הכותרות
"הארץ" הוא העיתון היחיד הממשיך להבליט בראש סדר היום את החשדות הפליליים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" מחלקים את עמוד השער בין דיווח על סופה בקצה אחר של העולם לבין התייחסות לחייל צה"ל שנהרג בתאונה אתמול.
ב"ידיעות אחרונות" נותנים את מרכז השער להספד גנרי על החללים (אריאלה רינגל-הופמן) ואת הכותרת הגדולה יותר על ההוריקן מדפיסים בשולי העמוד. ב"ישראל היום", עיתון בבעלות אמריקאית שעיני בכיריו נשואות כעת יותר מתמיד אל עבר המולדת האם (לפחות עד תום תקופת הבחירות שם), הסופה בניכר מקבלת את הכותרת הראשית ("מיליוני אמריקאים נמלטים מהסופה").
"מעריב" מקדיש את הכותרת שלו לחביבו התורן של הפובליציסט הראשי בן כספית (אף שמדובר הפעם בדיווח חדשותי, של נועם אמיר ויאסר עוקבי): "ליברמן: 'נגיב אך לא ניזום מהלך צבאי'".
הכלכלונים
"אני לא יכול לשלוט באדם בן 22 שאין לו תקווה ואין לו שקל בכיס. אין ביטחון בלי כלכלה", היא הכותרת הראשית של "גלובס" – הומאז' לחזון המזרח התיכון המושמץ של פרס? – ציטוט של איש העסקים העזתי נביל בואב (עמירם ברקת).
"ריפוי בעיסוק" היא הכותרת הראשית של "דה-מרקר": "עבור 350 עובדי הקבלן בבתי-החולים אסף הרופא ופוריה, שייקלטו בקרוב כעובדי מדינה, מדובר בצעד משנה חיים. האם האוצר וההסתדרות יצליחו לדאוג לכך שהמהפכה שהחלה במערכת הבריאות תכלול בהמשך את שאר מאות אלפי העובדים חסרי הזכויות במשק?" (חגי עמית).
ב"כלכליסט" (של יום חמישי) מקדישים את הכותרת הראשית לדיווח שכמותו טופל כבר בשבוע שעבר בחדשות ערוץ 2, אך באופן כללי מדובר בנושא שחשוב לטפל בו משום שהוא סובל מהזנחה של העיתונות בישראל. הכוונה לאיום הנשקף לדמוקרטיה מענקיות האינטרנט, שאחת מנגזרותיו – שענקיות האינטרנט חולקות עם חברות ענק אחרות, אך מעניקות לה זווית ייחודית משל עצמן – היא התחמקות מתשלום מס והשתתפות בנטל עלות אורח ורמת החיים של לקוחותיהן.
"הישמרו משיחות מסדרון, מהרו לבקש איסור פרסום", נכתב בכותרת הגיליון. "מכתב הנחיות שנשלח ממשרד עורכי-דין למנהלי חברה בינלאומית בארץ והגיע לידי 'כלכליסט' חושף כיצד מתכוננות חברות בישראל ליום שבו חוקרי רשות המסים ידפקו על דלתן. בין ההמלצות: הוצאה מהירה של צו איסור פרסום, הישמרות מפליטות פה או משיחות אקראיות, הדרכות של עובדים מוסמכים כיצד להתמודד עם שאלות החוקרים, וצורך לשמור על מחשבים שלא קשורים לחקירה. ההיערכות מגיעה בעקבות הניסיון הגובר של מדינות ה-OECD לגבות מס מענקיות כמו גוגל או אפל", נכתב בכותרת המשנה (עמרי מילמן). בארץ, יש לציין, ניסיון כזה כבר נעשה (על-ידי רשות המסים, אחרי שבג"ץ כופף את ידה), אך שר האוצר כחלון ניטרל את המהלך.
במגזר
שני היומונים החרדיים "המודיע" ו"הפלס" מעניקים את הכותרת הראשית להוריקן הגויי. ב"יתד נאמן" מפגינים ערנות בטחונית ומזהירים בשתי כותרות ראשיות מפני "הסלמה בצפון" ו"ההסלמה בדרום": "סוכל פיגוע ראווה" ("אבינו מלכנו הפר עצת אויבינו") ו"תקיפה נוספת בעזה" אחרי ירי רקטה מעזה ("בחסדי שמים לא היו נפגעים ולא נגרם נזק").
הכותרת הראשית של "בשבע", חינמון ההתנחלויות, מוקדשת לראיון עם הרב הראשי של ירושלים, המעוניין בנציגות גדולה יותר של "הציבור שלנו" במועצת הרבנות ובהתחשבות גדולה יותר של המדינה בדעותיה של הרבנות. ההפניה על עמוד השער לא מבארת מי בדיוק בציבור הדתי-לאומי, הנחלק לפלגים וזרמים שונים, הוא הציבור "שלנו".
