קריירה

כפולת העמודים התשיעית במוסף "דה-מרקר" מוקדשת הבוקר לכתבה מאת טלי חרותי-סובר במדור המכונה "קריירה". הפעם הקריירה היא של עובדי כפיים בשטח C, הוא השטח בשטחים הכבושים שבשליטה ישראלית מלאה.

בבקעת הירדן, כותבת חרותי-סובר, יש מי שעובד 16 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, ללא חופשות, ללא ימי מחלה, ללא תלושי שכר, ללא דמי פיצויים, תמורת שכר של 6.5 שקל לשעה. "פועלים תאילנדים כמעט שלא פוגשים בבקעה", היא מדווחת, "פלסטינים מבקשי עבודה יש בשפע, והם זולים יותר מהפועלים המיובאים". יש גם מי שעבד מגיל 15 עבור 70 שקלים ליום (שמהם שילם 10 שקלים לקבלן שהסיע אותו למושב) ליום עבודה שהחל בשש בבוקר והסתיים בשתיים בצהריים. כשהיה צורך, העובד נשאר עד עשר בלילה, תמורת 10 שקלים לכל שעה נוספת. בחודש הצליח להרוויח, במזומן וללא תלוש, קרוב ל-2,000 שקל.

לפי הכתבה, "כשהפועלים מתקוממים לעתים, הם משלמים על כך ביוקר. נידאל פוקהה מעין אל-בידה, למשל, עבד שישה ימים בשבוע בעבודה פיזית קשה בפרדס אתרוגים. עבור שמונה שעות ביום השתכר 80 שקל, ובחודש – 1,800 שקל. אחרי שלוש שנים באותו השכר ביקש מהחקלאי תוספת של 10 שקלים ליום. התגובה היתה מיידית: פיטורים למען יראו וייראו. שני פועלים נוספים שעבדו איתו ולא התעקשו כמוהו נותרו בעבודתם".

בהמשך היא מציינת: "ייתכן כי העובדים היו פחות ממורמרים לולא היו מרגישים שמנצלים אותם על אדמות השייכות להם".

בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מדווחת רוני לינדר-גנץ על תוכנית ההבראה שהגישו נאמני המרכז הרפואי הדסה לבית-המשפט. בין היתר מציינת לינדר-גנץ כי הנאמנים דיווחו שבשבועות האחרונים באו בדברים עם המנכ"ל הקודם של הדסה, פרופ' שלמה מור-יוסף, אשר כחלק מהסכם הפרישה שלו הוא מקבל תשלום חודשי בסך 75 אלף שקל עד לשנת 2018 ועוד הטבות בסך כולל של מיליוני שקלים.

לפי הדיווח לבית-המשפט, "הנהלת החברה והנאמנים ניהלו מגעים עם פרופ' מור-יוסף להסדרה בהסכמה של השינויים בתנאי פרישתו ובזכויותיו, אולם ללא הצלחה. על כן בכוונת הנאמנים לפנות בעניין זה לבית-המשפט". מור-יוסף, כיום מנכ"ל הביטוח-הלאומי, מסר ל"דה-מרקר" כי המגעים עם הנאמנים נמצאים בשלב מתקדם.

בידיעה נפרדת מדווחת לינדר-גנץ כי הנאמן הראשי, עו"ד ליפא מאיר, טס ביום חמישי האחרון לחו"ל וישוב רק ביום שלישי. "כלומר בימים הקריטיים ביותר במשבר הדסה, שבהם ייחרץ סופית דינו של המוסד – לפירוק או להבראה", לא יהיה נוכח. ב"כלכליסט" מדווחת ענת רואה כי עו"ד מאיר והנאמן השני, עו"ד אשר אקסלרוד, ביקשו מבית-המשפט לאשר להם שכר טרחה בגובה 900 אלף שקל עבור שלושת חודשי עבודתם (150 אלף שקל לחודש, כל אחד). לבקשה אף צורפה הסכמת הכונס הרשמי, אולם בית-המשפט ביכר לאשר להם שכר טרחה של 200 אלף שקל בלבד.

