תקציב הביטחון
ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון ממשיכה להעסיק את העיתונים גם היום. הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" – "יעלון מחרים את לוקר" – ממשיכה את הקו שהתווה אתמול הכתב הצבאי של העיתון, יוסי יהושוע, ובוחרת לעסוק בנושא מהזווית האישית (ועל הדרך לנגח את נתניהו: "מבוכה וזעם בלשכת רה"מ", נפתחת כותרת המשנה). זו אינה בחירה יוצאת דופן. למעשה זו הבחירה שעושים פרשנים פוליטיים – ולא רק פוליטיים – דרך קבע בכל אחד מטוריהם כמעט. עם זאת, הגם שמדובר בבחירה נפוצה – היא בחירה אומללה, הבוגדת בשליחות העיתונאית ומאפשרת לנבחרי ציבור ומושאי סיקור אחרים לחמוק מביקורת עניינית ומשפיעה ומעיסוק בתוכן הדברים, ולברוח לאזור הנוחות של הרכילות והתככים.
מה גם שעצם הדיווחים של יהושוע על הפן ה"אישי" של ועדת לוקר טעון עיון. אתמול למשל קבל יהושוע על כך שלוקר והרמטכ"ל איזנקוט לא נפגשו "לפחות פעם אחת לפני הצגת התוכניות שלהם". "אם הם רק היו מדברים", הצטערה כותרת המשנה לידיעה בחתימתו. אלא שב"דה-מרקר" כתב רותם שטרקמן, כנראה כתגובה ישירה למי שתידרך את יהושוע, כך:
אחד הפרשנים כתב אתמול שוועדת לוקר סירבה להיפגש עם הרמטכ"ל מאז שמונה. הסיפור האמיתי קצת שונה. איזנקוט הופיע בפני הוועדה כשהיה סגן רמטכ"ל יותר מפעם אחת. גם הרמטכ"ל דאז בני גנץ הופיע בפניה, וגם מנכ"ל משרד הביטחון, דן הראל, שר הביטחון יעלון וכן אלופי צה"ל. לוקר נפגש בפגישות של אחד על אחד עם איזנקוט שלוש או ארבע פעמים. כשהדו"ח הושלם התקשרו מהוועדה לקבוע עם איזנקוט מועד להצגת הדו"ח, אך כשהוא הבין שלא מדובר בטיוטה שעדיין אפשר להשפיע עליה – הוא החליט לוותר על פגישה. כן, כן, צה"ל רגיל קצת יותר שהוא מכתיב מדיניות, וקצת פחות מורגל בהתנהלות דמוקרטית שבה יש מי שקובע ויש מי שמבצע".
המשך הסיקור ב"ידיעות אחרונות" ממשיך להיות מוטה לעמדת הצבא, כשעורכי העיתון מפגינים היום חוסר מודעות משווע בהקשר הזה. כך בכפולת העמודים הפותחת מתפרסמת ידיעה (אדוה כהן) שלפיה נשות אנשי הקבע יצאו בקמפיין המתנגד לדו"ח לוקר ואף "פתחו דף פייסבוק בשם 'מחאת נשות אנשי הקבע'". אלא שלא בטוח שנשות אנשי הקבע צריכות דף פייסבוק – אחת מהן מקבלת טור סמוך לאותה ידיעה, ובו היא שוטחת את טענותיה ללא הפרעה (תחת הכותרת "אל תקראו לנו אוכלי חינם").
ב"ישראל היום", אחרי שסיפקו בימה חופשית לעמדות הבוטות של הרמטכ"ל ושר הביטחון, מתכנסים לקראת פשרה שתקבל את דרישותיהם במלואן: "צה"ל: 'מוכנים לצעדים אמיצים, אבל תוך שמירה על הביטחון'", נכתב בכותרת הידיעה היומית על הוועדה, מאת לילך שובל. הידיעה עצמה מכילה אך ורק את דף המסרים של דובר צה"ל, מפי גורמים אנונימיים ומפי הדובר עצמו (ש"התגייס אתמול להגנת המשרתים בקבע" – כולל ציטוט מ"דף הפייסבוק שלו"!). כדי לאזן את הידיעה, צמוד לה טור, גם הוא בחתימתה של שובל, ובו ציטוטים של נשות אנשי קבע המתנגדות לדו"ח לוקר.
