שער "מעריב", היום

אל תאמינו לו

"אל תטעו, הסיפור של 'מעריב' הוא הסיפור של כולנו", כותבת חן קוטס-בר בכפולה הפותחת של העיתון, המוקדשת כולה למאבקם של עובדי "מעריב". "נכון, אנחנו לא פועלים במפעל שעושה קופסאות שימורים ולא במפעל זכוכית, אבל אנחנו פועלים במפעל שעושה עיתון. אנחנו לא מרוויחים משכורות ענק. אנחנו זה 'המשכורת הממוצעת במשק'. אנחנו לא טאלנטים ולא בעלי הון. יש לנו ילדים לפרנס ומשכנתה".

"כדי להצליח המנכ"לים גם נאלצים לעשות מה שפוליטיקאים מחויבים לעשות: השתתפות בקבלות פנים, בריתות, בר-מצוות, חתונות ומה לא. תאמינו לי שהפלגה בשוברת קרח לאלסקה עם קבוצת סוכני ביטוח מצטיינים אינה תענוג גדול למנכ"ל חברת הביטוח המצוי. הוא סותם את האף ונאלץ לרקוד כל הדרך לקרחונים". כך כותב יהודה שרוני במדור הדעות של "מעריב", בטור המוקדש ל"מנכ"לים על הכוונת" (הכותרת) ולתובנה כי "החיים באלפיון אינם רק דבש" (כותרת משנה), זאת בין השאר משום ש"איכות השינה של מנהלים" אינה טובה.

"שכרו של יו"ר הפועלים: 162 אלף שקל בחודש", נכתב בכותרת ידיעה ב"דה-מרקר". "תנאי השכר של היו"ר יאיר סרוסי, שיאושרו באסיפה הכללית של הבנק ביום חמישי, כוללים חבילת מניות בשווי 6.2 מיליון שקל ומענקים נוספים. בחודש שעבר חודש חוזה העסקתו של המנכ"ל ציון קינן, שמקבל שכר חודשי של 171 אלף שקל וחבילת מניות זהה לזו של סרוסי". גם ב"מעריב" התגמול של המנכ"ל טל רז נמדד במיליוני שקלים. גם מסיפונה של שוברת קרח ביום קיץ המשכורות של ה"טאלנטים" בעיתון היו קרובות יותר למשכורות העלובות של פועלי הדסק מאשר לאלו שבקומת ההנהלה העליונה. בכל זאת, היו "טאלנטים" שכוח המשיכה פעל עליהם הפוך, ועמדותיהם הציבוריות התיישרו באורח פלא עם אלו של בעל השליטה.

"כשטבלאות שכר הבכירים מתפרסמות, חוטפים המנהלים המכונים 'חתולים שמנים' ביקורת חריפה. נטען שגם עבור מחצית מהשכר היו המנכ"לים עושים את העבודה", ממשיך שרוני, כשהוא משתמש בביטוי שטבעו ב"דה-מרקר" בקמפיין שלהם לריסון שכר הבכירים. "ייתכן. מה שברור הוא שהתגמול המפנק כרוך במחיר אישי כבד שמשום מה שוכחים להזכיר. זה נכון בנוגע לחברות הסלולר (התגוששותו של מנכ"ל פלאפון גיל שרון בהתאגדות העובדים), לרשתות השיווק (משפטו של נשיא שופרסל לשעבר, אפי רוזנהויז), ובעצם לכל מנכ"ל". אבוי למשתכרי המיליונים! חייהם היו יכולים להיות דבש, אלמלא קפץ עליהם רוגזם של העובדים המרושעים ושל המשטרה הנקמנית. כאילו יש צורך בעובדים ובמדינה מסביב למנכ"ל, והוא אינו מספיק לעצמו (ולבעל השליטה).

שער המוסף "עסקים", היום

"אם כך החיים באלפיון אינם תמיד צנצנת דבש", חותם שרוני את טור המפתח שלו ("סותמים את האף", "מחיר אישי כבד" – פרויד היה מגרגר בעונג). "יש שיגידו שזאת בחירתם החופשית ומדובר בבעיה שלהם. זה נכון, אבל לקראת פרסום טבלאות שיאני השכר של 2012, כדאי לפחות להביא בחשבון את המחיר האישי שהם משלמים במירוץ למיליון". אתמול פירסמו האתרים כי ניר חפץ, עורכו הראשי של "מעריב" בתקופת שליטתו של נוחי דנקנר, ישחרר את העיתון ו"יחזור" לג'וב הקודם כיועץ לדנקנר. סגן העורך, שי גולדן, התראיין אתמול בגלי-צה"ל ואמר כי העיתון היה נקי מהטיות. טור ה"קח אותי נוחי" של שרוני משלים את התמונה.

