קדוש מעונה
"השכנים מספרים שביום שישי, לפני הגעתו של רה"מ נתניהו לביקור אצל משפחת מנגיסטו בעקבות הסערה הציבורית הגדולה, הגיעו כוחות גדולים של השב"כ לשכונה ובנו שרוול מעבר סטרילי שדרכו עלה נתניהו למשפחה", כותב דני אדינו אבבה ב"ידיעות אחרונות" על ביקורו של נתניהו בבית משפחת מנגיסטו בשכונת שמשון באשקלון. "השכנים מחייכים ואומרים: יותר משהשרוול הזה נועד לשמור על בטחונו של נתניהו, הוא נועד כדי להסתיר מראש ממשלת ישראל את העוני והדלות של השכונה – שלא יבין איפה הוא נמצא וייבהל".
הדימוי הנהדר הזה, שאבבה מייחס לגורם אלמוני, בלשון רבים, ואפילו לא נדפס כציטוט בין גרשיים, מתפרסם בעיתון שגם לפני יומיים הטיח ביקורת חריפה בנתניהו ובאל"מ (מיל') ליאור לוטן, המתאם מטעם ראש הממשלה לנושא הנעדרים והשבויים.
ההתבטאות הדוחה של לוטן נחשפה בחדשות ערוץ 10 ביום חמישי בערב. למחרת הגיבו העיתונים אינסטינקטיבית; הבוקר הסיקור נראה כאילו רובו תוצר של עבודת יחצנים, בין אם מקצוענים ובין אם כאלה שנידבו את עצמם למשימה. "ידיעות אחרונות", שהוביל לפני יומיים את הביקורת על לוטן בכותרות ענק ובביטויים חריגים (סימה קדמון כתבה בעמוד השער כי לא היתה רוצה לפגוש אותו בסמטה חשוכה), מציג הבוקר תמונה שונה בתכלית. הטקסט של אבבה הוא הבוקר החריג. רוב הסיקור דווקא משבח את לוטן ואפילו את ראש הממשלה(!). זהו היפוך שבעיתון בוודאי מייחסים לפלורליזם, ומבקריו יכולים לייחס ליכולתו לשרת בכל יום אינטרס אחר, בכל פעם בהתלהבות ובמגויסות מרשימות.
כתבי "ידיעות אחרונות" מדווחים בכפולה הפותחת כי עם פרסום הפרשה, הציע לוטן ל"גורם בכיר" לקחת אחריות ולעזוב את תפקידו. טור מאת יועז הנדל, המתפרסם גם הוא בכפולה הפותחת, נושא את הכותרת "מהחבר'ה הטובים" (כנראה בלי מודעות יתרה לעובדה כי כינוי זה מוענק למאפיונרים). "לוטן הוא מהטובים", קובע הנדל, "גם אחרי שהקליטו אותו מתבוסס במלותיו [...] לוטן התנצל, טוב שכך. נגמר".
רצועה דקה בתחתית הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מפנה לכתבת פרופיל מאת אתי אברמוב על לוטן, המתפרסמת על פני שלושה מהעמודים הפותחים של המוסף "24 שעות". חלקים ממנה מבוססים על דברים שאמר לוטן "לחבריו" ובשיחות עם "מקורביו".
אברמוב משרטטת דיוקנו של קדוש מעונה. הכתבה נפתחת בטענה כי מדי סוף-שבוע לוטן מבלה עם ילדיו הקטנים ומכין להם מקלובה, אולם בסוף-השבוע הזה נאלץ לחרוג ממנהגו כדי לבקר עם נתניהו בבית משפחת מנגיסטו. במלים אחרות, בסוף-השבוע האחרון גזלה משפחה מאשקלון משני ילדיו של לוטן את אביהם ומנעה אוכל מפיהם.
הוא עבר בסוף-השבוע לינץ' וזובור וכבר מהמפגש הראשון עם המשפחה ספג אש שלא באשמתו; אל המפגש האחרון המוקלט הגיע אחרי יום ושבוע עמוסים במיוחד, אבל הוא מבין את הביקורת שנמתחה עליו; הוא מודה שכשל; כיוון שראה במפגש אנשים שהוא אינו מכיר, הוסט מדרכו הרגילה וחשב שזה מפגש שנועד לפוליטיקאים; הוא לא נעלב מכך שהוקלט ללא ידיעתו; הוא מבין את החבטות; הוא אינו מושפע מהביקורת כלל, כי הוא יודע שהוא לא גזען אטום ומתנשא.
