זה כשנתיים מתרחש אירוע יוצא דופן במזרח התיכון: מעצמה עולמית מסייעת לדיקטטורה ברוטלית ליצור אסון הומניטרי מהגדולים בעולם. מדובר בתימן, ולא בסוריה. בארצות-הברית וערב-הסעודית, ולא ברוסיה ומשטר אסד. בניגוד לטרגדיה בסוריה, על המתרחש בתימן סביר להניח שהאזרחית הישראלית הממוצעת שמעה מעט מאוד. התקשורת בישראל מספקת רק מעט דיווחים על כך, וגם הם סובלים מהטיה משמעותית – ומה שבכל זאת ניתן ללמוד מהם הוא על אופיה של התקשורת הישראלית.

לפי הערכות האו"ם וארגונים בינלאומיים אחרים, כל 10 דקות מת בתימן ילד מרעב וממחלות הניתנות למניעה, כ-1,000 ילדים בשבוע. הסיבה המרכזית לכך היא המלחמה שמנהלת קואליציה בהנהגת ערב-הסעודית, התומכת בנשיא המכהן עבד רבו מאנסור האדי. מולם ניצבת קואליציה של מורדים מהפלג השיעי הזיידי – חות'ים, והנשיא המודח עלי עבדאללה סאלח.

המלחמה הסעודית כוללת מצור המונע הגעת מזון ותרופות חיוניות לאזור, כמו גם הפצצות ללא אבחנה על אוכלוסייה אזרחית ותוך שימוש בתחמושת האסורה בחוק הבינלאומי. היקף הקורבנות מרעב וממגיפות צפוי עוד לגדול, ומגיפת כולירה שהתפשטה לאחרונה הורגת לפי הערכות אדם אחד בכל שעה.

חשוב להדגיש: כפי שקבעו מומחים – מהאנליסט הבכיר של מכון ברוקינגס, ברוס רידל, ועד לעיתונאית איונה קרייג המדווחת רבות מתימן – ערב-הסעודית לא היתה יכולה לנהל את המלחמה ואת המצור ללא ארצות-הברית. ארצות-הברית מתדלקת את מטוסי הקואליציה הסעודית, מספקת לה את מרבית הנשק שעומד לרשותה, כמו גם מודיעין חיוני, ומסייעת לה לתחזק את המצור. במילותיו של הסנאטור האמריקאי כריס מרפי: "ישנה חותמת אמריקאית על כל אזרח שמת בתימן".

גם את ההגבלות המעטות שהטיל ממשל אובמה על מכירת נשק לסעודים הסיר טראמפ לאחרונה, ואף התחייב לחזק את התמיכה בערב-הסעודית. ארצות-הברית, אם כן, אחראית באופן ישיר לאסון ההומניטרי בתימן. לצדה, בריטניה מספקת גם היא נשק במיליארדים לערב-הסעודית, ובחלק גדול ממנו נעשה שימוש בתימן.

בסיקורה את הנעשה בתימן, התקשורת בישראל מסתמכת במידה רבה על מידע, ולמעשה על חוסר המידע, שמספקת התקשורת המרכזית של שתי המדינות שאחראיות באופן ישיר לאסון ההומניטרי במדינה

התקשורת הישראלית נסמכת במידה רבה על זו המערבית, ובעיקר האמריקאית והבריטית, במיוחד בנושאים שבהם מדינת ישראל אינה מעורבת באופן ישיר. ראשית, העיתונאים שואבים חלק חשוב מהמידע על מה שמתרחש בעולם מהתקשורת המרכזית בשפה האנגלית. כתוצאה מכך, מידת החשיבות שיעניקו לנושאים שונים, כמו גם הפרשנות שיציעו למתרחש, מושפעות במידה ניכרת מהיקף ואופי הדיווחים בתקשורת זו.

שנית, במידה שמתורגמים בתקשורת דיווחים ופרשנויות מהתקשורת העולמית, יהיה מדובר בדרך כלל בדיווחים מהתקשורת המרכזית בשפה האנגלית. כך למשל ב"הארץ" ניתן למצוא תרגומים מה"ניו-יורק טיימס", ה"וושינגטון פוסט", ה"גרדיאן" וכיוצא באלה. המשמעות לגבי תימן היא שהתקשורת בישראל מסתמכת במידה רבה על מידע, ולמעשה על חוסר המידע, שמספקת התקשורת המרכזית של שתי המדינות שאחראיות באופן ישיר לאסון ההומניטרי בתימן.

