טרור וממשל

במהדורת סוף-השבוע האחרונה של "מעריב" הקדיש קלמן ליבסקינד חלק מטורו השבועי להחלטתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לבטל במפתיע את ראיונות החג שקבע עם שורה של כלי תקשורת ולהסתפק בהצהרה מצולמת.

בחדשות ערוץ 2, ציין ליבסקינד, הציגו בפני הצופים שאלות שהתכוונו כביכול להציב לראש הממשלה בראיון שבוטל. "מה היה בה, ברשימת השאלות הזו?", כתב ליבסקינד. "היו בה שלוש שאלות על מתווה הגז, היתה בה שאלה אחת על מחירי הדיור ועוד שאלה אחת על אהוד ברק, שאמר על נתניהו שהוא 'מאבד שליטה עצמית כשהוא במצוקה'. שאלה נוספת הוקדשה למערכת היחסים העכורה עם ארצות-הברית, שנתניהו אחראי לה, ועוד אחת עסקה בהתערבות של נתניהו בענייניה הפנימיים של ארצות-הברית".

לרשימת השאלות, שדומות להן מן הסתם התכוונו להעלות גם כלי תקשורת אחרים שהתכוננו לראיון עם ראש הממשלה, ביקש ליבסקינד להוסיף שורת שאלות משל עצמו. "זה, לדוגמה, מה שאני הייתי שואל", כתב. "'אדוני ראש הממשלה, היום בבוקר שתי אחיות בבית-חולים מעייני-הישועה נורו בפיגוע בדרכן לעבודתן, מדי יום ביומו מתרחשים עשרות פיגועים, האם אתה יכול להגיד לעם ישראל שנעשה הכל כדי למנוע את הטרור הזה?

"מה אתה עושה עם ההידרדרות הבטחונית בעיר הבירה, שבה ערבים זורקים יום ביומו אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות ועל בתים של יהודים? איך זה שהמדינה לא מצליחה למנוע פיגועים יומיומיים נגד נוסעי הרכבת הקלה? ואם בירושלים עסקינן, למה כל פרויקט בנייה בשכונות הירושלמיות שמעבר לקו הירוק מצריך אישור אישי שלך? ולמה לא בונים יותר בירושלים המזרחית?

"ויש עוד שאלות שהייתי שואל את ראש הממשלה", הוסיף ליבסקינד. "ולמה אתה מקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון? ולמה, לנוכח התנהגות הפלסטינים, לא תכריז את מה שהכרזת לפני הבחירות, שמדינה פלסטינית זה משהו שלא נמצא בכלל על סדר היום? ולמה יהודים ממשיכים להיות מופלים לרעה בהר-הבית?".

הזווית הביקורתית שהציע ליבסקינד, המאגפת את ראש הממשלה מימין, היא זו שמאמצים בימים האחרונים עורכי "ידיעות אחרונות" במאמציהם להרוג שתי ציפורים באבן אחת: ציפור אחת היא מיתוגו של הטבלואיד כיומון שמאלני (מיתוג כוזב שהחריף במהלך מערכת הבחירות האחרונה, לנוכח ההתגייסות הבוטה לקמפיין להחלפת השלטון). הציפור השנייה היא כהונתו המכעיסה (מבחינת "ידיעות אחרונות") של ראש הממשלה נתניהו.

בשבועות האחרונים, אחרי שנים שבהן הצניעו יידויי אבנים ובקבוקי תבערה שלא גבו נפגעים בנפש, עורכי "ידיעות אחרונות" דווקא מדגישים שוב ושוב את המטרד הכרוני, ואף מאמצים את הז'רגון הימני שלפיו השלכת אבנים משולה למעשה טרור.

גם הבוקר מספקים העורכים לקוראיהם טבלה המסכמת את שלל התקריות, אך זוהי רק מנת צד למנה הראשית שבישלו ברחוב מוזס. "יש הבטחות, אין ביטחון", קוראת הכותרת החדשותית הבולטת בשער, הנדפסת לצד תצלום של ראש הממשלה משקיף במשקפת על אובייקט שזהותו לא נודעת (הכותרת הראשית של הטבלואיד מוקדשת לכתבת קידום מכירות לגליון סוף-השבוע).

"נתניהו הכריז על 'מלחמה במיידי האבנים', אך גם בעבר התחייב לשורת צעדים נגדם שרובם טרם יושמו", נכתב בכותרת המשנה, המפנה את הקוראים לכתבה מאת איתמר אייכנר, התופסת את כל העמוד השני של העיתון.

"אחרי כל הסלמה מבטיח ראש הממשלה 'להחזיר את השקט לרחובות' ולהחמיר את הענישה. גם אתמול ביקר נתניהו בזירת פיגוע האבנים בירושלים והצהיר: נשנה את המדיניות, נגרום להרתעה. אבל הפיגועים בירושלים וסביבתה הולכים ומתגברים, תחושת הפחד של התושבים מתעצמת – אבל רוב ההבטחות כלל לא מיושמות בשטח", תוקפת כותרת המשנה של הכתבה, שנדפסת לצד עוד תצלום של נתניהו והמשקפת, הפעם בגבינים מכווצים ואצבע מושטת קדימה.

בצד הכתבה מובאים ארבעה ציטוטים שהשמיע ראש הממשלה בשנה האחרונה. "המסרים של נתניהו שחוזרים שוב ושוב – גם הפיגועים", נכתב מעליהם (ב"הארץ" מנתח אותם ניר חסון מצד שמאל). הכתבה הראשית נפתחת באחת מההצהרות הללו. "אני לא מוכן לקבל מצב של יידוי אבנים וזריקת בקבוקי תבערה, לא על כביש 443 ולא בתוך ירושלים. בדיון בטחוני שכינסתי היום בלשכתי הנחיתי על תגבור כוחות בציר 443 וביהודה ושומרון, הוספת אמצעי תצפית ומודיעין ותגבור הכוחות בירושלים. המדיניות שלי ברורה: אפס סובלנות ליידויי אבנים, אפס סובלנות לטרור", מצטט איתמר אייכנר את נתניהו בפתיח.

"זה יכול היה להיות הציטוט המדויק מפיו של ראש הממשלה ביום שלאחר מותו של אלכס לבלוביץ' בערב החג כתוצאה מיידוי אבנים, אבל בעצם הוא נאמר שבועיים קודם לכן, בעוד דיון מיוחד שכונס בשל ריבוי יידויי האבנים בירושלים ובאחד הכבישים המובילים אליה", כותב אייכנר. "הדיונים האלה, וההנחיות היוצאות בעקבותיהם, חוזרים על עצמם שוב ושוב בשנים האחרונות. ברוב המקרים ללא ביטוי משמעותי בשטח, למעט תגבור הכוחות. שאר הצעדים נתקלים בשורה של קשיים, בין היתר מהזווית המשפטית. אולם זה לא מפריע לראש הממשלה לחזור עליהם לאחר כל אירוע קשה בבירה".

במדור המאמרים של "מעריב" תוקף נדב העצני מזווית דומה. "לגל הטרור הנוכחי יש אלף סיבות מבצעיות. הוא מלמד, למשל, על אומללות צמרת המשטרה, על רפיסות הפיקוד הצבאי ועל כשלי המערכת המשפטית. אבל יותר מכל הוא מוכיח שנתניהו לא באמת רוצה. כי אם נתניהו היה רוצה, עיקר הטרור הזה כבר לא היה קיים", הוא כותב. "למה נתניהו לא רוצה, זו שאלה טובה", רומז העצני, אך לא מפרש. "ועוד שאלה טובה: איך זה שיתר שרי הליכוד ואנשי הבית-היהודי בולעים את זה".

כמו ב"ידיעות אחרונות", גם אצל העצני ההתמקדות בנתניהו באה על חשבון התמקדות באישים פוליטיים אחרים שיש להם אחריות על הביטחון בישראל ומעבר לקו הירוק – השר לבטחון פנים, האחראי על המשטרה, ושר הביטחון, האחראי על הצבא. ב"ישראל היום", בטאונה של לשכת נתניהו, ממלאים את החלל הזה ומשבצים את דמותו של השר גלעד ארדן פעמיים בכפולת העמודים הפותחת – פעם אחת לבד, ופעם שנייה בתצלום רשמי (עמוס בן-גרשום, לע"מ) שבו נראה נתניהו יושב מעל מפה מפוקסלת ומעליו רוכנים שוטרים בכירים, שר וראש עיריית ירושלים, המאזינים למוצא פיו.