ליאור לוטן על שער מוסף "24 שעות", "ידיעות אחרונות", 12.7.2015
בכתבה משובצים, בין היתר, תצלום של לוטן מימיו בסיירת מטכ"ל, תצלום שלו מקבל דרגות ממפקדיו בטקס שבו השתתף גם בנו הפעוט מנישואיו הראשונים (הבן משרת היום כקצין בצה"ל) ותצלום של אשתו הנוכחית. את הדוקטורט שלה היא עושה בלימודי מגדר. כיוון שאביו היה פליט והפך למהגר (במשרדו של לוטן ממוסגר כרטיס הפליט שקיבל האב באושוויץ), הוא אינו יכול שלא להבין ללבם של בני משפחת מנגיסטו. לקראת יום-הולדתו ה-50, שיחול בדצמבר, ביקש מעשרת חבריו הקרובים לבחור עשרה הרים ברחבי העולם והבטיח לטפס עם כל חבר על הר אחר. הוא טרם טיפס ולו על הר אחד, כי הוא מקדיש כל-כך הרבה זמן להתנדבות למען אחרים. לפרנסתו הוא עובד כמנכ"ל חברת גרין-סנד, שעוסקת בהפקת נפט בקנדה, קזחסטן ומדינות אחרות בעולם. הוא אוהב לצטט את אלתרמן.
ב-1994 לקח חלק פעיל בחטיפת מוסטפא דיראני, כדי שישמש "קלף מיקוח" בעסקה על רון ארד. היה הראשון שניגש לדיראני ונלחם איתו בידיו כדי להביאו לישראל. בהמשך היה מוכן להקריב את חייו בניסיון להציל את החייל השבוי נחשון וקסמן, ואכן נפצע קשה במהלך הפעולה. חבריו ומכריו מרבים לדבר בשבחו. "יכול להיות שמשפחת מנגיסטו נעלבה מטון הדיבור, מההתנשאות?", שואלת אברמוב את אפרת אברהם-לבינה, אחותו של בני אברהם ז"ל, שגופתו נלקחה בידי חיזבאללה. "ולמה זה רע שיש לו טון סמכותי?", עונה האחות, "הוא צריך לשאת ולתת עם חמאס. את רוצה מישהו שנתפס כלא סמכותי?".
תמי ארד, חברתו של לוטן, חתומה על מאמר הרואה אור במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" ובו היא יוצאת נגד המתחולל ב"בית-דין שדה של פורענות הביטוי". לא הביטוי של לוטן ("מעידתו המילולית"), אלא הביקורת שהושמעה עליו לאחר מכן. ארד משווה את הביקורת על לוטן לביוש הפומבי שעבר אריאל רוניס ולסיקור הביקורתי שספג אפרים ברכה באתר News1 ("מקום שולי וזניח", כהגדרתה). שני מאמרים אחרים במדור הדעות של העיתון מביעים אף הם תמיכה בממשלה. שמעון שיפר קובע כי ראש הממשלה בנימין נתניהו פעל נכון בפרשה הנוכחית, מחמאה נדירה מפרשן "ידיעות אחרונות". איתן הבר קובע, לאור המאמצים שמשקיעה מדינת ישראל תדיר בחיפוש אזרחיה הנעדרים, כי "אנחנו ארץ נהדרת".
במדור הדעות של "הארץ" נוטל גדעון לוי את כל הקיטש הנפלא הזה ועושה ממנו קציצות. בעמודי החדשות נחלץ הפרשן הצבאי של העיתון, עמוס הראל, להגנתו (ובתוך כך טובע את המושג "ניר חפץ" כשם תואר שמשמעו הוא לאו דווקא "עובד ציבור מוערך").
בשער "ישראל היום", העיתון שכל מהותו היא התנהגות מגוננת במידה מוגזמת על ראש הממשלה מפני כל רמז של ביקורת, ממש כפי שנהג לוטן מול משפחת מנגיסטו, נכתב כי "המתקפה על הטיפול במנגיסטו – ממניע פוליטי". זהו ציטוט שנלקח, לפי העיתון, מפי "הליכוד".
דרור אידר תוקף בטור פרי עטו את העיתון המתחרה, על הביקורת הבוטה שמתח בגליון יום שישי על לוטן ונתניהו. בין היתר לועג אידר לקביעתה של סימה קדמון כי אילו מנגיסטו היה בן לעדה אחרת, היו מתייחסים למשפחתו בצורה שונה. באותו העמוד מביא דניאל סיריוטי חיזוק לטענת אידר. נועם שליט מצוטט כמי שאמר בראיון לערוץ 2 כי גם הוא ומשפחתו נתקלו "ביחס משפיל ומעליב" מדי פעם.
