חיבוק זועם

"כחלון: חייבים לרסן את מדיניות נתניהו", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "השר הפורש כבר מזמין חברי ליכוד לערוק איתו. סקר פנימי בעבודה: הצטרפות כחלון תיצור שוויון של 32 מנדטים בינה לבין הליכוד-ביתנו", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של יוסי ורטר ויהונתן ליס. ורטר דיווח אתמול ב"הארץ" בהבלטה על תוכנית אפשרית כזו של כחלון. "כחלון שוקל לרוץ לבד", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "'הליכוד כבר לא תנועה חברתית', אומרים מקורבי משה כחלון. אחרי הפרישה המפתיעה: כחלון מנהל מגעים עם אישים בליכוד על אפשרות להקים מפלגה חברתית בראשותו", נכתב בכותרת המשנה המובילה לדיווח של יובל קרני. גם הוא דיווח אתמול על התפתחויות אפשריות בחזית כחלון.

אפשר להמר שבשני העיתונים לא התפרסמה השנה (או מאז 2006) כותרת פוליטית ששימחה כל-כך את בכירי העיתון (או בעליו, במקרה של "ידיעות"). לראשונה מאז הוכרזו הבחירות מסתמן סדק במה שהיה נראה כניצחון מובטח של נתניהו, מי ששני העיתונים שוטמים בגלוי. זאת ועוד, לאחר שפרשניהם הפוליטיים ספגו מכה אחר מכה והוצגו ככלי ריק על-ידי ראש הממשלה, אלו זוכים היום להיות מיודעים מראש בייתכנותו של מהלך פוליטי דרמטי – שיפעל דווקא נגד נתניהו.

"אני בשל נפשית להקים מפלגה", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "מתרחק מהחיבוק", נכתב לצד תצלום של נתניהו ניגש לחבק את כחלון "בימים טובים יותר, בכינוס ועידת הליכוד, השבוע". מי שהעניק לכחלון את החיבוק האמיץ ביותר, הרבה לפני שהדבר היה אופנתי, היה העיתון הכלכלי של "הארץ", "דה-מרקר", שתמך וליווה את הרפורמה בסלולר של כחלון באופן אישי, אינטימי ממש, כפי שתיאר עורך "דה-מרקר" גיא רולניק. כעת כותב ברק רביד ב"הארץ" על עמדותיו של כחלון בעניינים שאינם קשורים לתעריפי שיחות או ריכוזיות במשק: "בעד מאחזים, נגד בג"ץ". "דעותיו רחוקות מאוד מאלה של לבני ויחימוביץ'", הוא קובע.

ויש גם מי שכבר סיים לרתום את הסוסים ויצא לדהרה: "כחלון עם לבני – 27 מנדטים, לעומת 30 לנתניהו ולליברמן", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". כזכור, לא מזמן הודיע "גלובס" בכותרתו הראשית כי כחלון יעבור דווקא למגזר העסקי, לעבוד אצל איל ההון קובי מימון. "קיבל החלטה: השר כחלון יודיע על הקמת מפלגה חדשה", נכתב בזו של "מקור ראשון". זאב קם וסופיה רון-מוריה קובעים כי מדובר ב"עובדה מוגמרת", ודוק: לא הקמת המפלגה היא עובדה מוגמרת, אלא החלטתו של כחלון היא כזו. ואם יחליט אחרת? אם כן, תהא לנו עובדה מוגמרת חדשה וחומר לכותרת נוספת.

"אוספים את השברים", נכתב בכותרת הראשית (האירונית, לאור הנסיבות) של "ישראל היום", המוקדשת לנזקי הסופה "סנדי" בארה"ב. "לצד שיקום ההריסות, מנסה ארה"ב לחזור לשגרה", נכתב בפתח כותרת המשנה, המזכירה גם את הבחירות הקרובות לנשיאות. ההפניה היא לטור פרשנות (בועז ביסמוט) העוסק בסופה ובבחירות.

