"רשות השידור לא יידעה אותי כי העסקתי שלא בדרך של קליטה למשרה קבועה ופנויה בתקן ו/או לאחר קליטה במכרז גורעת מזכויותי; יתר על כן, רשות השידור לא יידעה אותי כי כפועל יוצא מדרך העסקתי, ייגרעו זכויותי ביחס לחברי לעבודה ממלאים תפקידים מקבילים ואף זהים", כך טוען יוני בן-מנחם, מי שכיהן עד לאחרונה כמנכ"ל רשות השידור, בתצהיר שהוגש לפני ימים אחדים לבית-הדין האזורי בירושלים.
יוני בן-מנחם: "במהלך השנים זכיתי לתשבחות רבות מהקולגות שלי ומהממונים עלי, והגעתי לתפקידים הבכירים ביותר. לאור האמור, אין לי אלא להסיק כי רשות השידור בחרה לאילו עובדים ליתן כתבי מינוי באופן שרירותי ו/או מתוך שיקולים זרים, לרבות קרבה של עובדים לחברי ועד או חברי הנהלה וכדומה"
בן-מנחם, יחד עם כמה עשרות מעובדי רשות השידור האחרים, הגיש לפני כשנתיים, באמצעות עורכי-הדין סימה סלע-פלקס, אורי קידר ומורן עובדיה, תביעה נגד הרשות בטענה כי הפלתה אותו לרעה כאשר העסיקה אותו במשך עשרות שנים בחוזה אישי מיוחד ולא על-פי מינוי. לדברי בן-מנחם ויתר התובעים, שעה שהם התקבלו לעבודה, ואף במועדים מאוחרים יותר, עדיין קיבלה הרשות עובדים שהועסקו על-פי מינוי.
ההבדל בין שיטות ההעסקה, שעליו קובלים בן-מנחם ויתר התובעים, נוגע להסדרי הפנסיה השונים בין עובדים שהועסקו בחוזה לבין אלה שהועסקו על-פי מינוי: האחרונים היו זכאים לפנסיה תקציבית. הפערים בין ההסדרים הסבו לתובעים, כך נטען, הפסדים של מאות אלפי שקלים לאורך השנים. בן-מנחם תבע פיצוי בסך 200 אלף שקל, וסך הפיצויים שתבעו כל עשרות עובדי הרשות שהגישו תביעות דומות עומד על כ-10 מיליון שקל.
"אני מבקש להדגיש, במלוא הענווה", כותב בן-מנחם בתצהירו, "כי ככל שהמדד להקצאת כתבי מינוי היה ענייני, לא היתה סיבה שאופלה לרעה אל מול עובדי רשות השידור שקיבלו כתבי מינוי, ובכללם חברי למחלקה, לא כל שכן באפליה כה קיצונית שהנפקות שלה הינה נזק של מאות אלפי שקלים, שכן לא 'נפלתי' מהם משום בחינה, לא מקצועית, לא משמעתית ולא חברתית, והא ראיה לכך היא התפקידים הבכירים שמילאתי ברשות השידור, בין היתר מנהל קול-ישראל, מ"מ מנכ"ל הרשות ותפקידי האחרון היה מנכ"ל הרשות.
"אין ספק", מוסיף בן-מנחם בהמשך תצהירו, "כי בשנים 1983–1985, בהן, למיטב ידיעתי, רשות השידור עדיין העניקה לעובדיה כתבי מינוי, ולמעשה עד היום, אני עובד מסור ואחראי, ותמיד ביצעתי את עבודתי על הצד הטוב ביותר. לא בכדי במהלך השנים זכיתי לתשבחות רבות מהקולגות שלי ומהממונים עלי, והגעתי לתפקידים הבכירים ביותר. לאור האמור, אין לי אלא להסיק כי רשות השידור בחרה לאילו עובדים ליתן כתבי מינוי באופן שרירותי ו/או מתוך שיקולים זרים, לרבות קרבה של עובדים לחברי ועד או חברי הנהלה וכדומה".
בהמשך מצהיר בן-מנחם כך: "דבר האפליה נודע לי אך בעת שרשות השידור נערכה לביצוע הסכמי הרפורמה שנחתמו בשנים 2009–2010, המאפשרים פרישת עובדים טרם גיל הפנסיה. במסגרת זאת התברר לתדהמתי כי חלק מחברי לעבודה שהתקבלו לעבודה אצל רשות השידור במועד בו אני התקבלתי ו/או אף לאחרי זוכים לפנסיה תקציבית ולפדיון ימי מחלה ועוד".
