כבר שבוע שכולם עסוקים בסלמונלה, מפחדים מזיהומים ושואלים איפה משרד הבריאות כשצריך אותו כדי לפקח על תנאי היצור בתעשיית המזון. יש הרבה מה לומר על פיקוח ממשלתי, על המחיר הציבורי של תעשייה גדולה, על חיידקים ועל בקטריות, אבל מה שחשוב להגיד, ובתקשורת כמעט ולא נאמר, הוא שגם בלי שיכילו בתוכם חיידקי סלמונלה דגני בוקר הם מזון מתועש שאינו מזין, ושאינו מומלץ למאכל לילדים ובמיוחד לא לארוחת בוקר.

למעשה, "דגני בוקר" הם בעיקר סוכר, בתוספת עוד סוכר, קצת חומרי טעם וחומרים משמרים וזהו. קורנפלקס לסוגיו מורכב בבסיסו מפחמימה פשוטה, כלומר קמח לבן או דגן ריק אחר, שהוא בעצמו סוכר – שאליו מוסיפים סוכר מעובד וחומרים נוספים. משרד הבריאות כבר הכריז מלחמה על מאכלים עתירי סוכר, אבל צריך להבין שכשחברת מזון מכריזה שהיא צמצמה את כמות הסוכר במוצר, זה לא אומר שהיא הורידה מהפחמימה הפשוטה אלא מהסוכרים המוספים.

מבחינת החברה, הפחמימה הפשוטה בכלל לא נחשבת סוכר. לכן, אם כתוב על האריזה שיש בה רק כך וכך כפיות של סוכר, הכוונה היא רק לסוכר שהוסף בנוסף לפחמימה הפשוטה. לדוגמה, לפי הגדרות היצרן, מנה של "קורנפלס של אלופים" מכילה 30 גרם (מובן שייתכן שילד אוכל יותר מ-30 גרם בפעם אחת) מכילה 2 גרם סוכר, שזה על-פי מה שכתוב על האריזה חצי כפית.

ואולם, למעשה מכילה אותה מנה, בנוסף לאותם שני גרמים, עוד 22.1 גרם פחמימות פשוטות. משמע: 24.1 גרם סוכר מעובד בסך-הכל (חמש כפיות), שהם כ-80% מכלל המוצר. וזה עוד מוצר יחסית דל בסוכר.

לאדם מבוגר יש במחזור הדם כשתי כפיות סוכר, לילד יש פחות, כי יש לו פחות דם. אם כן, ילד שאוכל "מנה" אחת של קורנפלקס בעצם אוכל פי חמישה סוכר ממה שיש לו בכל מחזור הדם. כמות כזו של סוכר מעובד, מעבר לנזק שהיא יוצרת לטווח ארוך בדמות סיכון ללקות בסוכרת, גורמת גם לנזקים לטווח קצר: אי-אפשר לבקש מילד שאכל כזו כמות של סוכר על הבוקר לשבת אחר-כך יום שלם בכיתה ולהתרכז. למעשה, הורה שמאכיל את ילדיו בדגני בוקר תעשייתיים לארוחת הבוקר מספק להם את התנאים הגרועים ביותר להצלחה במשימות שהוא מציב להם בהמשך היום.

מתוך פרסומת של קורנפלקס תלמה (צילום מסך)

וישנו גם תהליך העיבוד שעוברים החומרים כדי להפוך לקורנפלקס. בעברית קוראים לזה "שיחול", תהליך שבו דוחסים את החומר דרך חריר מניאטורי בלחץ גבוה כדי לנפח אותו, ותוך כדי כך הוא מגיע לטמפרטורה של 170 עד 200 מעלות. אבל כולם עסוקים בסלמונלה שזיהמה או לא זיהמה את המוצר הזה.

לפני שהקורנפלקס השתלט לנו על הבוקר אכלו פה ארוחות בוקר מזינות, שהכילו אוכל אמיתי ומזין, ולא מוצרי מזון מעובדים. ירקות, ביצה, לחם מלא, גרנולה. פעם, לפני שהילדים חשבו שכדי להיות כדורסלנים גדולים וחזקים כמו עומרי כספי הם צריכים לאכול קורנפלקס – הם חשבו שכדי להיות ספנים עם כוחות על כמו פופאי צריך לאכול תרד.

המחיר הבקטריאלי

ובכל זאת, כמה מלים על סלמונלה. להתבססות על תעשיית מזון שכל מה שעומד לנגד עיניה הוא הרווח יש מחיר. מחיר בריאותי שאנחנו משלמים על-ידי אכילת מזון שאינו מזין – אבל גם מחיר בקטריאלי. המדינה לא מסוגלת לפקח בצורה יעילה על תעשייה כל-כך גדולה וחזקה. זה קורה בארצות-הברית, וזה קורה גם בארץ. התוצאה: התעשייה היא המבקרת של עצמה. היא זו שבודקת את עצמה ומחליטה האם לדווח כאשר היא מגלה תקלה.

לימדו את הציבור שבתי-מלאכה קטנים לאוכל חשופים הרבה יותר לזיהומים ביחס לתעשייה הגדולה, שמקפידה על תנאים נאותים, אך גם מחקרים מראים היום יותר ויותר שבייצור מסורתי בקנה מידה קטן הסיכוי לזיהום הוא נמוך יותר, וגם שרוב ההרעלות והזיהומים מתרחשים בתעשייה.

השילוב של החתירה לרווח מקסימלי עם חוסר היכולת של המדינה לפקח יוצר מציאות של מזון פחות איכותי ויותר חשוף לזיהומים. פקחי משרד הבריאות (המעטים וחסרי השיניים) יסגרו מיד ובקלות מסעדה קטנה בכפר בגליל כי מצאו שמקרריה לא מתאימים או שתקרתה נמוכה מדי, אבל לא יסגרו מפעל גדול שמייצר מזון לעשרות ומאות אלפי משפחות אחרי שנמצא במוצריו זיהום חיידקי.

אורי מאיר-צ'יזיק הוא מומחה להיסטוריה של הרפואה והתזונה, מייסד "המרכז להנהגת הבריאות"