחו בעלי ההון הגדולים, הנמצאים כעת בעומקו של משבר פיננסי ואולי גם רגע לפני בקשת חילוץ אפשרית ממדינת ישראל (כפי שקרה בסיבוב הקודם מאז 2008). מבחינת אלו המכונים טייקונים, הקרב שהוא אולי חשוב יותר מהמערכה העסקית עצמה הוא הקרב על דעת הקהל (ודעתם של אלה מתוכו שהם נושים של בעלי ההון האמורים). בקרב הזה העיתונות הכלכלית היא הזירה המרכזית, ו"דה-מרקר" הוא שותף חשוב ומוביל בה. יש לקוות שלא יפקיר את הזירה.