הסלמה
"מלחמה באוויר", "מטח של 100 רקטות מעזה", "הדרום תחת אש", "עליית מדרגה באש – ובתגובה", "הקבינט: להגביר את התקיפות", "האיפוק נגמר", "בדרך לעימות", "צה"ל נערך לפעולה נגד חמאס", "שם המבצע: צוק איתן", "הסלמה תחת הסלמה", "לא 'להכיל' – לתקוף", "הירי התרחב צפונה", "הערכה: חמאס עלול לירות גם על גוש דן", "פיקוד העורף אסר התקהלויות בטווח של 40 ק"מ מהרצועה", "בוטלו הלימודים במוסדות האקדמיים", "פותחים מקלטים", "ביישובי הדרום כבר 'מריחים מלחמה באוויר'", "הקבינט אישר גיוס 1,500 חיילי מילואים", "בעל הבית השתגע", "לפגוע בחמאס", "מדריך: הנחיות פיקוד העורף לאזרחים" ("ידיעות אחרונות", "הארץ", "מעריב", "ישראל היום", מבחר כותרות).
הפרשנים
"נוסחת ה'שקט תמורת שקט' שהציעה ישראל לחמאס לא הביאה לרגיעה המקווה בגבול עזה", כותב עמוס הראל במאמר פרשנות המתפרסם ב"הארץ". "על-פי המטחים של היממה האחרונה וההצהרות הפומביות שלו, חמאס דווקא מגדיל את סכום ההימור. מה שמתנהל כעת בין הצדדים הוא המשחק הפופולרי ביותר באזור זה שנים: משחק ה'תחזיקו אותי': כל צד מנסה להבהיר ליריב שהוא מוכן ללכת עד הסוף אם לא ייענו דרישותיו, אף שבפועל ספק אם יש לו עניין של ממש בהתנגשות. אם לא תימצא נוסחה גואלת ביממה הבאה, גוברים הסיכויים שנראה הסלמה נוספת באלימות".
מה שהראל תופס כמשחק דו-צדדי, ב"ידיעות אחרונות" רואים כיוזמה של צד אחד. "לבקשת החמאס", קובעת כותרתו של מאמר מאת נחום ברנע, שראשיתו נדפסת על שער "ידיעות אחרונות". "החמאס עשה הרבה מאוד – 100 רקטות זה הרבה מאוד – כדי למשוך את ישראל פנימה, לתוך עזה. הוא עושה זאת, קרוב לוודאי, מתוך ייאוש, משום שעל-פי תפיסתו, זאת הברירה היחידה שנותרה לו".
עשן מיתמר מכיוון שדה התעופה ברפיח, לאחר תקיפה ישראלית מן האוויר, אתמול (צילום: עבד רחים חטיב)
"חמאס מתנהג כמו מתאבד המנסה לגרור את ישראל בכוח לעימות מזוין", כותב אלכס פישמן במאמר פרשנות המתפרסם לצד זה של ברנע. שני המאמרים נדפסים על רקע שורה של טנקים ישראליים שעל גבם חיילים הנראים כשוקדים על הכשרתם לקרב ("חיילי צה"ל נערכים מחוץ לרצועת עזה, אתמול"). בשער העיתון נדפסת תמונה נוספת של טנק ישראלי, שועט בעפר ("מוכנים לתקיפה").
חרף ההיערכות לפעולה קרקעית, הפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות" מסביר כי מהלכי התקיפה הישראליים יוחרפו בהדרגה. "כל יום יהיה יום מבחן: האם חמאס יכול ורוצה להמשיך לשחק באש?", כותב פישמן, שכבר לפני שבוע העריך כי פעולה נרחבת ברצועת עזה הולכת ומתקרבת. "כך או כך", הוא כותב בהמשך, "עזה מתכוננת למלחמה. ראשי חמאס ירדו אל העיר התת-קרקעית ולמנהרות. הג'יהאד-האסלאמי הודיע על כוננות עליונה".