כיאה לעיתון מגויס, ב"ישראל היום" ההצהרות של נתניהו זוכות לאמון אוטומטי, המשווה להן רטרואקטיבית ארומה של מעשים. כותרת השער מבשרת לקוראים על ה"יד קשה" שתפעיל המדינה נגד התוקפים, הכותרת בכפולה הפותחת מבשרת על "מדיניות ענישה מחמירה", וטבלה קצרה מפרטת עבורם את "תוכנית המאבק בטרור האבנים והבקת"בים".

"בדיון שקיים נתניהו במוצאי ראש-השנה התריעו הגורמים המקצועיים כי דרוש זמן רב יותר להגיש תוכנית כזאת, אך נתניהו קבע מועד בזק", מבהירים הכתבים החתומים על הידיעה, שלמה צזנה, גדעון אלון ועדנה אדטו. "נתניהו ביקש כי בתוכנית תופיע ענישה מחמירה למיידי האבנים והבקבוקים, עונשי קנס כבדים מאוד להורים לקטינים מיידי האבנים ושינוי הוראות הפתיחה באש בכל מרחב ירושלים, כמו ביהודה ושומרון". הצהרותיו הדומות של נתניהו מהשנה החולפת כלל אינן מוזכרות.

שני טורי פרשנות מאת שני כותבים בכירים משמשים להשרשתה של טענה נוספת שהשמיע אתמול ראש הממשלה: בתגובה לטענות שמשמיעים פלסטינים וגורמי שמאל, ולפיהן הממשלה ואקטיביסטים יהודים מעוניינים לשנות את הסטטוס-קוו בהר-הבית, הצהיר נתניהו כי "אנחנו בעד שמירה קפדנית על הסטטוס-קוו בהר-הבית" וכי "הסטטוס-קוו מופר כל הזמן על-ידי מסיתים, פורעים שמתבצרים בהר-הבית, שמתנכלים למתפללים, או יותר נכון למבקרים יהודים".

"השאלה הנכונה והאחראית אינה מדוע נמנעות זכויות מסוימות מישראלים, אלא אם במצב הרגיש המתקיים עתה ראוי להכניס שינויים בנוהגי היומיום בהר", כותב דן מרגלית באחד משני המאמרים המוקדשים לסוגיה. "ברור שלא", הוא ממהר להשיב לשאלה הרטורית, "בוודאי במצבה של ישראל, היודעת כי כל תזוזה תזעזע את ההבנה השברירית הקיימת בינה לבין חלק ניכר ממדינות ערב, שדעתן נתונה למשברים אחרים".

במאמר הנדפס במדור הדעות מנסה שלמה צזנה ללכת בלי ולהרגיש עם (או להפך): הכתב המדיני של "ישראל היום" מעלה שורה של עצות לשליטה על באי האתר, וקורא להשליט "סדר חדש בהר-הבית", אם כי בלי לשנות את "המדיניות שראש הממשלה נתניהו דוגל בה", שהיא כזכור שימור המצב הקיים.

צזנה חותם את המאמר בציטוט של דברים שאמר ראש הממשלה לאחרונה ("נתניהו אמר בביקורו בשבוע שעבר בלונדון כי המזרח התיכון משתנה לנגד עינינו, וכי הסדרים בני עשרות שנים קורסים"), ומדגיש כי לפי ראש הממשלה, "ישראל חייבת להתאים את עצמה ולהגן על בטחונה". במשפט הסיום של המאמר, המייצג כביכול את עמדתו שלו, טוען צזנה כי "אפשר להתחיל ליישם זאת גם בלב בירתה, בסלע קיומנו".

לו היו עורכי "ישראל היום" מכירים במושג סבטקסט, ניתן היה לשער שמשפט הסיכום הדו-משמעי של צזנה הוא למעשה ביקורת מוסווית על מעשיו של ראש ממשלת ישראל, שחייב כבר להתאים את עצמו למציאות ולהתחיל להגן על בטחון ישראל. היות שמדובר במאמר חצר שחיבר כתב חצר, המתפרסם בעיתון חצר, ניתן לשער כי המסר שביקש צזנה להעביר הוא אחר בתכלית, ופשוט הרבה יותר: זוהי בסך-הכל דרכו לטעון, בעקבות ראש הממשלה, כי הגנה על בטחון ישראל היא ערך חשוב שיש לקיימו. ובמלים אחרות: מי בעד חיסול הטרור?

