מישהו התבלבל שם באגודת כתבי החוץ היושבים בישראל. האגודה שיגרה לממשלה בירושלים מסר, במחאה על סרטון תעמולה שהעלתה מערכת ההסברה הישראלית, שניסה ללעוג לאופן שבו העיתונות הזרה סיקרה את מבצע "צוק איתן" בעזה בשנה שעברה. ההודעה שפירסמה אגודת הכתבים אתמול (16.6.16) אינה מסתפקת בהבעת מחאה על הסרטון (ביקורת תמוהה בפני עצמה), אלא כוללת מיניה וביה המלצות פטרוניות מצד הכתבים, הממוענות לממשלת ישראל. וכך, באופן נלעג למדי, מצטייר מהלך שנועד לבקר את ממשלת ישראל כמעין מחווה רחומה הבאה להדריך אותה במעקשי המרחב התקשורתי.

הודעת המחאה פורסמה בתגובה על סרט אנימציה קצר שהעלה ביוטיוב משרד החוץ, המציג כתב זר המדווח מרצועת עזה בימי מלחמת "צוק איתן". הכתב מוצג כעיוור שאינו יודע מה מתרחש מתחת לאפו ואינו מבחין באופיו הטרוריסטי של משטר חמאס ובשימוש שהוא עושה באזרחים הפלסטינים בעזה כדי לשגר מקרבם טילים נגד ישראל. כתוצאה מכך, הדיווחים שהוא משגר לעולם מסולפים. הסרטון מסתיים בזוג משקפיים שמציעה נציגת מערך ההסברה הישראלית לכתב כדי שישפר את כושר אבחנתו.

שנון? לא כל-כך. קולע? לא כל-כך. יעיל? לא כל-כך. אבל מול תגובתה של אגודת הכתבים הזרים, הסרטון נראה כיצירת מופת הסברתית.

ההודעה שפירסמה אגודת הכתבים הזרים פונה לממשלת ישראל בנימה שיש בה שילוב מוזר של קורבניות וסמכותיות. מצד אחד, הכתבים הזרים מוחים על האופן הנלעג שבו מציג הסרטון את תפקודם בעזה. מצד שני, הם מרעיפים על משרד החוץ עצות חסודות. "בעידן שבו על ישראל להתמודד עם סוגיות חמורות באיראן ובסוריה", כותבת אגודת עיתונאי החוץ, "מביך שמשרד החוץ מכלה את זמנו בהפקת סרטון בן 50 שניות שמנסה להגחיך את העיתונאים שדיווחו על עימות שבו קיפחו את חייהם 2,100 פלסטינים ו-72 ישראלים. הסגל הדיפלומטי הישראלי מעוניין שהעולם יתייחס אליו ברצינות, אך השאיפה הזו אינה מתיישבת עם העלאת סרטון מטעה וחסר שכנוע ביוטיוב. המהלך הזה הוא לא ראוי, לא מועיל, ומקעקע את מאמצי המשרד, המצהיר שהוא מכבד את העיתונות הזרה ואת חירותה לפעול בעזה".

לא זו בלבד שאגודת הכתבים הזרים מצאה לנכון למחות ברצינות רבה על סרטון חובבני של מערך ההסברה הישראלי שכוון כלפי העיתונאים שהגיעו לעזה מכל קצווי תבל (לאו דווקא נגד העיתונאים הזרים היושבים דרך קבע בישראל, שאותם מייצגת האגודה) כדי לסקר ממנה את המלחמה בקיץ האחרון, אלא שהיא בוחרת לפנות בהזדמנות זו אל הממשלה בירושלים כמורה אל תלמידתה. האגודה כמו אומרת: דעי לך, מדינת ישראל, שלא כדאי לך להעלות את הסרטון. דעי לך, ישראל, שהסרטון מבזבז את זמנך. דעי לך, ישראל, שהסרטון פוגם בתדמית שאת מבקשת לשוות לעצמך. דעי לך, ישראל, שלא זו בלבד שהסרטון אינו משרת את צורכי ההסברה שלך, הוא מטרפד אותם. בקצרה, אומרים חברי האגודה בהודעתם: הסכיתי, ישראל, לתבונה ולעצה שלנו והסירי את הסרטון מהאתר.

הסרטון שהפיץ משרד החוץ אמנם מבקר את התנהלות הכתבים הזרים ברצועה ומלעיג עליה, אך אין בו שום יסוד של התנכלות שמצדיק פעולה מצד האגודה

באוזני הח"מ, הודעת האגודה נשמעת ריקה ויהירה. אם מטרתה למחות על הסרטון – מדוע היא מנוסחת בנימה של השאת עצות; אם מעמדה כשל הערה מצד גורם חיצוני המחזיק במידע ומשקיף על המתרחש – מדוע מתיימרים יוזמיה להיכנס לנעליהם של מושאי ביקורתם.

תפקידם של עיתונאים, גם כתבי חוץ, הוא לדווח על מהלכי ממשלת ישראל ולפרש אותם; לא מתפקידם להפוך לשחקן פעיל במתחם שהם מסקרים. פרסום מחאות לגיטימי כשהוא בא להתריע על הצרת צעדי התקשורת או לגונן על עיתונאי או כלי תקשורת שהשלטון מתאנה לו. זה אינו המקרה: הסרטון שהפיץ משרד החוץ אמנם מבקר את התנהלות הכתבים הזרים ברצועה ומלעיג עליה, אך אין בו שום יסוד של התנכלות שמצדיק פעולה מצד האגודה.

זאת ועוד, ובלי לדון באיכותו של הסרטון, לממשלת ישראל יש במה להיאחז כשהיא מנסה להאיר את התנהלות התקשורת הזרה בעזה ב"צוק איתן". "העין השביעית" עמד בזמן אמת על הטרור שמפעיל חמאס כלפי עיתונאים זרים ועל השפעתו של הלחץ הזה על דיווחיהם. היו כתבים זרים שהצהירו על כך לאחר שיצאו מהרצועה. נגד מה אפוא מוחה אגודת הכתבים הזרים? וגם אם גרסה זו מוטעית, והמסר שמבקש הסרטון להעביר מופרך מכל וכל – התגובה העיתונאית המתבקשת  היא הזמתה בדרך של דיווח מקובל. לא בניסוח עצומות מחאה.