השוטרים שהגיעו בחודש שעבר לכפר הבדואי אום אל-חיראן נפלו קורבן לפיגוע מתוכנן שביצע פעיל דאע"ש מקומי, שדרס אותם בזדון, הרג שוטר אחד ופצע כמה מחבריו, ורק לאחר מכן נורה ונהרג. לו היה זה תלוי במשטרה – זה מה שהציבור הישראלי יזכור מהפינוי האלים של הכפר הבלתי מוכר. כפי שהדגים אורן פרסיקו בסקירה השוואתית שפורסמה באתר "העין השביעית" – בשעות הראשונות שלאחר התקרית, הנרטיב השגוי הזה הודהד על-ידי אתרי חדשות מובילים. רק לאחר מכן סויגו הטענות במידת מה.

באתר "הארץ" בחרו להתייחס לטענות המשטרה בחשדנות כבר עם תחילת הדיווחים. העיתונאי שהוביל את סיקור האירועים באום אל-חיראן, הכתב בדרום אלמוג בן-זכרי, הסביר מה עמד מאחורי ההחלטה העריכתית הזאת בראיון ל"קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס. להלן גרסה ערוכה של השיחה שקיימו עמו המנחים איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל.

לדברי בן-זכרי, את ההודעה הראשונה על כך שמשהו חריג קרה במהלך פינוי הכפר קיבל בשעה חמש וחצי בבוקר, כשתושבים מקומיים עדכנו אותו שהמשטרה מתקרבת לכיוון הכפר. "בערך שלושת-רבעי שעה לאחר מכן כבר מתחילים להגיע דיווחים על זה שהיתה תקרית מורכבת יותר, שנשמעות יריות, נהיה בלגן – ואז אני יוצא למקום".

כשהגיע הבחין בשתי ניידות טיפול נמרץ שעזבו בבהילות את השטח. "אני מנסה להתקרב לכפר, אבל יש מחסומים של המשטרה, שמונעת מכל אדם להיכנס – לא משנה אם אתה איש תקשורת או חבר-כנסת", סיפר. "הייתי שם בערך חצי שעה. התחלתי לקבל דיווחים מאנשים שהיו בפנים, אבל הכל היה מאוד מבולבל, וגם המשטרה עוד טרם הוציאה הודעה מטעמה".

איזה מידע אתה מקבל מהתושבים?

"ירי. 'השוטרים רצו כמו קלגסים לתוך הכפר בירי חי. פיזרו ירי לכל עבר'. 'איימן עודה נפצע מירי של גומי, ואנחנו לא בדיוק יודעים, אנחנו מנסים לברר עוד דברים'. דברים כאלה".

מתי יוצאת ההודעה הראשונה של המשטרה, שאומרת מה לדעתם קרה?

"ב-7:30, והיא לא אומרת מה לדעתה קרה – היא קובעת מסמרות ואומרת שמדובר בפיגוע, במחבל, וכן הלאה. כל ההודעה הזאת עומדת בניגוד מוחלט למה שכבר שעה וחצי אני משיג מבפנים. אגב, השיחות האלה שקיימתי עם אנשים מתוך הכפר – אלו שיחות שבהן אתה מצליח לתפוס בן אדם לחצי דקה, דקה, שתי דקות. הכל עדיין היה נורא מעורבב".

"עם הגעתם הגיח רכב של תושב האזור ושעט לעבר הלוחמים בכוונה לבצע פיגוע". משטרת ישראל, טוויטר, 18.1.17

בעקבות החד-משמעיות של הודעת המשטרה, הוא אומר, החל לנסות לאמת את תוכנה. "כשהבנו שיש חור בהודעה של המשטרה, דיווחנו עליה – אבל דאגנו לייחס אותה למשטרה. כלומר, משהו כמו: 'המשטרה: זה פיגוע; התושבים: זה לא פיגוע'. זו, בסופו של דבר, הכותרת שנשארה הכי הרבה זמן באתר".

המסגור הזה הגיע ממך, או מהעורכים שלך בתל-אביב?

"גם וגם. זה היה שיתוף פעולה. אמרתי לעורכים שלא נוח לי להוציא דיווח על כך שמדובר בפיגוע כשהמשטרה חוסמת מאיתנו את האפשרות לדווח בצורה אובייקטיבית".

"אמרתי לעורכים שלא נוח לי להוציא דיווח על כך שמדובר בפיגוע כשהמשטרה חוסמת מאיתנו את האפשרות לדווח בצורה אובייקטיבית"

ואיך המשטרה קיבלה את הבחירה שלכם לתת תמונה מורכבת, של טענה מצד אחד וטענה מצד שני, בלי להכריע מה בדיוק קרה?