צלפים

"ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש מהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לחוות את דעתו אם ניתן להתיר למשטרה שימוש בצלפים נגד מיידי אבנים בירושלים, כפי שמשתמש בהם הצבא בגדה המערבית", מדווח עמוס הראל בידיעה הראשית של "הארץ".

"הפעלת רובי הרוגר בגדה נעשתה לאורך תקופת האינתיפאדה השנייה, נאסרה לשנים אחדות עקב כמה מקרים שבהם נהרגו צעירים פלסטינים מירי – וכיום שוב מותרת לכוחות צה"ל", מזכיר הראל בהמשך הדיווח. "בדצמבר 2001 קבע הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף מנחם פינקלשטיין, כי יש לראות ברוגר נשק חם לכל דבר". ידיעה נלווית מאת יניב קובוביץ נושאת את הכותרת "ועדת אור קבעה שירי צלפים אינו אמצעי לפיזור המון".

פנייתו של ראש הממשלה מגיעה גם לכותרות הראשיות של "מעריב" ושל "ישראל היום" (ב"ידיעות אחרונות" היא מוחבאת במעבה הטקסט הביקורתי של אייכנר). רק ב"ישראל היום" מתאמצים העורכים להבהיר לקוראיהם כי מדובר ביוזמה של השר ארדן שזכתה לאור ירוק מנתניהו.

מאמץ נוסף מוקדש להבלטת קביעה בלתי מיוחסת שלפיה קליעי הרובים המדוברים מתאפיינים בגודלם הקטן, שבגללו הם "גורמים לפציעה" בלבד. חרף ההבהרה הזאת מציינים כתבי "ישראל היום" כי "מאז מהומות אוקטובר 2000 הוגבל מאוד השימוש בנשק זה". הסיבה נחסכת מהקוראים.

חידת היגיון

"כל מוסלמי יודע שלפי הקוראן, ירושלים וסביבותיה הן ירושת נצח לבני ישראל. לפיכך אין בכוחו של הטרור הפלשתיני לשנות את דבר האל. ליתר ביטחון תזכיר זאת משטרת ישראל בבירה למי שכופר בדבר האל", כותב ד"ר ראובן ברקו, מזרחן (ובעלה של חברת-הכנסת מהליכוד ענת ברקו), במדור הדעות של "ישראל היום".

לפי ההיגיון שמתווה ברקו, אחת ממשימותיה של משטרת ישראל היא הפנמה של הוראות שמוסלמים מייחסים לאלוהיהם, והענשת אלו מבין המוסלמים המפירים את הוראות דתם. לא ינום ולא יישן שומר ישראל, על משמר השריעה.

שקשוקה

שניים מבין שלושת המאמרים שנדפסים במדור הדעות של "גלובס" מוקדשים להפעלת לחץ על שר הכלכלה אריה דרעי, הממאן להשתמש בסמכותו לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים ולאשר את ההסכם שגובש בין ממשלת ישראל לחברות המרכיבות את מונופול הגז. לצד מאמר ברוח זו, המתפרסם בחתימתו של פרופ' מיגל דויטש, מגישים העורכים לקוראיהם גם מאמר מאת אחת הדמויות הבולטות באזור הרך שמחבר בין ההון לשלטון במדינת ישראל.

"ראש הממשלה בנימין נתניהו לוחץ, ושר הכלכלה אריה דרעי ממאן לקדם את מתווה הגז. לאן הגענו שראש הממשלה אינו מסוגל לכפות משמעת על כל מרכיבי הקואליציה? להיכן נעלמה האחריות הקולקטיבית של שרי הממשלה, שהיא אבן יסוד של משטרנו", קובל הכותב, רם כספי, פרקליט הצמרת שטבע את המושג "שיטת השקשוקה", שבהמשך כותב גם את המשפט הפנטסטי "אין בדעתי להתייחס לתוכנו של מתווה הגז, אף שבעיני הוא סביר".