"לא, ישראל עדיין לא יוצאת למבצע צבאי בהיקף נרחב ברצועת עזה", כותב ב"מעריב" בן כספית. "ההחלטה היא להגביר את הפעילות מהאוויר, לגבות מחיר הולך וגובר מחמאס ולקוות שהם יישברו קודם. הבעיה היא שהם בדרך כלל לא נשברים קודם. הם נשברים הרבה אחרינו, כי אין להם מה להפסיד. ולכן על אף שישראל לא החליטה עדיין להיכנס לעזה ואין לדרג המדיני כוונה להפוך את חופשת הקיץ הישראלית לסיוט מדמם, אנחנו נכנסים, החל מאמש, להידרדרות כוללת שיכולה, בכל רגע נתון, להכניס אותנו לעזה".
לפי אלכס פישמן, תקיפה ישראלית רחבת היקף ברצועת עזה עלולה להפיל אחת ולתמיד את שלטון חמאס. "ייתכן שכבר אי-אפשר לעצור את הגלגל: יכול להיות שאנחנו נמצאים כבר היום במצב שבו החמאס, כגוף מדיני, פשט את הרגל", הוא כותב בפסקה החותמת את טורו. "הזרוע הצבאית שלו עושה כאוות נפשה, עזה עומדת על סף אנרכיה".
רצח אבו-חדיר
בכל העיתונים מדווחים היום כי שלושה מששת החשודים במעורבות ברצח הנער הירושלמי מוחמד אבו-חדיר הודו בביצוע ושיחזרו את המעשה, כך על-פי טענה שהשמיעו גורמי חקירה. "כך רצחנו", נכתב בכותרת בולטת על שער "ידיעות אחרונות", על רקע תצלום מפוקסל של שלושה מהחשודים. לפי חמשת הכתבים החתומים על הידיעה, החשודים בחרו דווקא באבו-חדיר משום ש"בשל מראהו הצנום חשבו שמדובר בילד".
מוחמד אבו-חדיר (צילום רפרודוקציה: פלאש 90)
"לא שב"כ, לא המשטרה ולא הרשויות האזרחיות – איש לא שם לב לערוגות שבהן צמחו החשודים ברצח הנער מוחמד אבו-חדיר בשבוע שעבר בירושלים. כל החשודים קרובי משפחה, חלקם בנים ונכדים לרבנים מוערכים, מתגוררים בשכונות דתיות, שקטות, המתעלמות במופגן מהפוליטיקה הלאומית", נכתב בכותרת המשנה למאמר מאת יאיר אטינגר, כתב ופרשן "הארץ" לענייני החברה החרדית.
בעיתון "יתד נאמן", אולי בעקבות זהותם המסתמנת של החשודים ברצח הנער הירושלמי, מתפרסם גינוי חריף ל"רצח המתועב" מפי הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, מנהיג הציבור הליטאי. "מי שעושה מעשים כאלה הוא רודף של כלל ישראל", מצוטט הרב שטיינמן בשער העיתון החרדי. "זהו מעשה חמור ביותר שאסור לעשות, שאין זה דרך התורה".
"רה"מ ניחם את משפחת הנער: 'רצח מתועב'", נכתב בכותרתה של ידיעה בינונית המתפרסמת בכפולה השישית של "ישראל היום". "נתניהו בטוח שכולנו מטומטמים", כותב במדור המאמרים של "הארץ" נחמיה שטרסלר. "הוא אומר שהוא נגד הסתה, ובטוח שאיש לא שם לב לכך שהוא מלך מלכי המסיתים. יום אחר יום, חודש אחר חודש, לאורך כל שנות שלטונו, נתניהו לא מחמיץ הזדמנות לדמות את הפלסטינים למפלצות, לומר שהם חסרי ערכים, אכזרים עד אין קץ.
"אין שבוע שהוא לא מפחיד אותנו שהנה הם קמים עלינו להורגנו ולרוצחנו. לכן אין לדבר איתם על הסכם, על שלום, על חיים – כי הם פשוט לא אנושיים, הם לא בני-אדם. אחר-כך הוא מגלגל עיניים למרום ומוקיע את הרצח של מוחמד אבו-חדיר, ואומר שזה רצח מתועב, ומבטיח למצות את הדין עם הרוצחים. אבל כל שלטונו, וגם נצחונו בקלפי, בנוי על המרשם הבדוק של הסתה, שנאה והפחדה.
