עיקרי הפסיקה

בג"צ מס' 15/96

תרמוקיר חורשים
נגד
הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[24.7.96]
לפני השופטים י' זמיר, י' טירקל, ד' ביניש

העותרת, המייצרת בין היתר חומר איטום לבידוד קירות, ביקשה להכין תשדיר פרסומת לחומר זה, שיוגש בידי שדרן המוכר בציבור במיוחד כמגיש של תכניות מזג האוויר. בשל הוראותיו של כלל 24 לכללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בפרסומת בטלויזיה וברדיו), תשנ"ד-1994, פנתה העותרת אל המשיבה בבקשה לאשר את השתתפותו של השדרן בתשדיר שהכינה. כלל 24 האמור אוסר, בין היתר, על בעל זיכיון לשדר תשדיר פרסומת שבו משתתף מי שהוא עובד המשיבה או עובד של בעל הזיכיון, או אדם שהוא מגיש או קריין בתכניות תעודה או אקטואליה בכלי התקשורת בישראל. בכלל 24(ג) לכללים הוסמך מנהל המשיבה להתיר חריגה מהוראה זו, מנימוקים מיוחדים שירשום.
בהמשך לפנייתה, קיבלה העותרת מכתב מאת היועץ המשפטי של המשיבה, שבו הביעה המשיבה את עמדתה, ולפיה אין בהכרח מניעה שמגיש של תכניות מזג האוויר ישתתף בתשדיר פרסומת שעניינו מוצרי בניין ואיטום, אך ההכרעה תיעשה על-פי נסיבותיו של כל מקרה. כמה חודשים לאחר שהתשדיר הופק ושודר שינתה המשיבה את עמדתה כלפי התשדיר וכתבה לעותרת כי הטילה מגבלה על שידור התשדיר, והיא, שהתשדיר לא ישובץ במהלך השעה שלפני מהדורת החדשות הכוללת תכנית מזג אוויר בהגשתו של השדרן המשתתף בפרסומת או במהלך השעה שלאחריה. מכאן העתירה.

בעת הדיון בעתירה הונח לפני בית המשפט נוסח חדש ומתוקן של כלל 24לכללים, שטרם פורסם ב"רשומות". על-פי הנוסח החדש נאסר על בעל זיכיון לשדר תשדיר פרסומת העלול להטעות את קהל הצופים. בכלל פורטו הנסיבות שייחשבו כהטעיה; בין היתר, נחשב כהטעיה שימוש בקולו, בדיוקנו או בדמותו של איש תקשורת בתחום המזוהה כתחום מומחיותו, לשם פרסומת. עוד נאסר שידור פרסומת במהלך תכנית הכוללת את קולו או את דיוקנו של מגיש או של קריין באותה תכנית או בסמיכות אליה.בית המשפט הגבוה לצדק פסק:

א. (1) השאלה, אם רשאית המשיבה לנהוג על-פי הנוסח החדש של כלל 24לכללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בפרסומת בטלויזיה וברדיו), מתעוררת כיוון שהנוסח החדש של כלל 24 חורג מן הנוסח המחייב של כלל 24(א); כלל 24(א) בנוסחו המחייב קובע איסור גורף, ואילו כלל 24 בנוסח החדש קובע איסור מסויג ( 405ב-ג).
(2) כלל 24(ג) לכללים בנוסח המחייב קובע כי מנהל המשיבה רשאי להתיר חריג מכלל 24(א) מנימוקים מיוחדים שירשום. מכאן, שהמנהל רשאי, לפי שיקול-דעתו, לאמץ את הנוסח החדש של כלל 24, ואף אם יש בו משום חריגה מכלל 24(א) לנוסח המחייב, אם קיימים נימוקים מיוחדים לכך. בנסיבות דנן, אפשר לומר כי ההערות של בית המשפט, שהובילו להכנת הנוסח החדש, וההחלטה של מועצת המשיבה לאמץ נוסח זה, הם בגדר נימוקים מיוחדים לחריגה מכלל 24(א) ( 405ג-ד).
(3) לכלל 24 אין מעמד של דין מחייב, אלא מעמד של הנחיה מינהלית. הנוסח החדש מנחה את מנהל המשיבה בהפעלת שיקול הדעת המוקנה לו לפי כלל 24(ג) בנוסח המחייב; לפי ההלכה בנוגע להנחיות מינהליות, אם נסיבות המקרה מצדיקות זאת, הוא רשאי - ואולי אף חייב - לסטות מן ההנחיה ( 405ה-ו).
(4) בנסיבות דנן, החלטת המשיבה נתפסת על-ידי האיסור שנקבע בכלל 24(א) בנוסח המחייב של הכללים. כלל זה אוסר לשדר תשדיר פרסומת שמשתתף בו אדם שהוא עובד של בעל הזיכיון או אדם שהוא מגיש בתכנית תעודה או אקטואליה בכל כלי תקשורת בישראל. החלטת המשיבה נתפסת גם על-ידי איסור שנקבע בנוסח החדש של הכלל, ולפיו אסור לשדר פרסומת, בין השאר, בסמיכות לתכנית, אם הפרסומת כוללת את קולם או דיוקנם של מגיש או של קריין באותה תכנית ( 408ד-ה).

