הורוסקופ

"עובר עליכם כעת תהליך מסוים של התבגרות. אולי זה הזמן לחשבון נפש", כותב ירון לבנה בהורוסקופ היומי של "פיצוחים" ("ידיעות אחרונות"). זוהי אמנם אבחנה ועצה המיועדות לבני מזל טלה, אבל אולי ביכולתן להקרין גם על בני מזלות אחרים.

הסכין הגלובלי

"אנחנו יכולים להרוג אלף פעילי טרור, לכלוא חצי מיליון מהם בבתי-כלא המוניים. אנחנו לא יכולים להרוג עם שלם שרוצה להרוג אותנו". לא בכדי איתן הבר מזכיר בהקשר זה, במאמרו בעמודי הדעות של "ידיעות אחרונות", את טרור הסכינים של ראשית שנות ה-90 ואת הלנה ראפ, "שנרצחה בידי טרוריסט ערבי סכינאי יחיד בתחנת האוטובוס בדרכה לבית-הספר שלה בבת-ים".

איתן הבר (צילום: יעקב נחומי)

אתמול, ב"סקירת העיתונות" שהתפרסמה כאן, ציין איתמר ב"ז כי בן כספית נזכר בהלנה ראפ ב"מעריב" ויואב לימור נזכר בה ב"ישראל היום". השניים גם זכרו לציין כי סמיכות מועד הירצחה ליום בחירות 1992 הביאה למפלתו של ראש הממשלה המכהן יצחק שמיר – מעין רמז לנתניהו שהוא מדשדש. לימור הוסיף וציין כי בעקבות הפסדו של שמיר בבחירות, הגיע נתניהו לראשות הליכוד. כדאי להזכיר כאן כי בראש מפלגת העבודה, שניצחה באותן בחירות, עמד הבטחוניסט יצחק רבין, שממנו ציפו הבוחרים לחסל את הטרור. לתפקיד מנכ"ל לשכת ראש הממשלה של יצחק רבין מונה העיתונאי איתן הבר ("ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה"), שחזר לימים לעיסוקו המקורי.

איתן הבר מוצא הבדל בין הסכינאות ההיא לזו הנוכחית. "אל תשקרו לעצמכם. בעשרים השנים האחרונות התקדמו ארגוני הטרור מטרור הסכינים לטרור הטילים והרקטות שמחזיק, למשל, החיזבאללה". והוא מסכם: "אפשר לצעוק בוועידות המתלהמים 'מי בעד חיסול הטרור?' ואפשר לשקר לעצמנו שמבצע זה או אחר אכן חיסל את הטרור [...] אבל אי-אפשר לחסל מחשבות נקם ותסכול של פלסטינים ואחרים, שלוקחים סכין מהמטבח ויוצאים לצוד יהודים".

ייתכן שמאמרו של הבר נכתב לפני הודעתו של ראש הממשלה שבה הסביר כיצד בכוונתו לפעול לריסון הלהבות, אבל הוא מתיישב היטב עם רוח הביקורת על דברי נתניהו: "נפעל להגברת הכוחות, הריסת בתי מחבלים, ענישה מוגברת נגד מיידי אבנים וזורקי בקבוקים, קנסות לילדים ונערים מתפרעים, הוצאה מחוץ לחוק של גורמים מתסיסים בירושלים, ועוד צעדים", אמר נתניהו אתמול.

אם אין זו פליטת קולמוס או טעות עריכה, הבר כרך במשפט אחד את הנוקמים הפלסטינים בישראלים עם נקמת "האחרים", שגם הם יוצאים לצוד "יהודים" – אלה ואלה "בסכין מטבח" – ובכך העלה את הסכסוך בדרגה והעמידו בקטגוריית פושעי שנאת יהודים באשר הם.

