השלום

"אבו-מאזן אינו ממהר לשום מקום. הוא ממשיך לתעתע, ואינו מתייאש גם כשלהטוטיו נכשלים ומתבררים כתכסיסים חסרי טעם. השבוע הוא הוציא את האמריקאים מכליהם והצליח להרגיז אפילו את אובאמה. כשהתברר לו שהאיום הילדותי לפרק את הרשות פעל כבומרנג, הוא מיהר באמצעות דובריו להיתמם ולהכחיש כי העלה בכלל על דעתו אפשרות נואלת שכזאת. אבל לא איש כאבו-מאזן יחדל מנכליו, ואתמול כינס במוקטעה עיתונאים ישראלים כדי לומר 'כן' להארכת השיחות המדיניות, אל מעבר לאפריל, אבל באמת לומר 'לא' באמצעות שורה של תנאים שישראל אינה יכולה לקבל אותם" (מאמר המערכת של היומון החרדי "המבשר").

הכותרת הראשית של "ישראל היום" מוקפת היום מרכאות, נוהג רגיל בחינמון. עוד כנהוג בחינמון, במקום לייחס אותה לדוברי ראש הממשלה, היא מיוחסת ל"ירושלים". "יו"ר הרשות הציב תנאים למו"מ. בירושלים זעמו", נכתב בכותרת הגג. "אבו-מאזן הוכיח – הוא לא רוצה שלום" היא הכותרת הראשית. "ישראל דחתה את התנאים: 'הפלשתינים רוצים רק לקבל בלי לתת דבר'", ממשיכה כותרת המשנה. "בשיחה עם כתבים ישראלים אמר אבו-מאזן: דורשים הקפאת בנייה ודיון על הגבולות. תבע גם לבצע את הפעימה הרביעית של שחרור האסירים, ולא חזר בו מאיומיו לפרק את הרשות".

ב"ידיעות אחרונות", שייחד את הכותרת הראשית בגליון החג (20.4.14) לאיום התורני של עבאס בפירוק הרשות, לא נמצא מקום על השער לעיסוק בתהליך השלום. שתי הכפולות הפותחות מוקדשות לעיסוק במקרה רצח, ועמ' 6 להחלטתו של השר גלעד ארדן להתפטר מתפקיד השר להגנת העורף (ארדן, שר התקשורת בכובעו השני וחביב העיתון, זוכה למסגור מחמיא). עמ' 8 מוקדש לציטוטים ממסיבת העיתונאים של עבאס. הכותרת ממחזרת את האיום ("אם ייסגרו הדלתות, תישאו באחריות") ומלווה בתצלום הכותרת מה-20 בחודש.

"עבאס: מוכן להמשך השיחות ושיתוף הפעולה הבטחוני" היא הכותרת הראשית של "הארץ". רק בכותרת המשנה נכתב כי "הנשיא הפלסטיני התנה את ההצהרה בשחרור האסירים, דיון מיידי בגבולות והקפאת הבנייה. ישראל: הוא לא רוצה שלום". ההפניה למאמרו של צבי בראל היא "עוד לא מחזיר את המפתחות":

"'ביום שלישי תצא לדרכה רכבת הפיוס. זהו יום לאומי מיוחד. אל לאיש לסגת, ועל כולם לעשות את כל האפשרי כדי שהרכבת תגיע ליעדה', כתב ד"ר מאזן סאפי על דיוני הפיוס בין פתח לחמאס שהחלו אתמול (שלישי) בעזה. במרחק כ-80 קילומטרים מוועידת הפיוס, השמיע מחמוד עבאס (אבו-מאזן) בקולו את האזהרה – או האיום – למסור את מפתחות הרשות לידי ישראל ולהטיל עליה את האחריות לפעילות השוטפת של הגדה. על כך אפשר היה לקרוא את מאמרו השנון של נביל עמרו, מי שהיה יועצו של עבאס ואחר-כך יריבו המר, שבו לעג לרעיון. 'הרשות הפלסטינית היא הישג לאומי', כתב, 'אי-אפשר להתייחס אליה כאל בית שכור שבו חילוקי דעות בין השוכר למשכיר גורמים למסירת המפתחות למשכיר ולחיפוש בית חדש'. כזו היא גם עמדתו של סאיב עריקאת, שהתייחס אתמול לרעיון בביטול".

