בגיליון האחרון של מגזין "דה-מרקר" הופיע טקסט יוצא דופן של איתן אבריאל, עורך אתר האינטרנט של "דה-מרקר" ואחד העורכים הבכירים בעיתון. אבריאל פונה אל הקורא ושואל אותו שאלה רטורית: במה אתה מתעניין יותר, קורא היפותטי שכמוך, בפרשנויות כבדות או ברכילות עסקית? אבריאל ממהר לענות. "אל תתאמץ לענות: אנחנו יודעים את התשובה".
אבריאל מסביר את מה שכולנו כבר יודעים: אתרי האינטרנט של העיתונים, בארץ ובעולם, עוקבים בכל רגע נתון אחר המתרחש באתר שלהם בניסיון להבין את הקוראים שלהם ולאתר מגמות של עניין. אחרי הכל, הם נמצאים בביזנס של "עניין", ואם הם לא יבינו מה מעניין את הקוראים שלהם, הם עלולים להפוך לבלתי רלבנטיים.
אבריאל מספק את מה שבעיניו הוא הפתעה מרעישה: "ניתוח הכתבות הפופולריות מעלה, למשל, שסיפורי רכילות עסקית אינם במקומות הראשונים. האם ייתכן שלקוראים נמאס מפרטים על המסיבות, החופשות והרכישות החדשות של אנשי האלפיון העליון?".
זו אכן הפתעה מרעישה ל"דה-מרקר", מי שהחידוש הראשון שהכניס ביום הראשון לצאתו לאור כתחליף של "'הארץ' כלכלה" היה מדור הרכילות העסקית. זה הפך תוך זמן קצר למדור חובה לא רק ב"דה-מרקר", אלא בכל העיתונים הכלכליים ובכל המוספים הכלכליים של כל העיתונים הגדולים. כולם. ללא יוצא מהכלל.
דמיינו איזו הפתעה עבור "דה-מרקר" לגלות שלקוראים יוצאים מכל החורים הסיפורים על היאכטות והמטוסים הפרטיים של האלפיון העליון ושאר הרכילות העסקית, שברובה המכריע היא לא יותר מאשר עוד הודעה עבשה לעיתונות של יחצן שרוצה להכניס לעיתון אייטם קצר על הלקוח שלו.
בשק של אבריאל יש עוד כמה תופינים: "הנה עוד הפתעה: קוראי האתר מעדיפים פרשנויות, ניתוחים וכתבות עומק". אבריאל ממהר להסביר שעובדה זו נוגדת את כלל האצבע של העיתונות שמעדיפה צהוב, ואם אפשר צהוב עמוק. אכן הפתעה מרעישה. קורא העיתונים – לא רק של "דה-מרקר", צר לי לאכזב את אבריאל – אינו מטומטם. הוא מחפש מידע שנוגע לחייו ולא לחייהם של קומץ מיליונרים. סורפרייז!
מצויד בתובנות החדשות מנסה אבריאל לחזות מה יהיו הנושאים שיעניינו את הקוראים לקראת השנה הבאה. אין בתחזית הרבה ערך, לא מפני שבהסבריו אין היגיון (הגז והנפט יירגעו, העניין בהשקעות, בבורסה ובנדל"ן יימשך ואף יתחזק), אלא משום שהם מוגבלים מעצם היותנו בני אנוש שאינם מסוגלים לחזות את העתיד. מחר יסתבר שאיזה מנכ"ל של איזה בנק מעל בכספים, איזו חברה פיננסית השקיעה את כספי הנוסטרו באג"ח הלא הנכון, שר האוצר יריב עם יו"ר ההסתדרות שישבית את המשק, ופתאום כל סדר היום הכלכלי-תקשורתי יתהפך.