הניסיון של "ישראל היום" לחזור לשגרה שלפיה נצחונו של נתניהו ושל "גוש הימין" מובטח וההפתעות הפוליטיות באות תמיד מכיוונם בא לידי ביטוי גם בכותרת שהם נאלצים בכל זאת להקדיש לחדשה הפוליטית המשמעותית של היום (כלומר, של אתמול): "כחלון מתלבט, בליכוד זועמים", נעלב העיתון בשם שולחיו. "בליכוד זועמים על הזגזוג: 'אם הוא יחליט לפרוש, זו תהיה בגידה'", מסכמת כותרת המשנה, המותירה את העונש על המעשה לדמיונם של הקוראים. עמ' 7 מוקדש ברובו לטור של דן מרגלית, המתרה במקורבי כחלון שלא ישכנעוהו לרוץ. הוא בוחר לעשות זאת, למרבה האירוניה, דווקא על-ידי משחק מלים ביידיש.

החברה האזרחית

"ההתייקרויות מגיעות לצרכנים", נכתב בכותרת גג על שער "כלכליסט", "בהתראה קצרה", מודיעה הכותרת עצמה, "שופרסל מעלה מחירים ב-4%". הכותרת הראשית של העיתון עוסקת בהכנות למיזוג בין פוטאש הקנדית לכיל הישראלית, שיכלול "העברה של 14.6% מהיצוא הישראלי לידיים זרות". "המחירים ימשיכו לעלות", מבטיחה כותרת גג על שער "עסקים" של "מעריב". "עליות המחירים של החודשים האחרונים אוששו את הדו"חות הכספיים של רשת שופרסל, ויו"ר החברה ביסקר צופה שמגמת ההתייקרויות תימשך".

"חברת החשמל למדינה:", נכתב לפני הכותרת הראשית של "דה-מרקר", שקוראת: "פישלנו. נתקענו בלי מספיק כסף. תנו לנו 14 מיליארד שקל". "חברת החשמל: אנו עשויים להגיע לחדלות פירעון בתוך חודש אם לא נקבל הזרמת הון או ערבויות בסך 1–1.4 מיליארד שקל", נכתב בכותרת המשנה. "הסיבה לגירעון: החברה טעתה בתחזית לתזרים הכספים שלה, ואינה מצליחה לנמק מי גרם לשגיאה וכיצד. בממשלה דורשים מהחברה למצות את מקורותיה הכספיים הקיימים – וגם לרוקן את חשבון הנאמנות של העובדים".

"500 מפוטרים בענף ההייטק – תחילת מגמה או מקרים נקודתיים?", שואלת כותרת ב"דה-מרקר". "הצמיחה תואט, האבטלה תעלה", נכתב בכותרת הראשית של "עסקים". "כך עולה מתחזית אגף הכלכלה של התאחדות התעשיינים לשנה הבאה. מספר הבלתי מועסקים יגיע ל-268 אלף ועיקר הגידול במקומות העבודה יהיה במגזר הציבורי", נכתב בכותרת המשנה. "9.8%", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט", "שיעור האבטלה האמיתי במשק, כולל מחפשי עבודה במשרה מלאה שנאלצים להסתפק בינתיים במשרה חלקית. בתוספת המיואשים האבטלה כבר גבוהה מ-10%" (מיקי פלד).

"למה אנחנו עובדים כל-כך הרבה, ולמה הרעיון המהפכני של שכר בלי עבודה הוא הרבה פחות מופרך מכפי שנדמה", נכתב בכותרת המשנה לראשית של מוסף "כלכליסט". הכותרת הראשית עצמה היא "מלכודת העבודה המיותרת", ואחת הבעיות שהרפורמות המהפכניות המוצגות בכתבה באות לפתור היא זו של האבטלה. "אפשר להתווכח על הצורך בשעות עבודה ארוכות במקרים של חקלאים, עובדים סוציאליים או המדענים שמחפשים תרופה לסרטן", כותבת טל שמיר, "אבל לאמיתו של דבר, העבודה של רובנו לא כל-כך חשובה – ושעות עבודה ארוכות לא הופכות אותה לטובה ויעילה יותר. להפך, הן לעתים קרובות רק גורמות נזק". והשאר זמין לקריאה באתר "כלכליסט".