"הנאמנים היו כל-כך בטוחים שבקשתם תיענה, לפחות ברובה, עד כי חרף המלים הברורות של ההחלטה, הם הניחו מיד שהשופט התכוון לתשלום של 100 אלף שקל לחודש לכל אחד מהם (600 אלף שקל בסך-הכל), ולא עלה על דעתם שהשופט מינץ פסק להם 'רק' 200 אלף שקל, שהם 33 אלף שקל לחודש לכל אחד, פחות מרבע מהסכום שביקשו".

שוחרי עיתונות טובה

"'ידיעות' דואג לעניים? טעיתם. דווקא לתאגידים", נכתב בכותרת לידיעה מאת מירי עדן, כתבת "ישראל היום" לענייני "ידיעות אחרונות" שצצה לאחרונה בעיתון. הידיעה של עדן, התופסת את עמ' 11 ב"ישראל היום", מורכבת בעיקרה מציטוטים ארוכים של שני פרסומים – האחד מאת נתי טוקר ב"דה-מרקר", על שיתופי הפעולה המסחריים בין "ידיעות אחרונות" לתאגידי מזון; והשני מאת איתמר ב"ז מאתר זה, על השתלטות הפרסום הסמוי על אתר ynet (ב"ישראל היום" הקפידו להשמיט את כל הדוגמאות של הגופים הממשלתיים שמשתפים פעולה עם האתר של "ידיעות אחרונות").

עמוד קודם לכן, בכפולת עמודים נוספת המוקדשת למסע יחסי-הציבור של "ישראל היום" נגד החוק המאיים עליו, מצוטט קטע מטור ביקורת התקשורת של אביב הורביץ באתר mako, על יחסי "ידיעות אחרונות" עם ח"כ איתן כבל, יוזם הצעת החוק.

כרגיל ב"ישראל היום", היכולת לבצע עבודה עיתונאית משמעותית כמעט שאינה קיימת. העיתון, שהצליח להפוך בתוך שנים אחדות לנפוץ בישראל, שנמצא בבעלות אחד מעשירי תבל, שמעסיק עשרות עיתונאים ושבר את המונופול של העיתון שפעם היתה לו מדינה, אינו מסוגל להביא עובדה חדשה אחת על פקעת האינטרסים הזרים ששולטים בקבוצת "ידיעות אחרונות". במקום זאת הוא מעתיק ומדביק מכלי תקשורת אחרים, שעושים את העבודה עבורו.

אגב, גם ב"ישראל היום", חרף איתנותו הכלכלית, אפשר למצוא מדי פעם ידיעות פרסומיות (לדוגמה: "גם השנה: בנק הפועלים יחלק דגלי ישראל"; "לופטהנזה מציגה: 'תיירים' משודרגים"; "הנסיכה והעדשה").

נוסף ליכולת להעתיק ולהדביק טקסטים של אחרים, "ישראל היום" מתמחה גם בהבעת דעות. הבוקר, לצד המשאל היומי, שמופקע זה השבוע השלישי לשאלה על "חוק 'ישראל היום'" (23 מתוך 23 תושבי ראשון-לציון מתנגדים לחוק ותומכים ב"ישראל היום"), מגיע תורו של איזי ליבלר לשטוח את משנתו על המאבק בין העיתונים. דעתו אינה שונה מאוד מדעתם של חבריו לעיתון. "הקמפיין המכוון נגד 'ישראל היום' הוא נחות ושפל", הוא כותב, ובהמשך תוקף ישירות את אחד האיומים הספורים על הקריירה הפוליטית של בנימין נתניהו – יו"ר הבית-היהודי נפתלי בנט: "החוצפה של מנהיג דתי-לאומי לכאורה בתמיכה אקטיבית בחקיקה שתסגור את העיתון היחיד המקדם את המחנה הלאומי – היא בלתי נסבלת".