בן-דרור ימיני, במאמר פרשנות שפורסם בעמודי החדשות של אותו גיליון, מציג עמדה ברורה כשהוא ממסגר את העימותים המתחוללים כאן כחלק מ"גל גלובלי עכור". ימיני מונה פיגוע דריסה והתקפה על הפרלמנט בבירת קנדה, התנפלות בגרזן על שוטרים בניו-יורק, מעצר חוליה שחבריה תיכננו לרצוח את המלכה – וזה עוד לפני רבבות הרוגי המאבקים בעולם המוסלמי. "אצלנו היה קצת מכל דבר", הוא כותב, ומברך על הצטרפותנו למשפחת העמים, כקורבנות "האינתיפאדה הגלובלית", בלשונו, שהיא גם הכותרת למאמרו. "העולם החופשי, ובתוכו ישראל, מקבל ניצוצות בלבד. פחות מאלפית", מנחם אותנו ימיני.

ומה הם אותם ניצוצות, על-פי המדווח ב"ידיעות"? הניצוצות הם 11 מוקדי עימות אלימים שנספרו אתמול (על-ידי כתבי העיתון) בירושלים, בשטחים ובערי ישראל. הניצוצות הם שני מסעות הלוויה המוגשים בהרחבה ובהבלטה בכפולה הפותחת של העיתון, תחת הכותרת "חיבוק אחרון". מוזר, הכותרת הראשית של "ידיעות" היא פסטלית על-פי סולם הצבעים של העיתון. כותרת עניינית ופשוטה: "המטרה, למנוע הסלמה". ואם כך, מהי הסיבה למופע הקבורה המזדעק מכפולת העמודים הבאה?

הנמסיס של "ידיעות", "ישראל היום", מגיש לקוראיו את הכותרת הראשית הניטרלית, הטיפוסית דווקא ל"ידיעות" בימים שאין לו משהו לצעוק: "ההסלמה וההיערכות". אבל מיד עם הדפדוף לכפולת העמודים הבאה, מעל דיוקנו של ראש הממשלה ובין מרכאות, מהבהב המשפט: "ננצח גם בקרב הזה" – כותרת מופת המעוררת געגועים לכותרת פשוטה אך עשירה בתוכן כמו, נניח, "יהיה בסדר".

"מעריב" מצטט מדברי נתניהו בעמודים 2–3: "אבו-מאזן מחנך לפיגועים, נפעל בתקיפות מול הטרור", ומזכיר את קריאתו של נתניהו לערביי ישראל: "אל תיסחפו אחרי ההסתה. אתם אזרחים שווי זכויות ושווי חובות. והחובה הראשונה של כל אזרח היא לכבד את החוק".

שרה ב"ק מתארת באותם עמודים חוויית נסיעה מבאר-שבע לירושלים על כביש 60, ובה נספרו שלושה אירועי זריקת אבנים. "תורת הלחימה צריכה להשתנות", היא מסכמת: "להעביר את החרדה צד. שהאלימים יפחדו, לא נשים בדרך לעבודה". היא גם מצרפת תצלום מעשה ידיה: אבן שחדרה למכונית. אבן שאורכה כרוחב חגורת הבטיחות שעל גב המושב, וצורתה כחרוט מחודד.

מיהו השקרן

"מעריב" מוותר על כותרת ראשית בנושא הטרור, ומקצה את מקומה לקידום כתבתו של בן כספית בגליון סוף-השבוע על "מלחמת העולם" בין צה"ל לשב"כ. על-פי ידיעת הפרומו, בצבא זועמים על אנשי השב"כ שהעידו בתוכנית התחקירים "עובדה" כי המידע המודיעיני על אודות מנהרות התקיפה והתוכנית לפעולה צבאית רחבה באמצעותן הועבר לגורמי הצבא עוד בינואר השנה. מדיווחו של כספית עולה כי לא רק בצבא, אלא גם "בסביבתו" של שר הביטחון כועסים. תגובת צה"ל: "אם גרסת השב"כ נכונה, הרי זה אומר שגם ראש הממשלה בעצמו, שגם הוא לא זוכר התרעה למלחמה, משקר".

קריקטורה

"עוד מוקדם לקבוע אם מדובר במשדר חירום או בגל פתוח", אומר הפרשן הממושקף והמכסיף למגישת המהדורה (קריקטורה של יונתן וקסמן ב"כלכליסט").

