"רוצים לשלם פחות? קנו מהיצרן הקטן", נכתב בכותרת מאמר במדור הדעות של "דה-מרקר", שעליו חתום יצרן קטן: אשר יניב, הבעלים של חברת מיצי הפירות פריניב. "יצרנים קטנים צריכים פשוט להעז להתחרות בתאגידי הענק, ולא לפחד מהגודל, מהקשרים או מהכסף שיש להם. צריך לתת שירות טוב יותר, לא לעשוק את הצרכנים ולהסתפק במועט – הן ברווח והן ברמת החיים. פשוט לא להיות חמדנים", הוא כותב.
יניב מקבל מהעיתון במה מערכתית למאמר שהוא פרסומת לכל דבר – הכל בשם אידיאל המחיר הנמוך: "הרשו לעצמכם לנסות מוצרים חדשים ולגוון את הקנייה שלכם בסופרמרקט. בכל פעם שאתם עושים זאת, עוד יצרן כמונו מקבל עידוד לספק לכם מוצרים טובים, אמינים, והכי חשוב – במחיר הוגן". אלא שבעוד שמחיר הוגן הוא בהחלט חשוב, הוא לא הכי חשוב: בפברואר השנה דיווחה נורית קדוש ב"כלכליסט" כי נגד יניב והחברה שבבעלותו ובבעלות אחיו הוגש כתב אישום בשל שימוש בחומר שימור אסור לשימוש. נראה שהנטייה הפנאטית שמפעפעת ב"דה-מרקר" ואיפשרה לבעל אינטרס מסחרי לזכות בשטח פרסום מערכתי ריפתה גם את ידי העורכים מלבדוק את טיבו של הפובליציסט החדש שלהם.
אמנם, ייתכן, כמובן, שב"דה-מרקר" מאמינים כי כל אדם הוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו.
הבטחה למחיר נמוך מסדרת לחברה מסחרית נוספת פרסומת מערכתית ב"דה-מרקר": "קרולינה למקה – הגולן טלקום של המשקפיים", נכתב בכותרת טקסט קצר המתפרסם כליווי לכתבה של רותי לוי על "פערים של מאות אחוזים במחיר משקפי שמש אופטיים". "קרולינה למקה היא הילד הסורר שמאיים על שוק המשקפיים", כותבת לוי (או כך ניתן להניח, מאחר שהטקסט אינו חתום), ורני רהב, היחצן של תאגיד החברות המחזיק במותג משקפי השמש, יכול לרשום לעצמו הישג יפה בעיתון שהקדיש לו לא מזמן תשומת לב שלילית ביותר.