"למי שלא זוכר, נתניהו היה זה שגינה בחריפות את רצח יצחק רבין. אבל הוא גם היה זה שעמד על המרפסת בכיכר ציון באותה הפגנה ארסית שבה הונפה תמונתו של רבין לבוש במדי אס.אס, ונשמעו הצעקות 'רבין רוצח', 'רבין בוגד'. הוא היה יכול לרדת מהמרפסת, כמו שעשה דוד לוי. הוא היה יכול לזעוק בקול גדול נגד המסיתים, ולהוציא אותם מההפגנה. אבל הוא לא עשה זאת. גם לא שכחנו מי הלך בראש התהלוכה בצומת רעננה, עם ארון קבורה שעליו רשום 'רבין ממית את הציונות'".
ב"ישראל היום", לצד הידיעה על שיחת הניחומים של ראש הממשלה, מתפרסמת כותרת עובדתית (יורי ילון) המבוססת על טענה טעונת הוכחה שהעלו עורכי-דינם של כמה מהחשודים. "חלקם", נמסר לקוראי החינמון כעובדה, "מעורערים בנפשם". רק מי שיטרח ויקרא את הידיעה יגלה כי הקביעה המפוקפקת נסמכת על היקש רעוע: "שום יהודי נורמלי לא יחטוף וירצח ככה סתם ערבי. זה נוגד את התורה ואת האמונה שלנו", מצוטטים מקורות מ"סביבתם של החשודים".
עוד כותרת
"השלום אפשרי", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ". מתחתיה נפרש מאמר בחתימת נשיא ארצות-הברית, ברק אובמה, המתפרסם לרגל כנס מטעם העיתון ("ועידת ישראל לשלום") שייערך היום בתל-אביב. "המאמר נכתב לפני 30 ביוני 2014 ועודכן", מצוין בהערת שוליים.
פוליטיקה
כל העיתונים מדווחים הבוקר על מהלך פוליטי שביצע אתמול השר אביגדור ליברמן, שותפו המרכזי של נתניהו בסיעת הליכוד–ישראל-ביתנו ובקואליציה. בימים האחרונים החליפו ביניהם ליברמן ונתניהו עקיצות מתוקשרות, המוזכרות בכל הדיווחים. אתמול בצהריים הודיע שר החוץ על פירוק הסיעה המשותפת.
"ההערכה במערכת הפוליטית היא כי היחסים בין ליברמן לנתניהו הגיעו לנקודת שפל חדשה בצל המתיחות הבטחונית", כותבים ב"ידיעות אחרונות" יובל קרני ואיתמר אייכנר, בידיעה שבראשה משובץ תצלום רחב ידיים של נתניהו וליברמן במליאת הכנסת.
שמעון שיפר, בטור פרשנות נלווה, מסביר את משמעות האירוע באמצעות מטפורה שטבע חבר שלו, אריאל שרון. שיפר מדמה את נתניהו לתרנגולת גוססת, הדורשת המתת חסד, או שמא לינץ'. "כשאריאל שרון רצה לרמוז על כך שזמנו של פוליטיקאי קצוב", כותב שיפר, "הוא היה מביא דימוי מעולם החקלאות: 'כאשר תרנגולת החלה לדמם, חברותיה היו מנקרות אותה למוות'. מנהיגי הקואליציה מיישמים היטב את המשל: כמי שמריחים את הדם סביבו, הם סבורים שהוא איבד מכוחו ומקסמו ומוכנים להתחיל לנקר".
נתניהו וליברמן בכנסת, 18.11.13 (צילום: פלאש 90)
ב"ישראל היום", עיתון הבית של לשכת נתניהו, נחלצים לעזרתו ומשתמשים בכלים הכמו-עיתונאיים הקבועים כדי לגמד את השפעת הצעד של ליברמן, שהביא לסיומה ברית פוליטית שקודמה באופן אישי על-ידי ראש הממשלה והניבה לו חיכוכים בתוך מפלגתו. כאן אין דם ובטח שאין תרנגולות פצועות או ברווזים צולעים.