ובינתיים, ב"מעריב"

הכותרת הראשית של "מעריב" היום אינה עוסקת במפלגה החדשה שמשה כחלון אולי יקים ואולי לא, גם לא בנזקיה של סופה שהשתוללה מעבר לאוקיאנוס, אלא בגורלם של אזרחים ישראלים משולי החברה. "התעללות והטרדה מינית בחולי נפש", נכתב בה. "כוחות גדולים של משטרה פשטו על מוסד נווה-יעקב בפתח-תקווה, בחשד שעובדיו תקפו והזניחו עשרות חוסים. אחד מהם סיפר בדמעות: 'השוטרים הצילו אותנו'" (אבי אשכנזי וארי גלהר).

"מעריב" מציג בימים האחרונים סדר יום עצמאי, מובחן ומעורר כבוד. יש לשער כי הסיבות לכך הן הבלבול האדיר השורר במערכת בתקופת חילופי הבעלים (היום אמורים כלל עובדי המערכת לקבל מכתבי פיטורים; לא ברור מי ימשיך בתפקידו ומי לא), כמו גם ההשתחררות מעול ההתערבויות, האינטרסים והגועל נפש של הבעלים וההנהלה הקודמים (בכל מקרה, הסיקור ב"הארץ" של אותה פרשה, גם אם מובלט פחות, מקיף יותר). איזו מהסיבות מרכזית יותר? מה יהיה על סדר היום של "מעריב"? מה יהיה על קובעיו? ומה יהיה על "מעריב" עצמו? והאם ייצאו לאור מהדורות של העיתון בימים הקרובים? עסקת הרכישה שנחתמה עם המו"ל שלמה בן-צבי לא החליפה אף אחד מסימני השאלה בסימן קריאה.

תיבת הקרדיטים ב"מעריב" מופיעה היום לראשונה ללא קרדיט לעורך ראשי. מי שהיה העורך, ניר חפץ, חזר להיות עוזרו של נוחי דנקנר, יו"ר קונצרן אי.די.בי ומי שהיה הבעלים. "זוהר גושן, המתווך שלא תיווך", נכתב בכותרת על שער "דה-מרקר". "כיו"ר רשות ניירות ערך קיבל גושן כמה החלטות שהיטיבו עם אי.די.בי. כיו"ר הרשות לשעבר, הוא קיבל מהקבוצה 3 מיליון שקל על תיווך בעסקה שנסגרה בלעדיו", נכתב בכותרת המשנה המפנה לידיעה של מיכאל רוכוורגר.

ענייני תקשורת

"השבוע, לנוכח העיסוק האינטנסיבי של 'כלכליסט' בהעלאת דמי הניהול בקופות הגמל, סימס לי מישהו מענף הביטוח: 'הכתבה שלך היום היתה חד-צדדית, פרובוקטיבית וחוזרת על הכתבה מאתמול'", כותב שאול אמסטרדמסקי בפתח מוסף "כלכליסט". "אולי זה מה שצריך לעשות עכשיו, כשאנשים עם כסף מנסים לעשות יותר כסף מכספם של אנשים עם פחות כסף, וכשפוליטיקאים מסמאים את עיני הציבור בהבטחות ריקות רק בשביל להיבחר מחדש ולא לקיים. אולי העיתונות מחויבת עכשיו להיות מאוד נחרצת, קצת פרובוקטיבית, לעתים ממחזרת. נראה שאין ברירה וצריך להגיד את הדברים בקול רם וברור, ושוב ושוב ושוב ושוב, כדי שהציבור יצליח לשמוע אותם מעבר להדי הקקופוניה. ואולי פשוט הייתי צריך לענות לו בקיצור: גם המציאות מעצבנת וחוזרת על עצמה".