[...]

ד. (1) בין השיקולים שומה על הרשות לשקול את עצם הצורך ביציבות כנגד הצורך בגמישות. באופן עקרוני, צריך שאדם יוכל לסמוך על החלטה מינהלית ולתכנן מעשיו לפי ההחלטה, מתוך ידיעה שהיא לא תבוטל או תשונה אלא במקרים מיוחדים, על יסוד טעם טוב. הרשות צריכה להביא זאת בחשבון, שעה שהיא שוקלת אפשרות של ביטול ההחלטה או שינויה, ובכלל זה לשקול גם את הנזק שהביטול או השינוי יגרמו לפרט לעומת התועלת שתצמח לציבור ( 410ד-ה).
(2) אחד התנאים שיש בהם כדי להצדיק ביטול החלטה או שינויה הוא שינוי הנסיבות. לא בכל מקרה יהיה בשינוי הנסיבות כדי להצדיק ביטול ההחלטה או שינויה. צריך ששינוי הנסיבות יהיה, ראשית, דבר השייך לעניין (רלוואנטי), ושנית, שיהיה משמעותי ( 410ז).
(3) בנסיבות דנן, בין המועד שבו נתנה המשיבה את האישור לתשדיר הפרסומת של העותרת לבין המועד שבו החליטה לבטל את האישור, חל שינוי בנסיבות. במועד שבו החליטה המשיבה לבטל את האישור החל השדרן להגיש את תכנית מזג האוויר. זהו שינוי רלוואנטי מאוד ומשמעותי מאוד, שכן ההשתתפות בתכנית מזג האוויר ובתשדיר הפרסומת, בו בזמן, עמדה בסתירה לכלל 24(א) לכללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בפרסומת בטלויזיה וברדיו), בנוסח המחייב ובנוסח החדש שלו. שינוי הנסיבות, שיצר שינוי במצב המשפטי, יכול באופן עקרוני להצדיק את הביטול או שינוי של האישור לתשדיר הפרסומת ( 411א-ב).

[...]

ז. (1) בנסיבות דנן, מונחים על כף אחת של המאזניים חופש הביטוי וחופש העיסוק של העותרת. אלה הם ערכים מוגנים מן המדרגה הראשונה, שהמשיבה - כמו כל רשות מינהלית - חייבת לכבדם. בין השאר, עליה להימנע מפגיעה בערכים אלה שלא לתכלית ראויה או מעבר למידה הנדרשת. זו אחת התכליות של חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו ושל הכללים שנקבעו מכוחו, שמהם שואבת המשיבה את סמכותה ( 413ו-ז).
(2) על הכף השנייה של המאזניים מונח השיקול העיקרי שהנחה את המשיבה, והוא מניעת הטעיה של הציבור. מניעת הטעיה של הציבור אף היא אחת התכליות של החוק ושל הכללים שנקבעו לפיו ( 414ג).
(3) המגבלות שהוטלו בכלל 24לכללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בפרסומת בטלויזיה וברדיו) על פרסומת מסחרית באמצעות אנשי תקשורת, נועדו למנוע פגיעה כפולה באינטרס הציבור:נ ראשית, למנוע פגיעה באמינותה של התקשורת, שהיא בעקיפין גם פגיעה בזכות הציבור לדעת, ובמובן רחב ¬אף פגיעה בחופש הביטוי; שנית, למנוע הטעיה של ציבור הצרכנים הנזקק לתקשורת בכל הנוגע למצרכים או לשירותים שהפרסומת מתייחסת אליהם ( 414ה-ו).
(4) ההטעיה בפרסומת אינה נעשית בהכרח באופן גלוי ומפורש. היא יכולה להיעשות גם באופן מוסווה ועקיף. פרסומת שיש בה יסוד של פרסומת מוסווית היא פרסומת הנעשית בידי אנשי תקשורת, העושים שימוש באמינות שרכשו לעצמם בכלי התקשורת כדי להוסיף אמינות למצרכים ולשירותים שהם מפרסמים. זהו ערך מוסף, מבחינת היצרן והמשווק, שאין לו יסוד, ולפיכך יש בו הטעיה מבחינת הציבור. כללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בפרסומת בטלויזיה וברדיו) נועדו למנוע הטעיה כזאת ( 415ג-ד).

