התמונות שצילם אלי הרשקוביץ במסיבת העיתונאים בבסיס רעים (15.7.14), שבהן נראות חיילות כורעות כשהן מחזיקות מיקרופונים לפני קצין הנואם לתקשורת, מצטרפות למסורת ותיקה של צילום עיתונאי המביא את אחורי הקלעים אל קדמת הבמה. דוגמה ידועה היא תמונת הכתרתו של המלך ג'ורג' השישי שצילם קרטייה ברסון מ-1937, ובה נראה אדם שיכור שרוע בזבל וקהל רב מעליו, אבל לא מלך ולא כתר.

הפוסט של אלי הרשקוביץ (לחצו להגדלה)

הפוסט של אלי הרשקוביץ, צלם "הארץ" (לחצו להגדלה)

פרקטיקה זו, שנכנה אותה כאן "זום אאוט" (Zoom Out), מתאפיינת בהסחת הדעת מהנושא המרכזי שלשמו התכנסנו והסטתה לעניין שולי לכאורה, שמאפיל על "הנושא" ותופס את מקומו.

תצלומי זום-אאוט מאפשרים לצופה להבין טוב יותר את האירוע המסוקר, מרחיבים את ההקשר, נותנים הזדמנות ללמוד כיצד "עושים חדשות" ומספקים מבט אירוני על אירועי השעה. בעלי הזיכרון החזותי שבינינו זוכרים לפחות תמונת זום-אאוט קודמת אחת, שתיעדה טקס השפלה דומה.

ואכן, כמו קודמיו, הרשקוביץ חשף בפנינו את הדרך שבה מיוצרות התמונות שאנו רגילים לראות באמצעי התקשורת: תצלומים שמספקים לנו הארה, לעתים משועשעת, על הטקס שבו פוליטיקאים וגנרלים יוצאים לשאת את דברם לציבור, והעיתונאים עטים עליהם ומחכים למוצא פיהם. התרומה הייחודית של הרשקוביץ לסוגה הזו טמונה בביקורת החברתית המקופלת בסדרת התצלומים שלו, שמציגה חיילות עם מיקרופונים כורעות על ברכיהן בפני נושא הבשורה.

"מנהל בית-החולים מעדכן על מצבו של שרון". צילום של דודו בכר ב"הארץ", 3.1.14

"מנהל בית-החולים מעדכן על מצבו של שרון". צילום של דודו בכר ב"הארץ", 3.1.14

מתברר שהפיקוח והבימוי של דובר צה"ל אינם הרמטיים. רוב העיתונאים מקבלים על עצמם את המסגור שכופה הצבא, לכן חשיפה של מצבים כאלה אינה עניין שבשגרה. הודות לזום-אאוט של הרשקוביץ, שהרחיב את היריעה והכניס את השוליים למרכז, אנו זוכים במבט אל הצד הנסתר של המופע, הגם שהתקיים בחזית אל מול כל הנוכחים. בכך חדל התצלום מלהיות אילוסטרציה לדברי האלוף, ויצק תוכן אחר לאירוע: לא עוד מצביא על רקע כלי מלחמה, אלא חיילות כורעות בגובה החגורה.

סדרת התצלומים של הרשקוביץ ממחישה את הסיטואציה המגוחכת והמקוממת שהתקיימה מתחת לאף של כל מי שרצה שהדברים ייראו אחרת; אותו דובר צה"ל שביים את הרקע ואת האלוף שיצא לעיתונות אחראי גם על מצב החיילות שבתמונות. הרשקוביץ שם את האצבע על הסיפור המעניין באמת באותה השעה: לא ההצגה המתוזמנת והדברים המשוננים מראש, אלא אילוסטרציה של יחסי הכוח שמייצרים ומתחזקים אותם.

יאיר גיל מלמד צילום במכללת גורדון לחינוך בחיפה ובחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה