עושים לביתם

בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת הבוקר ידיעה מאת אלעד זרט המקדמת ספר בשם "משחקי הסוד", שיראה אור בהמשך השבוע בהוצאת ידיעות-ספרים. הספר, כך מדווח, הוא רק רכיב אחד במערך מסחרי נרחב הכולל תוכן מקוון, אפליקציות דיגיטליות וסרטי קולנוע. בספר יש גם גימיק: שתולים בו רמזים למציאת פרס בשווי של חצי מיליון דולר. במוסף "24 שעות" של העיתון מתפרסמת כתבה נרחבת מאת זרט על אותו הספר ממש. בין היתר מרואיינת בכתבה נטע גורביץ, העורכת הראשית של ידיעות-ספרים. "אני מקבלת את הפרויקט הזה בסקרנות גדולה", היא אומרת.

גאיה קורן, מתוך כתבת תוכן שיווקי לעדשות מגע שפורסמה באתר ynet (צילום מסך)

במוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות" כותבת גאיה קורן על הליכים פלסטיים שונים לעיצוב מראה הבטן. בין היתר מראיינת קורן את המנתח הפלסטי ד"ר מנו רובינפור. זו אינה הפעם הראשונה שקורן מעניקה במה לדברי ד"ר רובינפור מעל דפי "ידיעות אחרונות" או אתר ynet. למעשה, ד"ר רובינפור מוזכר אצלה תדיר.

בתחילת השנה דיווח איתמר ב"ז באתר זה כי קורן פירסמה גם רשימה שיווקית על המנתח בבלוג הפרטי שלה. בתשובה לפניית "העין השביעית" אמר אז המנתח כי הטקסט היחצני שפירסמה קורן בבלוג לא היה אלא ניסיון להסביר לו, ללא תשלום, כיצד לקדם את עסקיו בפייסבוק. "היא עובדת אצלי? הלוואי", אמר באותה הזדמנות המנתח. "אם אתה יכול לשכנע אותה, מחר אני לוקח אותה".

עמ' 9 של המוסף "24 שעות" תפוס הבוקר על-ידי מודעה מטעם עיריית ירושלים, לקראת "תערוכת הענק של פורמולה ירושלים". בלב הכפולה המרכזית של המוסף מתפרסמת מודעה נוספת לקראת האירוע המוטורי שעתיד להתרחש בעיר, אלא שהיא מוגשת לקוראים כאילו היתה כתבה מאת דני ספקטור על נשים החובבות מירוצי מכוניות. למעשה מדובר בחלק משיתוף הפעולה המתמשך בין "ידיעות אחרונות" לאירוע הבידורי שמארגנת עיריית ירושלים.

בכפולה הפותחת של "24 שעות" מתפרסמת גם הבוקר הפינה הקבועה שבחסות התוכנית "למידה משמעותית" של משרד החינוך. בכל בוקר מוצגים בפינה זו מתנדב או מתנדבת המספרים על עבודתם בליווי קבוע של לוגו המיזם.

אותו הלוגו מופיע הבוקר גם בעמ' 12 של "24 שעות", בלב ידיעה מאת רותם אליזרע. כתב העיתון מספק לקוראים "רשמים ראשונים מהניסיון להכניס השכלה כללית לתוכניות הלימודים".

שר החינוך שי פירון עם שר האוצר יאיר לפיד בפתחה של ישיבת ממשלה. ירושלים, 6.7.14 (צילום: אלכס קולומויסקי)

גם כאן קשה להבין אם מדובר בטקסט מערכתי או פרסומי. שיתוף הפעולה המסחרי המתמשך בין "ידיעות אחרונות" למשרד החינוך ושיבוץ הלוגו של המיזם בלב הטקסט מרמזים כי הכתבה של אליזרע ממומנת, גם אם לא ישירות, על-ידי המשרד הממשלתי, ועל כן יש להתייחס אליה כאל מודעה בתחפושת. מנגד, התחפושת טובה מאוד. כמעט מכל בחינה שהיא נראית הכתבה הזו כמו עוד כתבה של "24 שעות". התצלומים, עיצוב הכותרות, הגופן, מבנה הטקסט – כל האלמנטים הללו נלקחים מעולם העיתונות, לא הפרסום. העדות היחידה לכך שמדובר במודעה היא לוגו מיזם "למידה משמעותית" שמשובץ בלב הטקסט. כמה מבין קוראי הכתבה ישימו לב ללוגו? כמה יבינו את הרמז?