ח. (1) הפגיעה בחופש הביטוי ובחופש העיסוק של העותרת היא, לכל היותר, פגיעה קלה, ואולי אף מזערית. לכן, השיקול של פגיעה בזכויות יסוד, שבאופן עקרוני נודע לו משקל רב, אין לו, בנסיבות המקרה, אלא משקל קל ( 416ד).
(2) ההגנה המוענקת לחופש הביטוי המסחרי מצומצמת יותר מן ההגנה המוענקת בדרך כלל לחופש הביטוי ( 416ה).
(3) בנסיבות דנן, האינטרס הציבורי העומד על הפרק הוא ההגנה מפני פרסומת מטעה. הפגיעה באינטרס זה על-ידי תשדיר הפרסומת של העותרת היא ברורה, ישירה ומשמעותית. אם תשדיר זה יוכל להיות משודר בלא הגבלה, תישמט הקרקע מתחת לכלל 24 לכללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בפרסומת בטלויזיה ורדיו), וייפרץ הסכר מפני פרסומת מסחרית על-ידי אנשי תקשורת. לכן, זהו שיקול בעל משקל רב ( 416ז- 417א).
(4) בהתמודדות שבין הפגיעה בחופש הביטוי ובחופש העיסוק של העותרת, שהיא לכל היותר פגיעה קלה, לבין הפגיעה באינטרס הציבורי שהפרסומת המסחרית תהיה אמינה והוגנת, שהיא בנסיבות העניין ברורה וממשית, גוברת ידו של האינטרס הציבורי ( 417א-ב).

ט. (1) המקרה דנן אינו מצב רגיל מבחינה אחת:ב העותרת עשויה הייתה לחשוב, על יסוד מכתב שקיבלה מאת היועץ המשפטי של המשיבה, שגם אם איש התקשורת יתחיל להגיש את תכנית מזג האוויר בערוץ השני, לא תראה בכך המשיבה טעם לאסור את התשדיר. מכתב זה הוא שיקול ענייני, ואף כי אין לו משקל מכריע בנסיבות המקרה, אין המשיבה רשאית להתעלם ממנו ( 418א).
(2) בנסיבות דנן, בהחלטה להגביל את שעת השידור של התשדיר, הלכה המשיבה לקראת העותרת מכוח שיקול הדעת המוקנה למנהל המשיבה בכלל 24(ג) לכללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בפרסומת בטלויזיה וברדיו), כחריג הנובע מן הנסיבות המיוחדות של המקרה. החלטה זו עומדת באופן מלא וראוי במבחן הדין ( 418א-ו).

עתירה למתן צו-על-תנאי. העתירה נדחתה.

ש' אלסנר, ע' שטיף - בשם העותרת;
י' עשהאל, א' רותם - בשם המשיבה.

מתוך פסק הדין

עתירה זאת מעלה שאלה הנוגעת לכללי האתיקה בפרסומת מסחרית בטלוויזיה: האם יש מניעה לשדר בערוץ השני של הטלוויזיה תשדיר פרסומת המוגש על-ידי אדם העובד גם כקריין או כמגיש בתכנית טלוויזיה המשודרת בערוץ זה?

העתירה שלפנינו מתמקדת בתשדיר פרסומת של העותרת. העותרת (מפעל תרמוקיר חורשים, תעשייה לבנייה מתקדמת, מקיבוץ חורשים) מייצרת ומשווקת חומרי בנייה. בין היתר היא מייצרת חומר איטום שנועד לבודד את קירות הבית מפני חום וקור. היא החליטה להכין תשדיר פרסומת לחומר זה שיוגש על-ידי דני רופ. ומדוע דווקא הוא?

העתירה אומרת: "מר דני רופ הינו דמות תקשורתית מוכרת, אשר מוכר במיוחד עקב הופעתו במסגרת תכניות בנושא מזג האוויר". אכן, דני רופ מגיש לעתים קרובות את תכנית מזג האוויר המשודרת בערוץ השני מדי ערב בשעה 20:30. אולם דווקא בשל כך סבורה המשיבה, היא הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שכללי האתיקה בפרסומת מחייבים אותה למנוע, או לפחות להגביל, את השידור של תשדיר פרסומת זה.

מכאן השאלה מה קובעים כללי האתיקה בפרסומת לעניין זה.

לקריאת פסק הדין המלא