"מעריב" הוא העיתון היחיד הבוקר המקדיש ידיעה לגורלו של הצעיר הישראלי השני שנמצא בימים אלה בעזה, ככל הנראה בידי חמאס. יאסר עוקבי שוחח עם אביו של הצעיר הבדואי, שאמר לו כי "נכבדים ברצועת עזה ובישראל פועלים להשיב את בני אל חיק המשפחה".
הכותרות הראשיות (ותקציב המדינה)
הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת לבשורה כי מדינת ישראל תחל להעניק יחס שונה לאזרחים ולוחמים בעזה; לא במסגרת המתקפה הבאה של הצבא הישראלי על הרצועה, אלא במסגרת המשא-ומתן לשחרורם של ישראלים המוחזקים ברצועה. עמוס הראל, שירלי סיידלר, ג'קי חורי וברק רביד מדווחים כי ישראל אינה עתידה לשחרר אסירים בטחוניים פלסטינים תמורת שני האזרחים שמוחזקים בעזה, ותפריד בין הטיפול בהשבתם לבין הטיפול בהשבת גופות חיילי צה"ל שנלקחו בידי לוחמי חמאס.
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", "המשחק הכפול של איראן", מתארת את הפער בין המשא-ומתן האיראני מול המערב לבין הפגנה אנטי-אמריקאית בטהרן (גם בראש שער "ישראל היום" מתפרסמת כותרת בולטת על כך). הכותרות הראשיות של "מעריב" ו"ישראל היום" מוקדשות לתקציב המדינה, "משבר התקציב" ו"הקרב על התקציב", בהתאמה.
לפי הדיווח ב"ישראל היום", השר אריה דרעי וח"כ משה גפני מסרבים לוותר על חלק מהכספים שהיו אמורים לקבל על-פי ההסכמים הקואליציוניים. כותרת הידיעה מתבססת על דברי "גורמים בסביבתו של כחלון", שהבהירו כי שר האוצר "לא יגיש תקציב לא אחראי". ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא בגדר נוכח-נפקד בידיעה של "ישראל היום" על המשבר התקציבי; מוזכר בשוליה, בלא עמדה ברורה (או אחריות).
"המבחן האמיתי של כחלון", נכתב מעל מאמר פרשנות מאת יהודה שרוני המתפרסם בכפולה הפותחת של "מעריב". שרוני רואה בנתניהו האשם העיקרי בחריגות התקציביות, וקורא לו לדחות את המלצות ועדת לוקר לימים טובים יותר, כדי למנוע תוספת של מיליארדים לתקציב הביטחון. אשר לכחלון, שרוני מעריך כי התקציב שיעביר בסופו של דבר יאכזב רבים, כלומר כנראה יהיה פחות "חברתי" מכפי שכחלון הבטיח לבוחריו.
עמיתו של שרוני, הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות" סבר פלוצקר, מקדיש גם הוא רשימה לסוגיית התקציב, המתפרסמת בפתח המוסף "ממון" (ובשונה מהמקובל, בתצורה רוחבית ולא אנכית). פלוצקר מביא את עמדת "בכירי בנק ישראל" (תצלום של הנגידה קרנית פלוג מלווה את הטור), הטוענים כי יש להעלות מסים כדי למנוע גירעון גדול מדי ולהשהות את מימוש התקציבים שהובטחו בהסכמים הקואליציוניים. שרוני כתב ב"מעריב" כי המבחן של כחלון הוא לא לנהוג בחוסר אחריות תקציבית. פלוצקר ממוקד יותר וכותב כי מבחנו של שר האוצר הוא בדחיית ההבטחות שהעניק נתניהו לשותפותיו לקואליציה.
לפי עיתוני הכלכלה, כחלון לא יעמוד במבחן שמגדירים הפרשנים של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". ב"דה-מרקר" מדווח מוטי בסוק כי המלצות ועדת לוקר, שכוללות הזרמה של מיליארדים נוספים לתקציב הביטחון, עתידות להיכלל בחוק ההסדרים החדש. ב"כלכליסט" מדווח שאול אמסטרדמסקי כי ראש הממשלה רוצה להגדיל את הגירעון כדי להימנע מעימות עם הסיעות החרדיות.
שחור על גבי לבן
"זה לא שיר אטרףףףף, גם לא בלדת קיטש", כותב בן שלו על הסינגל החדש של ליאור נרקיס, "ריחות של אלכוהול". ריבוי הפ"א הסופית במקור.
