באחד מלילות חודש מאי האחרון עלתה חבורה של נערים על אוטובוס של חברת "דן" שעשה את דרכו מתל־אביב לרמת־השרון. הנערים היו בדרכם הביתה לאחר בילוי בפסטיבל "טעם העיר" בפארק הירקון. הם התמקמו בירכתי האוטובוס ופצחו, לעיני הנוסעים ההמומים, בסדרה של שירי הלל ושבח ליגאל עמיר, בתוספת מעשי ונדליזם וקריאות גנאי נגד זכרו של יצחק רבין. איש מיושבי האוטובוס, שהתפתלו בכסאותיהם בכעס חסר אונים, לא שם לב לכך שאחד הנוסעים מצלם את ההתרחשות באמצעות מכשיר הטלפון הסלולרי שלו. למחרת כיכב סרטון הווידיאו, שמתעד את מעשי הנערים, באתר האינטרנט של "nrg מעריב". "עשינו כתבה לתפארת", מתלהב אורי רפאל, ראש מערכת החדשות וסגן עורך ראשי ב־nrg. "קודם כל בדקנו את המהימנות של החומרים. אחרי שהשתכנענו שהאירוע לא מבוים ושהצילומים אותנטיים, שלחנו כתבים לבתי־הספר של הנערים, ראיינו אותם, את בני משפחותיהם ואת נציגי משרד החינוך. סרטון הווידיאו הוקרן במרכז הכתבה, והפך אותה למסמך חדשותי מרתק".
ההערכה היא שתושבי ישראל מחזיקים בקרוב למיליון מכשירי טלפון שיש בהם מצלמות. בנוסף, כמעט כל טלפון סלולרי חדש שנמכר היום בארץ נושא טכנולוגיה מתקדמת מן הדור החדש. על רקע זה גדל בחודשים האחרונים בהתמדה מספר האזרחים מן השורה המזרימים מידע חדשותי ועיתונאי לכלי התקשורת. בארצות דוברות אנגלית קיבלה התופעה כינוי מרשים: User Generated Contents, או בתרגום חופשי: "תכנים המיוצרים על־ידי משתמשים". בקטגוריה זו נכללים בלוגים, טוקבקים וגם תמונות סטילס ווידיאו המצולמות באמצעות מכשירי הדור השלישי ומצלמות דיגיטליות, ומיד לאחר מכן משוגרות הישר למערכות כלי התקשורת דרך הדואר האלקטרוני או שירותי האס.אם.אס. נהוג לראות באסון הצונאמי בדרום מזרח אסיה בסוף 2004, ובפיגועי הטרור בלונדון ביולי 2005, את אבני הדרך המשמעותיות בצמיחתה של התופעה לכדי מגמה כלל־עולמית. גופי התקשורת ואתרי האינטרנט השכילו אז להשתמש בדיווחים ובתצלומים הייחודיים של עדי ראייה וניצולים באופן ששבה את לבותיהם של הצופים, הקוראים והגולשים.
העיקרון, שלפיו הציבור הרחב הוא מקור מידע חשוב, אינו חדש. בגלי צה"ל הפעילו כבר לפני יותר משלושים שנה את ה"טלפון האדום". לפני העידן הדיגיטלי היו מגיעים למערכות העיתונים אזרחים מן השורה, כשבידיהם סלילי פילם המתעדים, לדבריהם, סודות מדינה. עם זאת, בגלגולה הנוכחי צומחת התופעה במהירות לממדים חסרי תקדים, לא רק בזכות ההתפתחות הטכנולוגית המואצת.
"במציאות של היום עידן ה'טלפון האדום' נראה תמים", אומר חיליק שריר, ראש אגף החדשות בעיתון "מעריב". "אז פשוט ביקשו מאזרחים, שנקלעו לזירה של אירוע מעניין, לדווח. היום אנחנו עדים למודעות הולכת וגוברת בקרב הציבור לערך החדשותי והעיתונאי של החומרים שמרכיבים את היומיום שלהם וליכולת שלהם לממש את היצר העיתונאי שמקנן בהם. הטכנולוגיה החדישה הפכה את הצילום לזמין ואת מערכות העיתונים לנגישות יותר, ובד בבד אנשים גם מודעים יותר לכך שהם יכולים להרוויח ולהתפרסם כתוצאה מתמונה מוצלחת".