"עשרים דקות אחרי שהמשטרה הוציאה את ההודעה הראשונה שלה, שמדובר בפיגוע, קיבלתי צילום מסך [של הדיווח ב'הארץ'] מאחד הדוברים של המשטרה. הוא התלונן על איך שהידיעה שלנו נראית, ו'למה לא רשום שזה היה פיגוע, למה היא לא מעודכנת', ודברים כאלה".

מה היה הטיעון שלו? הוא ביקש שתשנו את הכותרת?

"לא, הוא רק אמר לי 'למה זה לא מוזכר?', ברמיזה של 'תזכירו גם את זה, תכניסו את זה'. לגבי הטיעונים – הטיעונים של המשטרה הם 'תאמינו לנו'".

איזו סיבה היתה לך לא להאמין, ולא לקבל את ההודעה שלהם כפשוטה?

"ניסיון. בואו נגיד שלא חסרים אירועים שבהם המשטרה הוציאה הודעה – בייחוד באירועי ירי כלפי בדואים, אבל לא רק – שבינה לבין מה שבסוף מתברר – בבתי-משפט, בחקירות מח"ש, אחרי חודשים של נבירה במסמכים – ישנו פער בלתי ניתן לגישור, עם הרבה מטען פוליטי.

"אני אתן לכם דוגמה, לא על בדואי, על בחור צעיר שעסק בפעילות עבריינית – הטמנת מטען חבלה באשדוד. התפתח שם אירוע אלים בינו לבין המשטרה, אחרי שניסו לעצור אותו. הוא הצליח לברוח מהם, ונורה בראש מאחורה. ההודעה של המשטרה היתה 'עצרנו פעילות, דקה לפני שזה התפוצץ', דברים כאלה.

"בסוף זה הגיע לבית-המשפט, ושם נמתחה ביקורת על כך שהמשטרה הוציאה הודעה שטפחה לעצמה על השכם. השופטת גערה בהם על זה בצורה מאוד חריפה. וגם, כמובן, מח"ש בכלל בחרה לא לפתוח בחקירה. עם הניסיון אתה מבין שבאירועים כאלה למשטרה יש חשיבה של לקבע נרטיב, לצאת עם נרטיב ראשוני שהוא כולו מסמרות – ולחזק אותו תוך כדי".

כוחות משטרה ודחפורים באום אל-חיראן, 18.1.17 (צילום: הדס פרוש)

בנוגע לאירוע באום אל-חיראן – לדעתך האישית, מה הסיכויים שבאמת מדובר בפיגוע כמו שטענה המשטרה?

"פיגוע על רקע לאומני – אני בטוח ב-99% שזה לא היה. הדבר היחידי שלדעתי אף אחד לא יוכל לענות עליו, וזה קרב גרסאות שאני מעריך שיישאר עד הסוף, הוא מה קרה לבן-אדם בשעות שלפני האירוע, או ממש כשהוא נכנס לרכב. אם הייתי בוחן לב וכליות הייתי יודע – אבל אני חושב שעל השאלה הזאת אף פעם לא יצליחו לענות. יהיו רמזים מטרימים, יהיו ההתכתבויות שלו בשעות שלפני...".

שלושה גליונות "ישראל היום" בבית עם המלה "דאע"ש", למשל.

"מסכים – זה מוזר מאוד, ואני סרקתי את העיתונים האלה, ניסיתי למצוא האם יש שם כתבות שקשורות אליו, שהוא רצה לשמור או משהו כזה, אבל לא מצאתי. אגב, יכול להיות שהוא רצה לשמור אותם בשביל איזה מכרז שהופיע שם – היו בגליונות האלה כמה מכרזים שקשורים בדרום. אני לא יודע להגיד".

השר גלעד ארדן (צילום: גילי יערי)

השר לבטחון פנים, גלעד ארדן, אמר שיש עוד ראיות שתומכות בכך שמדובר בהחלט ב"פיגוע דאע"שי". אתה קיבלת איזושהי אינדיקציה לגבי אותן ראיות נוספות?

"אני אתן לכם אינדיקציה של אנשי מקצוע: אתמול התקשרתי לשב"כ, אמרתי להם, 'תקשיבו, אני יודע שאתם חוקרים את הקשר שלו לארגוני טרור, לדעא"ש'. אמרו לי – שבועיים אחרי האירוע – 'לא מצאנו שום קשרים עם דאע"ש, החקירה נמשכת'. מן הסתם הם סיווגו את זה כדבר שנכון לאותו יום, אבל שבועיים של חקירה מאומצת מצד השב"כ שלא מעלה קשר שלו לארגונים מיליטנטיים?".