בחוזה העבודה שצורף לתצהיר, ומופיע כאן למעלה, מפורטים תנאי השכר של בן-מנחם עם מינויו למנכ"ל בחוזה מיוחד: שכר חודשי של כ-36 אלף שקל, דמי אש"ל חודשיים בסך כ-900 שקל, דמי הבראה וביגוד, רכב צמוד וטלפון סלולרי.
על אף שתצהירו של בן-מנחם דומה, ובחלקים רבים זהה, לתצהירים אחרים שהוגשו בימים האחרונים מטעם התובעים, בכל זאת יש בו חלקים חריגים מעצם היותו של התובע המנכ"ל לשעבר של רשות השידור. גם הנתבעים הקדישו תשומת לב מיוחדת לתביעה של המנכ"ל.
בכתב ההגנה שהגישה רשות השידור לבית-הדין, באמצעות עורכות-הדין חיה ארמן, נעמה בביש ואילנה ברמן-ניר, נטען כי בשנת 1983, מועד קליטת המנכ"ל לרשות, לא היה תקן פנוי להעסיקו באמצעות כתב מינוי, ועל כן מעולם לא היה זכאי לפנסיה תקציבית. בהמשך כתב ההגנה הודגש כי "עצם חבירתו של המנכ"ל לתביעותיהם של כ-50 עובדים נוספים [...] משבשת את עבודת הרשות בכל הנוגע לניהול התיקים. שכן בדרך שבשגרה המנכ"ל שותף לקבלת ההחלטות בתביעות משפטיות, על אחת כמה וכמה עת מדובר בתיקים בעלי השלכות כספיות כה משמעותיות עבור הרשות, כאשר אין באפשרות הרשות להיוועץ בו".
גם הממונה על השכר, באמצעות עו"ד סימה קרמר, הגיש בשנה שעברה כתב הגנה ובו התייחסות ספציפית לתביעה של בן-מנחם. "יוער, כי תביעתו של מר יוני בן-מנחם צורמת במיוחד, בשל מעמדו כמנכ"ל רשות השידור כיום וכן בשל התפקידים הבכירים אותם מילא בעבר", נכתב מטעם הממונה על השכר.
"מר בן-מנחם מילא שורה של תפקידים בכירים ברשות השידור, אשר העניקו לו שכר חודשי גבוה ביותר", טען הממונה על השכר. "המדובר בהטבה ניכרת ממנה לא היה נהנה אילו היה מועסק בדירוג דרגה על-פי כתב מינוי, או אז היה מקבל גם פנסיה תקציבית. למעשה מר בן-מנחם מבקש 'לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה', זאת מבלי לבסס את דרישותיו בדין. זאת ועוד, נראה כי טענתו כי גילה את עובדת קיומם של הסדרי פנסיה שונים ברשות אך לאחרונה חוטאת לאמת, שכן הוא ודאי נחשף לשיטות ההעסקה השונות הקיימות ברשות במסגרת תפקידי הניהול אשר מילא".
בתצהיר שהוגש לפני ימים אחדים מכחיש בן-מנחם טענה זו. "במסגרת התפקידים הבכירים שמילאתי ברשות לא נחשפתי לאפליה כאמור", מצהיר בן-מנחם. "אמנם ידעתי כי אני זכאי לפנסיה צוברת וכי ישנם עובדים ברשות שזכאים לפנסיה תקציבית, אולם היה לי ברור שאותם עובדים התקבלו לעבודה שנים לפני; לרגע לא העליתי על דעתי כי עובדים שהתקבלו לעבודה אצל הרשות במועד בו אני התקבלתי או אף לאחרי זכאים לפנסיה תקציבית, לא כל שכן כאשר אין חולק כי כבר בימי הראשונים בעבודה אצל הרשות הייתי עובד מצוין. [...] אין צורך להכביר במלים על הפגיעה הקשה ברגשותי משעה שהבנתי כי במשך כל אותן השנים (למעלה ממחצית מחיי) אני מופלה לרעה ביחס לעמיתי למקצוע".
47128-07-12
תיק מוביל: 45029-07-12