השבוע נדרש אורן פרסיקו, ובצדק, לדפוס הייצוג (או העדר הייצוג) של האזרחים הלא-יהודים בתקשורת. זאת, על רקע ההחלטה של "ישראל היום" לשלב בין דיוקנאות המועמדים לכנסת גם את דיוקנו של ראש הרשימה-המשותפת, איימן עודה. ההחלטה, שנתקבלה באיחור, היא מבורכת, ויש לקוות שהעיתון לא יסתפק בה ויינקטו צעדים נוספים בכיוון זה. אגב, נכון לשעת כתיבת שורות אלה השינוי הוא רק במהדורה המודפסת. באתר העיתון מוסיפים להיות מיוצגים המועמדים היהודים בלבד (הערת העורך: עד הבאת הטור לפרסום נוספה תמונתו של עודה).
כלי התקשורת הללו כאילו אומרים לנו: אצל היהודים יש מגוון – ימנים, שמאלנים, דתיים, חילונים וכו'. לא כך אצל הערבים; הכרת ערבי אחד – הכרת את כולם
עניין אחר הנוגע לייצוגו של הציבור הערבי בתקשורת דורש דיון נוסף. שורה של כלי תקשורת, ובהם "ידיעות אחרונות" והאתרים "מאקו", "רשת" ו-nrg, מציגים את דיוקנו של ח"כ אחמד טיבי ולא את דיוקנו של ראש הרשימה עודה, זאת בשונה מנוהגם לגבי יתר ראשי המפלגות. נזקו של דפוס ההכחדה הסימבולית, שהיה נהוג ב"ישראל היום" עד אתמול, ולפיו לא מוצגים ערבים, מובן. החלפתו של עודה בטיבי מעוררת תמיהה: מדוע ממאנים כלי תקשורת לקבל את הבחירה בעודה לראש הרשימה-המשותפת?
הסבר אחד עשוי לפטור זאת כעניין טכני כמעט. טיבי מוכר ועודה לא; העיתונים מבקשים שלא להקשות על קוראיהם. אפשר למצוא את הדפוס הזה בתוכניות ראיונות רבות שמבכרות מרואיינים ידועים. כדי לבחור ספר לילד ממליצים אנשי חינוך לקרוא איתו עמוד או שניים ולספור את מספר המלים שהילד אינו מכיר. ככל שמספרן של המלים הלא-מוכרות עולה, כך יהיה הספר קשה ומאתגר יותר לילד. בשל חשש מאובדן קוראים, כלי התקשורת אינם רוצים להכביד עם שמות ואישים לא-מוכרים.
זהו, כפי שנכתב, הסבר טכני ולא מספק. עשרה ולעתים 11 מועמדים יהודים, ומנגד קשה לשאת מועמד לא-יהודי לא-מוכר אחד? זו אינה רק הגישה הפטרונית המבקשת לקבוע מיהו הנציג הערבי, בדומה למפלגות הלוויין הערביות של מפא"י, שביקשו לקבוע מי ייצג בכנסת את האוכלוסייה הערבית ויצרו מצג שווא של דמוקרטיה; וזה גם לא רק החשש להכניס הביתה ערבי שאיננו מכירים. זו התפיסה הגזענית שכל הערבים אותו דבר.
אצל היהודים יש מגוון: ימנים, שמאלנים, דתיים, חילונים וכו'. לא כך אצל הערבים; הכרת ערבי אחד – הכרת את כולם. אין צורך ללמוד מיהו עודה ומהן עמדותיו. מבחינה זו, הרשימה-המשותפת חסכה לעורכים את הדילמה אם להציג את הערבים ברשימה אחת או בחלוקה למפלגות שונות. כל הערבים אותו דבר.
במערכון של "ניקוי ראש", שלעג לסדרה "הכל נשאר במשפחה", סיפר ארצ'י בנקר (בגילומו של טוביה צפיר) לאדית (בגילומה של רבקה מיכאלי) שאחמד לא בא היום לעבודה. "אבל ארצ'י, הרי לאחמד שלנו קוראים עבדאללה", אמרה אדית. "עבדאללה, מוחמד, מוסטפא, מה ההבדל? כל הערביצ'קים אחמד", השיב ארצ'י.
אלעד הרלב הוא סטודנט לתואר שני בתקשורת באוניברסיטת תל-אביב