הרוע לבש פנים

דילמה עמדה בפני עורכי "ידיעות אחרונות": האם להמשיך בראש המהדורה את סיפורם מאתמול על אודות שני מקרי הסכינאות הלאומנית שהסתיימו ברצח דליה למקוס והחייל אלמוג שילוני, או להעלות לכותרת את פענוחו המאוחר והכמעט מקרי של רצח נועה אייל, לפני 16 שנה. ב"ידיעות" בחרו להקדיש לפרשת אייל את הכפולה המרכזית והעמוד שאחריה, ולשגר קדימון לעמוד הראשון ("לישון עם רוצח").

זהו אכן סיפור פענוח-פשע מסקרן. הזיהוי הגנטי המאוחר, הכמעט אבוד, הכמעט מקרי, הזיהוי התומך הכמעט מושלם של מספר המכונית הלבנה, שהושג באמצעות היפנוזה, ואפילו אופן נטילת דגימות הדנ"א מהחשוד. זהו סיפור על סוד אפל שנגנז בחיק משפחה נורמטיבית. סיפור יוצא דופן בגלל תגובת אשת החשוד ברצח. סיפור מזכך בגלל "סגירת המעגל", שזכתה בתגובת משפחת הקורבן להגדרה הפואטית "הרוע לבש פנים".

ירון דורון, כתב "ידיעות", שסיפר את הסיפור באופן ענייני ומפורט, לא יכול היה להתאפק והגדירו כ"סיפור הבלתי ייאמן". זהו, ש"ידיעות" אינו סומך על קוראיו שיגלו בדל אינטליגנציה ויבינו בעצמם שהסיפור הוא כזה.

נזק אגבי

מתכוני מסעדת שף לא הולכים טוב עם פיגועי דקירה. כך מתברר מדבריו של ערן בן-ארוש, בכתבתה של עדי דברת-מזריץ ל"דה-מרקר". בן-ארוש, שפתח לפני שבעה חודשים מסעדה יוקרתית במתחם הסינמה-סיטי, המשקיף על בית-המשפט העליון בירושלים, מודאג. לדבריו, אחרי הדקירה שלשום בוטלו 40%–50% מההזמנות. גם בעלי העסקים שפועלים ברחובות העיר מודאגים. הנסיעות ברכבת הקלה התמעטו ושוק מחנה-יהודה ריק למחצה.

רינה רוזנברג מדווחת ב"דה-מרקר" כי התיירות בירושלים לא התאוששה מ"צוק איתן" והתיירים אינם ממהרים לחזור. בארבעת החודשים האחרונים נכנסו לישראל כ-915 אלף מבקרים, בהשוואה ל-1.2 מיליון בתקופה המקבילה ב-2013. כעת, עם ריבוי האירועים הבטחוניים ברחבי העיר, מתמודדת ירושלים עם החרפה נוספת במגמה השלילית.

צח שפיצן מדווח ב"ממון" של "ידיעות" על קבוצת כלכלנים ישראלים ופלסטינים שניסו לשערך את מחיר הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומביא נתונים שיוצגו בכנס שייערך מחר בתל-אביב. מן התמצית המוצגת עולה כי עלויות הביטחון שנגרמו ישירות מן הכיבוש בשנים 1970–2008 עומדות על 315 מיליארד שקל – יותר מ-8 מיליארד שקל בממוצע לשנה. בכתבה אין די נתונים על אודות אופן פעולתה של הקבוצה ושיטות המחקר, כך שהמעוניין בפרטים והסברים יצטרך לפנות ישירות לתנועת קול-אחד, האמורה להציגם ולבארם מחר.

איפה בני?

הרמטכ"ל, בני גנץ (צילום: מרים אלסטר)

האם אחרי הסתבכותו של גבי אשכנזי הפך הפוליטיקאי הפוטנציאלי לעתיד בני גנץ לממלא משבצת הרמטכ"ל חביב "ידיעות אחרונות"? לפני שבועיים כיכבה תמונתו של גנץ במירוץ הלילה של תל-אביב במיטב העיתונים, וגם השבוע, במשמרת סיקור זו, מופיע הרמטכ"ל בעמ' 12 ב"ידיעות אחרונות" בתצלום (עם הנשיא ריבלין) המלווה בכיתוב: "צה"ל הוא עדות חיה ונושמת לתקומתו של העם היהודי לאחר השואה". כך אמר הרמטכ"ל בטקס בו קיבל את 'עיטור האור', על תרומת צה"ל לרווחת יוצאי השואה".