ביביטורס
כאמור, גידי וייץ ממשיך להעניק פתחון פה לגורמים במערכת אכיפת החוק הסבורים כי צריך למצות את בדיקות החשדות הפליליים נגד נתניהו. הפעם לא מדובר בגורמים עלומים אלא במבקר המדינה יוסף שפירא, מי שספג מאז מינויו (ועוד לפניו) קיתונות של ביקורת על יחסו הרך לכאורה לנתניהו, ומעוניין כעת בהמשך החקירה בפרשה הידועה בשם "ביביטורס".
"המבקר ליועמ"ש: בדוק את החשדות הפליליים נגד נתניהו", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "בשבועות הקרובים צפויים להינקט צעדים גלויים בבדיקה", מבטיחה כותרת המשנה (המעלה מיניה וביה שאלה מעניינת: האם בדיקה המדווחת בעיתון באופן תדיר עדיין יכולה להיקרא חשאית?).
לפי וייץ, "המבקר כתב את המכתב [ליועץ המשפטי לממשלה] לאחר שהגיע אליו מידע שלפיו היועץ המשפטי החליט שלא לבדוק כמה פרשות הקשורות למימון נסיעותיו של נתניהו לחו"ל בשבתו כיו"ר האופוזיציה. שפירא ציין כי החקירה שנערכה במשרדו בפרשות אלה העלתה חשד לפלילים בכמה היבטים: הסטת מימונים (שימוש לכאורה בעודפים מטיסה אחת למימון הוצאות פרטיות), שימוש בכסף מזומן לכיסוי נסיעות, חשד לרישומים כוזבים ועניינים נוספים. עוד ביקש המבקר לבדוק אם התקיימו קשרי גומלין בין נתניהו לבעלי הון ועמותות שמימנו את נסיעותיו בעבר.
"במקביל להתפתחות זאת מתמקדת הבדיקה המשטרתית בעניין נתניהו בפרשה מרכזית אחת, לאחר שמידע מודיעיני שהגיע למשטרה בהקשר לפרשה אחרת שבה היו מעורבים לכאורה ראש הממשלה ובני משפחתו הופרך מעיקרו. ל'הארץ' נודע שהבדיקה עוסקת בין השאר בחשד שבני משפחת נתניהו קיבלו לכאורה מתנות יקרות וטובות הנאה מאילי הון".
ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו במטוס אל-על בדרכם ללונדון (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)
וייץ מזכיר את הדיווח של אמנון אברמוביץ' על כך שרון לאודר נחקר במשטרה בעניינו של נתניהו, ומוסיף כי מלבדו נחקרו "בנוגע לפרשות נתניהו השונות כ-40-30 איש". הדיווח מסתיים בנוסח ההכחשה הקבוע והמוזיקלי באופן אופייני של נתניהו: "'הכל קשקוש', נמסר מלשכתו. 'לא היה כלום, לא יהיה כלום – כי אין כלום'".
"לאודר, ככל הידוע, הביע נכונות לשתף פעולה", כותב בן כספית ב"מעריב", "כל מי שעבד או עמד אי פעם במעגל הפנימי של נתניהו יודע שאם לאודר יספר כל מה שהוא יודע, הקדנציה של נתניהו בראשות הממשלה תסתיים כמעט מיד", הוא מפנטז, "כמו לאודר, יש עוד רבים ושותקים נוספים".
טראמפ וקלינטון
טראמפ לא יעסוק בבגידות קלינטון, מבשר "ישראל היום" בידיעה קצרה על העימות בין המועמדים לנשיאות ארצות-הברית – שרק אחד מהם מככב בה.
"כל תגובה – נחרת בוז, צחוק מתגלגל או תנועות ביטול – היתה מתקבלת בהבנה נוכח מסמך המדיניות שפירסמה השבוע הילרי קלינטון באתר האינטרנט שלה – מסמך המתאר בין השאר את כוונתה להילחם בריכוזיות בכלכלה האמריקאית", פותח גיא רולניק את טורו ב"דה-מרקר".
"קלינטון? ריכוזיות? קשה לחשוב על מועמד לנשיאות, אפילו לא דונלד טראמפ, שקרוב יותר למועדון הריכוזיות האמריקאי מאשר קלינטון ובעלה. לא צריך לחפור עמוק מדי ברשימת הענפים שבהם גדלה הריכוזיות בעשורים האחרונים כדי למצוא שם את חברות הענק וקבוצות האינטרס שתרמו לקלינטונים ולקרן שלהם מיליארדי דולרים. ובכל זאת, כדאי לשים לב להודעה של קלינטון, כי היא מבטאת תנועה טקטונית משמעותית בארצות-הברית, שעשויה ליהפך בהמשך לשינוי דרמטי באחד הדפוסים המרכזיים של המדיניות הכלכלית האמריקאית בעשורים האחרונים: ההתמודדות עם ריכוזיות ותחרותיות".
