עכשיו גם לערוץ one יש יציע עיתונות משלו. היה אפשר להוסיף את צמד המלים "בשעה טובה", רק לא בטוח שההגדרה הזו הולמת את הערוץ. לפני שדנים בסיכויים של "המינהלת" לשמש אלטרנטיבה ל"יציע העיתונות", לפני שמנסים להשוות בין עמיר פלג לרון קופמן, לפני שמבינים את משמעות הטיזינג של ערוץ one כלפי ערוץ הספורט – כדאי לספר איך נולדה בשבוע שעבר תוכנית פופוליטיקת הספורט הזו.
כפי שפורסם ב"אייס", "המינהלת" מחליפה למעשה את מהדורת החדשות היומית, והיא חלק מלוח שידורים חדש שכולל את הליגה הצרפתית. אבל מה הקשר בין הורדת מהדורת חדשות להולדתה של תוכנית פטפוטים? מדוע שתי התוכניות אינן יכולות להתקיים זו לצד זו?
קשה שלא להעריך סיבה אפשרית נוספת לביטול החדשות: ניסיון לשבור את ההתאגדות, המאיימת לשפר את תנאי העובדים
מהדורת החדשות היומית של one לא הצליחה בשום שלב בשלוש וחצי שנות קיומה להיות יריבה ראויה למהדורה המקבילה בערוץ הספורט. קודם כל בגלל הרגלי צפייה. קשה לשכנע צופים לעזוב תוכנית ותיקה בת יותר מעשור, מה גם שחדשות one שודרה בשעה 19:00, במקביל ליריבתה, ולא למשל ב-18:30, אקט פשוט ומתבקש שהיה משפר במשהו את סיכוייה להתחרות במקבילה הפופולרית. נוסף לכך, בחדשות ערוץ one לא הביאו בשורה ולא הצליחו להתפתח מעבר לשטנץ הרגיל, וממילא אין להם זכויות על תקצירי הליגה בישראל ועל מרבית הליגות בכלל. קשה להפיק תוכנית חדשות ראויה כשברקע משודרות תמונות מאימון לפני שלושה ימים ולא מהמשחק אתמול בליגה.
סיבה נוספת: המגישים. דניאלה סמרי ומירון ארונוביץ' היו צמד סביר ולא יותר לעומת הטאלנטים של ערוץ הספורט. לאחר שהתפטרו בשנה האחרונה, כל אחד וסיבותיו עימו, הוצנחה לתפקיד לי נוף, המפיקה הראשית ושדרית קווים. מדי פעם הגיש את התוכנית גם בן פרידמן, מנחה תוכנית הדאחקות "קורע את הרשת". המהדורה, הקלושה גם ככה, הפכה עם שני אלה לסוג של חדשות מתנ"ס.
בעוד שבגזרת האתרים הצליח ערוץ הספורט לערער בתוך כמה שנים את ההגמוניה של one, והפער ביניהם כיום קטן מאוד עד כדי שוויון – ערוץ one לא הצליח לדגדג את השליטה של ערוץ הספורט. רק רכישת זכויות ברמה של ליגת-העל בישראל תעלה את one על האוטוסטרדה. הליגה הצרפתית, שלפני חודש חזרה ל-one תמורת כמיליון שקל, היא תוכן אטרקטיבי למדי, אבל לגמרי לא ברמת העניין שמעוררות הליגות הגדולות באירופה.
ויתור על מהדורת חדשות כמוהו כהודאה בכישלון, וערוץ one הרים ידיים מנסיונו להתברג בליגה של הגדולים. מה נשאר? להעתיק מהענק הנוצץ תכנים אטרקטיביים. "יציע העיתונות" היא תוכנית אולפן שאינה מחייבת השקעה גדולה. אולפן יש, צלמים יש, נשאר רק למצוא פאנליסטים מתאימים.