כולם, אם כך, יוצאים נשכרים מהעיסוק החדש: גופי התקשורת מקבלים חומרים בלעדיים ממקומות מרוחקים או מאירועים חד־פעמיים, ומספקי המידע, עוברי אורח מזדמנים, זוכים לראות את שמותיהם מתנוססים לצד הידיעה, לפעמים בתוספת תשלום נאה. באתרי האינטנרט, האכסניה הטבעית לחומרים מסוג זה, הבינו מזמן את הפוטנציאל הטמון בהם. "אנחנו בהחלט רואים בזאת מגמה חיובית ומעודדים את הגולשים באמצעות פנייה בולטת באתר", אומר אבי משולם, העורך הראשי של "וואלה". באותה רוח משדלים ב־ynet את הגולשים לעשות שימוש ב"אי־מייל האדום": "יש לכם חדשות בשבילנו? הייתם עדים לאירוע חדשותי? צילמתם אירוע חשוב? יש בידכם מידע שעוד לא פורסם בשום מקום? נתקלתם במחדל שאתם מעוניינים לחשוף? ספרו לנו - ונספר לכולם". במקביל דוחפים במרץ ב־"nrg מעריב" את ה"סקופ מייל" באמצעות הקריאה: "יש לכם ידיעה בלעדית? צילומים? שלחו אלינו".
איור: גיא מורד
גם בטלוויזיה, שבה מייחסים חשיבות רבה לממד החזותי, פועלים לטיפוח קהל הצופים כסוכנים בשטח. "במדיום הטלוויזיוני יש ערך רב לחומר מצולם ולכן מבחינתנו מדובר בתופעה מבורכת", אומר שלומי שטיין, מנהל התוכן בחדשות ערוץ 10. במסגרת הזאת מקיימות חברות החדשות של שני הערוצים המסחריים שיתוף פעולה הדוק עם חברות הסלולר - בערוץ 2 עם "סלקום" ובערוץ 10 עם "אורנג'". בשתי המערכות פועל דסק נפרד שתפקידו להתאים לסלולר את התכנים החדשותיים הקיימים. בין צרכני התוכן בסלולר לבין ערוץ החדשות המספק להם את המידע נוצרים יחסי אמון ואהדה, הבאים לידי ביטוי גם בכך שבעלי מכשירי הסלולר מתפקדים כצוות צילום משוטט ומשגרים מידע חדשותי בעת התהוותו הישר אל מערכות החדשות.
בתחום העיתונות היומית המודפסת, "ידיעות אחרונות" הוא העיתון הראשון שמנסה לעמוד בקצב שמכתיבות התמורות הטכנולוגיות המהירות. מאז חודש ינואר האחרון מפעיל העיתון מיזם חדש: תחת הלוגו "העיניים של המדינה: אתם מצלמים - אנחנו מפרסמים", נכתב: "אתם עדים לאירוע חדשותי? צלמו בסלולרי ושלחו אלינו למספר 1199". סגן עורך העיתון, יואל אסתרון, יזם את המהלך לאחר שביקר בכנס בינלאומי בנושא והתרשם מהשימוש שעושה העיתונות הסקנדינבית בקשר עם הציבור. "מזה זמן רב אני מנסה לחשוב על פורמט שיהפוך את העיתון המודפס לאינטראקטיבי יותר, בדומה לאינטרנט", אומר אסתרון. "המיזם החדש מעניק לקוראים ערוץ של השתתפות בעיתון, ונותן להם תחושה שהם נוטלים חלק בתהליך יצירת החדשות, ולא רק צורכים אותן באופן פסיבי".