"אני חושב שאני לא כל-כך מתאים לטלוויזיה של העשור הזה. כי אני לא בלונדינית עם ציצים גדולים", אומר גיל חובב בתשובה לשאלה של דפנה ארד בראיון השער של "גלריה", מוסף "הארץ". "פעם היה מקום לקירחים בטלויזיה, כיום אין. הטלוויזיה נהפכה להרבה יותר מסחרית", מפרט חובב. "במשך שבע שנים אני שיווקתי את הסדרה שעשיתי על זוכי פרס נובל, לכל ערוץ במדינה. אף אחד לא הסכים לקנות אותה עד שהחינוכית הסכימה. צילמנו עונה וזה הספיק גם להם. פעם ציפינו שלטלוויזיה יהיו ערכים של חינוך ונשאנו אליה עיניים. היום לא. מערכת היחסים ביני לבין הטלוויזיה היא כמו זו שבין סטרייטית להומו. ואני דווקא הסטרייטית. מה שיש לי להציע זה לא מה שהלקוח מחפש, שני הצדדים בסדר, אבל הם פשוט לא מתחברים. אמרתי את זה לידידי רן תלם מקשת, ולקח לו הרבה זמן להבין, הוא שאל, 'רגע, אני הומו?'".

בהמשך מספר חובב על המעבר מהטלוויזיה לרשת. "אני לא רוצה לעשות כל מיני תוכניות מלאות פשרות ותוכן שיווקי ואמצע הדרך. בשביל מה? עכשיו על הפרק אתר אינטרנט שאני עומד להעלות עוד שבוע [...] אני עובד עליו בעצמי. במצב התקשורת היום אתה חייב להיות המו"ל של עצמך, כי העיתונות הכתובה מאוד משתנה, וזה בעדינות, והטלוויזיה מאוד מסחרית, גם זה מאוד בעדינות. [...] אני סוג של איש תקשורת אמורפי עם סל של עיסוקים. עיתונאי שיש לו בית הוא מישהו שהולך לאכול אותה. צריך להבין שהעולם סביבנו משתנה ולהתאים את עצמנו למדיה".

"לאחר שוך הסערה התברר כי הכלכלה האמריקאית עדיין תלויה במידה רבה באוטוסטרדות אמיתיות ולא רק באוטוסטרדות המידע של האינטרנט, וכן ברשתות הוותיקות להעברה פיזית של אנשים וסחורות", נכתב בידיעה מתורגמת קצרה ב"כלכליסט". טלי שמיר מדווחת מניו-יורק כיצד "צעירים שנולדו אחרי עידן הטלפונים הציבוריים עומדים בתור הארוך ליד התאים כדי להתקשר לקרוביהם".

באורח יוצא דופן מגיש היום "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", טקסט הממותג כ"חשיפה" בכותרתו הראשית ובכפולה הפותחת. "דני אמר לי שהכל שטויות", נכתב בכותרת, ציטוט של בעלת השליטה בבנק הפועלים, שרי אריסון. "חשיפה: מה העידה שרי אריסון במשטרה בפרשת דני דנקנר והבנק הטורקי", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לתמלול מהחקירה שמגישה ליטל דוברוביצקי. התמלול הוא, מן הסתם, הצגת עמדתה של אריסון במה שנודע כ"פרשת דנקנר", שהגיעה כעת למציאות של כתב אישום נגד דני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים שהודח על-ידי בנק ישראל.

גרסתה של אריסון ידועה, פחות או יותר, והיא מקבלת כעת משנה תוקף באדיבות "ידיעות אחרונות": אריסון לא שמעה ולא ידעה, היא היתה נפקדת-נוכחת בעסקי הבנק (בהתאם לרוח החוק), היא לא הפקירה את דנקנר, אך גם לא ידעה דבר על עסקיו או אופן ניהולו. דוברוביצקי גם מוסיפה תיבת "רקע" המפרטת את העבירות השונות שבהן מאשימה הפרקליטות את דנקנר. הרושם העולה מהסיקור כולו, על רקע האופן שבו טיפל "ממון" בפרשה עד כה, הוא של השלכת דנקנר מתחת לגלגלי האוטובוס כדי להציל את אריסון מהרפש שאלו מתיזים.

שלי פריצקר מדווחת ב"כלכליסט" כי אשרור מינויו של שי באב"ד למנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו "מוטל בספק", משום שהיועץ המשפטי "עצר את כל המינויים" עד לאחר הבחירות.

מתוך מדריך האירועים בכפולה הפותחת של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות": "יזהר אשדות בהופעה. מועדון הזאפה הרצליה. מחיר: 135 שקלים. תשמעו על מה כל המהומה". אם כן, יונית, אין כזה דבר פרסום רע.