ראשית, גילוי נאות: אני מעריך ומכבד את יובל דרור שנים רבות ועוקב אחרי כתיבתו עוד מימיו ככתב המדע הצעיר של "הארץ" וימי ה"גלוב" (זה לא בלוג, זה גלוב!) הראשונים. לא אגזים אם אומר שהוא היה בין הכותבים הרבים שמאמריהם ופרסומיהם סייעו לי לגבש את זהותי כעיתונאי וככתב.

מאוד לא נעים לקבל נזיפה מאדם שמעריכים ומוקירים, אבל עוד יותר לא נעים כאשר הנזיפה אינה במקומה. דרור מבקר באופן חריף את האופן שבו סוקרה וואוויי בשבועות האחרונים על-ידי כתבי טכנולוגיה בישראל, ורומז לאיזו עסקה אפלה שבמסגרתה החברה שיחדה את הכתבים בתמורה לסיקור רחב ואוהד, וזאת כחלק מקפיין אגרסיבי להגדיל את היקף פעילותה בישראל.

אני לא מתיימר לדבר בשם עמיתי, ולכן אתייחס לנושא רק מהזווית הפרטית שלי (ואדגיש, שלי בלבד ולא של "כלכליסט"). ראשית, יש להעמיד את הדברים שכותב דרור בהקשר הראוי. בעולם הטכנולוגיה יש מדי שנה שלוש ועידות גדולות: CES, שנערכת מדי ינואר בלאס-וגאס; MWC, שמתקיימת מדי סוף פברואר או תחילת מרץ בברצלונה; ו-IFA, שנערכת כל תחילת ספטמבר בברלין.

לכולן מגיעות לרוב כל חברות הטכנולוגיה הגדולות (חוץ מאפל), והן מנצלות אותן כפלטפורמה להשיק מכשירי דגל חדשים וחשובים. סמסונג, למשל, חשפה את הגרסה הראשונה של השעון החכם שלה ב-IFA לפני שנתיים ואת הגלקסי S5 ו-S6 בברצלונה.

מבחינת מדורי טכנולוגיה, ויתור על סיקור ועידות אלו אינו בא בחשבון: הן מאפשרות לנו לראות מקרוב את המוצרים החדשים ביותר, לעקוב אחרי טרנדים חדשים ולהתנסות במוצרים שבועות ואף חודשים לפני שהם מגיעים לשוק הישראלי – וכך להביא כבר באותו המועד טעימה מהם לקוראינו. לא אגזים אם אומר שסיקור ועידה גדולה הוא במובנים רבים גולת הכותרת של עבודתו של כתב טכנולוגיה.

במצב הרצוי, מי שיממן את הנסיעה ואת השהות בוועידה הוא כלי התקשורת שמעסיק את הכתב. ואולם, בשל מצבם העכשווי של מרבית כלי התקשורת בארץ, מהלך שכזה אינו אפשרי. מה שמותיר אותנו עם שתי אפשרויות: לוותר על סיקור הוועידה או למצוא גורם אחר שיממן את הנסיעה. בפועל, אותו גורם יהיה פעמים רבות חברה מסחרית שמשתתפת באותה ועידה. אף עיתונאי לא יאמר שזה המצב המועדף עליו, אבל במציאות כיום זו לרוב הדרך היחידה לסקר בגוף ראשון את האירועים החשובים ביותר בעולם הטכנולוגיה.

"כלכליסט" מסקר את הוועידות האלו מדי שנה, ומי שעוקב אחרי הסיקור שלנו יכול לראות עד כמה הוא משמעותי, מקיף ומגוון. הוא כולל דיווחים על השקות מוצרים, בדיקות ראשוניות (מה שמכונה גם Hands On) משולבות תמונות ווידיאו , וניתוחי רוחב של המגמות שזוהו בוועידה ומה אפשר ללמוד מהן על עתיד עולם הטכנולוגיה.

וזה בדיוק המצב עם הנסיעה שלנו ל-IFA השנה. כמדי שנה רצינו לסקר את הוועידה, וחברת וואוויי הציעו לממן את הנסיעה. בשנים ובוועידות קודמות היו אלו סמסונג, LG, סוני וחברות אחרות, השנה וואוויי. כן, יש כאן עסקה מסוימת עם החברה שמממנת את הנסיעה, אך היא לא אפלה כמו שדרור רומז. אף שהדבר לעולם אינו מוסדר בכתב, ההבנה היא שבתמורה למימון הנסיעה הכתב יסקר את מסיבת העיתונאים של אותה חברה. וכשאני כותב יסקר, אני מתכוון בדיוק לזה: הכתוב יכתוב על מה שהתרחש באירוע, ואם ירצה יוסיף גם את דעתו האישית על הדברים שהוצגו, לחיוב או לשלילה. בדיוק כמו שהיה עושה בכל מסיבת עיתונאים אחרת.

דרור טוען שסיקרנו את האירוע של וואווי רק כיוון שהחברה הטיסה אותנו לברלין, אבל הנה סוד קטן שממש לא משתלם לגלות: היינו מסקרים את האירוע בכל מקרה, אפילו אם שום חברה לא היתה מטיסה אותנו לברלין. כן, יש הבנה שבתמורה למימון הנסיעה הכתב יסקר את מסיבת העיתונאים, אבל הבנה זו מיותרת כי כמעט תמיד החברות המממנות הן חברות שהיינו כותבים על ההכרזות שלהן כך או כך.

עם חברות כמו סמסונג, סוני ו-LG זה מובן מאליו, אלו חברות חשובות בעלות נוכחות משמעותית בשוק הישראלי, אבל גם בנוגע לוואוויי אין מדובר באמירה חסרת יסוד. אנו ב"כלכליסט" מסקרים אותה כבר שנים רבות, בלי שהחברה תצטרך לממן לנו נסיעות יקרות לחו"ל. מדובר, אחרי הכל, באחת מיצרניות הסלולר הגדולות בעולם שידועה במכשירים האיכותיים שלה. עמיתי, הראל עילם, עמד על כך בכמה הזדמנויות שונות, הראשונה שבהן לפני יותר משלוש וחצי שנים – כשוואוויי רק התחילה את הפריצה שלה לשוק מכשירי הפרימיום – וכן כשנסע (לא במימונה של החברה) ל-IFA בשנה שעברה.

גם אם גורם אחר היה מממן את הנסיעה האחרונה לברלין הייתי כנראה מגיע לאירוע של וואוויי ומסקר אותו, פשוט כי אני סבור שזו חברה מעניינת שמייצרת מכשירים איכותיים. אז לא, לא סיקרתי את וואוויי כי היא הטיסה אותי לברלין, אלא כי זו חברה שראוי וצריך לסקר אותה, וכך אנו עושים כבר כמה וכמה שנים. וגם את הסיקור הזה צריך להעמיד בהקשר הנכון: הידיעות על וואוויי בתערוכה היו רק חלק משורה ארוכה של ידיעות שפירסמנו ב"כלכליסט" מ-IFA השנה.

כן, סיקרנו את ההכרזות של וואוויי, אבל גם את אלו של סמסונג, סוני, אייסר, אסוס, לנובו וטושיבה. כן, עשיתי סקירה ראשונית לסמרטפון החדש של החברה, אבל גם ה-Z5 של סוני, הזנפון 2 דה-לוקס של אסוס וה-Phab Plus של לנובו עברו תחת ידי. נכון, אפילו עשיתי בדיקה ראשונית לשעון החכם של וואוויי, אבל האמת היא שחיכינו להזדמנות לשים ידיים על המוצר הזה עוד מפברואר, ושבסוף הוא זכה לסקירה הרבה פחות מחמיאה מהשעון החכם שסמסונג הציגה בתערוכה. מתברר שעל אף שוואוויי הטיסה אותי לתערוכה, היא זכתה בדיוק לאותו סוג סיקור שלו זכו החברות האחרות שהיו בברלין.

גם הרמיזה של דרור שלפיה הסיקור שלנו היה נלהב בצורה יוצאת דופן, שכחיזוק לכך מובאת הכותרת שנתנו לאחת הידיעות בנושא ("חם מהתנור: וואוויי Mats S"), אינה במקומה. "חם מהתנור" הוא המיתוג שיצר עורך המדור הטכנולוגי, ניצן סדן, לכל הסקירות הראשוניות שאנחנו עושים, בלי קשר לדעתנו על המוצר עצמו, והביטוי הוצמד כבר לעשרות כתבות שכאלו. בכל מקרה, בדיקות שכאלו לא מתיימרות לבוא במקום ביקורות עומק. הן נועדו בעיקר להעביר לקורא את ה-Look & Feel של מוצר שלכתב יש רק כמה דקות לבלות איתו, ולכן כוללות לא יותר מרשמים כלליים על טיבו. סקירת עומק תגיע במועד מאוחר יותר, כשנקבל את המוצר לכמה ימים לפחות.