וכך, במקום תוכנית חדשות חמש פעמים בשבוע, ישודרו כעת שתי תוכניות שבועיות של "המינהלת", בימים שני וחמישי. ההחלטה הזו פוגעת בעובדים המאורגנים ב-one, שמולם ניטש בשנה האחרונה קרב מייגע בבית-הדין לעבודה. עובדים אלה הם שנשאו בעיקר העול של הפקת תוכנית החדשות. למי שמתבונן מהצד על הנעשה במקום עבודה בעייתי כמו one – שאינו מאיר פנים לעובדיו, לא משלם לרבים מהם זכויות סוציאליות ולא אש"ל, שהופך בעצם שכירים לפרילנסרים ללא התחייבות לתת להם עבודה, שגורר רגליים בבית-המשפט – קשה שלא להעריך סיבה אפשרית נוספת לביטול החדשות: ניסיון לשבור את ההתאגדות, המאיימת לשפר את תנאי העובדים.
לפני דיון בבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב–יפו. מימין: עובד one לירון לוי, נציג ארגון העיתונאים בן זילכה, עובדי one, מנכ"ל one גיל מנקין ומנהלת החשבונות סיוון ברנס. 5.2.14 (צילום: "העין השביעית")
ועדיין, one מנסים לתת פייט ולהציע תוכנית שאמורה להפוך לעוגן בערוץ. החלטה ראשונה וטובה היא בחירת השעות שבהן היא משודרת, שני וחמישי מ-22:45 ועד 23:30 לערך, שעה שאינה מתנגשת עם "יציע העיתונות", שמשודרת מ-23:35. "המינהלת" משודרת למעשה בימי שני, מיד עם תום המשחק המרכזי בערוץ הראשון, כך שהנפגעת מכך עשויה להיות מהדורת חדשות הלילה של ערוץ הספורט (שנפתחת ב-23:00).
שני הקליברים של "המינהלת" הם עמיר פלג, המצליף מ"ידיעות אחרונות", וארי שמאי, דעתן ופרובוקטור בזכות עצמו. השלישי בחבורה והחוליה החלשה שלה הוא יעקב בוזגלו, אביו של שחקן הפועל-שבע מאור בוזגלו. בשנים האחרונות בוזגלו הוא מעין בן-טיפוחים של אופירה אסייג, שהופכת פליטות-פה שלו לכותרת ראשית ב-one תחת איצטלת ה"שובר שתיקה" בכל פעם שקולו לא נשמע במשך יומיים וחצי.
בוזגלו נתפס כעוף צבעוני הנלחם לקידום הקריירה של בנו. הוא השלמה שרף של "המינהלת": שריד מעולם הכדורגל הישן, אימפולסיבי ומנוגד עניינים. בתוכנית הוא מתגלה כדמות עם נוכחות קלושה ודעה לא מספיק מעניינת ומקורית. הבחירה בו נועדה למלא את משבצת הליצן, אבל בוזגלו אינו מספק את הסחורה, והוא לכל היותר ליצן עצוב.
פלג אמנם רחוק מלאיים על מעמדו של קופמן כאושיית טלוויזיה ייחודית בנוף הספורט התקשורתי, הוא נטול היכולות התיאטרליות של הקוף ופחות מהוקצע ממנו, אבל אם היה צריך לבחור בין השניים, הבחירה לא היתה קלה. פלג אולי פחות חריף, לא מקלל ולא נוהם, אבל הוא תקיף ומקורי, אינטליגנט ומעורר אמון, ובעיקר נראה שהוא מבין את האתגר שלפניו – לתרגם את יכולותיו הטקסטואליות האיכותיות להופעה בפאנל טלוויזיוני רועש. עם קצת זמן-מסך וחשק, הוא עשוי להמציא את עצמו ככוכב בפני עצמו.
"המינהלת" בערוץ one: מימין: בן פרידמן, לי נוף, ארי שמאי, יעקב בוזגלו ועמיר פלג
אם "המינהלת" היא חיקוי של "יציע העיתונות", בוזגלו הוא תואם שרף ופלג יושב על המשבצת של קופמן – ארי שמאי דומה לעצמו בלבד. את הדעתנות שלו הוא עוטף בתיאטרליות זועפת, לעתים מוגזמת, המלווה בקרבות ידיים עם בוזגלו שלצדו. הפרטנר שלו צריך להיות ללא ספק פלג, והפינג-פונג בין השניים, אם ילך וישתייף, יכול להיות בידור מעניין.