כרגיל, העיתונות הכלכלית מספקת מידע: "בצמרת צה"ל הדפו את מסקנות ועדת לוקר בטענה שהפגיעה בפנסיה מפלה ביחס ליתר גופי הביטחון. בדיקת 'כלכליסט' חושפת שבאף גוף ביטחון אין הסדר נדיב כמו בצה"ל, ושהפנסיה התקציבית בכלל לא תיפגע", נכתב בכותרת המשנה לעוד טור מומלץ לקריאה של שאול אמסטרדמסקי. בהמשך הגיליון מוקדש עמוד שלם למאמר מאת שר האוצר לשעבר, יאיר לפיד, התומך ברוב מסקנות הדו"ח. אמסטרדמסקי, יחד עם נעמה סיקולר, חתום גם על ראיון עם פרופ' אשר טישלר, המתנגד לכמה ממסקנות הדו"ח. גם ראיון זה מומלץ לקריאה.
"מענק הפרישה הממוצע שמציעה ועדת לוקר לאנשי הקבע הוא כ-1.5 מיליון שקל: זה אמנם 60% פחות ממה שהם מקבלים כיום – אבל בכל זאת מסדר להם דירה במתנה", טוענת מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר". הכותרת הראשית של העיתון היא "למה צה"ל תוקף את לוקר? הוועדה ממליצה על תקציב ביטחון ענק: 68 מיליארד שקל".
הכותרת הראשית ב"גלובס" מוקדשת לפשע סייבר שישראלים היו מעורבים בו.
עוד בנושא: משה כחלון, שר האוצר של מדינת ישראל, יוצא מהמקום שבו הסתתר מאז פרסום הדו"ח ומכריז כי "מדובר בדו"ח מצוין שיעשה טוב לצבא, האוצר צריך לסייע בקידום הדו"ח", כך לפי דיווח של מוטי בסוק וגילי כהן ב"הארץ". ועוד ב"הארץ", צופים פני עתיד: "לשב"כ ולמוסד דרושה ועדת לוקר משלהם", נכתב בכותרת על שער העיתון, המובילה לכתבה של חיים לוינסון.
מונופול הגז
"השימוע למתווה הגז: 20 דקות למציג, הפקידים משחקים בנייד", נכתב בכותרת דיווח של ליאור גוטמן ב"כלכליסט", תחת הלוגו "הזדמנות גז: מראית עין של שימוע". בצהרי היום דיווחו ב"דה-מרקר" על "צנזורה בשידור חי" – קטיעת שידור השימוע על-ידי משרד האנרגיה.
נמשך קמפיין המודעות של חברת נובל-אנרג'י (השותפה העיקרית במונופול הגז) ב"המודיע", בטאון אגודת-ישראל. אגודת-ישראל מרכיבה יחד עם דגל-התורה את יהדות-התורה, המפלגה החרדית האשכנזית הנמצאת כעת בקואליציה ושאחד מחבריה, ח"כ משה גפני, הוא יו"ר ועדת הכספים. להצבעתם של חברי המפלגה תפקיד חשוב, אולי מכריע, באישור מתווה ההסכם שינציח דה-פקטו את המונופול בשנים הקרובות.
מודעה של מונופול הגז ב"המודיע", 23.7.15
ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת כותרת יוצאת דופן – כזו שאינה נוחה למונופול הגז. "מחירי הגז נמצאים במגמת ירידה בעולם, אבל לא בישראל", נכתב ברצועה צרה בתחתית שער המוסף "ממון". "הגז בעולם הוזל, בארץ לא", נכתב בכותרת הידיעה עצמה, בעמ' 4, של עמיר בן-דוד. באופן עוד יותר מוזר, נראה כי עורכי "ממון" עשו תרגיל ממש לאנשי מונופול הגז, משום שהכותרת הלא מחמיאה מתבססת על נתונים שהם עצמם טרחו להעביר במסגרת השימוע הציבורי.