את הטקסט שלו מסיים אבריאל בהתנצלות: אל תכעסו על הכותרות שאנחנו נותנים לכתבות שלנו. ברעש התקשורתי שמייצרת המערכת הכלכלית אין לנו ברירה אלא לצעוק, כדי שהקוראים יראו מה יש לנו להציע. ויש עוד סיבה: הקִדמה, כלומר האינטרנט. כדי שהחומרים שלנו יעלו גבוה במנועי החיפוש ובגוגל, אנחנו נדרשים לנסח כותרות עם מלים מוכרות ומבוקשות. אל תתפלאו לכן, כותב אבריאל, אם תגלו יום אחד את הכותרת הבאה: "בר רפאלי לא רכשה דירה עם רווחים שלא גרפה במניות של גבעות-עולם". אם זה לא הדבר הכי מתוק שקראתם בחודשים האחרונים, אל תקראו לי סטנלי פישר.
מצד אחד, אי-אפשר שלא להתרשם מהכנות של אבריאל. במשך שנים כותבי "העין השביעית" מתלוננים על הסגנון הצעקני שלבש הדיווח הכלכלי בישראל עד שנדמה שבעיתונות הכלכלית מביטים בנו בעין (שביעית) עקומה ומסננים "מה אלו רוצים?". כעת מסתבר שכל הזמן הזה הם ידעו שהם כאלו, אבל "לא היתה להם ברירה". הם חייבים לצעוק כדי שישמעו אותם. כלומר, זה לא הם – זה ההם האחרים שהופכים אותם לכאלו.
עוד מסתבר שבעצם הסגנון הצעקני הזה לא נגרם בגללם ואפילו לא בגלל האחרים. מי שאחראי לו הוא האלגוריתם של גוגל, חובב ביזאר שכמותו. בגללו הם מנסחים כותרות אוויליות, מטופשות ויוצאות דופן. הם רק רוצים קצת מנוזל האהבה של גוגל (המכונה בחיבה בשם "Google Juice"), אותו מיץ מיוחד שמניע את האינטרנט ומעניק לטקסט מיקום גבוה יותר בתוצאות החיפוש.
הטקסט של אבריאל הוא טקסט נפלא לא בגלל הכנות שלו, אלא מפני שהוא טקסט בן זמנו. הוא מספק ניתוח מדויק ומודע של כל מה שרקוב וקלוקל בעיתונות הכלכלית של ימינו: הזלזול הקבוע בקורא, שנתפס כאדם שמחפש רכילות זולה על המיליונרים שהוא לעולם לא יהיה אחד מהם, הסברה שהוא אינו מתעניין בפרשנות טובה משום שהוא אינו מבין אותה או מפני שהיא משעממת אותו או כי הוא מעדיף רכילות זולה על המיליונרים שהוא לעולם לא יהיה אחד מהם.
כל זה אינו מפריע לאותו אבריאל לחזור לשטנץ המוכר לעייפה של "תחזית לשנה הבאה", שאין בה יותר משעשוע ריק. לא ששעשועים אינם חשובים. חלילה.
לסיום מצביע אבריאל על המניעים האמיתיים שמאחורי הסנסציוניות המעושה שנוקטת העיתונות הכלכלית בשנים האחרונות: זו התחרות, אתם מבינים. בעצם, זו לא התחרות. זה גוגל. זה הכל בגלל גוגל.
הנה מחשבה לשנה החדשה לאיתן אבריאל ולכל העיתונים באשר הם: הקוראים שלכם יחפשו את הידיעות שלכם, הם ממש ירדפו אחר הידיעות שלכם, גם אם גוגל תחביא אותן כי הן לא מספיק צעקניות. הקוראים שלכם יידעו להעריך עיתונות סולידית, רצינית, מעמיקה וחושבת גם אם אתם פועלים בסביבה צהובה ורועשת. תפסיקו לזלזל בהם, והם יגמלו לכם. נסו את זה. רק שנה אחת. אם זה לא יצליח תמיד תוכלו לחזור ל"בר רפאלי לא רכשה דירה עם רווחים שלא גרפה במניות של גבעות-עולם".