הנוער

"החשוד ברצח הצעיר ברעננה הסגיר את עצמו", נכתב בכותרת מתחת לקפל בשער "הארץ". "למעורבים הנוספים בקטטה עבר פלילי", נכתב באותיות אדומות בכותרת הגג. הידיעה עצמה תופסת את השליש העליון של עמ' 9.

"הדמעות וההכחשות" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המוקדשת כולה, כמו גם, כאמור, שתי הכפולות הראשונות של העיתון, למקרה רצח במועדון. התמונה המרכזית על השער היא של "החשוד בדקירה" (כיתוב על גבי סטמפה צהובה). זו תמונת מפתח: נראה בה פלג גופו העליון של אדם שפניו מפוקסלות, כך שלמעשה רובה של התמונה (להוציא הרקע) כלל אינו נראה. האדם המפוקסל נראה בתנוחה יוצאת דופן: המצלמה לכדה אותו כשהוא מניף בקבוק בירה ומערה מתוכו נוזל אל פיו (או לפחות אל המקום שבו היה אמור להיות פיו לולא היתה התמונה מפוקסלת). שובל הנוזל מתנחשל מפיית הבקבוק אל השפתיים המפוקסלות.

זהו תצלום אלים מכמה מובנים. ניתן לנחש שהוא נלקח בלא רשות מדף הפייסבוק של המצולם – נוהל שהפך מקובל בקרב העיתונים, על אף שחוקיותו (מבחינת הפרת זכויות יוצרים ודיני הקניין) היא לכל הפחות מפוקפקת. המצולם נראה בו עירום, בפוזה וולגרית, טרוד בהשתכרות מוחצנת. מדוע דווקא הוא ניטל מהיכן שניטל? כי הוא תצלום "חזק", והוא קובע בחוזקה בראשנו את הגיבורים הרעים והטובים של הסיפור, חורץ את דינו של מי שהוא בגדר חשוד. מדוע ב"ידיעות אחרונות" חורצים את דינו? משום שהוא נחשד בעבר בדקירה? משום שב"ידיעות אחרונות" סולדים מעבריינים? לא. ב"ידיעות אחרונות" מעריצים עבריינים, מעניקים להם בימה מכובדת ודשים בתולדותיהם ומעלליהם. ב"ידיעות אחרונות" מבינים כוח, והחשוד המפוקסל, בעולם הטבלואידים, הוא טרף, לא טורף.

פייסבוק וטוויטר. מתוך שער "24 שעות"

כתבת השער של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" עוסקת במיזם שהגה והוציא אל הפועל תלמיד כיתה י', ובמסגרתו הוא מרצה למורים "איך למצוא את התלמידים האלה, שסובלים מבדידות חברתית ומהצקות של תלמידים אחרים בבית-הספר שלהם [...] במקביל, הרעיון המרכזי כמובן הוא לדבר עם הילדים – מכל הסוגים". עם זאת, רק חציה השני של הכתבה מוקדש למיזם. חציה הראשון הוא תיאור של היחס העוין שאותו נער סבל ממנו בבית-הספר, והכתבה ממותגת בשער ובעמוד עצמו בכלל ככתבה על הצקות ברשתות החברתיות המקוונות.

השאלה היומית במוסף היומי של "ידיעות אחרונות" היא "האם אתם מודאגים כשהילדים שלכם יוצאים לבלות?". התשובות, כרגיל, מתחלקות לשתיים: כן, לא. עם זאת, מעניין להבחין כי באורח יוצא דופן, שתי הנשאלות הן היום נשים.