במסגרת המדור פורסמה בעמוד הראשי של העיתון, בחודש אפריל, תמונת דור שלישי שצילם אזרח בעת סופת המיני־טורנדו שאירעה בגליל. בנוסף הופיע לאחרונה תצלום שתיעד רכב משטרתי חונה בחניה של נכים. בחודש יוני האחרון הופיעה בו תמונה שצילם אזרח, ובה מבצבץ מה שנראה בבירור כזנבו של כריש מבין גלי הים. מתחת לתמונה כתב איש העיתון, ראובן וייס, את הטקסט הבא: "האם מסתובב כריש בסמוך לחופי תל־אביב? על־פי צילום של גלעד דה־פריס (33), שבוצע באמצעות הטלפון הסלולרי שלו, התשובה היא חיובית". בהמשך מצוטט דה־פריס, "איש היי־טק מתל־אביב", המתאר בפירוט כיצד טייל על חוף הים ביפו כשלפתע שמע אשה צועקת: "כריש, כריש". בסופה של הידיעה מופיעה תגובה עניינית ויבשה: "מעיריית תל־אביב נמסר אמש כי לא התקבל אצלם שום דיווח בעניין כריש שנצפה בחופי הרחצה".
על־פי הנתונים, הציבור נענה בשמחה ובהתלהבות לשידוליהם של כלי התקשורת. "לפני שנה היינו מקבלים מהגולשים לא יותר מפנייה אחת או שתיים ליום", אומר רפאל. "היום אנחנו עדים למגמה של התרחבות, בסדר־גודל של 15-20 פניות מדי יום". במדור החדש ב"ידיעות אחרונות" מתקבלות קרוב לאלף פניות בחודש, מתוכן רק בין 15 ל־20 נמצאות ראויות לפרסום. מסתבר כי למרות הפריחה הכמותית, אחוז קטן מהמידע מבשיל ומתפתח לכלל ידיעה חדשותית. "מבחינת איכות החומרים, מדובר בתופעה שולית", אומר כרמל לוצאטי, רכז המערכת בחדשות ערוץ 2. "אולי אחוז או שניים מכלל הפניות זוכה להיות משודר". כך או כך, בכלי התקשורת מקפידים לתת קרדיט ראוי לידיעה שמקורה באזרחים מן השורה, ולציין בהבלטה שהמידע הראשוני הגיע באמצעות הדואר האלקטרוני או אס.אם.אס. זו דרך יעילה לחזק את יחסי הגומלין עם האזרחים, לטפח את הקשר איתם, לעודד אותם לפעול כעיתונאים לכל דבר ולהדליק את יצר הפרסום שלהם.
התופעה קנתה לה מעריצים וחסידים נלהבים בארץ ובעולם, הן בקרב אנשי תקשורת והן בקרב הציבור הרחב. יחד עם זאת, טרם ניתן להעריך את אופי ההשלכות שלה על מקצוע העיתונות ואת היקפן, ועל כן לא ניתן להתעלם מהשאלות הקשות שהיא מעוררת. כל נציגי כלי התקשורת שרואיינו לצורך כתבה זו חזרו והדגישו כי מידע שמגיע לידיהם נבדק ביסודיות, מוצלב ומאומת בטרם פרסומו בהתאם לסטנדרטים העיתונאיים המחמירים ביותר. אף על פי כן, יש שהודו, באי רצון בולט, כי לא אחת, במקרה של אירוע חדשותי פתאומי כגון פיגוע, כשצוות הצילום של המערכת טרם הגיע למקום, מתפרסמות תמונות של אזרחים גם ללא בדיקה רצינית של מידת האותנטיות שלהן.
בנוסף, בד בבד עם התרחבותה של התופעה גדל גם השימוש לרעה שנעשה בה בידי גופים אינטרסנטיים, כגון משרדי יחסי־ציבור או גורמים אחרים המעוניינים להתנקם ולהכפיש. העורכים ששוחחתי איתם מבטיחים כי הם מזהים בנקל את המניפולציות, ההונאות והתרמיות הזורמות לכיוונם. "בשבועות האחרונים נתקלנו שוב שוב במעין מכתב שרשרת ששולח מקור המזדהה כצרכן לא מרוצה, משמיץ מוצר מסוים ומבקש לשלוח מכתבי תלונה ליצרן", מספר שריר. "כשהתקשרנו לשולח ודובבנו אותו, הסתבר במהרה שהוא נשכר על־ידי המתחרים ופועל מטעמם". זוהי דוגמה מובהקת לדרך שבה ניתן לסכל נסיונות לנצל לרעה את המדיום. יחד עם זאת, אסור לשכוח שככל שציבור הפונים הופך מתוחכם יותר, כך גם קשה יותר לחשוף ולמנוע מקרים כאלה.