"בעוד מחירי הגז הטבעי בעולם ירדו בשנה האחרונה באופן משמעותי, בישראל הם נשארו כמעט יציבים. כך עולה ממחקר שהוכן עבור קבוצת דלק והוצג אתמול במסגרת השימוע הציבורי העוסק במתווה הגז", כותב בן-דוד, ומיד מוסיף את הנתון שלשמו נשלח מן הסתם המחקר: "עם זאת, גם במחירים הנוכחיים הדבר עדיין מציב את מחירי הגז במחצית התחתונה של המחירים, בהשוואה למדינות ב-OECD בעלות נתונים דומים".
הסכם הגרעין
"בכירים בבית-הלבן: פסילת הסכם הגרעין תסכן את ישראל", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "בממשל מזהירים כי החלטה של הקונגרס לפסול את ההסכם תבודד את ארה"ב. לדבריהם, אף הסכם לא היה מרצה את נתניהו". הכותב, חמי שלו, חושף בפתח הדברים כי המסר הועבר לו "בתדרוך מיוחד ל'הארץ' שיפורסם במלואו מחר". שלו מוסר גם בשם האמריקאים כי "רק בעת נאומו של ראש הממשלה בקונגרס הם שמעו לראשונה על דרישתו לכלול בהסכם גם סעיפים שנוגעים לתמיכתה של איראן בטרור ולמניעת העברת הכספים אליה. נושא זה, הם אמרו, לא עלה קודם לכן במגעים בין הצדדים".
שלו אף מגחך את הפרסום ב"ישראל היום", העיתון שהוא עצמו היה עורך המשנה שלו לפני כמה שנים, ולפיו בהסכם נכתב כי האמריקאים יאבטחו את הגרעין האיראני: "הפקידים הדפו חלק ניכר מהטענות הישראליות נגד ההסכם, ואף לעגו לטענות שהושמעו בישראל נגד הסעיף המחייב אותם לסייע לאיראן להגן על מתקניה הגרעיניים. 'הדבר נועד למנוע אסון כמו צ'רנוביל או חבלה של גורמים איראניים', אמרו, 'ועונה לדרישות מפורשות של מדינות המפרץ'. לדבריהם, מטרת הסעיף אינה להגן על המתקנים 'מפני מתקפות מהסוג שעליהן מדובר בישראל'".
ב"ידיעות אחרונות", מעל לתצלום של ברק אובמה עם הסטיריקן ג'ון סטיוארט, נכתב על "מסע השכנועים": "בעוד הנשיא אובמה מנסה למכור לציבור האמריקאי את הסכם הגרעין עם איראן, החלה ישראל במהלך הסברה נגדי משלה. רון דרמר, השגריר בוושינגטון ומקורבו של נתניהו, נפגש אתמול עם קבוצת חברי קונגרס כשבפיו מסר ברור: תצביעו נגד".
"נעשה הכל לעצור ההסכם עם איראן", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום" (המצוטט: יו"ר בית-הנבחרים האמריקאי ג'ון ביינר).
שחיתות
"חשבונות סודיים בשווייץ, חופשות ומסעדות יוקרה", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט" מתחת למלים "כך שיחדה סימנס בכירים בחברת חשמל". תומר גנון מדווח על טיוטת כתב האישום נגד שישה בכירים בחברה.
פדיחה יקרה
"איום דרמטי: האיחוד-האירופי עלול להטיל חרם על הבנקים הישראליים; מניות הבנקים נפלו ב-2%", נכתב בכותרת בולטת בראש שער "גלובס" (הכותרת בעמ' 12, לידיעה של עירית אבישר, עמירם ברקת ושירות רויטרס, היתה "החרם עלול להתגלות כאיום המשמעותי ביותר על הבנקים"). "הבנקים תחת איום אירופי", נכתב גם בכותרת הראשית של המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". אלא שהכותרת היותר מדויקת, התברר עוד אמש, היתה צריכה להיות: "הבנקים תחת איום עיתונאי: רשלנות מקצועית הובילה לירידה במניות".