עונש מוות למחבלים
"ראש הממשלה בנימין נתניהו יביע את עמדתו ביחס לחוק הבוקר בישיבת שרי הליכוד, שתיערך לפני ישיבת שרי הממשלה", מדווחים כתבי "ישראל היום" לקראת ההצבעה בוועדת השרים לחקיקה על הצעת החוק של ח"כ שרון גל לקבוע גזר דין מוות למורשע ברצח במהלך פעולת טרור.
לכתבי "ידיעות אחרונות" יש כנראה מקורות טובים יותר בלשכת ראש הממשלה, כיוון שטובה צימוקי ויובל קרני יודעים לדווח שבנימין נתניהו מתנגד לחוק. גם היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בין המתנגדים, הם מדווחים.
בשער "הארץ" מדווח יהונתן ליס כי היועץ וינשטיין יתנגד לקידום הצעת החוק של ח"כ גל. ליס מרחיב ומסביר כי המשמעות של התנגדות היועץ המשפטי היא איסור על הכנסת להצביע על הצעת החוק עד לבחינה חוקתית שלו. מאמר המערכת של "הארץ" מביע גם הוא התנגדות עקרונית להצעת החוק.
בשולי החדשות
א. בן כספית מדווח ב"מעריב" כי אהוד ברק נפגש לאחרונה עם חברי-כנסת ממפלגת העבודה, וביניהם סתיו שפיר, וטוען כי המפגשים הללו עשויים ללמד על כוונתו לשוב לפוליטיקה. הידיעה נפתחת במשפט הנחרץ "הקאמבק הפוליטי של אהוד ברק עובר מדיבורים למעשים" ומסתיימת בהסתייגות "החלטתו הסופית אם לחזור או לא – רחוקה עדיין מרחק לא מבוטל".
ב. נדב שרגאי יוצא ב"ישראל היום" להגנת סא"ל נריה ישורון, שהורה על ירי מטח פגזים "של כבוד והצדעה" לעבר מרפאה ברצועת עזה שיממה קודם לכן ירה ממנה צלף פלסטיני כדור שהרג את סרן דמיטרי (דימה) לויטס. לפי שרגאי, ישורון נופל קורבן להכרח של הפרקליטות הצבאית להוכיח כי היא חוקרת ופועלת נגד מי שחשוד ב"פשעי מלחמה", במטרה להימנע מהעמדה לדין של חיילים ומפקדים בטריבונלים בינלאומיים. "אלא שהבחירה בישורון אינה מוצלחת מכל הבחינות. מדובר בקצין מובחר, בעל יושרה ועמוד שדרה מוסרי", טוען שרגאי.
ג. סמדר פרי כותבת על הזכרונות שלה מעומר שריף, שמת במהלך סוף-השבוע, ועל הדרך עושה ביסמוט.
מונופול הגז
עמוד שלם בכפולה השנייה של "מעריב" נרכש על-ידי חברת נובל-אנרג'י לצורך מודעה תחת הכותרת "מחיר הגז בישראל מהנמוכים במדינות ה-OECD". באופן שכבר אינו אמור להפתיע איש, המסר העיקרי של המודעה מטעם החברה המסחרית הזרה – משרד הפרסום הוא (אדלר חומסקי & ורשבסקי) GREY – זהה למסר שביטא רק לפני ימים אחדים שר האנרגיה של מדינת ישראל.
עמ' 5 ב"מעריב", 12.7.15
כפולת עמודים קודם לכן מדווח בן כספית כי בסביבתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו יש מי ששוקל להביא את מתווה הגז לאישור הכנסת, אף שאין בכך חובה חוקית. לפי כספית, היוזמה למהלך, מאת השר אריה דרעי, נובעת מהמחשבה שיהיה קל יותר להשיג רוב בכנסת למתווה עצמו מאשר לאישור העברת הסמכות לאישורו מהשר דרעי למליאת הממשלה.
אבי בר-אלי מדווח ב"דה-מרקר" על ויתור נוסף של המדינה למונופול הגז. לפי הדיווח, במתווה הפשרה אין זכר לתנאי המחייב את המונופול ברכש גומלין ובהעסקת ישראלים. בר-אלי משווה למדינות אחרות שבהן מקובל לחייב חברות אנרגיה ברכש גומלין והעסקת כוח-אדם מקומי.
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" שוב מבקר סבר פלוצקר את המתנגדים למתווה שמנציח מונופול אנרגיה אימתני בישראל. פלוצקר יוצא נגד "פופוליזם", "דמגוגיה" ו"פקידים ופרשנים" ש"מתיימרים לנחש את העתיד".