בעצם, יש רמז נוסף. הכתבה נקראת ככתבת יחסי-ציבור. היא חיובית לחלוטין, מזכירה כמה פעמים את משרד החינוך ומצטטת בין היתר את יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד. איכשהו יצא שכל הרשמים הראשונים שאסף אליזרע מהניסיון להכניס השכלה כללית לתוכניות הלימודים היו חיוביים. אפשר שמדובר בתוכנית מצוינת, נטולת פגמים. גם אם זה המצב, "ידיעות אחרונות" אינו כלי התקשורת הראוי לדווח על כך. לחלופין, "ידיעות אחרונות" אינו כלי התקשורת שכדאי לקרוא בו על כך. תוכנית לימודים חדשה, חלק מרפורמה מקיפה במערכת החינוך, אינה אירוע בידור שנערך בירושלים לכבוד החגים. עד להודעה חדשה, עדיף ללמוד על פעילות משרד החינוך מעיתונים אחרים.

"מאות גופים משתלטים על מערכת החינוך – ומקבלים מיליארדים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר" הבוקר. ליאור דטל חתום על תחקיר שלפיו מאות חברות פרטיות ועמותות קיבלו במהלך העשור האחרון מיליארדי שקלים תמורת תפקידים שונים במערכת החינוך שבעבר בוצעו על-ידי משרד החינוך עצמו.

"כולם חוששים מהפרטת מערכת החינוך בישראל", כותב דטל בפתח הכתבה, "[...] אבל האמת המרה היא שמערכת החינוך הישראלית כבר מופרטת כמעט לגמרי. זה אמנם לא תמיד עולה להורים כסף, והם לא תמיד מודעים לכך, אבל תחומי האחריות שנותרו בידי משרד החינוך מצומצמים כיום יותר מתמיד".

אחרי שדטל מפרט על פני שתי כפולות עמודים את שיתופי הפעולה הרבים של משרד החינוך, ומציין כי מדובר בתמונה חלקית בלבד בשל אי-הנכונות של המשרד עצמו למסור נתונים בנושא, הוא פונה ב"7 שאלות לשי פירון". השאלות, והתשובות, משרטטות תמונת מצב עגומה של משרד שמתנער מאחריות ומוביל מגמה שגויה והרסנית. באינפוגרפיקה המלווה את הכתבה של דטל, אגב, מוזכר כי אחד הגורמים המסחריים שמשתפים פעולה עם משרד החינוך בתוכנית לימודים מיוחדת שמתקיימת תחת חסותו הוא "ידיעות אחרונות".

הכותרות הראשיות

"ישראל היום", "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" מקדישים את הכותרת הראשית שלהם הבוקר לארגון המדינה-האסלאמית (דאע"ש), שהוציא להורג במהלך סוף-השבוע אזרח בריטי נוסף. ב"מעריב" מוקדשת הכותרת הראשית לחשש בישראל בעקבות הודעת ראש הממשלה החדש של שבדיה כי מדינתו תכיר רשמית במדינה פלסטינית.

חטטנות כביכול

חילופי ציוצים בין גיא סודרי, עורך מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2, ליניב הלפגוט, עורך אתר חדשות ערוץ 2, הסתיימו אתמול בתחזית של האחרון כי העיתון "ישראל היום" יקדיש הבוקר שטח נרחב לידיעת המשך לראיון שהעניק ראש הממשלה בנימין נתניהו לעמית סגל. ב"ישראל היום" חשבו אחרת. בעיתון, שפירסם באחרונה ראיון נרחב עם ראש הממשלה, אין היום ולו מלה אחת על דבריו של נתניהו בראיון לסגל, או בראיונות שהעניק ראש הממשלה לחדשות ערוץ 10 ולרשות השידור.