למה לי פוליטיקה עכשיו
עפרה אידלמן מדווחת ב"הארץ" על "חמישה חודשים עם לפיד בדרך לראשות הממשלה": "זהו לפיד מודל 2016. תוקף ומרכך, עוקץ ומרגיע, מצהיר ואז סותר את עצמו. אחרי שנישא בשתי מערכות בחירות על היריבות עם המפלגות החרדיות, הבין כי כדי להגיע אל כס ראש הממשלה יהיה עליו לשנות את הטון כלפיהן.
"מאז הוא מפויס, מדגיש את זיקתו לדת (שלשום גם השתתף בסיור סליחות בירושלים) ומקפיד להישאר בחיקו החמים של המיינסטרים: לקלוע לדעת ההמון (גם המתלהם), להלך בין הטיפות באמירות שכל אחד ימצא עם מה להזדהות בהן, לפרוט על נימי הרגש והפטריוטיות, ולתבל את דבריו בקורטוב מיליטריזם ואזכורי שואה. כך הוא נע באופן מתעתע במרחב שבין ציניות לציונות, בין מוסרנות למוסר כפול. 'הטקטיקה היתה לעסוק כמה שיותר בנושאים מאחדים לעומת מפלגים', אמר ל'הארץ' ח"כ יעקב פרי בכנות. 'מסתבר, לפחות על-פי הסקרים, שהציבור אוהב את זה ומעריך את זה'".
יו"ר המחנה-הציוני יצחק הרצוג מדליק נרות בכיכר רבין לזכרו של פרס, 29.9.16 (צילום:פלאש 90)
"הרצוג לא יצליח להביא את מפלגתו לקואליציה, ולא ייכנס לממשלה בלעדיה", קובעת כותרת (ניצן קידר) על שער "בשבע". "במחנה-הציוני מאמינים עכשיו שכדי להצטרף לממשלה הרצוג עשוי אפילו לפצל את המפלגה", נכתב בכותרת המשנה לטורה של סימה קדמון במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", "חסרים לו רק שבעה אופורטוניסטים שממש כמוהו, אין להם מה להפסיד".
טורו של נחום ברנע באותו מוסף מוקדש לפיתולי התממשותה של תמיכה ממשלתית ביישובי הצפון. הגיבור החיובי, מלבד אלי מלכה, "ראש הלובי החדש של ראשי הרשויות בצפון", הוא אריה דרעי, המוצג כשר אחראי המעוניין לבצע את עבודתו אך נתקל בפוליטיקאים ציניים (משה כחלון, בנימין נתניהו) ופקידים בעייתים (האוצר).
"הפלס", יומון הקנאים החרדי, מפרסם בשערו כתב חידה: "ח"כ הנמנה על 'הגוש החרדי' של הקואליציה מדרבן את משרד החינוך לפגוע בעצמאות החינוך התורני. הצעד המתריס נעשה כנגד הוראת גדולי התורה שכל התערבות של גורם חיצוני מהווה חורבן החינוך. תדהמה עמוקה בכל שדרות הציבור החרדי מהצעד הבוגדני שלא נתקל בתגובה הולמת מצד השותפים הפרלמנטריים ל'גוש החרדי'. מחאה נגד הנסיונות לטפול האשמות בדויות של 'אפליה עדתית'".
רק בעמוד הפנימי, בתוך הידיעה, מגלים ב"הפלס" כי הכוונה לח"כ יעקב מרגי, אך לאורך הידיעה כולה לא מפרטים כי חבר-הכנסת מש"ס מחה על אפליה של בנות עדות המזרח בקבלה לסמינרים ספרדיים.
מכתבו של ח"כ מרגי (ש"ס) לח"כ גפני (יהדות-התורה), 5.10.16
ענייני תקשורת
נבזלין. "התקשורת היתה יותר ביקורתית כלפי הממשלה. היום היא פחות", הוא הציטוט של ליאוניד נבזלין שנבחר לכותרת על שער מוסף "G" של "גלובס". נבזלין, אוליגרך יהודי-רוסי המתגורר בישראל, הוא בעל מניות ב"הארץ" והמו"ל של מגזין בשם "ליברל". "הוא תמך בחוק 'ישראל היום' ('תקשורת כזאת לא נראית לי'). דוחה את הביקורת על 'הארץ', שבו הוא מחזיק ב-20%. חוגג את פסק הדין בהאג שמחייב את פוטין לשלם לו פיצוי של 35 מיליארד דולר על הלאמת יוקוס, וחוזה לרוסיה גורל זהה לזה של ברית-המועצות ('זה יגיע לפת לחם')", נכתב בכותרת המשנה.