גם כאן, כמובן, העמדה נגועה בצביעות. ב"ישראל היום" לא נאמנים למחנה הלאומי, אלא לבנימין נתניהו. כשיש מחלוקות בין השניים, ראש הממשלה הוא הקובע.

"זכותו של 'ישראל היום' להיות עיתון; זכותו להיות שופר; זכותו להיות ימני ולאומני, זכותו להיות לעתים אשפתון וזכותו להיות אפילו חינמון", כותב גדעון לוי במדור הדעות של "הארץ", ויוצא נגד הצעת החוק שמאיימת על "המודל הכלכלי" של העיתון הנפוץ בישראל.

"איש וחולשותיו", מוסיף לוי. "אני אוהב לדפדף ב'ישראל היום'. בדרך כלל הוא מקומם אותי, לעתים הוא מעלה בי חיוך מר, לעתים תחושת גועל. תחושות דומות עולות בי לעתים כשאני קורא ב'ידיעות אחרונות'. שניהם טבלואידים ישראליים, ללא הפורנוגרפיה והרכילות הבוטות של דומיהם במערב. שניהם מלבי יצרים, פורטים בציניות על רגשות וחרדות לאומניים נמוכים ולעתים אף שפלים, שניהם עיתוני בידור, שנועדים להנעים לקוראיהם. זה מה שיש במדינה שמרבית עיתוניה גוועו זה כבר ומספרם הוא מהנמוכים בעולם. שליטתו הדורסנית של 'ידיעות אחרונות' היתה רעה והיא עורערה עם הופעתו של 'ישראל היום', הרע לא פחות. הצלחת שניהם לא יכולה לשמח שוחרי עיתונות טובה".

הדפוס במרתף משרד רה"מ

ראש הממשלה בנימין נתניהו לוחץ את ידו של הכתב המדיני של "ישראל היום", שלמה צזנה, אחרי שחתם על מדריך התיירות שצזנה כתב, מאי 2013 (צילום מסך, "ישראל היום")

ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, ממשיכים להתעלם מהקמפיין של העיתון המתחרה. בעמ' 18 מדווח איתמר אייכנר כי בעקבות פרסום שלו ביום שישי האחרון, על עלות הנסיעה של משפחת נתניהו ליפן, הוחלט לקצר את הביקור ביום ולצמצם את הפמליה. "מכיוון שמדובר בנסיעה יקרה מאוד, יכלו מעט כלי תקשורת להצטרף", מציין אייכנר, "ארבעה עיתונאים, מחציתם מרשות השידור".

שלמה צזנה, כתב "ישראל היום" שזכה בעבר לברכה אישית מראש הממשלה לרגל השקת ספר פרי עטו, הוא אחד העיתונאים שמלווים את ראש הממשלה בביקורו ביפן. לפי ציוץ שפירסם, יחד עימו טסו אילה חסון מערוץ 1, קרן מרציאנו מערוץ 2 ורונן פולק מרשת ב'. "לירן דן לא יוכל לסקר את הביקור במקומך? למה צריך שני נציגים מ'ישראל היום'?", הקניט אותו אלדד יניב. "כי אין לו את קוד הגישה לדפוס במרתף משרד רה"מ ולי יש", השיב צזנה.

אגב

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מעניקה הד לדרישה להחמיר בענישה לרוצחים ו"למנוע מתן חנינה לרוצחים 'כבדים'". דרישה זו עלתה מטעם משפחות שכולות, לקראת דיון שיתקיים הבוקר בהצעת חוק של ח"כ איילת שקד (מתומכי הצעת החוק נגד "ישראל היום"), ולפיה שופטים יוכלו להטיל מאסר עולם ללא חנינה על רוצחים שפעלו על רקע לאומני ועל רוצחי ילדים.

איתמר אייכנר ועקיבא נוביק מדווחים בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" כי "בין המשפחות השכולות שחתמו על המכתב גם אילנה ויעקב דדון, הוריה של שלי דדון ז"ל, אשר נסיבות מותה טרם הובררו ומוטל עליהן צו איסור פרסום".