למעשה, מי שיקרא את הידיעה בנושא המתפרסמת היום בחינמון יתקשה להבחין כי מדובר בהתפתחות המשפיעה באופן ישיר על מעמדו של נתניהו, על אף שבקרוב הוא עשוי לעמוד בראש סיעה שגודלה כגודל הסיעה השנייה בגודלה בכנסת. המלה "נתניהו" מוזכרת פעם אחת בלבד בכל העמוד המוקדש לדיווח על המהלך הפוליטי, וגם זה בחלק מציטוט (חיובי, כמובן) מפי ליברמן.
במקום השם המפורש נוקבים ב"ישראל היום", כמו שכבר עשו בעבר במקרים מסוג זה, בנוטריקון העילג "רה"מ". בסוף הידיעה המרכזית בעמוד, שעליה חתומים הכתבים מתי טוכפלד וגדעון אלון, אפילו מובאת האפשרות שלפיה מדובר בעצם בצעד ביורוקרטי: "ישראל-ביתנו תקבל מכסה של הצעות חוק, הצעות לסדר יום וכדומה, ככל סיעה עצמאית, וכן תקבל באופן עצמאי את המימון המגיע לה ותקיים ישיבות עצמאיות". עכשיו זה ברור: ליברמן בסך-הכל רצה לפקח טוב יותר על הגשת ההצעות לסדר.
בעמוד הבא מגישים עורכי "ישראל היום" את התגובה למהלומה שהונחתה על מחנה נתניהו: ידיעה מאת טוכפלד, אלון ושלמה צזנה. "זעם בליכוד על הודעת ליברמן: 'עיתוי אומלל'", נכתב בכותרת, המבליטה ביקורת אנונימית נגד בעל-הברית לשעבר. כתבי "ישראל היום" מוצאים לנכון להגיש לקוראיהם "הערכות" שלפיהן הפילוג בין המפלגות "לא ישפיע בטווח הקרוב על שלמות הקואליציה", לצד הערכות מפי "גורמים אחרים בקואליציה", שלפיהם "הצעד יכול להוביל לשינוי בהרכב הקואליציה, אם ליברמן או נתניהו ירצו בכך".
טור מאת דן מרגלית, הקובע כי "ליברמן היה פופוליסט, ויישאר כזה", משלים את הסיקור המגננתי. לדעת מרגלית, שר בממשלה אינו רשאי למתוח ביקורת פומבית על מדיניותה. "זאת מותר לעשות רק מספסלי האופוזיציה, וגם מהם במשורה כאשר הימים הם ימי מתח גובר ומערכת העצבים הציבורית מתוחה", מטיף מרגלית. הפרשן הבכיר בעיתונו של ראש הממשלה דורש מהשרים לא למתוח ביקורת על הממשלה. בעולם העקום של "ישראל היום", כך נראית פרשנות פוליטית.
בשולי החברה
"ביהמ"ש: חולות נועד לגרום למבקשי המקלט לעזוב מרצון", נכתב בכותרת של ידיעה מאת ירדן סקופ המתפרסמת ב"הארץ", בעקבות עתירות שהגישו "שלושה אזרחי סודאן ממוצא דרפורי" שהצטוו להתייצב במתקן השנוי במחלוקת.
"המדינה אינה יכולה מצד אחד להכיר בקבוצת אוכלוסייה הזקוקה להגנה, ולגביה ננקטת מדיניות אי-הרחקה התואמת את המשפט הבינלאומי [...] ומן הצד האחר לכנס אותה במתקן שהייה מבודד בלב המדבר, באופן הפוגע במידה מסוימת בחירותה, בטענה כי קיים קושי בהרחקתה", מצטטת סקופ את השופטת רחל ברקאי.