חזירים ושרצים. הידיעה של בן כספית שהוסרה מאתר "מעריב"

"מעריב", לעומת זאת, מפרסם בכפולה הפותחת ידיעה מאת אריק בנדר המצטטת מדברי נתניהו לסגל. בנדר מדווח כי כשנשאל על סעודתו בחברת שלדון אדלסון במסעדה לא כשרה השיב נתניהו: "אני מקפיד – לא רק בבית ראש הממשלה ובאירועים פומביים וציבוריים, גם באירועים פרטיים – אני לא אוכל מאכלים לא כשרים". הידיעה של בנדר מלווה בגזיר עיתון "מעריב" מהשבוע שעבר, אז דיווח בן כספית כי לאחר "סעודת החזירים" נפגש נתניהו עם בעלי הון ב"מסעדת שרצים". הידיעה של כספית, כפי שהבחינה הבלוגרית דבורית שרגל, הוסרה בינתיים מאתר "מעריב". בהמשך הידיעה מצטט בנדר תלונה שהשמיע ראש הממשלה באוזני עמית סגל: "נכנסים אצלי לפגישות, לצלחת. כבר היה אצלי באיזה נייר טואלט משתמשים".

"תלונה מביכה", מגדיר זאת בנימין ליפקין ב"המבשר". ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, מזכיר ליפקין, "צעד שעה ארוכה תוך כדי ביקור בשבת בניו-יורק למרות שבאופן אישי לא היה שומר תורה ומצוות". לדבריו, "על רקע החטטנות כביכול שמייחס ראש הממשלה למלינים על עצם סעודתו במוקד פיגולים – יכולים היו נתניהו עצמו כמו קודמיו לדורותיהם לנסוע בחופשיות ברכבי השרד שלהם, בין בארץ ובין בחו"ל, תוך כדי חילולה המחפיר של שבת קודש, ואם מישהו מעז היה לפצות פה, הם היו מלינים בפנים חמוצות: 'נכנסים לי למכונית'".

רק מלים טובות

בראש שער "ידיעות אחרונות" הבוקר מכריזה כותרת על "עוד אלף שקל לכל מאבטח". כותרת המשנה נותנת את הקרדיט לבשורה לשר הכלכלה נפתלי בנט, ש"יחתום בקרוב על תקנה חדשה שתאפשר העלאת שכר" למאבטחים בישראל. כל הכפולה השנייה של העיתון מוקדשת לסיקור התקנה החדשה והשר בנט. היא נערכה בצורה שמהללת את השר במידה מוגזמת, מופגנת.

השר נפתלי בנט, 10.9.14 (צילום: פלאש 90)

בידיעה המרכזית מדווח דני אדינו אבבה על התקנה החדשה, שלפיה לא רק ששכר המינימום של המאבטחים יעלה בכמה מאות שקלים, הם יהיו זכאים גם לקרן השתלמות, הגדלת הפרשות, דמי הבראה ושי לחג. "זהו יום היסטורי", מצוטט השר בנט בידיעה, "הבטחנו וקיימנו". גם יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, מקבל קרדיט נאה בידיעה וציטוט מפיו (שבו, בין היתר, הוא משבח את השר בנט).

טור פרשנות, מאת אריאלה רינגל-הופמן, נפתח בקביעה כי "אפשר להגיד רק מלים טובות על היוזמה של שר הכלכלה נפתלי בנט". תצלום של בנט עם מאבטח מלווה ידיעה נוספת מאת אדינו אבבה, המוקדשת למי שפנה לשר וביקש ממנו לקדם את התקנה.

בכיתוב התצלום של בנט נכתב כי "השר עמד במלה". זהו מסר הפוך בתכלית לזה שעלה משער גליון "מקור ראשון" מיום שישי האחרון. שם נרמז, באופן מטעה, כי לטענת יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג לשר בנט "אין מלה". הנה בא "ידיעות אחרונות" ומשיב את הסדר על כנו. לא רק שלשר בנט יש מלה, זו מלה טובה.