הסיפור: סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה כי מכון מחקר אירופי בשם "נציבות יחסי החוץ האירופית" המליץ להחמיר את הסנקציות הכלכליות נגד ישראל בשל ההתנחלויות, ובין השאר להפנות אותן לבנקים ישראליים. עיתונאים קראו את הידיעה ברפרוף ופירסמו ידיעות שלפיהן האיחוד-האירופי עצמו שוקל להחרים את הבנקים בישראל. באתרי האינטרנט תיקנו את הידיעות כשהתבררה הטעות, אבל "גלובס", עיתון ערב שנערך כנראה לפני שבמוסדות רשמיים נזעקו לתדרך את העיתונאים הטועים, הדפיס אותה לדיראון עולם בשערו. ל"ממון" אין אפילו התירוץ הזה (בעמודי החדשות מתפרסם תיקון טעות, שכמובן לא תמצאו בו את המלים "תיקון" או "טעות", ובו "מסר הרגעה מהאיחוד: 'לא נחרים את הבנקים בארץ'").
העיתונים הכלכליים האחרים, "כלכליסט" ו"דה-מרקר", מתפרסמים בבוקר והספיקו לעדכן בערב את הידיעות כך שיהיו מדויקות יותר – אם כי כותרת הידיעה של תומר ורון ומיכאל פרל ב"כלכליסט" נותרה בנוסח השגוי שלפיו "באיחוד-האירופי רוצים לסמן את פעילות הבנקים בשטחים" (בידיעה עצמה מובהר כי "המכון אינו קשור לאיחוד-האירופי, ולניירות העמדה שהוא מפרסם אין כל תוקף מחייב"). באף עיתון למעט "דה-מרקר" לא טרחו לבקש את עמדת האיחוד.
רק ב"דה-מרקר" מובאת, במסגרת נפרדת, תגובת האיחוד-האירופי, ולפיה המכון הוא "גוף עצמאי שהמלצותיו אינן מחייבות את האיחוד-האירופי". עוד נמסר לאורה קורן ממשלחת האיחוד-האירופי לישראל כי "לומר שכל מה שהם [המכון] מציעים מתקבל כעמדת האיחוד – זה מגוחך. במוסדות האיחוד-האירופי יש תהליך ארוך מאוד של קבלת החלטות, וספק אם מישהו שם ישקול לבחון את ההמלצות". עוד מביאה קורן את עמדת האיחוד שלפיה כל עוד אין מוטלות סנקציות מדינתיות, תרחיש רחוק מהמציאות – הרי שלאיחוד אין כלל יכולת לכפות התנהלות זו או אחרת על בנקים עצמאיים. באתר "פרספקטיבה", שכתב על הפיאסקו כבר אתמול, ציטטו תגובה נחרצת עוד יותר.
מניות הבנקים, אגב, טרם התאוששו לגמרי מהירידה אתמול.
פרשת גל בק
הודעה של שרת המשפטים איילת שקד מאפשרת היום לעיתונים לחזור לעסוק בפרשת הדריסה של הנער גל בק לפני עשר שנים. העיתון המעניק לכך את הבימה המרכזית ביותר הוא "ישראל היום", שם הנושא מעפיל לכותרת הראשית ("דריסת גל בק: חודשה החקירה"), על אף שהידיעה עצמה מתפרסמת רק בעמ' 13 וכוללת בקושי כמה מאות מלים. ב"מעריב" מקדישים להפניה על פתיחת החקירה משבצת בתחתית השער וידיעה קצרה בעמ' 9.
גם ב"ידיעות אחרונות", שהואשם על-ידי גולשים כי הוא ממעט בסיקור הפרשה מסיבות זרות (הקשר העסקי והחברי של חברים במשפחת הדורסת, פלטי, עם חברים במשפחת מוזס; טראומה שיש כביכול לבעלים של העיתון, נוני מוזס, שבעצמו דרס למוות ילדה בתאונת דרכים בהיותו קטין), מתפרסמת ידיעה – התופסת את רוב עמ' 12 ומקבלת הפניה ברצועה צרה בתחתית עמוד השער ("שרת המשפטים: הפרקליטות תפתח מחדש את תיק הדריסה של גל בק").