איור: גיא מורד
זאת ועוד, בלב לבה של העבודה העיתונאית ניצבת האמינות. כל הבדיקות, האימותים וההצלבות שבעולם לא יועילו אם בין העיתונאי לבין עורכיו וקוראיו לא קיים קשר של אמון ומחויבות הדדיים. אזרח, שאינו עיתונאי מקצועי, אינו מחויב לכללי האתיקה והאחריות העיתונאית. במקרים רבים הוא פועל ממניעים של רווח אישי: פרסום או תשלום כספי. כלי התקשורת מוגבלים אפוא ביכולתם לשלוט על איכות המידע המגיע מאזרחים, לקיים בדיקה יסודית של מהימנותו ולהסתמך על אמינותם ונקיון כפיהם של מקורותיו. אם במקביל לגידול בחומרים המשוגרים למערכות, תסתמן גם עלייה באחוזי הפרסומים השגויים, עלול מקצוע העיתונות לסבול מפגיעה קשה ביוקרתו ובאמינותו.
בסיכומו של דבר, החשש הוא כי השילוב בין התחרות העזה הניטשת בין כלי התקשורת לבין שטף המידע המציף אותם, עלול לשחוק את יכולת העמידה של מנגנוני הבקרה והבדיקה, ולהוביל למגמה גוברת של חריגה מן הסטנדרטים העיתונאיים הראויים. אין להתעלם גם מההיבט הכלכלי של התופעה: חברות הסלולר מרוויחות מכל תמונה או סרטון וידיאו הנשלחים ממכשירי הדור השלישי באמצעות דואר אלקטרוני או אס.אם.אס. לפיכך, הן מתגייסות בשמחה לעידוד התופעה והפצתה. הן עושות זאת באמצעות תקציבי פרסום ענקיים ובאמצעות שיתופי פעולה מסחריים עם גופי תקשורת. בחודש מאי האחרון, למשל, השיקו חברת הסלולר "אורנג'" ואתר האינטרנט "תפוז אנשים" שירות חדש, המאפשר לגולשים לשדר באתר סרטוני וידיאו שצולמו באמצעות הסלולרי. גיא אליאב, מנכ"ל "תפוז אנשים", הצהיר בגאווה שהשירות החדש "הופך כל בעל סלולרי דור שלישי לכתב משוטט בפוטנציה". גם "ידיעות אחרונות" נהנה מנתח מרווחי המדור החדש, המאיץ בקוראים לשלוח תמונות באמצעות האס.אם.אס.
תמונת הכריש שפקד - או שמא לא פקד - את חופי תל־אביב, שפורסמה ב"ידיעות אחרונות", היא דוגמה לבעייתיות הגלומה בתופעה. "אני מודה שבמקרה כזה אי־אפשר לאמת תמונה במאה אחוז", מעיד ערן טיפנברון, ראש מערכת החדשות ב"ידיעות אחרונות". "בעיקרון, יש לנו נוהל בדיקה קבוע בעניין זה. ייעדנו מספר אנשים במערכת שתפקידם לצלצל למי ששולח תמונה, שנמצאת ראויה לפרסום, ולשאול אותו שורה של שאלות מתוך טופס שנוסח מראש למטרה זו. אנחנו נוקטים משנה זהירות. אם לא הצלחנו לוודא את הפרטים במלואם, אנחנו מוותרים על הפרסום, אפילו אם מדובר בשעת לילה מאוחרת ובתצלום בלעדי".
אכן אין שום עילה לפקפק במהימנותה של התמונה וביושרו של הצלם, המזדהה בשמו המלא ובתחום עיסוקו, ואף מספק פרטים רבים על הנסיבות שבהן צולמה התמונה. יחד עם זאת, ללא תגובה מגורם רשמי המאשרת את הדברים, וללא עדות ראייה נוספת, אין שום דרך לקבוע באופן מוחלט וחד־משמעי שהתמונה אכן צולמה בנסיבות המתוארות בידיעה שלצדה. אילו היה הצלם עיתונאי מנוסה ומוכר, ניתן היה להסתמך על המוניטין המקצועי שרכש ולתת ביתר קלות אמון בדיווחו.
גיליון 63, יולי 2006