כמו במקרים אחרים של מעורבות פעילה של ארצות-הברית בפשעים מסוג זה, התקשורת האמריקאית נוטה לא לדווח עליהם. כשהיא כן מדווחת, היא מצניעה את אחריותה של ארצות-הברית לדברים, וזאת לעומת הסיקור הנרחב שהיא מקדישה לפשעים שמבצעים אויביה. אתרי תקשורת ביקורתיים שמנטרים בין השאר את דיווחי התקשורת המרכזית בארצות-הברית מצביעים לאורך השנתיים האחרונות על נטייה זו של התקשורת האמריקאית לגבי תימן, במיוחד כשמשווים זאת להיקף הדיווחים על סוריה, למשל.

בהתאם, האזרחים בישראל מקבלים רק מעט מידע על המתרחש בתימן, והמידע שהם כן מקבלים הוא מידע חסר באופנים חשובים. כך למשל אחד הדיווחים המעטים של "הארץ" על המשבר ההומניטרי בתימן, מ-1 ביוני, הוא תרגום מה"ניו-יורק טיימס" המזכיר את התמיכה האמריקאית בערב-הסעודית במשפט אחד – שממנו לא ניתן להבין עד כמה קריטית המעורבות האמריקאית במתרחש בתימן.

כמו כן, רבים מהדיווחים בתקשורת האמריקאית (כמו גם הבריטית) נוטים להגזמה רבה במידת המעורבות האיראנית בתימן. המלחמה מוצגת לעתים קרובות כחלק מהמאבק בין ערב-הסעודית לאיראן על שליטה במזרח התיכון, או אף כמאמץ סעודי לבלום את התוקפנות האיראנית, והמורדים החות'ים מתוארים כמעין כוח בשליטה איראנית בתימן. למעשה, כפי שקבע פאנל מומחים של האו"ם, כמו גם מומחים אחרים, המעורבות האיראנית בתימן מוגבלת באופיה, ישנן מעט ראיות להעברות הנשק המאסיביות שמייחסים לה הסעודים, והחות'ים הם כוח עצמאי.

לתיאורים המוגזמים של המעורבות והשליטה האיראנית ניתן לייחס לפחות שלוש סיבות מרכזיות: ראשית, האינטרס של הממשל האמריקאי (כמו גם של הממשלה הבריטית) להציג את התמיכה בערב-הסעודית כחלק חשוב מהמאבק נגד איראן והטרור שהיא מייצאת וכך להעניק לגיטימציה לתמיכה שהוא מספק; שנית, המאמץ הלוביסטי האינטנסיבי של ערב-הסעודית בארצות-הברית; שלישית, הנטייה בתקשורת האמריקאית להבין את המתרחש במזרח התיכון כנובע ממאבקים עדתיים ביסודם בין סונים לשיעים: הבנה פשטנית המכסה על ההקשרים המקומיים של המתרחש בכל מדינה.

בישראל נטייה זו מועצמת פי כמה עקב מרכזיות האיום האיראני בשיח הציבורי הישראלי, ומגיעה לעתים למחוזות האבסורד. בולט במיוחד בהקשר זה אחד הדיווחים המעטים של ערוץ 10 על המתרחש בתימן מפברואר השנה, שבו תיאר צבי יחזקאלי את המתרחש בתימן כניסיון סוני נואש להתגונן מפני ניסיון ההשתלטות האיראני-שיעי על המזרח התיכון.

יחזקאלי המשיך בתיאור של התעלמות העולם מהמתרחש בתימן, טענה המסווה כאמור את המעורבות האמריקאית הקריטית במתרחש, ומשם לדיון בינו לבין נדב איל מדוע ערב-הסעודית אינה נחלצת יותר לעזרתה של הממשלה התימנית לעומת האיראנים, ש"שופכים לשם כמעט את הכל". בתיאור הדיווח באתר ערוץ 10 עדיין כתוב: "מדוע סעודיה הסונית, בעלת בריתה של הממשלה, לא נחלצת לעזרתה מול השיעים?". כאמור, מדובר בתיאור שהוא בדיוק הפוך מהמתרחש במציאות, ולא פחות חשוב: תיאור התומך באחראית המרכזית לאסון ההומניטרי שמתרחש בתימן, וכך גם בפשעים שהיא מבצעת.

אם כן, על אחד האירועים המרכזיים המתרחשים היום במזרח התיכון, אזרחי ישראל מקבלים מידע מועט מאוד, שהינו במידה רבה מוטה, לעתים בצורה שאינה עומדת באף אמת מידה מקצועית. הסיבות הן בחלקן מבניות (כאמור, ההסתמכות על התקשורת בשפה האנגלית) וחלקן תוצאה של נרטיב אידיאולוגי המעוות את המציאות יותר מאשר מלמד עליה. כך נמנע מאזרחי ישראל מידע חיוני גם על מה שמתרחש במזרח התיכון וגם על אופי פעולותיה של בעלת בריתה הקרובה ביותר של ישראל.

ד"ר שמוליק לדרמן הוא עמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית