בשבוע שעבר הוגשו מסקנות ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון, ונתקלו במתקפה תקשורתית חריפה של הצבא באמצעות העיתונאים המסקרים אותו.

אורן פרסיקו ואביעד טובי שוחחו על כך עם רותם שטרקמן, סגן עורך "דה-מרקר", בתוכנית הרדיו "קול העין" של "העין השביעית" וקול-הקמפוס.

האם נכון שבסיקור ועדת לוקר יש שני מחנות עיתונאיים, של הכתבים הצבאיים מחד, התומכים בעמדת מערכת הביטחון, ושל הכתבים הכלכליים מאידך, הקרובים לעמדת משרד האוצר?

"באופן כללי זה נכון, והחלוקה הזו קיימת בעיתונים, אבל העסק יותר מורכב בכל זאת. למשל, בערוץ 2 היחס הוא מאוד אוהד למערכת הביטחון ופחות לאוצר, חוץ אולי מהתקופה שלפיד היה באוצר. זה קל יחסית להיות בעד עמדת מערכת הביטחון, מבחינה ציבורית זה יותר טוב. מרוויחים כך אהדה של הציבור. קל להיות בעד החיילים המסכנים ששוכבים בבוץ ולא לבקש מהם לחתוך בפריבילגיות שהם מקבלים".

אז איך מסבירים את העמדה האחרת, איך מתמודדים עם פרה קדושה?

"אני חושב שהדרך היחידה היא באמצעות עובדות. מי שבאמת קורא את הנתונים – נחרד. זה 20 שנה שאנחנו מגדילים ומנפחים עוד ועוד את התקציבים של צה"ל ויותר מזה את ההתחייבויות לפנסיה. מ-20 מיליארד לפני 15 שנה הגענו כבר לכמעט 300 מיליארד שקל התחייבויות עתידיות, וזה רק הולך ומתנפח. מי שרואה את המספרים, את הבזבוז, את הניהול הכושל בהרבה תחומים ואת הביצועים ביחס לתקציבים שהם מקבלים – מי שמסתכל על זה פחות מפחד ללכת נגד הקול הכללי".

רותם שטרקמן (צילום מסך)

הצד העיתונאי שמנסה לקדם עמדה לעומתית למערכת הביטחון הוא חלש, אומר שטרקמן. "מערכת הביטחון מאוד-מאוד חזקה. גם חזקה בציבור – כולנו חיילים, יש לנו חברים, אחים, ילדים בצבא. כולנו אוהבים את הצבא וכולנו מבינים שאנחנו חייבים את הצבא בשביל לחיות פה. אבל טובת הצבא היא שנציל אותו מעצמו, מההתנפחות שלו ומחוסר הניהול שלו. טובת הצבא היא שיבוא מנהיג אמיתי ויבין שהוא צריך לעשות שם סדר. ואת זה צריך להגיד למרות שזה לא פופולרי".

חוץ מהאהדה הטבעית שיש כלפי הצבא, יש לו גם גוף שנקרא דובר צה"ל, שיכול בעת הצורך לשמש משרד יחסי-ציבור ענק. האם שמת לב למשהו דומה מכיוון משרד האוצר? האם התכוננו לפרסום הדו"ח מבחינה תקשורתית?

"משרד האוצר בכלל לא מעורב בכל הסיפור של דו"ח לוקר. האמת שאני מאוכזב מאוד מהתפקוד שלהם וגם מהתגובה של כחלון, שהיתה כל-כך מינורית ולא בקולו. רק אחרי יום-יומיים הוא אמר שזה דו"ח חשוב".

מול התדרוכים של הצבא ו"גורם בכיר" שאומר שהדו"ח הוא "ירייה בין העיניים", אין גוף נגדי שמזין את הכתבים?

"אין כלום. שום דבר. אין דוברות. לוועדת לוקר לא היתה יחצנות בכלל. לוועדות אחרות היה דובר. את ועדת וינוגרד ייחצן מוטי שרף, פה לא היתה שום עבודה. הדו"ח לא הודלף – לא שאני אומר שהיו צריכים להדליף – אבל לא היתה שום עבודה מול העיתונות. גם משרד ראש הממשלה שמינה את הוועדה, עד כמה שאני מנתח את זה, פועל לקבור את הדו"ח".

כל שנה מתפרסם דו"ח, הצבא מפרסם את ההפחדות הרגילות, יש עיתונאים שמנסים להציג את התמונה באובייקטיביות, וכל שנה הצבא מקבל מה שהוא רוצה. אז למה לטרוח בכלל?

"כי אנחנו כאן כדי לשנות, וכדי לעשות עבודה למען הדמוקרטיה ולמען ישראל, וזה התפקיד שלנו. אתה צודק שזה כמעט מייאש. התפקיד של העיתונות הוא להציב את המראה מול האנשים, גם אם הם לא רוצים לקרוא ולראות, וגם אם בכל פעם מחליטים לפעול הפוך ממה שצריך. זה התפקיד של העיתונות. עם כל הבעיות של העיתונות והחולשה שלה, והיא נחלשה מאוד בשנים האחרונות. עם כל זה, העיתונות היא היחידה שיכולה לשנות פה משהו, והיא היחידה ששינתה פה משהו. גם בעניין הצבא השיח השתנה בשנים האחרונות. גם מתוך הצבא אני שומע קצינים בכירים ולא בכירים שאומרים לי, למה אתם לא כותבים שאנחנו תומכים בכם. השיח הציבורי השתנה, וזה בסוף יגיע גם לפוליטיקאים".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל.

התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי שלישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".