הכתבה הסוגרת את המוסף היא ראיון עם "מלכת היופי המיתולוגית" אילנה שושן לרגל חזרתה לארץ ופעילותה בעמותת "נשים מעצימות נשים". שושן "בכלל לא בטוחה שהיתה מתמודדת שוב בתחרות מהסוג הזה", נכתב בכותרת המשנה הנחתמת בציטוט: "העולם מתוכנן על-ידי גברים ועבור גברים. מה פתאום גברים אומרים, 'אני עוזר לאשתי עם הילדים'? זה לא הילדים שלך?".

בקריקטורה היומית של יונתן וקסמן ב"כלכליסט" נראים שני הורים המנופפים לשלום לבן לבוש המדים. "תודה לאל שנגמר הסופשבוע והוא חוזר לעזה", אומרת האם לאב.

מה שבטוח

אבי בר-אלי חתום היום על תחקיר המגיע לכותרת הראשית של "דה-מרקר": "מיזם הג'ובים של חברת החשמל". "הממשלה הבטיחה לציבור ב-2010 תשתית אינטרנט מהירה וזולה על בסיס רשת החשמל. ההבטחה עדיין לא מומשה, אך בחברת החשמל כבר מינו סמנכ"ל, מנהלת אגף, שלושה סגני מנהל אגף ותשעה מנהלי מחלקות ל'ליווי' מיזם הסיבים האופטיים, שמוקם בכלל על-ידי חברה פרטית נפרדת. החברה: נדרשה התאמה של השדרה הניהולית למיזם", נכתב בכותרת המשנה לצד תמונותיהם של יו"ר חברת החשמל יפתח רון-טל, מנכ"ל החברה אלי גליקמן ומנהלת אגף "פרויקט תקשורת רחבת פס" נאווה טרינצ'ר.

הכותרת הראשית של "כלכליסט" מפנה ל"בדיקת 'כלכליסט'" של שאול אמסטרדמסקי ולפיה "61% מעמיתי קרנות הפנסיה משלמים דמי ניהול מקסימליים". "החלשים משלמים הרבה, החזקים משלמים מעט", נכתב בכותרת הגג, וכותרת המשנה משלימה: "רוב החוסכים בשלוש קרנות הפנסיה הגדולות שילמו בשנה החולפת 6% על ההפקדות ו-0.5% על הסכום שצברו לאורך השנים. מדובר על שליש מהיקף הקרנות".

הכותרת הראשית של "גלובס" לקוחה ממאמר של מנכ"ל משרד הבריאות עד לאחרונה, פרופ' רוני גמזו, המתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון. "ביטוחי הבריאות הפרטיים – המפגע של מערכת הבריאות הציבורית", נכתב בה. "הביטוחים מממנים את משכורות העתק של המנהלים", "הפוליסות מעורפלות, נהנות מהבלבול של המבוטחים ומשווקות על-ידי סיסמאות המשמשות את סוכני הביטוח", "הציבור רוכש את הפוליסות בעקבות מסרים של הפחדה ודמגוגיה לא אחראית של חברות הביטוח" – הם הציטוטים שנבחרו לכותרת המשנה.

משער "דה-מרקר" מפנים למאמר של מירב ארלוזורוב על "החזירות של חברות הביטוח". "חברות הביטוח כשלו בניהול המשאב היקר ביותר שלהן – הקשר עם המבוטחים ותדמיתן הציבורית", טוענת כותרת המשנה למאמר. "הכישלון הזה עלול לעלות להן באובדן של חלק גדול מרווחיותן בתחום ביטוחי הבריאות".