אמש התקיימה בעפולה הפגנת מחאה בעקבות רצח דדון. ליאור אל-חי מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי השתתפו בה אלפים תחת הכותרת "הדם של שלי זה הדם שלי". בתצלומים הנלווים ניתן לראות את המפגינים מנופפים בידיים צבועות אדום. בין השלטים שנישאו בהפגנה: "להיות עם חופשי בארצנו" ו"כולנו בעד מוות למחבלים". "לאחר פיזור ההפגנה", מסיים אל-חי את דיווחו, "נותרו בקרבת מקום כ-30 צעירים שהחלו בשלב מסוים לצעוק 'מוות לערבים'. במשטרה ציינו כי הצעירים החלו להתפרע ואף ניסו לגרום נזק למכוניתו של בן-מיעוטים. כוח משטרה שהיה במקום עצר לחקירה 10 חשודים".

כותרת הגג לידיעה מאת אלי אשכנזי ב"הארץ" על ההפגנה בעפולה היא "קריאות 'מוות לערבים'". לפי דיווחו, הקריאות הללו נשמעו בניגוד לבקשת המארגנים. לא מדווח על התפרעות המפגינים וניסיון לפגוע ברכוש ערבי.

בשער "ישראל היום" מופיעה כותרת קטנה – "להחמיר עם רוצחים", המובילה לדיווח בעמ' 14. בסיום דיווחו על ההפגנה שנערכה בעפולה כותב דני ברנר כך: "אמש, אגב, נרשמו בעפולה התפרעויות של כ-50 אנשי ימין קיצוני בהנהגת ברוך מרזל. המתפרעים, שעשרה מהם נעצרו, ניסו לפגוע ברכבו של אזרח ערבי ולהתעמת עם אזרחים נוספים".

מקרים מיוחדים ומתאימים

הכותרת המרכזית הנוספת בשער "ידיעות אחרונות" מוקדשת לתופעה המכונה "תג מחיר", על רקע התבטאות של הסופר עמוס עוז, שהשווה בינה לבין פעילות ניאו-נאצית. מאיר תורג'מן מביא את הדברים שאמר עוז במסגרת חגיגות יום-הולדתו באולם צוותא בתל-אביב. "אין שום דבר שהניאו-נאצים של ימינו באירופה עושים ושהקבוצות הללו לא עושות אצלנו", אמר עוז. "אולי ההבדל היחיד נעוץ בכך שהקבוצות הניאו-נאציות שלנו נהנות מרוח גבית של לא מעט מחוקקים לאומניים, אולי אפילו גזעניים, וגם כמה רבנים שנותנים להם ביסוס שהוא בעיני פסאודו-דתי".

חשוד ב"תג מחיר" מובא להארכת מעצר, 9.5.14 (צילום: יונתן זינדל)

לצד ציטוט דבריו של עוז מתפרסם טור מאת בן-דרור ימיני, הרכש החדש של העיתון. "די, מספיק", קורא ימיני, "משום שחבורת מציירי הגרפיטי ומפנצ'רי המכוניות הללו עושה את ההון הפוליטי שלה בעיקר מהגינויים".

לדברי ימיני, "בשבדיה יש אלפים שחברים בתנועות ניאו-נאציות. יש להם אפילו כתב-עת, 'סטורם', שמפיץ את דברי הבלע האנטישמיים. בכל בדיקה הוגנת יתברר שהימין שיכול להיחשד כניאו-נאצי בארצות הנאורות ביותר, כמו שבדיה ונורבגיה, שלא לדבר על צרפת ואנגליה, חזק הרבה יותר מהימין הקיצוני בישראל". ימיני, אם כן, מצא את הדבר "שהניאו-נאצים של ימינו באירופה עושים ושהקבוצות הללו לא עושות אצלנו" – הם מוציאים עיתון.