בטקסט שלפרקים מזכיר פארודיה על הפלוטוקרטיה הישראלית טוען עו"ד כספי כי כשנבחרי הציבור אינם מקדמים כראוי את צורכיהם של בעלי ההון, יש לעקוף אותם. ואם החוק הקיים מערים קשיים, טוען כספי, אפשר פשוט לבטל אותו. ומה באשר למקרים שבהם הגורם הסורר הוא אחד משומרי הסף של המנגנון הדמוקרטי, כמו במקרה של הממונה על ההגבלים העסקיים ומונופול הגז? במקרים כאלה, כותב כספי, אפשר פשוט לפטר אותו – או לשנות את החוק כך שניתן יהיה לשלול ממנו את סמכויותיו.

המניפסט האנטי-דמוקרטי הזה, שבו הפרקליט הבכיר והעשיר מסביר לנבחרי הציבור (ולכל היתר) שהדבר הנכון הוא פשוט לוותר ולהתכופף בפני ההון, נחתם בנזיפה פרדוקסלית: "קצת יותר מנהיגות וקצת יותר אחריות בטרם פורענות", מבקש כספי מהשרים ומחברי-הכנסת, רגע אחרי שהוא דורש מהם לוותר על אחריותם ולמסור את מושכות המנהיגות לגורמים חיצוניים רבי-עוצמה, שכמה מהם ייצג בעבר ומן הסתם גם ייצג בעתיד.

דת, פוליטיקה וכסף

"הפרקליטות 'בישורת אחרונה לקראת כתב אישום נגד ראש חב"ד'", מודיעה כותרת של ידיעה המתפרסמת ב"גלובס". "שמונה שנים אחרי המעצר והחקירה, ושנה לאחר השימוע שנערך בפרקליטות לאיש החזק בחסידות חב"ד, הרב יוסף יצחק אהרונוב, ראש אגודת חסידי חב"ד בישראל וראש עמותת צעירי חב"ד, בחשדות חמורים של מעילה והלבנת הון בעשרות מיליוני שקלים", מפרט הכתב, משה ליכטמן.

"אהרונוב מקורב לאישים רבים בצמרת הפוליטית, בעיקר במפלגות הדתיות ובליכוד, והוא שעמד בראש הקמפיין 'נתניהו טוב ליהודים' בבחירות ב-1996. גורם בפרקליטות המדינה אמר ל'גלובס' כי על הפרקליטות הופעלו לחצים מצד אישים פוליטיים להקל בעניינו של אהרונוב, ובשל כך נגרם השיהוי הבלתי סביר בטיפול בפרשה; אך בפרקליטות דוחים טענות אלה", מעיר ליכטמן, אם כי נמנע מלציין את שמותיהם של האישים הפוליטיים האמורים.

תקציב הביטחון

"הכנסת קיבלה את תקציב הביטחון החסוי, אך עדיין לא יכולה לעיין בו", מדווח ב"הארץ" יהונתן ליס. "מליאת הכנסת אישרה בתחילת החודש את מסגרת תקציב הביטחון, כחלק מתקציב המדינה, מבלי שחבריה ראו לאן מיועד הכסף", מזכיר ליס. "בשנים האחרונות עמדו משרדי האוצר והביטחון בלוחות הזמנים והגישו את התקציב המלא במועד. אלא שהשנה, חרף דרישות מפורשות שהעבירה הכנסת, התקציב המסווג לא הושלם עד מועד ההצבעה".

מדיניות העמימות

יוסי מלמן, כתב הביון של "מעריב", הוא העיתונאי הישראלי היחיד שמדווח היום על דברים שאמר אתמול זאב שניר, ראש הוועדה לאנרגיה אטומית של מדינת ישראל, בנאום שנשא בפני העצרת השנתית של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א).

"שניר קרא לדחות את ההצעה של מדינות ערב ובראשן מצרים בנושא 'יכולותיה הגרעיניות של ישראל', וכן הצעה להקים אזור חופשי מנשק גרעיני, והגדיר אותן 'מונעות ממניעים פוליטיים'", כותב מלמן. "לפי ההצעה, סבא"א צריכה לדרוש מישראל לפתוח את הכור הגרעיני בדימונה – שבו, לפי פרסומים זרים, היא מפתחת חומרים לנשק גרעיני – לפיקוח של הסוכנות".

יוקר הדיור

"מחירי הדירות בישראל מנופחים ב-30%", מודיעה הכותרת הראשית של "ממון", מוסף הכלכלה והצרכנות של "ידיעות אחרונות", המבוססת על אחד הנתונים הבולטים שנכללו בדו"ח של קרן המטבע העולמית שפורסם אתמול. "דו"ח קרן המטבע: מחירי הדיור בישראל מנופחים", מדווח ב"מעריב" יהודה שרוני.

