מיליון שקל, זה היה הסכום שנתבע מהעיתונאי דרור פויר על ידי נפתלי בנט, יו"ר הבית היהודי, בתביעת דיבה שהוגשה בתקופת הבחירות לכנסת בשל ציוץ של פויר בטוויטר (ונמחקה בלא כלום חודשים לאחר מכן). מיליון שקל הוא גם הסכום העגול והגדול שתובע ח"כ אורן חזן מהעיתונאי עמית סגל, בתביעת דיבה שהוגשה לאחרונה בשל תחקיר ערוץ 2 על עברו של חזן. מירי רגב, שרת התרבות, היתה צנועה יותר: היא תבעה "רק" 330 אלף שקל מאזרח פרטי שגידף אותה בפייסבוק. אמנם, לאחרונה יישרה קו ותבעה מיליון עגול מהעיתונאי ספי עובדיה ומערוץ 10 בשל שידור הקלטת שיחת ועידה שערכה בקשר לתקציב פרסום גדול.

תביעה משפטית עולה כסף: ככל שסכום הפיצוי הנדרש גדול, כך גדלה גם אגרת בית המשפט שהתובע נדרש לשלם (ובתביעות הללו מדובר בסכומים גדולים: סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק שנקבע בחוק עומד על 50 אלף שקל). אגרת תביעה על סך מיליון שקל היא לא פחות מ-25 אלף שקל. בנוסף יש לממן כמובן גם את הייצוג המשפטי. מעבר לכך שתביעת דיבה יכולה להיות עניין אישי של הפוליטיקאי, היא יכולה גם לשמש כנשק במאבק נגד חופש הביטוי ("תביעת השתקה"), ולא ככלי לבירור משפטי, מה שמחדד את השאלה: מי מממן את התביעות של נבחרי הציבור נגד עיתונאים?

פניתי לבנט עצמו ולמפלגת הבית-היהודי עם שאלה פשוטה - "מי שילם את האגרה לבית המשפט?" אלא שבמפלגת הבית היהודי מילאו את פיהם מים. "לא נתייחס לנושא", נמסר. למרבה הצער, חוק חופש המידע לא חל על המפלגות, ולמרבה האבסורד - אין דרך חוקית לברר מאיזה כיס יצאו הכספים, אף שמדובר לכאורה בכסף ציבורי. חזן, לעומת זאת, שיתף מיד פעולה. "כל מה ששולם הוא מכספי הפרטי", הגיב במהירות לשאלה כיצד מומנה תביעתו נגד עמית סגל וחדשות 2. כך מוסרת גם רגב ביחס לתביעה נגד ערוץ 10. את העובדה שרגב מימנה את תביעתה נגד האזרח מתקציב הקשר עם הציבור, חשפה כבר טלי חרותי-סובר ב"דה מרקר".

השימוש בתקציב ציבורי לתביעות בעלות פן אישי הוא חריג. מבדיקה שערכנו ישנם מספר חברי כנסת שעשו שימוש בתקציב "קשר עם הציבור" למימון אגרות בית משפט. אולם בניגוד למקרים שתוארו לעיל, לא מדובר בתביעות דיבה (או השתקה) אלא בכאלו שקשורות לעבודתם כשליחי ציבור.

כך למשל ח"כ אילן גילאון הוציא 1,786 שקל מתקציב קשר עם הבוחר למימון אגרה לעתירה לבג"צ נגד אי-כניסתו לתוקף של חוק הדיור הציבורי. הכספים עברו למשרד צלרמאיר-פילוסוף. משרד עורכי הדין הסכים להגיש את העתירה פרו בונו, וגילאון השתמש בתקציב הקשר עם הציבור למימון עלויות האגרה. בעקבות העתירה הוכרז כי החוק ייכנס לתוקף.

ח״כ מיקי רוזנטל שילם 11,800 שקל מכספי הקשר עם הציבור ב-2014 לעו"ד יובל יועז עבור ייצוג משפטי בבג"צ. העתירה עסקה בהליך הבדיקה החריג והמקל לו זכה ראש הממשלה נתניהו בפרשת ביבי-טורס. בג"צ קבע בהחלטת ביניים קריטריונים להליך הבדיקה המקדמית, נמסר מלשכתו של רוזנטל בסיפוק.

רגב, לעומתם, במקרה התביעה נגד האזרח גילי גולן, השתמשה בכספי הציבור - נגד הציבור. כדאי לקרוא זאת שוב: נבחרת ציבור השתמשה בתקציב שמטרתו המוצהרת הינה חיזוק הקשר עם האזרחים - כדי לתבוע אחד מהם בשל ביטוי מעליב. עד שבנט יאות לספק תשובה לשאלה בדבר מקורות המימון של התביעה שלו, לא נוכל לדעת אם גם הוא יישם פרקטיקה דומה.