"מעריב" היה עיתון שעורכיו הבכירים רתמו אותו לטובת אג'נדות זרות. כך היה בימי נמרודי, וכך היה, עשרת מונים ובבוטות חסרת בושה, בימי דנקנר. מוסף הכלכלה, ששרוני היה עורכו במשך חלק מתקופת דנקנר, היה חודה של המגמה הזו, גם אם חוד קהה ומרוט. "הוצאות משפחה ממעמד הביניים גבוהות ב-20% מהכנסותיה", נכתב היום בכותרת הראשית של אותו מוסף, "עסקים", שהיום הוא, אולי, יומו החופשי הראשון זה כשנה וחצי (הגם שלא חופשי משגיאות: בדו"ח הלמ"ס מדובר ב"משקי בית מיישובים ממעמד בינוני גבוה". כמו כן צריך לכתוב "נמוכות" ולא "גבוהות"). "הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת נתונים רשמיים על מצוקת מעמד הביניים בישראל: עלות המחיה גבוהה מההשתכרות, רבע מהאוכלוסייה חשה לחץ ובדידות ו-10% חוששים מאובדן מקור פרנסתם", נכתב בכותרת המשנה המפנה לידיעה של יוסי גרינשטיין. הכיתוב מופיע על גבי אילוסטרציה של מפגינים הנושאים שלט גדול ממדים, בדומה לאלו שנשאו מפגיני ההפגנות החברתיות השונות בשנה האחרונה. אותם מפגינים ש"מעריב" של דנקנר השתדל להצמית.

כותרות בולטות אחרות על השער הן מהסוג שאי-אפשר היה לצפות לו בשנה וחצי האחרונות: "לאומי ישלם קנס על הטעיה", נכתב בהפניה לידיעה של שרוני, במוסף שנדמה היה שאצלו הבנקים דווקא שוחים בצנצנת דבש. "המשבר באירופה ממשיך להכות בענף הפיננסים: הבנקים הבינלאומיים קרדיט-סוויס ו-UBS מתכוונים לפטר אלפי עובדים נוכח הירידה בהכנסות והפגיעה ברווחים", נכתב בהפניה לדיווח של דוד ליפקין. קרדיט-סוויס הוא הבנק שנוחי דנקנר הימר והשקיע בו מעל מיליארד שקל, הימור שהוריד את תאגיד אי.די.בי על ברכיו, וכזה שעדיין מתגלגל על הרולטה.

לא רק שער המוסף שונה היום. "קוראות וקוראי 'מעריב' היקרים", נכתב בכותרתו הראשית של "מעריב", המופיעה על גבי דף לבן, ריק לגמרי מלבד הלוגו. "העמוד שאתם מחזיקים בידיכם הוא אכן העמוד הראשון של העיתון 'מעריב'. הסיבה לכך שאלה פניו היא שהיום ייחרץ דינו של העיתון וייקבע גורל עובדיו. ביום זה אנו חשים שסכנה גדולה עדיין מרחפת מעל עתידנו". הבוקר נערך בבית-המשפט הדיון באשר לעסקת מכירתו של העיתון לשלמה בן-צבי. "במקום בו אלף מלים לא מספיקות ואף תמונה לא מסוגלת לספר את הסיפור, אולי עמוד אחד לבן יצליח להעביר את המסר: אנחנו רוצים להמשיך להיות 'מעריב'", מסכם הכיתוב.

במהלך הלילה הגיעו ועדי העובדים להסכם העסקה משופר עם בן-צבי. הבוקר תאשר כנראה השופטת אלשיך את העסקה (באותו מדור דעות ששרוני מפרסם בו את הגיגיו מתפרסם טור של בן כספית, עוד אחד מבכירי "מעריב", המופנה לשופטת וקורא לה להעדיף את הצעת הרכישה של אלי עזור, איל הון שהוא עובד בתחנת הרדיו שלו). בסופו של דבר, אחרי שיתפזר הערפל ותעבור תקופת הסתגלות, ניתן להעריך כי רוב העובדים בעיתון יאבדו את עבודתם. אלה שרק עשו את עבודתם. אלה שמעלו בה יום-יום. אלה ששיתפו עימם פעולה. לא בטוח ש"מעריב" ישרוד אצל בן-צבי, שכבר סגר בעבר שני עיתונים קטנים יותר שרכש. אבל אם ישרוד, "מעריב" זקוק בהחלט להתחלה מדף לבן.