מבקשי מקלט מחוץ למתקן חולות, 11.4.14 (צילום: תומר נויברג)
"עלייה במספר הניסויים בבעלי-חיים בישראל, מחציתם בדרגות סבל גבוהות", קוראת כותרתה של ידיעה מאת עידו אפרתי המתפרסמת ב"הארץ". "רוב בעלי-החיים שבהם נעשו ניסויים הומתו במהלך או בסוף הניסוי", נכתב בכותרת המשנה של הידיעה, המבוססת על נתונים שהתפרסמו בדו"ח של המועצה לניסויים בבעלי-חיים במשרד הבריאות. "לראשונה לא בוצעו בשנה שחלפה ניסויים בכלבים ובחתולים".
"דו"ח: ל-75 אלף בדואים בנגב אין נגישות למים", נכתב בידיעה נוספת המתפרסמת ב"הארץ", המבוססת על מידע שנמסר מארגון חברתי. "הדו"ח מציין גם שהבדואים לא יכולים לשלם על-פי מכסת מים בסיסית, המחושבת לפי מספר נפשות במשק בית, בגלל שהם גרים בבתים ללא מעמד חוקי", מציין הכתב, צפריר רינת.
רק הצינור
כל העיתונים מדווחים הבוקר על הארכת מעצרו של רונאל פישר, החשוד בתיווך בשוחד בין חשודים בפלילים לגורמי אכיפה. לאחר הסרת צו איסור הפרסום התמקדה העיתונות, באופן טבעי, בחשוד המפורסם שנעצר ובחשוד מפורסם אחר (בפרשות אחרות), שהביא למעצרו – יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד לשעבר אלון חסן. כעת מתפנים כמה מהעיתונים לעסוק גם בצלע השלישית של היחסים המושחתים: מי שאמורים היו לכאורה לקבל את כספי השוחד.
רונאל פישר בדיון על הארכת מעצרו. בית-משפט השלום בירושלים, אתמול (צילום: יונתן זינדל)
"קצין משטרה שטיפל בחקירת אלון חסן נחקר בחשד שמסר מידע לעו"ד פישר", מדווח יניב קובוביץ ב"הארץ". בפתח הידיעה מזכיר כתב הפלילים של "הארץ" את קביעתה של השופטת חגית מאק-קלמנוביץ מאתמול, בדיון הארכת המעצר, שלפיה "מלבד הפרשה המקורית קיים חשד למספר פרשיות נוספות, ובכמה מקרים התעורר חשד לשוחד".
ב"הארץ" לא מציינים את שמו של השוטר שנחקר. ב"ידיעות אחרונות", שם נפרש תצלום גדול של פישר מעשן על פני רוב כפולת האמצע, מכונה השוטר ע'. כתב "ידיעות אחרונות" ירון דורון מציין כי "במח"ש בודקים לפחות שתי חקירות שהתנהלו ביחידת הדגל של המשטרה להב 433, אשר מהן דלפו לכאורה חומרים סודיים לנחקרים".
תחת הסטמפה "המיזם המשולש של פישר" מפרטים עורכי "ידיעות אחרונות" באילו פרשות מדובר: "השחיתות בנמל" (אלון חסן), "עבירות הבנייה" ("עו"ד רועי בר, יועץ לוועדות בנייה בעיריות רחובות וראשון-לציון, נעצר בחשד לקבלת שוחד מקבלנים"), ו"הלבנת ההון" ("בעלי החברה הקבלנית ב. יאיר חשודים בהלבנת הון עבור ארגון הפשע של יצחק אברג'יל").
"לא הייתי שטינקר בפרשה. התנהגתי כחושף שחיתויות", מצטט עופר פטרסבורג את אלון חסן (בשיחה עם "מקורביו"), "לא עיניין אותי לראות את פישר נופל. הוא היה רק הצינור שלי להוכיח שהמשטרה תפרה לי תיק".
כתב הפלילים של "ישראל היום", איציק סבן, היה חתום ביומיים האחרונים על מלל שהזכיר באופן אומלל למדי את מסרי ההסברה של דוברות משטרת ישראל, שניסתה להדחיק את חלקה של המשטרה בפרשת פישר. היום חתום סבן על ידיעה חדשותית שכותרתה מוקדשת לחוקר הנחקר. בתוככי הידיעה הוא כותב כי ביחידת העילית שבה משרת אותו חוקר "הביעו אתמול תדהמה מהחשדות נגד הקצין".