תכנוני מס

ביום חמישי האחרון הקדיש אלי ציפורי, סגן עורך "גלובס", את טורו השבועי למחירי הנדל"ן בישראל ולהצעה להטיל מס על מי שיש לו שלוש דירות ומעלה. את ההצעה הזו הגדיר ציפורי "סימפטום לכל המחלות של מקבלי ההחלטות, במיוחד באגף התקציבים", שכן היא מייצגת את "תרבות השלוף, הטלאי על טלאי".

לדברי ציפורי, בעוד שבמבט ראשון "האינסטינקט הבסיסי של כולנו היה לתמוך במס על בעלים של שלוש דירות ויותר, כי אין צודק ממנו כביכול", הרי שמי שבוחן בקפידה את הנתונים מגלה כי מדובר באינסטינקט מטעה. את הטור של ציפורי ליוותה טבלה שריכזה את שווי הדירות שנרכשו להשקעה בקרב שתי "אוכלוסיות קיצון" – משקיעים שרכשו את מספר הדירות הגבוה ביותר ומשקיעים שרכשו דירה אחת להשקעה בשווי הגבוה ביותר.

"הנתונים מדהימים", כתב ציפורי. "סך שווי הדירות שרכשו 'המשקיעים הקטנים', שאמורים היו לשלם את המס על ריבוי דירות, עומד על כ-200 מיליון שקל. סך שווי הדירות שרכשו 'המשקיעים הכבדים', עם דירה אחת בלבד להשקעה אבל בחתיכת השקעה, מסתכם ביותר מ-600 מיליון שקל. הם, לעומת זאת, לא היו אמורים להיכנס תחת כנפי המס. כלומר, דווקא העשירים מאוד, אלו שקונים דירה להשקעה בשווי של כ-20–30–40 מיליון שקל, לא היו משלמים את המס. אבסורד? ודאי".

בשער "דה-מרקר" מתפרסמת הבוקר תמצית מטורו של איתן אבריאל, המוקדש אף הוא לבעייתיות בהצעה למסות בעלי דירות רבות. הטור המלא תופס את כל עמ' 11. תחת הכותרת "מיסוי דירה שלישית: למה הוא בעייתי, ומדוע העיקרון נכון" מצביע אבריאל על כמה קשיים שמעוררת ההצעה. הפסקה שמוקדשת לאחד הקשיים, זה שכתב עליו ציפורי בשבוע שעבר, ממורקרת במהדורת הדפוס של העיתון: "חישוב המס על בסיס מספר הדירות – ולא לפי הערך שלהן – בעייתי", כותב אבריאל.

הכינויים של ברק אובמה

אורית גלילי-צוקר, לשעבר יועצת תקשורת של בנימין נתניהו ורעייתו, כתבה לפני ימים אחדים על השנאה של ראש הממשלה לנשיא ארה"ב. כשהזכירה גלילי-צוקר ברשימתה כי מוצאו של ברק אובמה אפרו-אמריקאי, הוסיפה בסוגריים: "לא אחזור כאן על הכינויים שברק אובמה זוכה להם אצל אנשיו של ביבי, שאת השראתם מקבלים מהבוס".

הקריקטורה היומית של "ישראל היום", מאת שלמה כהן, מציגה הבוקר את אובמה כשהוא יושב באוטובוס. אשה הרה עומדת לצדו, אך הנשיא אינו קם ממקומו. במקום זאת הוא אומר לה: "מצטער, אבל את התחנה של יום-כיפור עברנו אתמול".

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מביא אלי לאון תמצית מתורגמת ממאמר שפירסם עו"ד אלן דרשוביץ ב"וול-סטריט ג'ורנל", בגנות הצביעות של ממשל אובמה. דרשוביץ, ששמו נכתב בידיעה עם גרש משום מה, הוא פרקליטו הפרטי וחברו הקרוב של בעל העיתון שלדון אדלסון.