אגב, אם מישהו סבור שנסיעה לוועידות אלו היא סוג של טובת הנאה, כנראה שהוא מעולם לא היה בוועידה כזו, או שהוא סבור שהמשמעות של טובת הנאה היא לקום מוקדם בבוקר, להתרוצץ ממקום למקום במשך שעות כדי לסקור, לצלם ולכתוב על מוצרים, לאכול רק את הסנדוויצ'ים המעופשים שמגישים בחדרי העיתונאים, ואז לחזור למלון, לעבוד עוד שעתיים כדי להעביר חומרים למערכת וללכת לישון מאוחר בלילה רק כדי להתחיל את הכל מהתחלה למחרת בבוקר.

ואולם סיקור הוועידות הגדולות הוא רק חלק מהסיפור. לצדן יש נסיעות יזומות שמציעות חברות, לרוב לצורך סיקור אירוע מיוחד. כאן, הגבול אפור יותר. לא תמיד ברור שמדובר בנסיעה שמצדיקה סיקור שלנו, בטח ובטח כשצריך להחליט מראש בנוגע לאירוע שטיבו לא תמיד ברור. יש מקרים שבהם הסוגיה ברורה – למשל כשחברות מרכזיות ופופולריות שמייצרות מכשירים מעניינים, כמו סמסונג או LG, משיקות מכשיר דגל חדש. אז ברור שנסיעה לאירוע, ובעיקר היכולת לבצע בדיקה ראשונית למכשיר דקות לאחר השקתו, תניב ערך חדשותי גדול מספיק כדי להצדיק את הנסיעה.

במקרים אחרים זה פחות ברור, ואחרי שנכווינו כמה פעמים בעבר מנסיעות שהתבררו כמיותרות, אנחנו מעדיפים לרוב לשמור על זהירות יתר ולוותר על נסיעות שאנחנו לא בטוחים בערך החדשותי שלהן. סיבות אלו היו גם חלק מההחלטה לוותר על הצעת וואוויי לבקר במפעל שלה בסין. לא בטוח שזו היתה החלטה נכונה; הצצה אל מאחורי הקלעים של מפעל טכנולוגיה גדול יכולה להיות חוויה מרתקת בעלת ערך חדשותי, אבל העדפנו שלא לקחת את הסיכון שהנסיעה תיגמר בלא כלום.

ואולם בסופו של יום, ברגע האמת, יש רק שאלה אחת חשובה שעומדת על הפרק: האם מימון נסיעה משפיע לטובה על הסיקור שתקבל חברה מסוימת. ואם להגיד את האמת, הסוגיה הזו יושבת לי בראש כל פעם שאני מסקר וכותב על חברה שמימנה את הנסיעה המסוימת הזו. אבל לא באופן שאולי אפשר לצפות. כי בכל כתבה, כל סקירה, אני שואל את עצמי: האם הטון כאן חיובי מדי? האם מי שיקרא את הכתבה הזו עלול להאשים אותי בסיקור מוטה כיוון שטסתי על חשבון החברה?

לרוב אני מגיע למסקנה שהדברים שאני כותב הם באמת ובתמים תמיד דעתי האישית על אותו מוצר, ושהייתי כותב אותם בכל מקרה. אבל, אפשר לקטרג, זה הרי קל מאוד אם אתה באמת מתלהב ממוצרי החברה (כמו שקורה הרבה פעמים, מה לעשות, אני אוהב גאדג'טים). מה יקרה ברגע המכריע, שבו תיתקל במצב שבו אין מנוס מלכתוב ביקורת שלילית? לא ייתכן שתבקר במלים קשות חברה שמימנה את נסיעתך.

ובכן, ייתכן גם ייתכן, ומי שלא מאמין מוזמן לקרוא את הכתבה הזו. "במקום לטוס לשנגחאי עברנו במנהרת הזמן ל-2006", "ההתעלמות הגורפת משוק המובייל [...] מצביעה על ליקוי מאורות חמור ביותר" ו"[HP] עושה נזק חמור לתדמיתה" הם רק כמה מהביטויים שבהם השתמשתי, בכתבה שלילית ביותר, כדי לתאר אירוע של HP בשנגחאי שאת השהות בו מימנה החברה.

כי בשורה התחתונה, המחויבות שלי היא להביא סיקור אמין ואיכותי לקוראים שלי, לא לשרת את האינטרסים של מי שמימן את השהות שלי. כמו שאמר אחד מעמיתי, החברות אולי קונות לנו את הכרטיסים, אבל הן לא קונות אותנו. ויובל, אתה לא צריך לדאוג. מבחינתי לפחות, החיים קצרים מדי בשביל לכעוס על כאלה דברים, ועוד במשך יותר מעשור.

עומר כביר הוא כתב הטכנולוגיה של "כלכליסט"