צמד המנחים, לי נוף ובן פרידמן, נטולי עומק, כריזמה וסמכותיות. נדמה שנקלעו באקראי לגוב של גלדיאטורים, ושכל תפקידם מסתכם בהובלה לדיון, ומכאן נוטלים סוסי הפרא את המושכות. תהום פעורה בינם לבין מקביליהם מ"יציע העיתונות", ניב רסקין או עמיחי שפיגלר.
מבחינת המבנה, "המינהלת" היא העתק כמעט אחד לאחד של "יציע העיתונות". בין דיון לדיון משודר קליפ צבעוני ומתוחכם שמותאם לנושא, ז'אנר שהומצא בערוץ הספורט. במקום שעון יורד המסמן את הזמן שנותר לדיון, ב-one משתמשים באחוזים יורדים. ב"המינהלת" נמנעים מהשמעת גונג לסיום הדיון, כך שהאייטם נקטע בכל פעם באופן פתאומי וצורם לטובת המעברון.
למרות המגרעות ועצם היותה חיקוי זול, "המינהלת" היא תוכנית שלא כדאי להתעלם ממנה. בעיקר בזכות הבחירה בפלג ושמאי, שני פרשני ספורט ששווה להאזין להם
החלק המקורי היחיד לעומת "יציע העיתונות" הוא פינה אישית לכל אחד משלושת חברי הפאנל. בפינה של בוזגלו הוא צריך להצביע כל פעם על כישרון צעיר. בוזגלו בחר בשחקן מהפועל פתח-תקווה, כולל הקלישאות "שחקן מוכשר, אוהב לעבוד קשה, יש לו תנועה יוצאת מהכלל". בשל היותו אב לשחקן פעיל בליגה, יש לקחת את המלצותיו בעירבון מוגבל מאוד. לעולם אין לדעת אם יתעלם משחקן צעיר מהפועל באר-שבע רק בשל הסיכוי שהוא יסכן יום אחד את מקומו של בנו בהרכב, שלא לדבר על דיונים הקשורים למצבה של הקבוצה.
לצד הנושאים האקטואליים (התפרצותה של נטלי, אשת הכדורסלן מורן רוט, כלפי מאמן הנבחרת; מחירי הכרטיסים) התגנב לדיון באופן משונה עניין פרישתו של יניב קטן מכדורגל. הודעת הפרישה של קטן הושמעה לפני כשלושה חודשים וסוקרה בהרחבה. לא ברור מה לדיון כזה בתוכנית שאמורה ללבן את ענייני היום או השבוע. האם עורך התוכנית לא הצליח לייצר שום נושא אקטואלי? האם זהו מס שפתיים לאוהדי מכבי חיפה, או שמדובר בשאריות מהפיילוטים הרבים שנעשו לתוכנית?
למרות המגרעות ועצם היותה חיקוי זול, "המינהלת" היא תוכנית שלא כדאי להתעלם ממנה. בעיקר בזכות הבחירה בפלג ושמאי, שני פרשני ספורט ששווה להאזין להם. אם "המינהלת" תנסה להשתפר, אם למשל תיזום תחקיר מצולם שיהיה מצע לדיון, אם תרענן מדי פעם את בוזגלו בדמות חדשה ומקורית – היא עשויה להפוך עם הזמן לצל קבוע ולגיטימי למקור, תוכנית שידברו עליה לא פחות מאשר על "יציע העיתונות", או למצער יתענגו על השחזת סכינים כדי לבקר אותה. גם את המעמד הזה צריך להרוויח.
פינת הלשון
הפרסומים ב-one
פרק נוסף בסדרת עיתונות החצר שמספקים ב-one לאייל ברקוביץ', חברם האישי של אופירה אסייג, מנהלת התוכן, ושל בעלה גיל מנקין, אחד מבעלי האתר: בניצחון של הפועל תל-אביב בשבוע שעבר העניקו ב-one את מלוא הקרדיט למנג'ר ברקוביץ' ולמאמן דומב. בתבוסה בשבת האחרונה לקריית-שמונה הפילו את התיק על השוער.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il