ידיעה בנושא מגיעה גם לשער "דה-מרקר", שעורכיו מדגישים גם הם את הטענה בנוגע ליוקר הדיור. הכתב, מוטי בסוק, מציין כי כלכלני הקרן "מזהירים כי תיקון במחירי הדיור עלול לפגוע בצריכה הפרטית, וישפיע במיוחד על מי שרכשו דירה בשנים האחרונות".

ב"גלובס" מוקדשת הפניית השער לממצאים אחרים: הגירעון ה"אמיתי" של מדינת ישראל (לפי קרן המטבע) וקביעה שלפיה "התחרותיות בבנקים – לא נופלת מכלכלות מתקדמות בעולם", התואמת את האג'נדה הפרו-בנקאית של העיתון. עמירם ברקת, מחבר הידיעה המרכזית על דו"ח קרן המטבע, מציין כי רמת התחרותיות מניחת הדעת שעליה הצביעו כלכלני הקרן נרשמה "למרות שסקטור הבנקאות בישראל מאופיין בריכוזיות רבה".

עדי בן-ישראל, החתום על ידיעה אחרת, ודאי היה משבץ בהפניית השער דווקא את סוגיית יוקר הדיור והשפעתה על המשק. "גולת הכותרת בדו"ח קרן המטבע היא ללא ספק האזהרה נגד הסכנה ליציבות הבנקים ממחירי הדירות הגואים, שגוררים עמם זינוק בהיקפי המשכנתאות וחשיפה כבדה של הבנקים לשוק הנדל"ן", הוא מציין בידיעה הנושאת את הכותרת "קרן המטבע: 'יש צורך במעקב הדוק אחר חשיפת המערכת הבנקאית לשוק הנדל"ן'".

"נראה שאחרי שמונה שנים של עליות רצופות במחירי הדירות וזינוק מצרפי של 108% במחירים – בקרן המטבע מודאגים מהעתיד לבוא", מוסיף בן-ישראל. "עוד מציין הדו"ח את המגבלות הפיננסיות שהטיל בנק ישראל על הבנקים בעת האחרונה במטרה להקטין את הסיכונים ליציבות המשק, וציין כי יש לשקול החרפה נוספת של המגבלות על מתן הלוואות למשכנתא", מציין אודי שישון בידיעה אחרת.

"ההון העצמי הנדרש לרכישת דירה גדל, אבל המשכורות לא", מודיעה כותרתה של כתבה המתפרסמת במדור הנדל"ן של "כלכליסט", בהתבסס על מדד רבעוני שמפרסם העיתון בשיתוף עם אוניברסיטת תל-אביב (לדו"ח קרן המטבע, משום מה, מקדישים במהדורת הדפוס של היומון הכלכלי ידיעה קצרצרה ודלת פרטים).

"הנתונים מלמדים שהחל מתחילת 2015 מחירי הדיור נמצאים במגמת עלייה, ואילו שיעורי הריבית יורדים ורמות השכר יציבות יחסית. לפיכך, ההרעה ביכולת לרכוש דירה בישראל ברבעון השני נגרמת בעיקר מהמשך העלייה במחירי הדירות", מפרט הכתב, דותן לוי.

לכתבה מצורפים שלושה תרשימים, הנושאים את הכותרות הבאות: "מחירי הדירות ממשיכים לטפס", "הסיכוי לחסוך מספיק כסף כדי לרכוש דירה קטן ברוב ערי הארץ" ו"גם מי שמשתכר 18 אלף שקל בחודש יתקשה לשלם משכנתא בתל-אביב".

באף אחד מהדיווחים המצוטטים לעיל לא נעשה שימוש במונח "בועה".

חדשות טובות

"קרן המטבע הבינלאומית: 'כלכלת ישראל איתנה'", מודיעה כותרת המתפרסמת במדור הכלכלה של "ישראל היום".