זמן קיץ

"רבבות בני הישיבות הקדושות ואברכי הכוללים, שממשיכים את 'בין הזמנים' של חודש ניסן עד ערב ר"ח אייר, לא רואים בהם 'חופש', במובן האוניברסלי של המושג, אלא רק 'הפסקה קלה למנוחה' ברצף העלייה התורתית, ערב הכניסה ל'זמן הקיץ' הבעל"ט", נכתב בדבר המערכת של יומון הקנאים "הפלס" ("'בין הזמנים', בלא לפגוע ברצף ההתעלות"). "מאז ומעולם הקפידו בני התורה על ניצול נכון והולם של ימים אלו, בקדושה ובטהרה, ובכל אתר ואתר נראה המחזה המרנין של 'ישיבות בין הזמנים' ושיעורי תורה המיועדים לתקופה זו. שכן, כאמור, כל ההתייחסות ל'בין הזמנים' היא כאל הפסקה קצרה לצורך מנוחה, כאשר כל החושים עדיין אחוזים ברצף ההתעלות הרוחנית".

"עונת ה-VIP של 'המירוץ למיליון' בוטלה", מדווחת רותה קופפר בעמוד החדשות של "גלריה", מוסף "הארץ". "גורמים המקורבים להפקה הסבירו כי נערכו ליהוקים במקביל לתוכנית המפורסמים ולאנשים מן השורה, והאנשים שלוהקו לסדרה שאינם מפורסמים היו טובים דיים", כותבת קופפר ומצטטת את דבר הגורמים: "בדרך כלל הולכים על גרסת VIP כשהפורמט מתחיל להישחק, אבל כאן הרגישו שהוא מוצלח כמו שהוא, ושהמשתתפים שנבחרו לעונה חדשה שאינה של מפורסמים מספיק טובים".

ישראלים חוגגים את המימונה, גן סאקר בירושלים, 22.4.14 (צילום: יונתן זינדל)

"פסטיבל השירה במטולה יחגוג 90 לחתן פרס ישראל טוביה ריבנר. 'השירה נותנת לי טעם לחיים'", נכתב בכותרת ידיעה של אלעד זרט בעמוד החדשות של המוסף "24 שעות". "יש עוד תקווה לשירה העברית?", שואל זרט את ריבנר. "באחד השירים כתוב שהתקווה היא חבית בלי תחתית. היות שהשירה קיימת עשרות אלפי שנים, אז היא תמשיך להיות פה, גם השירה העברית. אני מקווה שירבו פסטיבלי ספרות בארץ ושמדינת ישראל תהווה מקום לחברה אנושית המכבדת את שיריה ואת משורריה", עונה לו ריבנר.

דף הפרסומת היומי המצורף ל"ידיעות אחרונות" הוא היום חוברת קטנה המוקדשת ל"פסטיבל האביב" ולמופע האופרה "ריגולטו בפארק" שיעלה במסגרתו: "אופרה קונצרטנטית כולל תלבושות [...] להתרגש, לחוות את הדרמה הגדולה, לצאת עם השיר 'La donna e mobile' על השפתיים" ("הטבה מיוחדת למנויי 'ידיעות אחרונות' בעמוד האחורי").

מעשה בטורקי

עמ' 4 ב"הפלס" מוקדש כולו ל"הבחור החשוב ר' מרדכי חיים לוין זצ"ל", בנו של "הגאון רבי אברהם דוב לוין שליט"א, אב"ד בי"ד ירושלים לדיני ממונות ובירורי יהדות", שנפטר ממחלה כשהוא בן ל"ח שנים. "בהיותו כבן שנה בלבד נתגלתה במרכז מוחו מחלה קשה, הוא הוטס לשווייץ, שם נותח על-ידי רופא מומחה עולמי, ומאז כל פרקי חייו היו רצף ארוך של נסים והשגחה פרטית גלויה להצילו לחיים", כותב מחבר ההספד, י' שכטר.

"אותו רופא מנתח", ממשיך ההספד, "מוסלמי טורקי היה, וכשסיים בהצלחה נדירה את הניתוח המורכב (הסרת גידול מתוך מוח קטנטן של תינוק, כשכל תזוזה במקום כזו עלולה להיות פגיעה קשה בכל מערכות הגוף), יצא והצביע באצבעו כלפי מעלה, באומרו שראה את יד ד' מכוונת אותו משמים, וההצלחה אינה שלו אלא של הקב"ה, משום שזה תינוק יהודי! הכרזה כזו מפי רופא עולמי, שהגאווה שלו היתה ידועה וטבעית – היה בה הכרזה של קידוש ד'".