מדוע גנץ הוא זה שצריך להתפנות מעיסוקיו ולבוא בשם צה"ל לקחת את האות ולהפריח בהזדמנות זו קלישאות על אודות משוואת הכוח העברי והשואה היהודית? אין קצינים בכירים פחות ועסוקים פחות שיוכלו לייצג את צה"ל בכבוד?

אורחי הדין

56,577 עורכי-דין פועלים בישראל, 57% מהם הוסמכו בעשור האחרון. "כלכליסט" מתאר מצב שבו בועת הפקולטות ובתי הספר למשפטים מאבדת אוויר. על-פי נתונים שמביאה ענת רואה, מספר עורכי-הדין בעשור האחרון זינק ב-70% והשנה נרשמת צניחה במספרם. כדי לשמור על פרת המזומנים, הונמכו ספי הקבלה. "לפי הערכה זהירה", כותבת רואה, "כ-10,000 הסטודנטים הלומדים משלמים בכל שנה כ-30,000 שקל לאדם, שהוא שכר הלימוד הממוצע שגובות המכללות השונות. מדובר בהערכה זהירה מאוד, שכן רבות מהן גובות הרבה יותר. לפיכך המכללות הפרטיות למשפטים מגלגלות כ-300 מיליון שקל בשנה. האוניברסיטאות מכניסות, לעומת זאת, כ-23 מיליון שקל בשנה מלימודי משפטים".

פרופ' אשר טישלר, שהתמנה באחרונה לנשיא המכללה-למינהל, אמר בראיון למוסף "כלכליסט" בשבוע שעבר: "יש 67 מוסדות לימוד, ולהערכתי ל-20–25 מהם אין זכות קיום".

יסמין גואטה מציגה ב"דה-מרקר" את טבלת הישגי המתמחים שניגשו לבחינה בפעם הראשונה, לפי המוסד שבו למדו. על-פי הממצאים שסיפקה לשכת עורכי-הדין, מכללת ספיר מובילה את הרשימה עם עשרה סטודנטים שניגשו ועברו בציון ממוצע 75.2. קרי, 100% עברו את המבחן. אוניברסיטת תל-אביב הגישה 117 סטודנטים בציון ממוצע של 78.5; 97% מהם עברו את המבחן. אחריה באים האוניברסיטה העברית, הבינתחומי, בר-אילן, חיפה, המכללה-למינהל, נתניה, אונו, שערי-משפט. המרכז האקדמי למשפט ועסקים הגיש 125 סטודנטים, שרק 60% מהם עברו בציון ממוצע של 66.2. המרכז האקדמי כרמל הגיש 49, שרק 35% מהם עברו בציון ממוצע 61.4. בסך-הכל רק 63% עברו את בחינות ההסמכה השנה.

מה פתוח בשבת

ב"ממון", חוגגת ליטל דוברוביצקי את המשך פתיחת המרכולים בתל-אביב בשבת, בעקבות פסיקת השופט אבירם ברקאי כי בית-המשפט מאמץ את התיקון לחוק העזר העירוני המאפשר לפתוח בתי-עסק בימי המנוחה. זאת, לאחר שפקעו 60 הימים שבהם היתה אמורה להתקבל תגובת שר הפנים היוצא גדעון סער – אך זו לא נמסרה. חבר מועצת העירייה דן להט מצוטט כאומר: "מדובר בנצחון השפיות. פסק הדין הכיר בעובדה שתושבי העיר הם אלה שיקבעו את אופי העיר בה הם רוצים לגור – ולא מהלך פוליטי".

כתבתה של עדי דברת-מזריץ ב"דה-מרקר" מעיבה על שמחת הניצחון. "התיקון לחוק העזר העירוני החדש, שאושר באוגוסט על-ידי מועצת העיר תל-אביב–יפו, וכעת אושר על-ידי בית-המשפט, הוא פשרה של העירייה מול שר הפנים היוצא, גדעון סער. מטרתו היתה לצמצם את הגזרה הקודמת". דברת-מזריץ מציינת כי 164 מרכולים יקבלו היתר לפעול בשבתות, לעומת כ-230 הפועלים כיום – צמצום של 28.6%.