חדשות עוד יותר טובות

בסקירת העיתונות של אתמול הוזכרה כתבה שפורסמה באתר "דה-מרקר", ובה הציף כתב החינוך ליאור דטל נתונים עגומים על רמת התקשוב של תלמידי ישראל. "אין מחשבים, היכולות הדיגיטליות נמוכות – התלמידים באומת הסטארט-אפ טובים רק יותר מילדי צ'ילה", קבעה הכותרת. "לכ-20% מהתלמידים החלשים כלכלית אין אינטרנט בבית – פחות מבקטאר", צוין בכותרת המשנה.

היום מגישים עורכי "ישראל היום" דיווח הופכי הנשען על אותם נתונים בדיוק – דו"ח של ארגון מדינות ה-OECD, המבוסס על שאלונים שמילאו תלמידים שנבחנו במבחני פיז"ה. "מחוברים: ל-96% מהתלמידים בארץ יש מחשב בבית", מבשרת כותרתו של הדיווח ב"ישראל היום", שעליו חתומה כתבת החינוך יעל ברנובסקי.

הנתון מהכותרת, מדגישה הכתבת, "זהה למדינות ה-OECD" (הכוונה לממוצע בקרב המדינות שנדגמו). עוד מוסיפה ברנובסקי כי "ליותר מ-90% מהתלמידים בארץ יש גישה לאינטרנט בבית, שיעור הדומה לזה שב-OECD". הנתון של "דה-מרקר" על התלמידים העניים כלל אינו מוזכר, לא כל שכן ההשוואות לקטאר ולצ'ילה. למעשה, בידיעה של ברנובסקי לא מופיע ולו נתון שלילי אחד.

בדו"ח המלא, הנפרש על פני למעלה מ-200 עמודים, ניתן לעיין כאן.

המאגר הביומטרי

"המאגר הביומטרי בלם רק שני זיופי זהות", מדווח ב"כלכליסט" עומר כביר, בהתבסס על דו"ח שפירסמה הרשות לניהול המאגר. "מנהלי המאגר טוענים כי מאז הקמתו סוכלו 1,023 תעודות זיהוי עם נתונים שגויים, אך בדיקת 'כלכליסט' מעלה כי רובן המכריע נבע מתקלות טכניות", מפרטת כותרת המשנה.

"מניעת גניבת זהות מצוינת שוב ושוב כעילה המרכזית להקמתו של המאגר הביומטרי. עם זאת, מבחינת הנתונים ניתן להסיק שהיקפה של תופעה זו אינו משמעותי כלל וכלל, וששיעורה הוא רק שברירו של אחוז ביחס לכלל האוכלוסייה בישראל", כותב כביר. בטבלה נלווית מומחש שנית הנתון מהכותרת: "רק 0.2% מהמקרים המדווחים הם נסיונות לגניבת זהות".

"בהתחשב בסכנות הרבות של המאגר הביומטרי, החל מפגיעה פוטנציאלית בפרטיות ובחירויות האזרחים ועד הסכנה המוחשית של דליפת המאגר, יש מקום לדון לעומק בסוגיית נחיצותו של המאגר", טוען הכתב.

ענייני תקשורת

פרסום סמוי. כתב הרכב והתעשיות הבטחוניות של "ידיעות אחרונות", אודי עציון, חתום היום על עריכת הגיליון השישי של המוסף הפרסומי "ידיעות הרכב". עציון חתום גם על רוב הרשימות המתפרסמות בו, ובכללן שלל ראיונות וסקירות כמו-עיתונאיות על שוק הרכב ומותגי המכוניות שכדאי לרכוש. בעמוד הקרדיטים, בגופן זעיר, נדפסות המלים "מוסף פרסומי".

ברווז עיתונאי. במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" (עורך: בועז ביסמוט) מתפרסמת עוד ידיעה מופרכת ובלתי חתומה המבוססת על מקור מפוקפק. שוקי טאוסיג, שהתחקה אחר מקורה, מרחיב על כך בידיעה שפורסמה היום באתר זה.

אצולה. במדור הרכילות של "גלובס" מתפרסם אייטם על אירוע שבו לקחו חלק "בני הדור הצעיר של אצולת הממון". בתמונה המצורפת נראות רונית וגילי פישמן, בתו ונכדתו של המו"ל, אליעזר פישמן.

שיר סיום

במדור הדעות
בעיתון של המדינה
נדפס מאמר חגיגי.

תחת הכותרת "איחולים
לשנה החדשה"
מאחל הכותב

שתהיה לנו מדינה מתוקנת.

על החתום
גלעד שרון