עבדים היינו

"מצד אחד, רוני דלומי מרגישה גדולה. גרה בבבלי עם החבר הסטודנט לרפואה, משכימה בחמש וחצי בבוקר לריצה, מפתחת קריירת משחק ושירה, אופה עוגות גבינה. מצד שני, חשוב לה להישאר גם ילדה קטנה שעושה שטויות. אבל כאלה שמתאימות לבחורה 'חננה-חננה-חננה'" (כותרת משנה לכתבה של סמדר שיר במוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות").

"מה כבר אפשר לחדש בבולונז?" (כותרת, "זמנים מודרניים").

עושים לביתם

פרסום סמוי חסר מעצורים, היומון החרדי "המבשר"

"אלפי מבקרים חרדים ביקרו בחול המועד פסח במפעל המיחזור המוסיקלי של קוקה-קולה", מכריזה כותרת ידיעה מערכתית בעמ' 4 של "המבשר". "תגובות נלהבות וביקוש אדיר לפעילות המוסיקלית החווייתית במפעל המיחזור המוסיקלי של קוקה-קולה בחול המועד פסח", נפתחת הידיעה הלא חתומה, שבמרכזה לוגו הקמפיין הפרסומי של חברת המשקאות. "כמו בפסח אשתקד, גם השנה גדשו אלפי מבקרים בחול המועד פסח את מפעל המיחזור של קוקה-קולה, שהפך למפעל מיחזור מוסיקלי והמחיש במגוון צלילים אילו דברים נפלאים נוצרים כשממחזרים".

ידיעה נוספת באותו עמוד, גם היא בלתי חתומה וגם היא מוצגת כידיעה מערכתית, מוכתרת בכותרת "טבעול – תמיד ראשונים והשנה גם בכשרות בד"צ העדה החרדית". "גם השנה טבעול שמחה להיות הראשונה, ולהציע לצרכנים מוצרים איכותיים, שיוצרו לאחר פסח התשע"ד", נפתחת הידיעה, שבמרכזה תצלום של מוצרי החברה השונים.

ענייני תקשורת

איתן הבר כותב הבוקר בפינה "היום לפני" שבפתח מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" על חגיגות העשור למדינת ישראל, שהתקיימו לפני 56 שנה. הבר פותח את הטקסט בקביעה כי "מיליון ושמונה מאות אלף איש חיו במדינת ישראל ביום העצמאות העשירי למדינה". לדבריו, "אותם מיליון ושמונה מאות אלף תושבים אז היו שותפים לחגיגות העשור שיזמה הממשלה באווירה שלא היתה דומה לה מאז כינון המדינה". לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, באותה שנה חיו בישראל שני מיליון איש: מיליון ו-800 אלף יהודים, ועוד 200 אלף ערבים.

"בקרוב: גולנצ'יק" היא כותרת ידיעת השער האחורי של "ידיעות אחרונות", בחתימתו של כתבלב הרכילות של העיתון, צחי קומה. "תדהמה בבצה", טוענת כותרת המשנה, "אייל גולן (43) ובת זוגו רוסלנה רודינה (25) בהריון". את הידיעה מלווה תצלום של השניים ועליו סטמפה בצורת לב בצבע ורוד עם הכיתוב "כבר רואים?". "גולן ורודינה סירבו אמש לאשר את הידיעה", נכתב בסופה. היום באתר "מקו" התפרסמה ידיעה (גיל משעלי) תחת הכותרת "רוסלנה רודינה: 'אני לא בהריון'. "בשיחה עם mako סלבס מכחישה בת זוגו של אייל גולן את הדיווחים שהיא נמצאת בחודשי הריון ראשונים", נכתב בכותרת המשנה. "'הכל שמועות', היא טוענת. עם זאת, בסביבתה ממשיכים לטעון כי היא אכן בהריון והסיבה להכחשות היא עין הרע".