"כאשר הפכתי לאחד מבעלי המניות, עיתון 'הארץ' לא היה במצב הטוב ביותר. הסיבה שהשקעתי בו היתה שמאז ומעולם הייתי משוכנע שעיתונות צריכה להיות חופשית ובלתי תלויה, וראיתי בכך תפקיד שעלי למלא, לתמוך בעיתון", אומר נבזלין על "הארץ".
המראיינת, שלומית לן, העובדת בעיתון שהפסיד מיליונים במהלך השנים האחרונות ושבעל המניות המרכזי שלו הוא בעל החוב האדיר בתולדות מדינת ישראל, שואלת אותו: "אף שההשקעה 'לא כלכלית'?", ונבזלין עונה: "חשבתי כך כאשר נכנסתי להשקעה בעיתון הזה, וזהו דבר שניתן לומר אותו בנוגע לכל כלי התקשורת, לאו דווקא עיתון 'הארץ'. אבל עכשיו, לא רק כמי שתומך בעיתונות חופשית אלא כבעל מניות, אני מרוצה מההשקעה וממצבו של עיתון 'הארץ'".
נבזלין מוסיף כי "אני רק יכול לומר שעכשיו העיתון הוא רווחי ואנחנו אפילו מקבלים דיבידנדים" – קביעה מרחיקת לכת אף יותר מזו של מו"ל העיתון עמוס שוקן, שאמר לאחרונה בראיון ל"פייננשל טיימס", כי העיתון "עשוי לחלק דיבידנדים" השנה, לראשונה מאז 2012.
נבזלין מצהיר כי הוא אינו מעורב באופן אקטיבי בניהול העיתון, אבל כן משתתף בכל ישיבות מועצת המנהלים, שם עוסקים בעניינים כלכליים הקשורים לניהול העיתון, ו"נפגש עם מספר אנשים". נבזלין מגבה בהמשך את הקו האידיאולוגי של "הארץ" מול שאלות המראיינת על הטענות כי הוא עיתון אנטי-ציוני ואנטי-ישראלי, ומעיד: "אף פעם לא הרגשתי צורך להשפיע על הקו של העיתון".
בהמשך, בתשובה לשאלות חוזרות של המראיינת על "האג'נדה של 'דה-מרקר'", משיב נבזלין: "אינני זוכר שאי פעם היו לי בעיות עם האג‘נדות של 'דה-מרקר'".
אגב, הראיון, מציינת המראיינת בתחילתו, התקיים ברוסית (מצדו של נבזלין) ובעזרת מתורגמנית.
הכל פוליטי. "מטוס הקרב שעלה באש לא היה מאוזן" (כותרת, שער "המודיע").
בא לברך (1). "'אומרים שממש יפה שם' הוא ספר מביך. אירוע ההשקה שלו היה מביך. אבל מבוכה לפעמים היא כמעט הכרחית. בימים של תקינות פוליטית, ספרו האחרון של נתן זך מזכיר עד כמה חסרה כעת המבוכה לשירה העברית" (עורכי "ספרים" של "הארץ" מעוניינים לפרגן בכל מחיר).
בא לברך (2). דן מרגלית פותח את טורו בהומאז' מקורי לימי הסליחות, ומכה על חזם של אחרים כשהוא מונה חטאים קולקטיביים שבהם אנו אשמים, לדעתו. אגב כך הוא מפרגן לאחד העיתונאים הבכירים באימפריית הרשע של נוני מוזס, וכותב על "כתבה קורעת לב מאת סבר פלוצקר על ירידת צאצאיו מהארץ לאחר שבמשך שש שנים לא מצאו תעסוקה אקדמית ראויה" (אז ביום כיפור תזכרו להתנצל גם על כך שהילדים של פלוצקר לא מצאו עבודה וירדו מהארץ). השם המפורש, "ידיעות אחרונות", לא מוזכר בטור.
עסקים כרגיל. דרור אידר מקדיש את טורו לניגוח השמאל.
עסקים לא כרגיל. אלי ציפורי לא עוסק בטורו בחונטות השמאלניות המושחתות השולטות בתקשורת (וכנראה, גם בעולם בכלל).
ענייני תקשורת מצולם
אור הלר על "מקור ראשון" (טוויטר)
"העיתונאים חיים לוינסון מעיתון 'הארץ' ועקיבא נוביק מערוץ 10 זכו לסלפי עם גב' שרה נתניהו". מתוך דף הפייסבוק "אוהבים את גב' שרה נתניהו"