בהמשך "ידיעות אחרונות" מדווחת טובה צימוקי כי היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין הסיר את התנגדותו לביצוע "מעצרים מינהליים" של חשודים במעשי "תג מחיר". לפי הדיווח, וינשטיין הבהיר לאחרונה בדיונים פנימיים כי במקרים "מיוחדים ומתאימים" יהיה ניתן לעצור חשודים (יהודים) לתקופה ממושכת ללא משפט.

הכותרת הראשית ב"הארץ" מוקדשת אף היא לנושא – "הוותיקן: מודאגים מחוסר השליטה בפשעי השנאה". ג'קי חורי וניר חסון מדווחים כי לקראת ביקור האפיפיור פרנסיסקוס הראשון בישראל בעוד שבועיים, בוותיקן "עוקבים בדריכות אחרי הדיווחים בארץ" על פשעי השנאה שמופנים בין היתר נגד נוצרים. הדיווח על דברי עוז מצומצם יחסית, ואינו מלווה בתגובות זועמות לדבריו.

ב"ישראל היום" אין זכר למתח לקראת ביקור האפיפיור בישראל. ההפך הוא הנכון. יהודה שלזינגר מדווח על חלומו של מארק רוק, ערבי נוצרי בן 16 החולה במחלה קשה, לפגוש את האפיפיור. לפי הדיווח, לעזרתו של רוק נחלץ הרב הראשי דוד לאו, שהתחייב לנסות לסייע לו להגשים את חלומו. אגב, עם כל הסימפטיה של עורכי "ישראל היום" למצוקתו של רוק, אין לו הזכות להביע דעתו במסגרת סקרי דעת הקהל שעורך העיתון, שכן אלו מתבצעים בקרב ישראלים יהודים בלבד.

על דברי עוז בדבר מבצעי "תג מחיר" מדווחים ב"ישראל היום" מבעד לכותרת "עוז גורם לזילות השואה", ציטוט מפי השר אורי אריאל. העובדה שעוז לא השווה בין מעשיהם של פעילי "תג מחיר" למעשי הנאצים של המאה הקודמת, אלא למעשי הניאו-נאצים של ימינו, אינה מפריעה לאריאל לטעון: "אין שום אפשרות להשוות בין הנאציזם, שכל מהותו השמדת עמים אחרים בשם עליונות הגזע, לבין ריסוסי גרפיטי וניקובי צמיגים".

לידיעה נלווה טור מאת ד"ר חיים שיין, הטוען כי ההשוואה של עוז "הזויה, מקוממת וחסרת כל בסיס רעיוני או מוסרי". לדברי שיין, "יהודי לעולם לא יכול להיות נאצי או ניאו-נאצי". גם זו נחמה.

דעות אחרונות

גלעד שרון מקדיש את טורו הבוקר במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" לביקורת על עו"ד אליעד שרגא, מייסד התנועה למען איכות השלטון בישראל. שרון אינו נוקב בשמו, אלא מכנה אותו לאורך כל הטור "הג'ינג'י". לדברי שרון,  "הצדיק בעל הרעמה האדומה הלך ועלה במדרגות הקדושה המדומה – היום הוא כבר 'בבא ג'ינג'י'. אבל במקום קמעות ולחשים הוא מחלק גלימות של אבירים – אבירי התנועה לאיכות חייו שלו עצמו. הגלימה שבאה עם התואר המנופח והיומרני – אביר תהיה להוד ג'ינג'יותו".

לצד טורו של שרון מתפרסם טור מאת ד"ר ענת פלג, הקוראת לשופטים בדימוס להימנע מלהיענות לפניות התקשורת להביע דעתם בעניין גזר דינו הצפוי של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. "מוטב היה לו מילאו פיהם מים נוכח השאלה החוזרת על עצמה על האיזון הנדרש בין תרומתו העצומה של אולמרט למדינת ישראל לבין מעשיו הפליליים", כותבת פלג, "שכן, בעת כתיבת החלטות שמשמען שלילת חירותו וכבודו של המורשע בדין, זקוק עתה השופט יותר מכל להפוגה מלחצי המדיה".