זה אומר דרשני. בוא נחזור רגע אחורה. אחת העורכות הבכירות בקבוצת "ידיעות אחרונות", הדס להב, התראיינה לפני כמה שנים לשגיא אלבז ואמרה שמבחינתה ומבחינת העיתון מידע שמגיע מגוף ממשלתי הוא עובדה שאין עליה עוררין, "אלא אם יוכח אחרת". אתה יכול להבין עיתונאים שיוצאים מנקודת הנחה כזאת?

"זו גישה שאני מבין אותה, אבל אני לא מסכים איתה".

יש סיבה להאמין לגופים ממשלתיים יותר מאשר גופים פרטיים, או אנשים מן השורה?

"יש סיבה, כי אתה עדיין מאמין שאם יתגלה פער אצל המשטרה הם ירגישו תחושת בושה, לעומת אדם מהשורה שיגיד 'בסדר, אז לא ראיתי טוב'".

פרסמת בכותרת הראשית של אתר "הארץ" פולו-אפ: סרטון ששודר באל-ג'זירה שהראה שבניגוד לטענת המשטרה והשר ארדן – אורות המכונית של הנהג הדורס, אבו-אלקיעאן, דלקו. אתם ב"הארץ" פרסמתם את זה בכותרת הראשית, אחרים נמנעו או פרסמו יותר בקטן. בסופו של דבר יכול להיות שהתרגיל של המשטרה עבד – הם יכולים להגיד מה שהם רוצים ברגע האמת, כשהאירוע בכותרות, ואם אחר-כך מתברר שמה שהם אמרו לא נכון – התקשורת לא תעניש אותם.

"ברור. זו בדיוק הנקודה, האם אתה נותן למשטרה את נקודת הפתיחה, מההתחלה, כאשר ידה על העליונה, ורק אז מתחיל לנבור. לדעתי המשטרה ניצחה במערכה הזו".

יצא לך לדבר עם אנשים במשטרה בימים האחרונים? איך הם הסבירו את הפצת המידע הזה, שהוא ספקולטיבי במקרה הטוב ושקרי במקרה הרע?

"פה יש משהו מעניין. העניין נמצא בבדיקת מח"ש. מבחינה תדמיתית, זה עובד לטובת המשטרה שמח"ש רק בודקת, ולא חוקרת באזהרה שוטרים. חשבתי לנצל את זה לטובתי, ואולי דווקא בגלל שמדובר בבדיקה – הם כן יוכלו להתייחס לדברים. אבל כשאתה פונה אליהם לתגובות, הם רק עונים ש'הדבר נמצא תחת חקירת מח"ש. אנחנו לא יכולים להתייחס'. לא משנה שאתה מבהיר להם שזה תחת 'בדיקה' – זה לא עוזר. הם לא רוצים להתייחס. אני יכול להגיד שפעם אחת הגעתי אליהם עם פרט שלא היה נכון – הם בדקו, ותיקנו אותי. כשאתה מגיע אליהם עם פרטים שלהערכתי הם כנראה נכונים – זו התשובה שלהם".

ככתב בשטח, באירוע מתגלגל, אתה צריך להתמודד עם הרבה מאוד פריטי מידע סותרים. מה עושים כדי לאמת את הידיעות ולהגיע לאמת, לדיווח מדויק?

"אני מדבר עם עוד ועוד אנשים, מצליב את הפרטים הקטנים ביותר שאני יכול – 'איך ראית שזה היה כדור גומי', 'אתה רואה כדורי גומי באדמה?' – ודברים כאלו. ואם הרבה אנשים אמרו לך אותו הדבר – אז זה כנראה נכון. אתה פשוט מנסה לברר עם כמה שיותר אנשים, ולחזור לאנשים שדיברת איתם, ותמיד פונה למשטרה ואומר להם: 'אבל זה מה שאומרים, מה התגובה שלכם?'. אגב, ביום האירוע המשטרה שבה וטענה שדברי עדי הראייה אינם נכונים, שזה לא נכון שקודם היה ירי ורק אז הרכב הידרדר".

כזכור, כעבור כמה שעות שוחרר תיעוד וידיאו שצולם ממסוק משטרתי, והתברר שדווקא גרסת המשטרה אינה נכונה.

בהכנת הידיעה סייע איתמר מרגלית

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה, באתר icast ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" ב-icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.