בשולי החדשות

גליונות הבוקר סובלים ממצוקת ידיעות חדשותיות עוד יותר מאשר בימי ראשון רגילים, וזאת בשל העובדה שיום-כיפור נפל השנה על סוף-השבוע. באין חדשות למלא בהן את העמודים, מפרסמים כמה מהעיתונים כתבות מגזיניות שאותן היה ניתן להכין מבעוד מועד. לכל עיתון סדר עדיפויות משלו.

ב"הארץ" מתפרסמות כתבה נרחבת מאת יניב קובוביץ וירדן סקופ על הטרדות מיניות במוסדות חינוך; ידיעה מאת צפריר רינת על פעולות לשיקום נהר הירדן; וכתבה מאת עופר אדרת במלאות 70 שנה להקמת הבריגדה היהודית, שפעלה במסגרת הצבא הבריטי.

ב"מעריב" מתפרסמים ראיון שערכו אבירם זינו ונועם אמיר עם קצין המילואים הראשי; כתבה שהכינה עמית תומר על כנס חדשות שערכה חברת פיליפס בהולנד ("הכותבת היתה אורחת פיליפס העולמית"); וראיון שערך ג'ון בן-זקן עם נשיא התאחדות-התעשיינים.

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה מאת איתמר אייכנר ולפיה נשיא המדינה ראובן ריבלין העניק באחרונה 100 שקל למלצר כתשר על שירותיו.

הבהרה להבהרה

בתחתית עמ' 20 של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת "הבהרה" ביחס למאמר שפורסם בעבר על אודות הקשרים בין סגן השר דאז דני איילון לאתר "יזרוס":

ממאמר שפורסם ביום 11 בינואר 2013 ניתן היה להבין כי פניית אתר 'יזרוס' לסגן השר דני איילון בעניין קמפיין פרסומי נעשתה בנובמבר 2012. יובהר כי הפנייה נעשתה בנובמבר 2011, ולא היה במאמר כדי לרמוז על קשר בין פנייה זו ובין אי-הכללתו של איילון ברשימת ישראל-ביתנו בבחירות לכנסת, או לייחס ל'יזרוס' התנהלות פסולה בהקשר זה".

נחום ברנע (צילום: יהודה שגב)

ה"מאמר" שעליו מדובר היה חלק מטורו של נחום ברנע ב"מוסף לשבת", שבו טען כי בעלי אתר "יזרוס" הציעו לאיילון לראיין אותו תמורת 15 אלף שקל.

בעקבות הפרסום הגישו בעלי האתר תביעה נגד ברנע ו"ידיעות אחרונות" ודרישה לפיצוי בסך 100 אלף שקל. בשבוע שעבר פנו הצדדים לבית-הדין וביקשו לדחות את התביעה ללא הוצאות, תוך פרסום הבהרה בנוסח מוסכם. כל יתר הדרישות של התובעים נזנחו.

הנוסח המוסכם, עיניכם הרואות, אינו כולל את שמו של ברנע כמחבר. התשובה לשאלה כיצד "ניתן היה להבין כי פניית אתר 'יזרוס' לסגן השר דני איילון בעניין קמפיין פרסומי נעשתה בנובמבר 2012" פשוטה: ברנע כתב בינואר 2013 כי הפנייה נעשתה "בנובמבר האחרון".

ענייני תקשורת

במאמר המתפרסם במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" נזכר סבר פלוצקר בימיו בעיתון "על המשמר", לפני ואחרי מלחמת יום-כיפור. "לא השתתפנו בפסטיבל הכוחנות שטימטם כה רבים", הוא כותב. "הזהרנו מפני השאיפות הבלתי מרוסנות של משה דיין, ואף פירסמנו תרחיש דמיוני של השתלטות דיין על המדינה". פלוצקר מזכיר עוד כמה עמדות כמעט חתרניות שהעיתון דגל בהן אז וטוען: "לא היינו שמאלנים, היינו ריאליסטים". לדבריו, בשל ראיית המציאות נכוחה, הוא ועמיתיו לעיתון לא הופתעו ממלחמת יום-כיפור.