להלכי הרוח שהובעו בכתיבתו של סבן בימים האחרונים מצטרף היום אבירם זינו מ"מעריב". "המונח 'טלטלה', שיוחס למה שצפויה פרשת רונאל פישר לגרום במשטרה, היה כנראה מוגזם", כותב זינו בפתח של מאמר פרי עטו, הנדפס לצד הדיווח החדשותי. "ככל שנחשפים עוד ועוד פרטים בפרשה הזאת, שהיתה אמורה לגרום לרעידת אדמה במשטרה, נראה שלמרות החשדות החמורים, הקצינים הבכירים יכולים לנשום לרווחה, לפחות לעת עתה".
זינו אינו מפרט מה עומד מאחורי קביעתו, ובהמשך המאמר אולי גם רומז מדוע. "על פרסום פרטי החקירה יש מגבלות", הוא מציין, ומבקש – לא ברור ממי – להירגע. "בואו ניתן לדברים להתברר, ואז, אם המשטרה תצטרך טלטלה, זו תבוא גם תבוא".
ענייני תקשורת
השידור הציבורי. "סיכוי אמיתי לשידור הציבורי", קוראת כותרתו של מאמר אופטימי מאת נתי טוקר, המתפרסם לקראת החלק האחרון של דיוני ועדת אלהרר. "החקיקה היתה רצופה בפשרות כמעט בכל תחום, בעיקר בנושא הנתק בין הדרג הפוליטי לשידור הציבורי", כותב טוקר. "שר התקשורת, גלעד ארדן, ושר האוצר, יאיר לפיד, דיברו תחילה על נתק פוליטי מוחלט, אך זה לא הושג. עם זאת, המוצר המוגמר, גם אם אינו מושלם – טוב בהרבה מהמצב הקיים ברשות השידור, וטוב אף מהמצב ברגולציה על השידורים המסחריים".
הוט. במוסף "ממון" מראיינים את אילן צחי, מנכ"ל חברת הוט של פטריק דרהי, "בעקבות התלונות והקנסות על זמני ההמתנה הארוכים במוקד". "היינו צריכים להבין שנושא השירות קריטי" הוא הציטוט מפיו שנבחר להופיע בשער המוסף. "מנכ"ל הוט מבטיח: 'תראו שיפור בקרוב'", נכתב בכותרת הראיון. "איך קרה שהגעתם למצב הזה?", שואלים את המנכ"ל הכתבים ישראל וולמן וליטל דוברוביצקי, ונענים בשורה של סיסמאות דלות תוכן.
לקבוצת "ידיעות אחרונות" שיתוף פעולה עסקי רב-שנים עם קבוצת הוט. אף שבידיעה עצמה מוזכרים גם פרטים שבוודאי אינם נוחים למרואיין ולחברה שבראשה הוא עומד, האופן שבו היא מוגשת לקוראים נדמה ככזה שנתפר לצרכיה של חברת הוט, שיחסה ללקוחותיה ולעובדיה נודע לשמצה. "המהפך של חברת הכבלים", נכתב בכותרת הגג, כאילו ההבטחה כבר מומשה, ולא נותר כבר זכר לאסטרטגיית הניהול הפוגענית של החברה שבראשה עומד המרואיין.
דו-קיום. "בימים כאלה, כשהשנאה והחרון צפים ועולים וכובשים את מרכז הבמה, דרוש מעורך של טבלואיד פופולרי (רון ירון) אומץ עיתונאי כדי להבליט כתבה המתייחסת בחיוב לערבים ולאפשרות לחיות איתם בשלום", כתב כאן אתמול שוקי טאוסיג בעקבות שתי כתבות השער האחרונות של המוסף "24 שעות" מבית "ידיעות אחרונות". היום מוקדש שער המוסף ל"כתבה שלישית בסדרה" (יהודה שוחט): "חמש אמהות שכולות, ישראליות ופלסטיניות, כותבות למשפחות פרנקל, שער, יפרח ואבו-חדיר".