עיתונים ועיתונאים מעלים לא פעם את חמתם של המסוקרים שלהם, כך הוא טבע הדברים. אבל אני לא זוכר תקדים לכך שפעילי מפלגת השלטון הפגינו וחסמו את הכניסה הראשית למערכת של עיתון. עד היום.

מה שהתרחש הערב בתל-אביב היה הפגנה מבית-היוצר של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא זה שמאשים השכם והערב את התקשורת בכל הרע שבעולם. הוא זה שהפך את השנאה לעיתונות לחלק מקמפיין הבחירות שלו. צעירי הליכוד שמעו ועשו: הערב (ראשון, 1.2.15) הם הגיעו חמושים בדגלים ובשלטים בגנות "ידיעות אחרונות" לבניין מערכת העיתון.

הם צבאו על דלת הכניסה הראשית, חסמו את המעבר, נופפו וקראו קריאות. חוץ מ"היידה ביבי" ו"אנחנו הציונים האמיתיים" הם הלינו נגד כתבות שפורסמו לאחרונה – גם ב"ידיעות אחרונות" – בדבר מנהגיה השונים ובעיקר המשונים של "הגברת". הרבה יותר מזה, למיטב שמיעתי, הם לא ידעו לומר.

כבר נכתב על היחסים שבין ראש הממשלה נתניהו לכלי התקשורת, ונטען שכמה מהם הוא מצליח להחזיק קצר בזכות שליטתו הישירה או העקיפה במשרד התקשורת וברגולטורים השונים. אבל מה שקרה הערב חורג מכל נורמה דמוקרטית. בפועל, למרות שלא נכח במקום, זו היתה הפגנה של ראש ממשלה מכהן כנגד כלי תקשורת מרכזי. נתניהו, שאין לו כל שליטה במערכת "ידיעות אחרונות", עבר לאיומים והפחדה פיזיים.

דיברתי עם כמה מחברי בעיתון. איך להגיד בעדינות? זה לא היה להם נעים. מי שרצה לצאת מהבניין, נשלח לשער האחורי. את הצעקות והמגפונים שמעו, אני מניח, עד לדסק החדשות. את "ידיעות אחרונות", שבו עבדתי ככתב לענייני פלילים, עזבתי כבר לפני כמה שנים. יצאתי מבניין המערכת לסיקור פיגועים, אסונות, הפגנות ומה לא. בחלומותי הגרועים ביותר לא העליתי בדעתי שיום אחד תיחסם הכניסה למערכת על-ידי שלוחיו של ראש הממשלה.

הקמפיין של נתניהו והליכוד מסית ומכפיש כל מי שאינו מיישר קו. שמאלנים, ארגוני זכויות אדם, התקשורת. עכשיו הוא ממקד את האש ב"ידיעות אחרונות". היום הזה, שבו נאמניו של נתניהו יוצאים להטיל מורא על קבוצת עיתונאים, הוא יום נורא.

ולעמיתי מכלי התקשורת האחרים, התפלאתי שאיש מכם לא הגיע לבניין המערכת כדי להביע סולידריות עם חבריכם מ"ידיעות אחרונות". כשתוקפים רופא בבית-חולים – שביתת המחאה כוללת לא רק את בית-החולים שבו אירעה התקיפה, אלא את כל בתי-החולים. כך גם נוהגים המורים ועורכי-הדין וכל בעלי המקצוע המכבדים את עצמם.

מה שקרה הערב מול בית "ידיעות" הוא תקיפה ציבורית בנסיבות מחמירות. ואתם, חברי למקצוע – התאיינתם.