"צרות מעמד הביניים: משלם יותר משכנתה, לחוץ ומדוכא", נכתב בכותרת הידיעה של גרינשטיין בעמ' 5. "מעמד הביניים בישראל עובד יותר, לחוץ יותר, מתקשה להירדם, מוציא יותר ומחזיר יותר משכנתה – כך עולה מנתוני הלמ"ס", מרחיבה הידיעה עצמה. "16% מהמעמד הנמוך חוששים מאובדן עבודתם", נכתב בראש העמוד. "הישראלים מוטרדים מפרנסתם", כותב גרינשטיין, "המצב הכלכלי נותן אותותיו גם בתחומים אחרים", "בדידות", "מדוכאים לעתים קרובות", "המעמד הבינוני לחוץ יותר". כותרת הגג היא "עדיף להיות עשיר ובריא".

ממצא נוסף שגרינשטיין מדווח עליו קשור לאיכות השינה. לא של המנהלים, אלא דווקא של העובדים: "בני המעמד הבינוני דיווחו על קושי להירדם", הוא מצטט מדו"ח הלמ"ס. גם לעיתונאי "מעריב" קשה להירדם. מהם משום שהם בני מעמד הביניים והמעמד הנמוך החיים בתקופה שבה מעמדות אלו סובלים יותר ויותר מאי-יציבות וחוסר ביטחון כלכליים. אחרים משום הדרך הנלוזה שבה ניסו להיחלץ ממעמדם.

דברים מופרכים

"כחלון: הליכוד עלול לאבד את השלטון", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". הידיעה נסמכת על דיווח אתמול בערוץ 10, ולפיו כחלון, שר התקשורת והרווחה שפרש בפתאומיות מעמדתו הבכירה בליכוד ערב הבחירות, התבטא "בחריפות". בין השאר אמר כי הסקרים החיוביים לליכוד אינם ריאליים, מתח ביקורת על המדיניות החברתית והכלכלית של הממשלה והתנבא שאם אולמרט יתמודד, הוא יכריע את נתניהו. הציטוט המעניין ביותר הוא זה שלפיו ראש הממשלה ניסה לטרפד את הרפורמות המפורסמות של כחלון בשוק הסלולר. אותן רפורמות שנתניהו עצמו מינף אחר-כך כהישגים של ממשלתו ("תהיו כחלונים").

כל הציטוטים הללו לא נאמרו מפיו של כחלון לעמנואל רוזן מערוץ 10 (וכמובן גם שלא ליובל קרני מ"ידיעות אחרונות"), אלא לגורמים עלומי שם ותואר במה שמכונה בז'רגון העיתונאי "שיחות פרטיות". כך תיאר את הדברים רוזן בערוץ 10, וכך מחרה מחזיק אחריו קרני ב"ידיעות". מובן שהמונח "שיחות פרטיות" מתאר לעתים קרובות את הדבר ההפוך, דהיינו שיחות פרטיות של המצוטט עם המצטט דווקא.

כך או כך, כצפוי, כחלון הגיב לדברים בשלילה: "לא הסמכתי איש לדבר בשמי, ואינני אחראי על דברים או אמירות שנאמרו בעילום שם. אני בטוח בנצחון הליכוד בבחירות ובדרך החברתית-כלכלית של נתניהו". אתמול, צמוד לדיווח על הכחשות הבית-הלבן את הפרסום שלפיו יכוננו שיחות ישירות עם האיראנים, הוסיף אלכס פישמן כי ההכחשה אינה נמרצת דיה והכריע כי אין להאמין לה. היום לא מצרפים ב"ידיעות אחרונות" פרשנות להכחשה הרפה של כחלון.

גם ב"ישראל היום" מתייחסים לדברים שכחלון אמר או לא למי שלא יהיה. כמובן שמאחר שמדובר ב"ישראל היום", ההתייחסות היא להכחשה ולא לדברים עצמם. למעשה, גם ההכחשה מופיעה כסרח עודף לדיווח נגדי שמיועד לתקן את נזקי הפרסום בערוץ 10. "כחלון: 'נוזיל את המזון, כמו את הסלולר'", נכתב בכותרת במעלה השער. "השר, שלא יתמודד בבחירות, יוביל את רפורמת הורדת מחירי המזון שעליה החליטה הממשלה", נכתב בכותרת המשנה, המסתיימת כך, בציטוט מוקף מרכאות: "גורמים פוליטיים מנסים לסכסך ביני לבין נתניהו, ואומרים דברים מופרכים על נסיבות פרישתי".