ב"הארץ" לא מתפרסמת בשער הפניה לידיעה על הודעתה של שרת המשפטים כי חקירת הדריסה תתחדש, ולמעשה ב"הארץ" לא מתפרסמת על כך ידיעה כלל. זאת, על אף שלמו"ל "הארץ", עמוס שוקן, אין ככל הידוע קשרים עסקיים או חבריים עם משפחת הדורסת. כדי להוסיף חטא על פשע, היום מתפרסמת באתר "הארץ" ידיעה שלפיה למרות הצהרת שקד, הפרקליטות עצמה טרם הכריעה אם לפתוח את התיק מחדש – בניגוד למשתמע מהפרסומים בעיתונים האחרים (ידיעה מאוחרת יותר מסמנת פתח ביורוקרטי אפשרי לפתיחתה של חקירה רשמית).
בדומה לפרשות אחרות שבהן הואשמו מערכות אכיפת החוק בטיוח (תיק זדורוב, למשל, שהורשע ברצח הילדה תאיר ראדה), גם סביב פרשת בק נאספה כת אדוקה שהכריעה כבר כי אבי הדורסת חבר לעורך-דין כוחני ופרקליטה מושחתת כדי לסגור את התיק. ייתכן, כמובן, כי הם צודקים. ייתכן, כמובן, שלא. התחקיר העיתונאי לא הצליח ולא היה אמור להצליח לברר סוגיה זו עד תומה. זו עבודה עבור המשטרה והפרקליטות, וטוב יעשו בפרקליטות אם יורו על פתיחת חקירה אמיתית, כוללת ומקיפה שתלווה בידי הדמות הבכירה ביותר במערכת המשפט – כדי לשקם את אמון הציבור במערכת.
אמנם, גם אז תיוותר השאלה, מה יקרה אם בסופה של החקירה יוכרז חד-משמעית כי לא היה טיוח, או מה שסביר יותר: כי בגלל חלוף הזמן אי-אפשר להגיע לראיות מוצקות דיין כדי לאפשר העמדה לדין. הניסיון מלמד כי במקרה כזה, תישאר עדיין קבוצה של אנשים שתמשיך לטעון כי החקירה החדשה היא רק המשך הטיוח. למעשה, גם אם החקירה תעלה ממצאים שיאפשרו קיומו של משפט, ובית-המשפט לא ירשיע את הדורסת – יהיו מי שיטענו כי מדובר בטיוח. וגם אם הדורסת תורשע, יהיו מי שיטענו כי עונשה – יהא אשר יהא – הופחת מסיבות זרות ולא ענייניות בשל קשר מושחת.
למרות שכל זה בוודאי יקרה, הדבר אינו יכול לשמש תירוץ ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה שלא להורות על חקירת נסיבות דריסתו של גל בק.
פינת הטוקבק
מתוך דף הפייסבוק של "ידיעות אחרונות"
עוד בחדשות
"שנתיים מאסר למציתי בית-הספר הדו-לשוני", נכתב בכותרת בולטת על שער "הארץ".
ענייני תקשורת
"נפתח משפטו של במאי אוקראיני שהעביר ביקורת על רוסיה", מדווחת טלי קרופקין ב"גלריה". בידיעה עצמה נכתב כי ההאשמות נגדו מעט חמורות יותר: "אולג סנצוב מואשם שהקים תא של הארגון הימני קיצוני 'פריביי סקטור' בחצי האי קרים, ותיכנן לבצע פיגועים נגד הכוחות הרוסיים בחצי האי". באותו עמוד מדווח שלמה פפירבלט כי שלטונות אוקראינה אסרו להקרנה את סרטיו של השחקן הצרפתי ז'ראר דפרדיה. "השלטונות הכריזו שהוא 'מסוכן לבטחון המדינה' בעקבות תמיכתו ברוסיה; העיתונות באוקראינה התבקשה להימנע מאזכור שמו".