אמש בתיאטרון

"הדמויות במחזה מדברות על זקנה וחיים מוחמצים, וכל הדמויות על הבמה, כולל הפרופסור, צעירות ממני. כן, הזמן רץ גם כשלא נהנים מהחיים, וזה לא מפריע ליהנות מההצגה". זוהי פסקת הסיום של מיכאל הנדלזלץ בביקורתו על ה"דוד וניה" של צ'כוב המוצג בתיאטרון החאן בבימוי מיקי גורביץ'.

אובחנתי

השבוע למדנו על מקומו של ג'רי סיינפלד בסולם האוטיזם. אתמול למדנו מגיא פינס על הדיסלקציה הבלתי מאובחנת של התלמידה קרן פלס. היום מתברר לקוראי "זמנים מודרניים" של "ידיעות" כי גם לדוגמנית-העל לשעבר מיכאלה ברקו היתה בעיה: "מגיל אפס היתה לי שי"ן שורקת, וכל מלה שאמרתי הפכה לבדיחה". בקיצור, קלינאי התקשורת של ג'וליה רוברטס ורוברט דה-נירו, יהודי נחמד, פטר אותה מן הפגם.

רובין ויליאמס המנוח לא תינה צרותיו ברבים, אבל היו לו כאלו לא מעט – והגרועה שבהן היתה, כך נראה, הסיבה להתאבדותו. בחדשות החוץ של "מעריב" מביאים את הדיווח בהסתמך על אתר הרכילות ההוליוודי "TMZ" (שהיה הראשון לבשר לעולם על מותו של מייקל ג'קסון). האתר, שנסמך על מסמכים והדלפות מקורבים, דיווח כי ויליאמס סבל משיטיון "גופיפי לואי", מחלה ניוונית חשוכת מרפא הגורמת דעיכה גופנית, נסיגה מנטלית והזיות קשות.

מי שזקוק להמחשה לחומרת המחלה יוכל לצפות בסדרת הטלוויזיה "בוס", על אודות טום קיין, ראש העיר הסמכותי של שיקגו, הנאבק הן ביריביו והן בהזיותיו ובשטיונו. את דמותו הבדויה של קיין מגלם קלסי גרמר ("פרייזר") בשכנוע כה עמוק עד כי הצופים בו מבקשים את נפשם למות.

"גט" – מוגש לצפיית הדיינים

הסרט "גט" של רונית ושלומי אלקבץ יוקרן, ביוזמת הנהלת בתי-הדין הרבניים, בכנס הדיינים השנתי שיתקיים בפברואר. הסרט אמור להמחיש לפוסקים בדיני המשפחה את מסלול העינויים שעוברות מסורבות גט ברבנות. כך מדווחים נירית אנדרמן ויאיר אטינגר במוסף "גלריה" של "הארץ".

ענייני תקשורת

"שקיפות בינלאומית", הסניף המקומי. נגה לב-ציון (מנכל"ית Greeneye) מציינת בעמוד הדעות של "דה-מרקר" כי בענייני שוחד "ישראל גרועה לא פחות מרוסיה ומקולומביה". זאת, בהסתמך על דו"ח הארגון שהתפרסם באחרונה. כדאי לקרוא את טורה של מירב ארלוזורוב "חברי-הכנסת מעודדים שחיתות ציבורית" גם בהקשר לדו"ח זה.

"חוק 'ישראל היום'". עבר בקריאה טרומית היום בצהריים. 43 חברי-כנסת הצביעו בעד הפסקת הפצתו בחינם, 23 התנגדו, תשעה נמנעו ותשעה אחרים נכחו במשכן אך לא הצביעו. ארבע מודעות עמוד (טבלואיד) פירסם "ישראל היום" הבוקר ב"דה-מרקר" ומודעת עמוד (ברודשיט) ב"הארץ". כמו כן פירסם "ישראל היום" חמש מודעות עצמיות בגודל עמוד והקדיש לנושא כשליש מעמודו הראשון וכפולת עמודי מערכת. באלה מובאת תמצית טור שפורסם ב"עין השביעית" ונכתב על-ידי, ומתפרסם ב"ישראל היום" תחת הכותרת "10 סיבות נגד החוק".

"ישראל היום", 12.11.14