בידיעה עצמה, של מתי טוכפלד בעמ' 7, מצוטט כחלון כך: "אני אומר באופן נחרץ שבתוך זמן קצר נוריד את מחירי המזון בדיוק כמו שהורדתי את מחירי הסלולר". כדי לבצע זאת כחלון מבטיח "ראשית, פתיחת שוק המזון לתחרות ולייבוא. שנית, נפעל להגברת השקיפות. כל חברה תרשום על אריזות מוצריה מה המחיר ליחידה או ליחידת משקל מוגדרת, ולא רק מה מחיר כל האריזה. המהלך השלישי הוא יצירת סביבה תחרותית. המצב היום – שבו יש רשתות שפותחות כמה סניפים שהן רוצות ובפועל יוצרות מונופולים אזוריים – ייפסק".

כזכור, אתמול נכנסו לתוקף תוצאות הניסיון הקודם של ממשלת נתניהו להורדת מחירי המזון. הן התקבלו בקונסנזוס בקרב הפרשנים הכלכליים ככישלון. גם הניסיון שלפניו, המלצות ועדת הריכוזיות, שנתניהו קשר באופן ישיר להורדת המחירים, לא צלח. למעשה, בכל הנוגע לרפורמות במחירי המזון, אין כלל צורך בפרשנים כלכליים כדי לקבוע הצלחה. מספיק לבקר בסופר. לפי כחלון, אפשר יהיה לעשות זאת כבר בתוך זמן קצר. הפעם לא יהיה ויכוח אם הדברים אכן נאמרו.

ובינתיים, באמריקה

"העולם בכף ידם" היא הכותרת הראשית המשונה של "ישראל היום". משני צדיה נדפסים צילומים אקראיים של מיט רומני וברק אובמה (אובמה מדבר בטלפון, רומני מביט בילד). "אז מי ניצח?", נכתב בהפניה בשולי שער "ידיעות אחרונות" לצד תצלומי פרופיל של שני המועמדים לנשיאות ארה"ב כשהם פונים זה מול זה. התמונה המרכזית על שער "הארץ" היא של מפגינים לבושי מסכות בדמותם של רומני ואובמה. הכיתוב, "מפגינים נגד אובמה ורומני באירוע צדקה בניו-יורק בשבוע שעבר", אינו מסגיר את פשרה של התמונה. מתחת לכל זה נכתב, "אובמה ורומני בעימות שובר שוויון", "עדכונים שוטפים באתר 'הארץ'".

האופן מעורר המבוכה שבו מנסים היום שערי העיתונים להגיש לקוראיהם דיווח על הנעשה במערכת הבחירות בארה"ב נגזר מהבדלי השעות בינינו ובין היבשת שמעבר לאוקיאנוס, וביתר דיוק, מפער הזמן ההכרחי שנוצר עת מנסים להפיץ תוכן אקטואלי באמצעות הדפסתו על נייר ודיוורו במשאיות. העימות השלישי בין אובמה לרומני נערך אחרי שהעיתונים כבר יצאו לדרכם אל מפתן הדלת (ספוילר: אובמה "ניצח"), ועורכי העיתונים שרצו להזכיר בשער את הנעשה בארה"ב בחרו בפתרונות המשונים דלעיל. מבין כולם, זה של "מעריב" היה המוצלח ביותר.

פתאום

"רוב הישראלים תומכים במשטר אפרטהייד בישראל", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "סקר חדש חושף עמדות גזעניות של היהודים בישראל: 69% נגד זכות הצבעה לפלסטינים אם הגדה תסופח", נכתב בכותרת המשנה לידיעה, של גדעון לוי. "רוב הציבור היהודי רוצה שהיהודים יועדפו בקבלה למקומות עבודה במשרדי הממשלה לעומת ערבים; כמעט מחצית מהיהודים רוצים שהמדינה תדאג לאזרחיה היהודים יותר מאשר לאלה הערבים", כותב לוי. הסקר, של חברת דיאלוג, נערך בתחילת השנה העברית, חובר על-ידי "קבוצת אקדמאים ופעילי שלום וזכויות אזרח", והוזמן על-ידי "קרן ישראלה גולדבלום", שהוקמה ב-2007 "במסגרת עמותת 'חותמים מחדש' של הקרן החדשה לישראל".

"פתאום כולם חברתיים", נכתב בכותרת הגג לטור של יועז הנדל במדור הדעות של "ידיעות אחרונות".

ידיעת תקשורת אחת

"צה"ל מצלם סרט תיעודי בתגובה ל'ג'נין ג'נין' של מוחמד בכרי", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון" (ישי פרידמן).